בניגוד לשרשור הקודם שלי שהיה מיועד ל #פיד_רפואה, עכשיו זה שרשור שגרתי לחלוטין.
זה לא סוד שתאי שריר ותאי עצב מציגים תכונות חשמליות; בקרב התאים הראשונים שינויים מזעריים במתח החשמלי מובילים להתכווצותם, ואילו בנוירונים שינויים חשמליים דומים מעודדים הפרשת אי-אילו "נוירוטרנסמיטרים", חומרים המשפיעים בתורם על התאים מבסביבתם הקרובה.
אפשר להפליג למחוזות רחוקים בבואנו לתאר את השינויים החשמליים ברקמות הללו, אבל נמצמם כי לא זו מהות השרשור. רק אגיד שהתחום שעוסק בכך נקרא 'אלקטרופיזיולוגיה', ז'אנר מדעי מרתק שנח על התפר בין פיזיקה לביולוגיה.
מסיבות שלא אתאר כאן, במצב מנוחה המתח שנח על צידה הפנימי של ממברנת התאים הוא שלילי. כיווץ מכאני של תאי השריר מחייב אותם להעלות במהירות את המתח הנ"ל, תופעה רב-שלבית שנקראת 'פוטנציאל פעולה'.
העניין הוא שהלב מורכב תאים-תאים, אך כל תא שכזה מחובר הן מכאנית והן חשמלית לתאים הצמודים לו דרך מבנים יחודיים שנקראים "intercalated discs". למעשה הממברנות של כל תאי שריר הלב מחוברות זו לזו דרך חרירים קטנים, ולכן שינוי במתח הממברנה של תא אחד יגרור שינוי זהה בתא הסמוך לו - וכך הלאה.
לפיכך פוטנציאל פעולה שפורץ מתא שריר לב אחד מתפשט כגל לאורכו ולרוחבו של שאר הלב, מגרה את כיווצו המכני - דחיפת הדם אל עבר כלי הדם הגדולים ושאר הגוף. חלק מתאי שריר הלב מתמחים בהולכה חשמלית, מה שמסייע לווסת כראוי את התפשטות פוטנציאל פעולה בלב.
במחקר מעבדתי אפשר ממש לעבוד עם תאים נפרדים (כפי שיעידו מספר צפרדעים מהתואר הראשון שלי), אבל בעבודה עם בני אדם זה כמובן לא על הפרק. מה שכן אפשר לעשות, זה למדוד את ההתפשטות החשמלית בכל הלב כולו, דרך העור. מדידה שכזו הינה גסה מיסודה, כאילו בוחנת בזכוכית מגדלת דבר שדורש מיקרוסקופ.
המדידה מתרחשת ממספר זוויות, או "לידים", במקביל. באופן שגרתי נהוג להשתמש ב-12 נקודות מבט, ולכן אק"ג נקרא גם לא פעם "12Leads ECG". כל ליד מייצר תמונה דו מימדית של איזור מסוים, כך שבחינת כלל הלידים מציגה את מרבית הלב. לעיתים ניתן אגב להוסיף נקודות מבט נוספות, אך לרוב אין בכך צורך.
הדבר דומה לצילום אובייקט מספר רב של פעמים: פעם מצידו הקדמי; פעם מצידו; פעם מאחוריו, וכו'. לפעמים צריך להביט מתחתיו, ולפעמים לא.
עכשיו מה אשכרה רואים בכל ליד?
ובכן, כאשר פוטנציאל הפעולה מתקרב אל עבר נקודת המבט של הליד, הדבר נרשם כגל חיובי, וכאשר הוא מתרחק מנקודת המבט של הליד, הדבר נרשם כגל שלילי. סך הכל ישנם 3 מבני גלים בסיסיים וסטנדרטיים שאותם אנו מחפשים בבואנו לבחון סטריפ אק"ג: P, קומפלקס QRS וגל T.
גל ה-P, אשר מציין 'קוצב' (Pacemaker), הוא גל עגול וקטן, אשר מתאר את הדפולריזציה בקרב עליות הלב.
שאר הגלים קיבלו את אותיותיהם לפי ה-ABC.
לאחר גל ה-P אפשר לראות שינוי חד וגדול, משולש כמעט, שנקרא 'קומפלקס QRS' אשר מתאר את הדפולריזציה המתפשטת בחדרי לב. בסוף בסוף מגיע גל T.
במרבית הלידים כלל הגלים הללו צפויים להיות חיוביים, אבל ישנן זוויות אשר הגלים עשויים להיות שליליים - או אפילו צפויים להיות שליליים (כיוון שאנחנו בוהים בלב ממספר כיוונים בו זמנית). ליד aVR למשל מציג, על פי רוב, רק גלים שליליים וזהו המצב הצפוי והרצוי.
עכשיו כל זה טוב ויפה, אבל למה זה מעניין?
ובכן, אק"ג טומן בחובו לא מעט מידע על ליבו של המטופל.
לעיתים פעילות חשמלית סוררת עשויה ליצור פעילות מכנית במהירות גבוהה - 150, 200 ואף 300 פעימות בדקה. הדבר מסכן חיים, שכן הלב לא מספיק להתמלא בטרם כיווצו ודם לא נשלח לשאר הגוף. פול גז בניוטרל.
במקרים אחרים עלולים לצוץ חסמי הולכה, עד כדי כך פוטנציאלי הפעולה של תאי הקוצב לא יגיעו כסדרם לחדרי הלב, מה שיתבטא בקצבי לב איטיים במיוחד - וגם הם כמובן עלולים לסכן חיים.
שימו לב למשל לריבוי גלי ה-P הקטנים, לעומת מיעוט קומפלקסי QRS. מצב זה נקרא "חסם AV מלא" (Complete AV Block).
יתרה מכך, מתברר שפגיעה באספקת הדם לשריר הלב (מה שנקרא גם 'התקף לב') עשויה להתבטא כשינויים בגל ה-T ובמקטע המקדים לו (מה שממוקם בין קומפקלקס ה-QRS לבין גל הT, קרי מקטע ST). לכן קלינאים מחפשים בכל עת עליות ST, או ירידות ST, שמא מטופלם סובל מהתקף לב.
ניתן אפילו למקם את איזור הפגיעה בלב באמצעות האק"ג, ולזהות - פחות או יותר - את העורק הכלילי המעורב באירוע. למשל, כאשר ישנן עליות ST בלידים V1 עד V4 לרוב נחסם עורק בשם 'LAD' ("יוצר האלמנות"), ואילו בעליות ST הממוקמות בלידים II, III ו-aVF לרוב נחסם עורק אחר בשם 'RCA'.
ספרים רבים נכתבו על אמנות פענוח האק"ג, שכן לא מדובר במדע גרידא. זה נושא שלוקח זמן רב לשלוט בו כראוי, בין אם לזכור את כלל השינויים שאפשר בכלל לזהות באק"ג, ובין אם זיהוי סימנים עדינים לשינויים כאלה ואחרים. זה עוד לפני שלקחנו בחשבון סתם תקלות טכניות, כמו תזוזת המטופל בעת תיעוד האק"ג
או חיבור הפוך את הלידים השונים. זאת אומרת שגם אחרי שלומדים לפענח אק"ג תיאורטי, נקי ויפה כמו זה שמוצג בספרי הלימוד, בעולם האמיתי זה מאתגר יותר - לפרקים מהנה יותר, ולפרקים מאתגר יותר.
אמנות.
לילה טוב, וכרגיל, רק בריאות ❤️⚡️
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
יש התפרצות של חצבת בטקסס שתוקפת קהילות של מתנגדי חיסונים. חצבת, בניגוד למה שאומרים עליה, היא לא מחלה כל כך שפירה. בדרך כלל היא מתבטאת בחום, נזלת ופריחה - אבל לצד אלו יכולה להיות גם תחלואת מעיים קשה, פגיעה עינית עד כדי עיוורון, דלקת ריאות או ברונכיוליטיס מסכן חיים, >>
פגיעות נוירולוגיות מגוונות (דלקת מוח קטלנית אקוטית, פגיעה נוירולוגית שמתפרצת עשור לאחר ההדבקה, ועוד), והסיכון שבאופן אישי הכי מפחיד אותי: Immune Amnesia. >>
הנגיף יודע לתקוף ספציפית את תאי הזיכרון של מערכת החיסון שלנו, ולהפוך אותנו לנאיביים לפתוגנים שכבר הכרנו, בין אם דרך חיסונים ובין אם דרך תחלואה. זאת אומרת שבמקרים האלה חובה לחזור על כל חיסוני הילדות, שמא יהיה מפגש איתם בהיעדר הגנה (כל שפעת, כל שלשול, כל חתך קל בעור = סכנה ממשית).
טוב, עכשיו כשיש לי שני תארים ראשונים בהצטיינות יתרה משני מוסדות מוכרים, חשבתי לכתוב שרשורון על "דברים שלמדתי" ב-6 השנים האלה (טכניקות למידה, גישה, וכו').
מתנצל אם זה נשמע יומרני, ובכל זאת 🧵
מן הסתם כל מה שאכתוב כאן מגיע מתוך החוויה האישית שלי, שמושפעת בין היתר גם מהקורונה, ההפיכה המשטרית (או "רפורמה", כל אחד ומילותיו), והמלחמה; מהתחום האקדמי עצמו; אבל גם מהתמיכה הכלכלית שלי מהבית. חד משמעית לא הייתי יכול לעשות את זה אילולא תמיכה *מלאה* מההורים המקסימים שלי.
אז איך אני לומד?
באופן כללי סגנון הלמידה שלי הוא מאוד 'old school', אבל לפני כן, כמה נקודות מוצא:
1. בשום פנים ואופן לא לצבור פערים. החומר בסמסטר יכול לרוץ מאוד מהר, ופערים הם האויב של השכלה אקדמית. אי אפשר לסגור את כל החומר בתקופת מבחנים, אז צריך לעשות כל מאמץ להשאר על הדברים.
אני בטיול בתאילנד ולא מתכוון לבזבז זמן על שטויות שכאלה. כולסטרול בכלל, ו-LDL בפרט, מקושרים למחלות לב וכלי דם. הקשר הוא לא 'רק' אפידמיולוגי, אלא ממש סיבתי.
במחקר ה-FHS הנודע זוהו 5 גורמי סיכון מרכזיים למחלות לב וכלי דם: יתר לחץ דם, עישון, כולסטרול גבוה, השמנה וסוכרת. ככל שיש יותר גורמי סיכון במקביל, כך הסיכון גדל אקספוננטיאלית.
ממליץ לקרוא קצת על המחקר המעניין הזה, שאגב התחיל ב-1948 וממשיך עד היום.
כולסטרול כולל (total cholesterol) מורכב מ-HDL, LDL וקצת מ-VLDL. יש קשר הפוך בין HDL לבין סיכון קרדיווסקולרי, אז מאיפה הסיכון בין כולסטרול טוטאלי לבין התקפי לב?
עילפון הוא חוסר הכרה רגעי שחולף ספונטנית, ומלווה באיבוד טונוס שרירים, קרי נפילה. זו אחת התלונות הנפוצות ביותר, והיא בעיקרה תלונה שפירה - אם כי ישנם גם גורמים מסוכנים פוטנציאליים. כמו כן, זו תלונה שמחייבת התייחסות משולשת: אישוש שאכן מדובר בעילפון; הגורם לעילפון; והשלכות הנפילה.
לא אלאה אתכם בסוגיה הראשונה שעלולה להיות מאתגרת, וגם לא בסוגיה השלישית בדבר הטיפול בפציעות נפילה. השרשור הזה מתמקד בטריגרים שמובילים לעילפון.
הקשר בין סוכרת מסוג 2 לבין השמנה הוא נושא שקשה להגדיר אותו אחרת מ'מרתק'. 🧵
סוכרת היא כאמור משפחה של מחלות בהן ההורמון אינסולין, שמופרש מהלבלב, לא עובד. זה יכול לנבוע, למשל, עקב תקיפה אוטואימונית שגורמת להרס התאים שמפרישים אינסולין בלבלב (סוכרת מסוג 1); או פגיעה באיזורים אחרים בלבלב שבלית ברירה משפיעים לרעה גם על הלבלב האינסוליגני (גידול בלבלב, CF).
יש גם הפרעות שאמנם לא הורסות את מאגרי האינסולין בלבלב - אבל כן פוגעות במערכת ההפרשה שלו (הפרעות גנטיות קשות שמופיעות כבר בלידה), ויש עולם שלם של מחלות (והרעלות) שלא בהכרח משפיעות על האינסולין, אלא דווקא על הקולטן שלו, ועל אתרים אחרים בתוך התא עליהן קולטן האינסולין פועל.
קוקאין מופק מעלי הקוקה, עשב שגדל בדרום אמריקה. הילידים ביבשת נהגו ללעוס את העלים הללו עוד לפני הפלישה הספרדית, והאקט נחשב - בין היתר - למיסטי.
כל זה טוב ויפה, אבל הדברים החלו להשתנות במהלך המאה ה-19. כימאים, רוקחים, ואנשי רפואה החלו להתנסות עם העלים הללו.
חלקם הצליחו להפיק את הקוקאין מתוך העלים, אחרים שיפרו את היעילות, וקבוצות אחרו התחילו לגשש אחר ההשפעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של הסם. מבין אלו, פרויד הוא המפורסם ביותר, והוא אף פרסם מונוגרף בו הוא כתב על התכונות החיוביות של קוקאין כסם פסיכואקטיבי, והמליץ עליו להמונים.