צידון רבה - מופיע במקרא (יהושע יא,ח; יט,כח). אולי הרובע המבוצר של העיר, כמו רבת בני עמון.
צידון זעירה - רובע הנמל או אולי אחת מבנותיה הסמוכות של העיר.
צרפת - זו מסיפורי אליהו, סרפנד, 13 ק"מ דרומית לצידון.
אֻשוּ - צור היבשתית, מול צור שעל האי
אשר לחזקיהו היהודי, על 46 עריו הבצורות, ערי חומה, ועל הערים הקטנות לאין מספר שסביבותיהן שמתי מצור ולכדתי בסוללות כבושות, בכרים מוגשים, בהסתערות חיל רגלים, במנהרות, בפרצים, בסולמות מוגשים. 200,150 נפש, קטן וגדול, איש ואשה, סוסים פרדים חמורים גמלים בקר צאן עד אין מספר הוצאתי לי שלל
כלאתי אותו בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב. הקפתי אותו בביצורים ואת היציאה משער עירו עשיתי לו לתועבה. את עריו אשר בזזתי קרעתי מארצו ונתתי למִתִּנְתִּי מלך אשדוד, לפַּדִי מלך עקרון, לצֵלְבעל מלך עזה. כך הקטנתי את ארצו. על המס הקודם, המשתלם שנה בשנה, הוספתי מנחה ומתנות אדנותי.
חזקיהו עצמו, מורא הוד מלכותי הממו והוא שלח אחרי לנינוה עיר מלכותי את חיל המחץ, החיל הנבחר שלו, שהכניס לתוך ירושלים עיר מלכותו כדי לחזקה והיו לתגבורת. יחד עם 30 כיכר זהב ו-800 כיכר כסף, אבן כחל נבחרת, גושי אודם גדולים, מיטות שן, כסאות משען שן, עור פילים, שנהבים, עצי הָבנים, אשכרוע
בגדים צבעוניים, בגדי פשתן, צמר תכלת וארגמן, כלי נחושת וברזל, ארד, בדיל, ברזל מרכבות, מגינים, רמחים, שריון, פגיונות ברזל תלויים בחגור, קשתות וחיצים, חניתות - כלי נשק ללא מספר, יחד עם בנותיו, פלגשיו, זמרים וזמרות, ואת שליחו הוא שיגר אלי לתשלום המנחה ועל מנת להשתעבד לי.
(סנחריב, שם)
30 כיכר זהב ו-800 כיכר כסף
במל"ב יח,יד זה 'שלש מאות ככר כסף ושלשים ככר זהב'. ה'כיכר' המסופוטמי היה קל יותר, 30 ק"ג.
כך או כך מדובר בסכום עצום: 900 ק"ג זהב ו-24,000 ק"ג כסף. מה שמסביר את: "בעת ההיא קצץ חזקיה את דלתות היכל ה' ואת האמנות אשר צפה חזקיה מלך יהודה ויתנם למלך אשור"
לֻלִי מלך צידון פחד ממלחמה אתי וברח ליַדְנַנה שבלב ים ומצא מקלט. הוא נעלם לבלי שוב... החרבתי את המחוז הרחב של ארץ יהודה והכנעתי את חזקיהו העיקש והחזק (סנחריב, כתובת על פסל פר בנינוה)
יַדְנַנה - 'אי הדנונים', קפריסין.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
לפנות ערב. בחוץ שורר שקט. מטר דק ועז מוסיף להינתך על פני האדמה ולנקר בה. האדמה שרועה תחתיה, מנוקרת ומדוקרת באלפי נקבים וחורים ובורות. הגשם חלחל בשדות הפרועים, מצנן את קני התותחים. חשרות עבים שחורות החלו לרדת מכל העברים אל השדות. מרחוק נשמעות קריאות בגרמנית וצעקות של איכרים.
כמה חיילים רצו לעברנו, מלווים בנערים כפריים שדליים גדולים בידיהם. מורווא נבחה וביקשה להינתק מהשרשרת. הסתגרנו. הצעקות קרבו. הנה הם כבר בחצר שלנו. חייל אחד צעק בפראות. צעדים כבדים נשמעים, כצעדי פרות, וקולות צפופים. תערובת פקודות בגרמנית ותחנוני איכרים. צריחת החייל גברה ופראותה עלתה
פתאום נפרצו דלתות האסם שלנו לרווחה. כמה גרמנים צווחו קללות פנימה ויצאו. הם הותירו את דלתות האסם פתוחות, והקולות המשיכו לבקוע מבעד לקירות האילמים. נדמה היה שהחייל צועק ללא הרף 'יודה! יודה!'
...
שובה ישב עימנו זמן רב בחשיכה ונאנח: או, וא, וא, מדוע לא הלכתם אתמול-שלשום אל האדומים?
בהוראת אשור, סין שַמַש, אדד, בֵּל, נבו, אשתר של נינוה, מלכת כַּדְמֻרי, אשתר של ארבל, נִנֻרתה, נרגל, נֻסְכּו, גייסתי את כל צבאותי והם הישרו בדרך נגד אביתע בן תֵארי.
הם עברו בשלום את הפרת והחידקל, שהיו בשיטפון מלא.
הם עלו על דרך רחוקה, טיפסו על הרים גבוהים, חלפו ביערות בצל כבד, עברו בשלום דרך עצים גדולים, קוצים וחוחים, בדרך מלאה בדרדרים, במדבר, מקום צמא מצמק, אשר עוף השמים אינו מתעופף שם ואתונות בר וצבאים אינם רועים בתוכו. מאה שעות כפולות מנינוה, העיר האהובה של אשתר, אשת אֶנְלִל.
בחודש אב, חודש כוכב 'הקשת', הבת הגיבורה של האל סין, ערב סעודת מלך האלים מרדך, יצאתי מדמשק דרך שש שעות כפולות. הלכתי כל הלילה לכיוון חֻלחֻלִתִּי. בהר חֻקֻרֻנה, הר קשה, הגעתי אל איחוד השבטים של אביתע בן תארי והקדרים. הנחלתי להם מפלה ושללתי שלל.
את המלכים האלה, שחרשו רע נגד צבאות אשור, הביאו חחים לפנַי אל נינוה. מתוכם ריחמתי על נְכֹה וחננתי אותו. הטלתי עליו שבועת אמונים חמורה יותר מהקודמת. הלבשתי אותו בבגד צבעוני, ענדתי עליו שלשלת זהב כסמל למלכותו, טבעות זהב שמתי על ידיו, ונתתי לו פגיון ברזל בחגורותו שעליו רשמתי את שמי.
(אשורבניפל, המסע למצרים 667 לפנה"ס)
השוו לחנינת מנשה בדה"ב לג: "ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסרהו בנחשתים ויוליכהו בבלה. וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבתיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו"
במסעי הראשון הלכתי אל ארץ מַכַּן ומֶלֻחה (אשורבנפל, שם)
מַכַּן ומֶלֻחה - מונחים גיאוגרפיים המציינים את קצות תבל, סטייל 'מהודו ועד כוש'.
בכתובות שומריות ואכדיות מהאלף השלישי לפנה"ס הכוונה כנראה למזרח-ערב וכוש, בספרות האלף הראשון לפנה"ס אלו מצרים וכוש הרחוקות.
לביתו של שובה בא במרוצה, כשלחייו מואדמות, טאדק, פרח אדום בדש מעילו וסרט אדום על צווארו, קשור כפרפר. האיכרים הקיפוהו. הוא הניע ידיו בהתרגשות וצעק בקול רם עד ששמענו את דבריו באסם. הוא היה בקאלושין והתבונן בצבא האדום, הם העלוהו על טנק ונסעו אתו עד לכאן. הם אלה שנתנו לו את הסרט האדום
אין אנו יכולים לסלוח לעצמנו. החמצנו הזדמנות כל כך טובה. הרי יכולנו לנסוע איתם לקאלושין! עכשיו כבר מאוחר, אולי עברה כבר שעה. שובה אומר שנמתין, עוד מהרה יבואו הנה כל החיל. לא, לא נמתין! נלך לקראתם ונפגוש אותם בדרך!
...
חזית המלחמה הוצבה מעלינו. חטיבות אס.אס. תפסו עמדות בכל הכפרים.
גייסות גרמניים פושטות ובאות בלי הרף מצידה של וינגרוב. קאלושין וכל הכביש הראשי של בריסק תפוסים על ידי הרוסים, שהגיעו מלובלין ופרצו לדרום, ואילו הצד שמצפון לכביש, אזור וינגרוב וכל הדרכים האחוריות תפוס על ידי הצבא הגרמני.
האסם שלנו מוצב בדיוק באמצע עמדותיהם של הגרמנים.
מהלך 30 שעות כפולות מן העיר אָפֵק שבגבול ארץ שומרון עד העיר רפיח שבאזור נחל מצרים, מקום אשר אין בו נהר... גייסתי גמלים מכל מלכי ערב שישאו נאדות.
(אסרחדון, המסע למצרים)
- מרחק הליכה של 'שעה כפולה' הוא כ-10.8 ק"מ
- מאתיים גמלים יכולים לספק מים לשלושה ימים לאלף אנשים
דרכתי על נחשים בעלי שני ראשים אשר [ -י]הם מוות... נחשים צהובים אשר בכנפיים מתעופפים (שם)
השוו:
במדבר הגדֹל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים (דברים ח,טו)
בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף (ישעיהו ל,ו)
מן העיר מגדול (שם)
השוו:
לפני פי החירת בין מִגְדֹּל ובין הים (שמות יד)
הישבים בארץ מצרים הישבים במגדֹל ובתחפנחס (ירמיה מד)
ונתתי את ארץ מצרים לחרבות חרב שממה ממגדֹל סונה ועד גבול כוש (יחזקאל כט)
"השם השֵמי שפירושו 'מגדל' חדר לשפה המצרית ונמצא בשמות של כמה מבצרים בדלתא המזרחית"
עַבְּדִמִלְכֻּתִִי מלך צידון, שלא ירא את אדנותי, לא שמע למוצא שפתי, בטח בים הסוער ופרק את עול האל אשור, את צידון עיר מבטחו השוכנת בלב ים שטפתי כמו מבול. עקרתי את חומתה ויסודותיה והשלכתים לתוך הים, ואת מקום מושבה איבדתי.
את עַבְּדִמִלְכֻּתִִי מלכה, שברח מפני נשקי ללב הים, בדבר האל אשור אדוני תפסתיו כמו דג בים וכרתי את ראשו. את אשתו, בניו ובנותיו, אנשי ארמונו, זהב, כסף נכסים ורכוש, אבנים יקרות, בגדי פשתן צבעוניים, עורות פילים, שנהבים, עצי אָבנים ואשכרוע, כל דבר שבאוצר ארמונו, שללתי לרוב.
את אנשיו מכל מקום ללא מספר, בקר צאן וחמורים, הובלתי לארץ אשור. אספתי את מלכי ארץ חת וחוף הים כולם וציוויתים לבנות עיר במקום אחר וקראתי שמה כַּר-אסרחדון
...
את ארזה שבגבול מצרים בזזתי ואת אַסֻחִלי מלכה נתתי באזיקים ולארץ אשור הובלתיו. עם דוב כלב וחזיר הושבתיו כבול במרכז העיר נינוה