החל מסוף השנה שעברה התפרסמו תמונות וצילומי לווין שהצביעו על התחפרות רוסית מואצת בקרים והקמת ביצורים, כולל על החופים. רוב התגובות ראו בכך עדות להסטריה רוסית ולחץ מוגזם נוכח כשלונותיהם.
אני חושב שהפעם הרוסים קוראים נכון את המציאות, ומבינים שהמתקפה האוקראינית צריכה לכלול את קרים>
בתוך שיח על המתקפה הגדולה האוקראינית (מתקפת הנגד) הממשמשת ובאה נזכרים מספר יעדים, הפופולרי בהם הוא הציר מזפוריז'ה דרומה כיוון מליטופול שבשאיפה יביא בהמשך לביתור החזית הרוסית ולבידוד ח.א.קרים מרוסיה.
יש כיוונים נוספים, אך לרוב קרים נחשבת משהו שמשאירים לסוף, לשלב הבא. וזאת בעיה>
כבר כתבתי שהאוקראינים פועלים בלחץ מתמיד וחשש שהמערב יתעייף מהמלחמה וינסה להביא להסדר כלשהו.
מבחינת אוקראינה המלחמה חייבת להסתיים בחזרה לגבולותיה המוכרים מ-1991, כולל קרים. מדינות המערב שניצבות מאחוריה ולמעשה מאפשרות את המשך המאמץ המלחמתי עשויות לא להיות שותפות לחזון הזה>
ייתכן שלאחר מתקפה שתשיב חלק משמעותי מהשטח הכבוש יהיה לחץ מערבי על אוקראינה למו"מ. יש קולות רבים היום בשיח המערבי, בתוך המחנה שתומך באוקראינה, הרואה אפשרות למו"מ לאחר שאוקראינה תגיע לקווי פברואר 22 (כלומר בלי קרים וחלש מהדונבאס). גם אם יש מישהו במערכת האוקראינית שעשוי להסכים לכך>
אין לו לגיטימציה. עם שנת בחירות בארה"ב, ענייני כלכלה, סין וכו' יש חשש מהתפתחות שיח של "ניצחנו, אוקראינה ניצחה, האם אנחנו רוצים להמשיך השקעה, הסטת משאבים ולהסתכן בהסלמה לעימות גרעיני, רק בשביל שאוקראינה תקבל את קרים?" או משהו בסגנון.
לא בכדי ומעבר לתועלת הצבאית, אוקראינה תוקפת>
ללא הרף בקרים. לאותת שהיא לחלוטין במשחק מבחינתה ושהיא רואה באיומים הגרעיניים איומי סרק.
לאורך כל החודשים האחרונים יש פעילות אוקראינית ערה ותשיפות במקומות רבים. לא כל תקיפה היא חלק מ"מבצעי עיצוב" כפי שאוהבים לייחס למטבע הלשון הזה כל פעילות בעומק. חלק כן, אבל במהלך מלחמה ארוכה>
חשוב לשמור את היריב במצב של בלבול והתגוננות מתמדת בכל מקום.
על החשיבות האסטרטגית של קרים בים השחור ולאיום על אוקראינה אין צורך לחזור. גם המשמעות הסמלית- "השבתה" של קרים לרוסיה ב-2014 זכתה לתמיכה גורפת ונחשבת הישג משמעותי של פוטין. אבדנה יהווה מכה אדירה ליוקרתו ולמשטרו וספק אם>
יתאוששו. דווקא זה עשוי להרתיע את המערב בדיוק ממה שהוזכר, נכונות של שליט רוסי נואש לעשות שימוש בנשק גרעיני, ולא בכדי הדיבורים על שימוש כזה נרמזים מדי פעם מהצד הרוסי.
פה למעשה אוקראינה צריכה למצוא פתרון גם לאויב וגם לבעלות הברית.
הפתרון צריך להיות דווקא מבית המדרש הסובייטי/רוסי>
להעמיד את כולם בפני עובדה מוגמרת, Fait Accompli.
כלומר להתחיל גם בקרים. למתקפה הצפויה האוקראינים נערכים זמן רב, וההמתנה הארוכה נובעת מצורך אמיתי לבנות כוח משמעותי, להטמיע אמצעי לחימה חדשים, לאמן חיילים ומפקדים מהבסיס ועד ליכולת ביצוע קרב משולב. זה קשה ולוקח זמן. אך השעון מתקתק>
הצבא האוקראיני לא יכול להרשות לעצמו פחות מהצלחה משמעותית, אך הדרג המדיני חושש שהצלחה כזאת תהווה "טוב דיו" עבור המערב. המפתח לשלום מתמשך ויציב מבחינת אוקראינה, בלי קיום בקווי הפסקת אש שבירים וחשש משכן שיבנה עצמו מחדש בשנים הקרובות טמון בהשגת היעד המרכזי מההתחלה וזאת קרים.>
אם המתקפה תתחיל בזמן הקרוב יהיה בכך סימן שהאוקראינים לוקחים בחשבון אפשרות למערכה ארוכה של מספר חודשים, מספר מתקפות ממספר חזיתות וזה התרחיש הסביר. אולם אם המתקפה הזאת תתחיל כשחלק ממנה הוא איום ישיר על קרים, ביבשה מכיוון חרסון לכיוון מצר היבשה 'הפרקופ' המבוצר ובמקביל איום מהים>
בידוד חצי האי באמצעות חסימה סופית של גשר קרץ', נטרול מרכיבי הצי הקיימים באמצעות נשק ארוך טווח ואולי אפילו הובלת כוחות מהים, תרחיש שנראה דמיוני- כל תפיסת ניהול המערכה של הפיקוד הרוסי תתערער מההתחלה.
הרוסים לא רואים בכך מהלך דמיוני ומבצרים במרץ רב את החוף המעקבי של קרים.>
לא ברורה היכולת הרוסית להגן על קרים, ולא ברורה היכולת האוקראינית להביא כוח משמעותי מהאוויר והים- הרוסים נמנעו בראשית המלחמה מלנסות מהלך אמפיבי באודסה, כשיחסי הכוחות נטו מאד לטובתם.
אבל בשורה התחתונה האסטרטגיה האוקראינית הסבירה בעיני, בראית התמודדות עם הידיד לא פחות מאשר עם האויב>
היא לכלול את קרים ברשימת היעדים למתקפה הקרובה, ולא להשאיר אותה כיעד לעתיד לבוא. זאת כנראה הדרך להביא להכרעה בתנאים שלהם.
וכמובן, זה ניתוח שלי בלבד וקטונתי מלייעץ למטכ"ל האוקראיני שכבר הוכיח את יכולת התכנון והדמיון שלו ויש סכוי שיעשה אחרת לחלוטין ממה שכתבתי....
כמה דברים מעניינים עולים מכתבה בנ"י טיימס, הטוענת שגורמים רשמיים בממשל האמריקאי מייחסים לאוקראינה שורת פעולות שנעשו בעומק רוסיה, כולל תקיפת הקרמלין ברחפנים, חיסול אישים שונים וכן את פיצוץ הנורדסטרים.
ראשית, מסתמן דפוס פעולה אמריקאי המוכר לישראל היטב> nytimes.com/2023/05/24/us/…
"הוצאה מהארון" של בעלות ברית, המבצעות פעולות חשאיות, כנראה כאיתות על אי נוחות אמריקאית ורצון לרסן את בעלת הברית הפעלתני, וכן התנערות פומבית בבחינת "ידינו לא שפכו.." כדי למנוע תגובה כלפיה.
עוד עולה מהכתבה תמונה של חוסר תאום ואף מאבק כוחות בין גופי הביון והכוחות המיוחדים>
האוקראינים, כזה המזכיר במשהו את מבנה הכוחות המיוחדים הסובייטים והרוסים והמאבק ביניהם.
נקודה שהבכירים האנונימיים מוושינגטון מקפידים לחזור עליה היא שהנשיא זלנסקי אינו מיודע להבנתם בפעולות הללו. כנראה יש פה רצון לשמר את תדמיתו של האיש שמגלם בעולם את המאבק האוקראיני, אך מצד שני>
בואו, הולכים (לא) להפציץ את אושוויץ.
כי אחת לכמה זמן הויכוח הזה עולה, ויום השואה הוא הזדמנות לקפוץ ראש לבריכה העכורה הזאת.
אבל לא נדבר האם וכמה מדינות המערב לא בסדר, אלא נסתכל על השאלה מהזווית המבצעית, ועל הדרך גם נשאל למה אנחנו תמיד כועסים על האמריקאים ועושים הנחות לסובייטים.⬅️
במקום לשאול למה לא הפציצו, נשאל מה ואיך יכלו להפציץ וגם מי יכול היה.
הדיון הופך רלוונטי מתחילת 1944, כשלבעלות הברית המערביות יש טווח טיסה להגיע לאושוויץ והן גם יודעות מה קורה שם ו*פחות או יותר* איך.
למפת טווחי הטיסה משדות תעופה אפשריים (ויקיפדיה) הוספתי את קו הנתיב הצפוני⬅️
כי מאנגליה אף אחד לא היה טס בקו ישר וחוצה את כל גרמניה והנתיב הצפוני ארוך משמעותית עד לא מעשי.
מסוף 1943 יש בסיסים לאמריקאים ולבריטים בפוג'יה באיטליה ומתחילת 1944 יש להם מטוסי קרב בעלי טווח ללוות אותם לכל אורך הדרך האפשרית.
עכשיו נשאר רק להפציץ עם המפציצים המתאימיםB-17 ו-B-24⬅️
היום לפני 224 שנה נחל נפוליאון את אחד מנצחונותיו הגדולים והפחות ידועים, וזה קרה פה בשכונה שלנו- קרב התבור.
אפריל 1799 ונפוליאון בן השלושים צר על עכו.
בעודו מתקשה מאד מול חומותיה הוא חושש מכוח תגבורת עות'מני שיפתיע אותו מעורפו, ושולח דיבזיה בת 2,000 איש לחפש ולאבטח את העורף⬅️
מפקד הכוח הוא גנרל ז'אן בטיסט קלבר, מפקח בניה בעבר ושואף תהילה בהווה. קלבר נע לאורך הרי נצרת, נתקל בכוח קטן ליד כפר קנא, ואז מבחין מהרכס במחנה עות'מאני גדול המתכנס לרגלי גבעת המורה. היו שם להערכתו כ-30,000 איש, פי 15 משלו.
קלבר מחליט להתקיף. איך יתגבר על הנחיתות המספרית?⬅️
הוא מחליט לנוע בלילה, לעקוף את התבור מצפון ולהגיע בהפתעה למחנה העות'מני מדרום לגבעת המורה לפני שיעלה השחר ולפשוט עליו בחסות החשכה.
הוא שולח רץ עם עדכון לנפוליאון בידיעה שזה יגיע אליו לפני הקרב, אך בלא לאפשר מספיק זמן לשלוח הודעה שאוסרת עליו לבצע.
קלבר יוצא עם ערב ומגלה עד מהרה⬅️
בליל 14-15 באפריל 1986 המריאו עשרות מטוסי קרב אמריקאים מברטניה ומנושאות מטוסים בימה"ת בדרך לביצוע רעיון חדשני- לתקוף מהאוויר יעדים הקשורים לטרור בתגובה לפיגוע. מה שהפך בעשרים השנים האחרונות לקלישאה היה קונספט פורץ דרך עבור האמריקאים, ששיגרו מטוסים לתקוף את לוב של קדאפי⬅️
ממשל רייגן התלבט שנים כיצד להגיב לפיגועי הטרור בשנות השמונים. איך להביא לידי ביטוי את עוצמתה של ארה"ב במאבק הזה בלי לגמור בעוד וייטנאם, שישבה עמוק בתודעה.
לבסוף הוחלט על מענה "מייד אין איזראל". ישראל יכולה לתקוף את מפקדות אש"ף בתוניס(אוקטובר 85')? אז למה לא ארה"ב.⬅️
לאחר הפיגועים בדלפקי אלעל ו-TWA בוינה וברומא בדצמבר 85' החלו בארה"ב בתכנון. ב-5 באפריל נהרגו חיילים אמריקאים בפיצוץ במועדון לילה במערב ברלין והעקבות הובילו (שוב) ללוב וניתן אור ירוק למבצע "קניון אל-דוראדו".
לארה"ב היו נושאות מטוסים בים התיכון שהתכתשו עם קדאפי בקביעות⬅️
"אין דבר המניח את דעתו של העוסק בתחום הצבא, יותר מאשר ציטוט טוב של גנרל דגול ומת". כך קבעה ברברה טוכמן, ולרגל כשנה למלחמה באוקראינה, שרשור ציטוטים שזורים בכמה תובנות...⬅️
"אפשר,שאין לך עניין במלחמה, אך למלחמה יש עניין בך" (לב טרוצקי).
זלנסקי זכה בבחירות תוך הבטחות לשים קץ למלחמה במזרח אוקראינה ולקצץ בהוצאות הצבא. קל להתפתות בעתות שלום למחשבה שמלחמה היא נחלת העבר ושהיא תלויה רק בנו. חתירה לשלום חשובה, אך מדינה צריכה להיות מוכנה לאתגרים אפשריים⬅️
ככתוב: "חכמת המלחמה מלמדת אותנו שלא לסמוך על האפשרות שלא יבוא האויב, אלא על כוננותנו לקדם פניו; שלא לסמוך על הסיכוי שלא יתקיף, אלא על העובדה שאנו עשינו את עמדתנו בלתי נכבש. (סון טסו. הוא עוד ישוב בהמשך).⬅️
פרק בפודקאסט של אלפרוביץ', שבו הוא מראיין מש"ק לשעבר בכוח העלית האמריקני ה'כומתות הירוקות' שלחם כמתנדב בצבא אוקראינה במשך 10 חודשים.
הבחור הגיע זמן קצר לאחר הפלישה והתנדב, מתאר שהקים לעצמו צוות סיור של 6-8 אנשים שבחר> open.spotify.com/episode/1g5n6k…
הוא הקפיד לבחור רק ותיקי לחימה (ולא נגרים, שגם כאלו היו). מתאר את הכאוס בצד האוקראיני בראשית ימי הלחימה, ואת ההתאוששות, את היוזמה והעצמאות של כל כוח (גם כי לא הייתה ברירה).
רוב הזמן פעל ככוח לסיור ולמשימות מיוחדות ביערות שבאזור אובלסט חרקיב.
כמה נקודות מעניינות: 1. הרוסים מתקשים>
בלחימה בכוחות קטנים ובשטחים סבוכים. מעדיפים למקש אותם. 2. בכלל, לרוסים יש אובססיה לשימוש במיקוש פזיר ומשתמשים בו בהחקפים נרחבים.
3.מתאר שכניסת ההימארס הביאה לירידה דרסטית בהיקפי האש הארטילרית לפרק זמן של חודש- כנראה זה הזמן שנדרש לרוסים לבצע התאמות. 3. הבדלים מהותיים ביעילות>