קוקאין מופק מעלי הקוקה, עשב שגדל בדרום אמריקה. הילידים ביבשת נהגו ללעוס את העלים הללו עוד לפני הפלישה הספרדית, והאקט נחשב - בין היתר - למיסטי.
כל זה טוב ויפה, אבל הדברים החלו להשתנות במהלך המאה ה-19. כימאים, רוקחים, ואנשי רפואה החלו להתנסות עם העלים הללו.
כל זה טוב ויפה, אבל הדברים החלו להשתנות במהלך המאה ה-19. כימאים, רוקחים, ואנשי רפואה החלו להתנסות עם העלים הללו.
חלקם הצליחו להפיק את הקוקאין מתוך העלים, אחרים שיפרו את היעילות, וקבוצות אחרו התחילו לגשש אחר ההשפעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של הסם. מבין אלו, פרויד הוא המפורסם ביותר, והוא אף פרסם מונוגרף בו הוא כתב על התכונות החיוביות של קוקאין כסם פסיכואקטיבי, והמליץ עליו להמונים.
בשולי הדברים, התגלה בשלב זה שקוקאין מסוגל להפחית כאב, לא כפעולה מרכזית במוח, אלא באתר הכאב הפריפרי (כלומר, כהרדמה מקומית). מאז הסיומת "אִין" בתרופות מתייחסת להשפעה הזו, וישנן תרופות נוספות שפועלות באופן דומה (לידוקאין, אזרקאין, ועוד).
ההשפעה הזו נפרדת מההשפעה המוחית של קוקאין.
ההשפעה הזו נפרדת מההשפעה המוחית של קוקאין.
במאה ה-20 בכלל העסק התפוצץ, גם בתרבות פופולרית, גם בקרב חיילים (בעיקר בקרב הכוחות הנאציים, זריקת עידוד מה שנקרא), וגם בעולם הפשע. מבין ספקי הקוקאין, פבלו אסקובר היה ידוע במיוחד. אימפריית הסמים שהקים גלגלה, לפי ההערכות, כ-75 מיליארד דולר בשנה, ומי שלא ראה מתבקש לראות נרקוס בהקדם.
בכל אופן, אמנם אסקובר כבר מזמן לא בין החיים, אבל הקוקאין איתנו, ולמעשה השימוש בו הולך וגובר.
מחוץ למוח, במערכת העצבים ההיקפית, קוקאין חוסם שדרים עצביים ולכן פועל כהרדמה מקומית. במוח, לעומת זאת, השפעתו דומה לשל אמפתאמינים - אך נחשבת לחזקה ומהירה יותר.
מחוץ למוח, במערכת העצבים ההיקפית, קוקאין חוסם שדרים עצביים ולכן פועל כהרדמה מקומית. במוח, לעומת זאת, השפעתו דומה לשל אמפתאמינים - אך נחשבת לחזקה ומהירה יותר.
רבות התרופות הפסיכיאטריות, והסמים, אשר פועלים על "אמינים ביוגניים" (דופמין, סרוטונין, נוראדרנלין), וקוקאין לא יוצא מהכלל במובן זה. עיקר השפעתו היא על דופמין, אך הוא מגביר את הפעילות של כל המוליכים העצביים הללו על ידי חסימת פינוים מהסינפסה לאחר הפרשתם.
מכיוון שהספיגה שלו מהירה, וכך גם חדירתו למוח, ההשפעה של קוקאין היא מאוד מהירה, ומובילה לאופוריה, עירנות, נמרצות ודיבור יתר תוך זמן קצר. במקביל, קוקאין מעלה את ריכוז האדרנלין בדם, מה שמעלה את קצב הלב, את לחץ הדם, ולא פעם גורם גם להפרעות קצב (שעלולות בהחלט להיות קטלניות).
בניגוד לאמפתאמינים, קוקאין מקושר פחות בסיכון לפרנויות, הזיות והתנהגות סטריאוטיפית, אבל כן מקושר בסיכון מוגבר לפגיעה לבבית, רעידות ועלייה בחום הגוף.
צורה אחת נפוצה של הסם היא לא כאבקה, אלא כאבן מוצקה, מה שנקרא גם 'קראק'.
צורה אחת נפוצה של הסם היא לא כאבקה, אלא כאבן מוצקה, מה שנקרא גם 'קראק'.
בשנות ה-80 היה חשש שקוקאין פוגע בעובר המתפתח, וגורם לתסמונת הדומה לתסמונת האלכוהול העוברי. חשש זה הוליד את המונח "Crack Babies", אבל היום ידוע שהחשש היה מוגזם, והפגיעה בעובר היא לא חמורה כמו שציפו בהתחלה.
הבהרה: זה לא אומר שקוקאין לא פוגע בעובר כלל, אלא רק פחות מהצפי הראשוני.
הבהרה: זה לא אומר שקוקאין לא פוגע בעובר כלל, אלא רק פחות מהצפי הראשוני.
עכשיו הסם הפך לפופולרי לא במקרה, שכן מדובר באחד החומרים הממכרים ביותר בטבע. ישנן עדויות בספרות המקצועית על פיתוח תלות אפילו מהשימוש הראשוני. שעות ספורות אחרי שהמנה מתפוגגת, יש רצון למנה נוספת, מנה גדולה יותר, ומנה תכופה יותר.
לעיתים יש דווקא סנסיטיזציה פרדוקסלית, ככה שפתאום עדיין רוצים את הסם, אבל במנות קטנות יותר - והסיבה לכך לא ידועה.
כך או כך, השימוש הכרוני בקוקאין (שקל להתגלגל אליו מרוב שהסם ממכר) מסוכן משני טעמים:
1. ההשפעות המתמשכות של הסם.
2. הרעלה (Overdose).
כך או כך, השימוש הכרוני בקוקאין (שקל להתגלגל אליו מרוב שהסם ממכר) מסוכן משני טעמים:
1. ההשפעות המתמשכות של הסם.
2. הרעלה (Overdose).
שימוש ממושך בקוקאין מעלה בצורה דרמטית את הסיכון ליתר לחץ דם, התקפי לב, שבץ ודימום מוחי, אי ספיקת לב והפרעות קצב שונות ומשונות; הפרעות פסיכוטיות ודיכאון; פרכוסים, ירידה קוגניטיבת עם דגש על פגיעה בזיכרון, כאבי ראש, רעידות כרוניות; פגיעה ריאתית (בייחוד בקרב מעשני קראק), ועוד.
אפשר להתייחס למשל לפגיעה במערכת העיכול (עלייה בסיכון לקוליטיס, כיבים, ואף נמק במעי); פגיעה בכבד; עלייה בסיכון לסוכרת; עלול לגרום לגרד כרוני בעור; ולאי-תפקוד מיני*.
*לקוקאין יש מוניטין של אפרודיזיאק, אבל נטילה כרונית מובילה לדיכוי פרדוקסלי.
*לקוקאין יש מוניטין של אפרודיזיאק, אבל נטילה כרונית מובילה לדיכוי פרדוקסלי.
עכשיו כל שימוש מקרי בסם עלול, בטעות (או שלא), להוביל גם למנת יתר. הביטויים של מנת יתר כזו בגדול כוללים בחילות, הקאות, דופק מהיר, כאבים בחזה, הרחבת אישונים, שינויים ברמת ההכרה ופרכוסים. במקרים קשים תהיה מצוקה נשימתית, ובמידה ויש הפרעות קצב קטלניות, יכול להיות גם דום לב פתאומי.
זה גם המקום לומר שאין אנטידוט לקוקאין, ככה שאם יש overdose, בגדול הטיפול הרפואי מנסה לשמור על הבן אדם חי, עד חלוף הזעם. אפשר להפסיק פרכוסים, אפשר לסייע לפעילות הלבבית והנשימתית, אפשר לנסות לשמור על הכליות, אבל הסם ישאר בגוף עד שהכבד יצליח לנטרל ולסלקו מהמערכת.
אמנם הכבד מסלק את הקוקאין, אך חלקו מצטבר ברקמות, ובייחוד בשיער. בדיקת נוכחות קוקאין בשיער נחשבת לבדיקה טובה, והשימוש בו הולך וגובר. קוקאין מופרש גם בזיעה, שתן, רוק ובחלב אם - ונשים המשתמשות בסם עלולות להעבירו לתינוק בחלב אם.
סה"כ: סם ממריץ, מרים את המצב רוח ואת העירנות, אבל ממכר להחריד, מעלה את הסיכון להתקף לב, שבץ, פרכוסים ורעידות - ואם זה לא מספיק, גורם לאין-אונות ומצטבר בשיער.
לא מומלץ.
לא מומלץ.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
