Thread by @Oren_theace

בואו, הולכים (לא) להפציץ את אושוויץ.
כי אחת לכמה זמן הויכוח הזה עולה, ויום השואה הוא הזדמנות לקפוץ ראש לבריכה העכורה הזאת.
אבל לא נדבר האם וכמה מדינות המערב לא בסדר, אלא נסתכל על השאלה מהזווית המבצעית, ועל הדרך גם נשאל למה אנחנו תמיד כועסים על האמריקאים ועושים הנחות לסובייטים.⬅️

במקום לשאול למה לא הפציצו, נשאל מה ואיך יכלו להפציץ וגם מי יכול היה.
הדיון הופך רלוונטי מתחילת 1944, כשלבעלות הברית המערביות יש טווח טיסה להגיע לאושוויץ והן גם יודעות מה קורה שם ו*פחות או יותר* איך.
למפת טווחי הטיסה משדות תעופה אפשריים (ויקיפדיה) הוספתי את קו הנתיב הצפוני⬅️

כי מאנגליה אף אחד לא היה טס בקו ישר וחוצה את כל גרמניה והנתיב הצפוני ארוך משמעותית עד לא מעשי.
מסוף 1943 יש בסיסים לאמריקאים ולבריטים בפוג'יה באיטליה ומתחילת 1944 יש להם מטוסי קרב בעלי טווח ללוות אותם לכל אורך הדרך האפשרית.
עכשיו נשאר רק להפציץ עם המפציצים המתאימיםB-17 ו-B-24⬅️

של חיל האוויר האמריקאי, זה שהפציץ ביום. מפציצים מגובה ומכסים שטח רחב כדי שמספיק פצצות יפגעו במספיק מטרות. זאת השיטה וכשמפציצים מתחמי תעשיה וצמתי רכבות (עם מחסנים) גדולים זה גם עוזר.
רק כשבאושוויץ צריך לפגוע במטרות ספציפיות- תאי גזים, ולהשתדל להמנע מהיתר.
מה דיוק הפגיעה ב1943/4?⬅️

רמת הדיוק של ההפצצות הללו (מה שנקרא CEP הסתברות שגיאה מעגלית) הייתה 400 מטר- חצי מהפצצות נפלו ברדיוס של 400 מ' מהמטרה (והחצי השני רחוק עוד יותר). רק 16 אחוז נפלו בתוך 300 מ' מהמטרה.
לכן ההפצצות בוצעו עם מספר פצצות רב. הערכה שבוצעה לימים טענה שכדי להשמיד בסבירות גבוהה⬅️

את תאי הגזים בבירקנאו- המחנה המדובר בדיון הסוער, נדרשו כ-1,500 פצצות של 220 ק"ג, שיוטלו ע"י כ-150 מפציצי B-17. רבע מאלו יופלו אגב.
עשיתי תרשים גס של איך העיגולים הללו (300 מ' ו-400 מ') נראים בהפצצה של תאי הגזים בבירקנאו. זה נראה ככה. כזכור חצי מהפגזים בכלל נופלים מחוץ לעיגולים⬅️

וגם ככה העיגולים מכסים שטחי בלוקים של מגורים. אם הבלוקים מלאים, זה מאות אנשים בצפיפות בבלוק עץ רעוע. הם גם מכסים היטב את המסילה והרמפה של הרכבת והפצצה יכלה לקרות בעת הגעתה.
וכל זה כשבכלל יודעים על מה מטילים את הפצצות. ולא באמת ידעו, ותיכף נגיע לזה⬅️

אז תגידו- אלפי הרוגים, אבל זה מחיר סביר כדי לעצור את מכונת ההשמדה. אולי, ולא יודע מה היו אומרים הנפגעים המיועדים של הפצצות. אבל זה בכלל לא בטוח שזה היה עוצר את המכונה. קודם כל כי כמו שכתבתי ומיד אסביר למה- לא בטוח שידעו ב-1944 לאן לכוון⬅️

וכי היו תאי גזים לא מוכרים לחלוטין כגיבוי ביער- ראו בצילום. כי הנאצים היו ידועים ביכולתם להגביר את מאמץ ההשמדה, כשחשו שהוא בסכנה. ראו למשל למשל את מבצע "חג הקציר", חיסול 43,000 יהודים בירי ביום אחד במידאנק בנובמבר 1943
ובעלות הברית- ופה כן היה שיקול מדיני- לא היו מוכנות להרוג⬅️

אלפי יהודים בהפצצות, גם מחשש שזה ייתן לנאצים אליבי- אנחנו בסה"כ החזקנו יהודים במחנה ריכוז ובעלות הברית הן שרצחו אותם. היה מאד קשה אז (והיום) לקבל את היכולת של אנשים לבצע את הרצח. שימו לב לנתון מעניין. בינואר 1943, אחרי שממשלות ארה"ב, ברה"מ ובריטניה פרסמו הצהרות משותפות על כך⬅️

שגרמניה הנאצית מבצעת רצח שיטתי של יהודים, והתפרסמו דיוחים שונים, נערך בארה"ב סקר של גאלופבתשובה לשאלה: "לאחרונה פורסמו דיווחים רבים ששני מליון יהודים נרצחו בידי הנאצים באירופה מאז ראשית המלחמה. האם אתה סבור שאלו דיווחי אמת, או שמועה?" 47% האמינו, 29% לא, ליתר לא הייתה דעה⬅️

ולמה טענתי שבכלל לא ברור שידעו לאן לכוון? ושלא ידעו על תאי הגזים ביער? הרי הנה הם מסומנים על תצלום האוויר. רק שתצלום האוויר הזה, כמו התצלומים שמוצגים במוזיאונים ובכתבות הם עיבודים שנעשו משנות השבעים ואילך, בטכנולוגיות שלא היו קיימות בזמן המלחמה, וכשהמפענחים יודעים בדיוק מה לחפש⬅️

שימו לב להבדל בין האיכות של שני העיבודים, לאותו צילום בדיוק. האירוע שבו אכן הוטלו 7 פצצות על ברקנאו בגלל טעות ניווט (ואחת אפילו גרמה נזק לתא גזים. הוכחה ברורה להשגחה עליונה...). העיבוד המטושטש- ככה זה נראה למפענחים של בעלות הברית. לא שונה מאינספור מחנות ומתקני תעשייה⬅️

עם עובדי כפייה שהיו בכל אירופה אז. מאד קל היום לסמן בעיגול ולהדגיש את תאי הגזים, אולם איך מפענח ב-1944 אמור לדעת לחפש אותם ומה זה בכלל? כי לבעלות הברית הגיע מידע, אבל כזה שממנו אפשר להוציא משימות הפצצה. הדו"ח המפורסם של וצלר-ורבה ממאי 1944 תאר את ההשמדה ואת הנעשה באושוויץ⬅️

אולם לא ברמה שאפשרה מודיעין למטרות. ראו תרשים לדוגמה מהדו"ח. ווצלר וורבההיו באירופה הכבושה ולא ניתן היה לתשאל אותם ולהכווין לתת מודיעין שאולי יכלו לתת.
למי כן היה מודיעין טוב? לברה"מ. היא הייתה קרובה יותר פיזית למחנות, החזיקה באזורים הללו רשתות מרגלים ולקחה שבויים ועריקים⬅️

משלב מוקדם וככל שהתקדמה המלחמה, התגבשה בידה תמונה מדויקת של מחנות אושוויץ ואחרים ברמת פירוט גבוהה מאד. ברה"מ ידעה בדיוק מהם תאי גזים, איך הם נראים והיכן נמצאים. היא לא חלקה את המידע. היא גם יכלה תאורטית לתקוף את המחנה וכבר במאי 1943 הפציצה את מתקני התעשיה במונוביץ (אושוויץ1)⬅️

אולם ככלל לא הצטיינה במשימות הפצצה אסטרטגית. כשרצתה ברה"מ לתקוף מתקנים ויעדים באזורים סמכים לאושוויץ, דוגמת מתקני הזיקוק בטרבזינה (20 ק"מ מברקנאו), היא הזמינה את האמריקאים. בחודשי הקיץ של 1944 נערכו מבצעי 'Frantic' שבהם הגיעו כנפות מפציצים אמריקאיים לבסיסים בפולטבה באוקראינה⬅️

מהם יצאו להפצצות על יעדים שהגדירו הסובייטים. אושוויץ לא נכללה בהם. האמריקאים מצידם הפציצו את קומפלקס מונוביץ-בונה מאיטליה, וגם אז, כשדובר במתקני תעשייה רחבי ידיים, הדבר בוצע לאחר איסוף מודיעין קפדני.
ככל שהתקדמו הסובייטים יכלו ביתר קלות לתקוף את אושוויץ. כבר לא כהפצצה אסטרטגית⬅️

תחום שבו לא הצטיינו, אבל בתקיפה טקטית כן. כל המידע היה קיים והיו להם את המטוסים המתאימים. מהמפציץ הבינוני טופולב-2, דרך מפציץ הצלילה המדויק יחסית פטליאקוב-2 שהיה מסוגל לבצע את המשימה כבר מ-1943. לאחר שהחל ממבצע בגרטיון כבר היה המחנה אפילו בטווח של מטוס התקיפה היעיל ה'שטורמוביק'⬅️

אבל זה לא עניין את הסובייטים. יותר מזה- הם ממש לא התכוונו לתקוף את מתקני המחנה. ולא שלא ביקשו מהם (למקרה שהצורך לא היה ברור). ההנהגה הציונית בהחלט פנתה אליהם.⬅️

למתכנני בעלות הברית היה חסר מידע, ומטרות כתא-גזים, שהן מאד צרות מהאוויר, חלקן חפורות וחלקן לא ידועות, שלא ממש ידעו איך והיכן לחפש היו אתגר גדול.⬅️

השמדה ודאית של תאי הגזים הצריכה אם כן מבחינת האמריקאים, מידע שחסר להם וריכוז מאמץ ארוך על חשבון יעדים אחרים, שהיה עולה במחיר חיים של אלפי (לפחות) יהודים ועם תמורה לא ודאית, אבל פרס לתעמולה הנאצית.
לחילופין יכלו בעה"ב לתקוף מסילות ברזל, דבר שגם אותו ביקשו ארגונים יהודיים.⬅️

בתקיפת מסילות היה לבעלות הברית הרבה נסיון. הן ידעו שפגיעה לאורך זמן במסילות מצריכה הרבה גיחות גדולות וחוזרות לאורך זמן וריכוז מאמץ שהיה מסיט אותן מהמאמץ העיקרי- לנצח במלחמה- ניצחון שהוא למעשה ההצלה האמיתית ליהודים.⬅️

בסופו של דבר, גם לבעלות הברית היו המשאבים מוגבלים, וכך במחצית הראשונה של 1944 נדרש אייזנהאואר להכריע בויכוחים על הפניית מאמצי ההפצצה ולכפות על חילות האוויר שלו ריכוז מאמץ של המפציצים האסטרטגיים בפגיעה ביעדים צבאיים ובמסילות בצרפת כהכנה לפלישה לאירופה⬅️

אם מחפשים חלופה שכן יכלה לסייע, כנראה היא זאת שבה נעשה שימוש ביולי 1944- הפצצה של תחנות היציאה של הרכבות בבודפשט בשילוב לחץ מדיני ואיומים, ששכנעו את ממשלת הונגריה לחדול מהמשלוחים, אם כי מאוחר מדי. גם פה נדרש זמן עד שבמערב הבינו בדיוק את המנגנון, מה שהסובייטים ידעו הרבה קודם.➡

אפשר להרחיב עוד בנושא השיקולים במערב ובברה"מ בהפצצה, אלו הפוליטיים שלא נגעתי בהם ואלו המבצעים במספר מקורות, במיוחד הם מרוכזים ומתומצתים במאמר של דני אורבך
Calculated Indifference: The Soviet Union and Requests to bomb Auschwitz
#פידצבא