היום הוא גם יום השנה ל D-Day, לפני 41 שנה לפנות בוקר 7 ביוני נחתו כוחות צה"ל בשפך נהר האוולי בלבנון במסגרת מבצע שלום הגליל. מהנחתת הראשונה ירדה פלגת תותחנים-סוללה א' (מוקטנת) של גדוד 402. כן, וגם צנחנים, טנקים והנדסה היו שם...
הסוללה הצטרפה להכנות עוד מערב פסח, לאחר שהוחלט לשלב>
בכוח הקדומני סוללת תותחים, כדי לירות לעומק וגם לאפשר לכוח המונחת יכולת אש משמעותית יותר. למרות הויתור על הרבה מקום בנחתות לטובת התותחים ולתחמושת, החליטו המתכננים שזה שווה.
(בתמונות צוות נגמ"ש ניהול האש-המפי"ק על הנחתת, וירי מהחוף לעבר צידון מצפון).
הסוללה המשיכה לביירות>
עם יתר הכוחות ולעתים לפניהם, ובינתיים צה"ל המשיך להנחית כוחות נוספים- סה"כ היו חמישה סבבי הנחתה מישראל לאוואלי וחלק גדול ממה שהביאו בהם היה רכבים, תחמושת ועוד ארטילריה.
התותחים התגלו ככלי יעיל מאד בשטח הבנוי, תחילה מחוצה לו ובהמשך ממש בתוכו.
הסוללה, עכשיו שלמה וחלק מהגדוד >
התמקמה מעל ביירות בעיירה בעבדה, מקום משכנו של ארמון הנשיאות (בתמונה מפקד הסוללה איתן דנגוט, לימים אלוף, עומד בפתחו). מהרכס ירו במשך ימים לעבר מטרות מחבלים וצבא סוריה שאותרו, לרוב בכינון ישיר.
כשהגיע הרמטכ"ל רפול לביקור, דרש מפקד צוות התומ"ת, עופר משרקי ז"ל (בתמונה) שיופעלו יותר>
וכך יחסכו חיי חיילים. רבע שעה אחרי שעזב הרמטכ"ל ספגה הסוללה אש נגד סוללות ועופר ז"ל נהרג ביציאה מהעמדה (בשביל 20 מ' מאחוריו בצילום הזה). איתו נפצע אנוש וכעבור ימים נפטר מפצעיו גם סמל רוני אלעזר ז"ל. ערב קודם השמיע שוב ושוב בטייפ שלו את השיר "Stairway to Heaven".>
חיילי התותחנים ובתוכם אנשי הסוללה שנחתההשתתפו ולעתים הובילו את הלחימה בתוך העיר. לא רק בירי מרחוק, אלא גם נעו בתוך העיר לאחר שהתברר יתרונם בירי לקומות גבוהות.
בתחילה, כפי שנראה בתמונה, עוד ניסו לציית לחוקי התנועה ועצרו בתמרור עצור.
הכנסת הכלים הפגיעים מאד לא עברה בלי ויכוחים>
בדרגי בכירים, אך הוכרעה לרוב ביוזמת מפקדי הסוללות שדחפו את מפקדי החטיבות והאוגדות להשתמש בהם והוכיחו את ערכם.
משדה התעופה של העיר, להשמדת מפקדת חטיבה סורית בכינון חצי ישיר, ועד למשימות הקלאסיות של חילוץ כוחות ודכוי ארטילריית האויב.
ההפעלה במרחב המאתגר הולידה פתרונות יצירתיים>
דוגמת קצינים שטיווחו והפעילו אש, כשהם ממוקמים על רבי-קומות, במטוסים, בסטי"לים ואף צוללת.
התחושה של אנשי התותחנים במבצע הזה הייתה שהם חלק אינטגרלי מהכוח הלוחם, ואף מרכיב מרכזי בתוכו, תחושה שלא תמיד הייתה מובנת מאליה. #פידצבא
מרבית הצילומים שבשרשור הועברו לי ע"י איתן דנגוט, חלק אחר התפרסמו בחוברות מורשת של חיל התותחנים עם השנים וחלק מאלו צופיכים בספר "תותחנים בשל"ג" של יעקב זיגדון ושגיא סימן טוב.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
כאשר שוחרר מחנה מאטהאוזן, היום לפני 79 שנה, היה בין השורדים גם טיבור רובין בן ה-16, שיהפוך לניצול השואה היחיד שזוכה ב"מדליית הכבוד של הקונגרס". בטקס שנערך באיחור ניכר בשנת 2005 הוא הודה בעיקר לסמל האנטישמי שלו, ארתור פייטון, שכל הזמן "נידב" אותו למשימות מסוכנות בתקווה שיהרג.>
רובין היגר אחרי מלחמת העולם לאמריקה והתאמץ להתגייס לצבא למרות דחיות, כדי לגמול למשחרריו. בצבא גילה שגם באמריקה יש אנטישמיות, שגולמה בסמל הגזען שהתעמר בו.
הוא הגיע למלחמה בקוריאה ב-1950 ופעם אחר פעם מצא עצמו מחפה כמשמר אחורי על יחדתו הנסוגה, כולל פעם בה נותר לבדו למשך 24 שעות>
בולם גלי התקפות צפון קוריאנים. כאשר הצבא הסיני הפתיע את כוחות ארה"ב שהיו כבר בצפון קוריאה ושטף אותם. שוב מצא עצמו מחפה על נסיגת שרידי יחידתו. הפעם נפצע קשה ונשבה. הוא היה כמעט 3 שנים בשבי, ושוביו הציעו לו פעם אחר פעם להשתחרר ולהגר למולדתו הונגריה, "האחות הקומוניסטית". הוא סרב>
השבוע לפני 80 שנה הודח גנרל יהודי מפיקוד על ארמיה בצבא האדום, הועמד בפני בית דין שדה והוחזר לתפקיד. הכל תוך כדי קרב "נשכח" בחזית המזרחית שבו נלחמו מאות אלפי אנשים משני הצדדים, הסובייטי והגרמני במה שבכלל היה רק מאמץ הטעייה, אבל אם היה מתרחש במערב אירופה היה יוצא עליו ספר כל שנה⬅️
אחרי שהגרמנים נבלמו במתקפה הגדולה בקורסק וחדלו אותה, הם העריכו שייקח לסובייטים זמן מה להוציא התקפת נגד. אלא שתוך זמן קצר ספגו שלוש: מבצע קוטוזוב מצפון לבליטה כבר ב-12 ביולי, ומבצע רומיאנצב מדרום לה, ב-3 באוגוסט.
בתווך, שוגרה בדרום החזית התקפת הטעייה, שבה לקחו חלק 270,000 איש.⬅️
התכנית הייתה לשגר את חזית (קבוצת הארמיות) דרום לתקוף את הביצורים הגרמנים על נהר המיוס, בחזית שבה הוורמאכט חשש במיוחד- זאת שהובילה הדרך הקצרה לדונבאס, לחופי ים אזוב ובהמשך לקרים (כן, נו...). לאחר שתושג הבקעה, תוכנס לפעולה ארמיית הגווארדיה השניה, ארמית העלית שנשמרה בעתודה.⬅️
סערה לא פשוטה מתרחשת בימים אלה בצבא ארה"ב, על זרועותיו. מאז ראשית השנה לא אישר הסנאט אף מינוי של קצין בכיר כפי שהחוק מחייב- נדרש לכל תפקיד גנרל/אדמירל לצד קידום ראשון גם בחלק מהדרגות הזוטרות יותר.
לנחתים אין למעשה מפקד, אלא ממלא מקום וכל הדרמה סביב סנאטור יחיד, טומי טוברוויל>
הסנטור מאלבמה הוא חבר ועדת השירותים המזויינים של הסנאט והוא זעם על כך שבתקציב הפנטגון נכלל מימון לנסיעה מחוץ למדינה לצורך הפלה עבור המשרתות בצבא. כזכור במדינות רבות עברה לאחרונה חקיקה האוסרת הפלות, בצבא נימקו את המימון (כחלק ממימון טיפולים רפואיים נוספים) בכך שהמשרתים בו, אינם>
בוחרים את מקום ההצבה.
סנטור טוברוויל פחות התרשם. לרוב, רק המינויים המרכזיים מובאים לאישור מליאת הסנאט וגם זאת בהצבעה רגילה. רוב המינויים מובאים כחבילה אחת באישור הועדה ומאושרים בהצבעה. הוטו של טוברוויל פירושו שגל קצין, העןבר לכל תפקיד, יידרש לאישור בהצבעה שמית בסנאט. התהליך>
ההחלטה המדוברת של הממשל האמריקני להעביר לאוקראינה תחמושת מצרר, בשלב זה פגזי ארטילריה היא חשובה להמשך המלחמה באוקראינה, אך גם יש לה משמעויות לישראל שעוסקת בנושא תחמושת המצרר לא מעט.
כמה דברים על הזווית הישראלית ושימוש בעבר, על העניין החוקי, וכמה משמעויות טקטיות פחות מדוברות>
תחמושת מצרר היא תחמושת הנפתחת במעופה ומתפרקת למספר תתי חימושים, וכך מכסה שטח גדול יותר ומשיגה אפקט רב יותר.
מלחמת לבנון השנייה, שבה צה"ל עשה שימוש נרחב בתחמושת מצרר נתנה דחיפה גדולה למאמץ בינ"ל שהיה עוד קודם לאסור שימוש בתמושת הזאת. יש לכך שתי סיבות:
האחת, כיוון שתתי החימושים>
מתפזרים על פני שטח נרחב יחסית, יש בשימוש בה מעין שימוש בלתי הבחנתי- הפגיעה עשויה לחרוג מאזור המטרה, במיוחד בשטח בנוי.
הסיבה השניה נובעת מהמאץ הגדול לאיסור על מוקשי נ"א (נגד אדם). לתחמושת המצרר, תתי החימוש שבה יש אחוז נפל (פצצונות שלא מתפוצצות) גבוה יחסית והן נשארות רדומות זמן רב>
"אין מצבים נואשים, יש רק אנשים מיואשים".
היינץ גודריאן, גנרל גרמני. נולד היום לפני 135 שנה בכפר חלמנו במערב פרוסיה וכיום בפולין. אותו כפר שאותו יכבוש כמפקד קורפוס השריון בפרוץ מלחה"ע השניה, ושבו יוקם מחנה ההשמדה הידוע לשמצה.
הוסיף: "כשהמצב לא ברור-תקוף.>
>כשאתה תוקף- עשה זאת מהר, בעוצמה ובלי להתפזר".
נחשב אבי עוצבות השריון הגרמני של מלחמת העולם ושל תפיסת הפעלתן-טענה מאד שנויה במחלוקת. מה שאי אפשר לומר אגב, על זאת באשר למעורבותו בפשעי מלחמה.
ספר זכרונותיו נחשב קלאסיקה של הז'אנר (זכרונות גנרלים גרמנים), כלומר:
אנחנו היינו מעולים, היטלר דפק לבד את העסק, ופשעי מלחמה זה בכלל האס.אס. ולא קשור אלינו (מה שממש לא נכון, למען הסר ספק).
אבל לפני הפלישה לברה"מ אמר: "החזית המזרחית היא בית קלפים. פירצה במקום והיא תתמוטט".
אחרי: "המעטנו קשות ביכולות האויב, בקרקע ובמזג האוויר. והמציאות התנקמה בנו".>
בשבוע שעבר נפטר אלי דולגין ז"ל, אחד מגיבורי מעוז בודפשט, המעוז היחיד שלא נפל בקו התעלה במלחמת יוה"כ .
אלי היה קצין העמדה ולמעשה מפקד סוללת התותחנים מגדוד 404 שישבה במעוז. 42 אנשיה היוו את מרבית הכוח הלוחם במוצב, לצד מחלקת טנקים ו-16 חיילי החי"ר מילואים של החטיבה הירושלמית>
הסוללה הפעילה 4 תותחים נייחים בעמדות מבוטנות ומבוצרות, שכונו "נברונים" על-שם הסרט המפורסם. ניתן היה לצודד אותם באופן מוגבל לגזרת ירי צרה. נוסף עליהם הפעילה הסוללה מרגמות 120 מ"מ בטווחים קצרים. עם תחילת ההתקפה על המוצב הורה מפקדו, מוטי אשכנזי להפעיל את המרגמות להגנה עליו. דולגין>
עצמו טיווח את המרגמות מהמוצב, עד שהאש הכבדה, של 30 פגזים בדקה שירדו על המוצב שיתקה אותן. 3 מהחיילים שהפעילו אותן נהרגו, ולוחם נוסף בסוללה נהרג בתקיפה אווירית.
מרגע פתיחת המלחמה הופעלו 4 התותחים ללא הרף. פלגה של 2 קנים ירתה על ריכוזי כוחות מצרים בפורט סעיד ופורט פואד. הצמד השני>