היום הוא גם יום השנה ל D-Day, לפני 41 שנה לפנות בוקר 7 ביוני נחתו כוחות צה"ל בשפך נהר האוולי בלבנון במסגרת מבצע שלום הגליל. מהנחתת הראשונה ירדה פלגת תותחנים-סוללה א' (מוקטנת) של גדוד 402. כן, וגם צנחנים, טנקים והנדסה היו שם...
הסוללה הצטרפה להכנות עוד מערב פסח, לאחר שהוחלט לשלב>
בכוח הקדומני סוללת תותחים, כדי לירות לעומק וגם לאפשר לכוח המונחת יכולת אש משמעותית יותר. למרות הויתור על הרבה מקום בנחתות לטובת התותחים ולתחמושת, החליטו המתכננים שזה שווה.
(בתמונות צוות נגמ"ש ניהול האש-המפי"ק על הנחתת, וירי מהחוף לעבר צידון מצפון).
הסוללה המשיכה לביירות>
עם יתר הכוחות ולעתים לפניהם, ובינתיים צה"ל המשיך להנחית כוחות נוספים- סה"כ היו חמישה סבבי הנחתה מישראל לאוואלי וחלק גדול ממה שהביאו בהם היה רכבים, תחמושת ועוד ארטילריה.
התותחים התגלו ככלי יעיל מאד בשטח הבנוי, תחילה מחוצה לו ובהמשך ממש בתוכו.
הסוללה, עכשיו שלמה וחלק מהגדוד >
התמקמה מעל ביירות בעיירה בעבדה, מקום משכנו של ארמון הנשיאות (בתמונה מפקד הסוללה איתן דנגוט, לימים אלוף, עומד בפתחו). מהרכס ירו במשך ימים לעבר מטרות מחבלים וצבא סוריה שאותרו, לרוב בכינון ישיר.
כשהגיע הרמטכ"ל רפול לביקור, דרש מפקד צוות התומ"ת, עופר משרקי ז"ל (בתמונה) שיופעלו יותר>
וכך יחסכו חיי חיילים. רבע שעה אחרי שעזב הרמטכ"ל ספגה הסוללה אש נגד סוללות ועופר ז"ל נהרג ביציאה מהעמדה (בשביל 20 מ' מאחוריו בצילום הזה). איתו נפצע אנוש וכעבור ימים נפטר מפצעיו גם סמל רוני אלעזר ז"ל. ערב קודם השמיע שוב ושוב בטייפ שלו את השיר "Stairway to Heaven".>
חיילי התותחנים ובתוכם אנשי הסוללה שנחתההשתתפו ולעתים הובילו את הלחימה בתוך העיר. לא רק בירי מרחוק, אלא גם נעו בתוך העיר לאחר שהתברר יתרונם בירי לקומות גבוהות.
בתחילה, כפי שנראה בתמונה, עוד ניסו לציית לחוקי התנועה ועצרו בתמרור עצור.
הכנסת הכלים הפגיעים מאד לא עברה בלי ויכוחים>
בדרגי בכירים, אך הוכרעה לרוב ביוזמת מפקדי הסוללות שדחפו את מפקדי החטיבות והאוגדות להשתמש בהם והוכיחו את ערכם.
משדה התעופה של העיר, להשמדת מפקדת חטיבה סורית בכינון חצי ישיר, ועד למשימות הקלאסיות של חילוץ כוחות ודכוי ארטילריית האויב.
ההפעלה במרחב המאתגר הולידה פתרונות יצירתיים>
דוגמת קצינים שטיווחו והפעילו אש, כשהם ממוקמים על רבי-קומות, במטוסים, בסטי"לים ואף צוללת.
התחושה של אנשי התותחנים במבצע הזה הייתה שהם חלק אינטגרלי מהכוח הלוחם, ואף מרכיב מרכזי בתוכו, תחושה שלא תמיד הייתה מובנת מאליה. #פידצבא
מרבית הצילומים שבשרשור הועברו לי ע"י איתן דנגוט, חלק אחר התפרסמו בחוברות מורשת של חיל התותחנים עם השנים וחלק מאלו צופיכים בספר "תותחנים בשל"ג" של יעקב זיגדון ושגיא סימן טוב.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
בהנחה הסבירה שהרוסים פוצצו את הסכר בנובה קחובקה, מדובר למעשה בצעד המשמעותי הראשון שהם עושים מזה זמן, כדי להשפיע על שדה הקרב.
נניח לרגע בצד למשמעויות ההומניטריות הקשות של אסון זה, מעשה ידי אדם, וננסה להבין מה בעצם רואים בההתנהלות (או העדרה) הרוסית בשבועות האחרונים ואיך הסכר קשור?>
כבר זמן רב בונה הצבא האוקראיני את המתקפה הגדולה שלו שנראה שהחלה ביממות האחרונות, בונה אותה כמעט "לפי הספר" וכמעט בלי הפרעה.
כבר בבסיס- לא ידוע לנו על נסיון רוסי משמעותי להפריע לבניין החטיבות והגייסות החדשים, שנבנים בצד האוקראיני, או בכלל להספקת החימוש המערבי.
מאז הקיץ שעבר איבדו>
הרוסים את היוזמה במלחמה ולא הצליחו להחזיר אותה. גם כשהכוחות האוקראינים היו מותשים ובמצב פגיע אחרי המתקפות המוצלחות ששלהם בחרקיב ובחרסון, לרוסים לא הייתה יכולת להגיב.
ההתנהלות הרוסית בסתיו היתה האחרונה שניכר בה הגיון- תחת פיקודו של סורובקין הרוסים התחברו קצת למציאות, נסוגו מחרסון>
החל מסוף השנה שעברה התפרסמו תמונות וצילומי לווין שהצביעו על התחפרות רוסית מואצת בקרים והקמת ביצורים, כולל על החופים. רוב התגובות ראו בכך עדות להסטריה רוסית ולחץ מוגזם נוכח כשלונותיהם.
אני חושב שהפעם הרוסים קוראים נכון את המציאות, ומבינים שהמתקפה האוקראינית צריכה לכלול את קרים>
בתוך שיח על המתקפה הגדולה האוקראינית (מתקפת הנגד) הממשמשת ובאה נזכרים מספר יעדים, הפופולרי בהם הוא הציר מזפוריז'ה דרומה כיוון מליטופול שבשאיפה יביא בהמשך לביתור החזית הרוסית ולבידוד ח.א.קרים מרוסיה.
יש כיוונים נוספים, אך לרוב קרים נחשבת משהו שמשאירים לסוף, לשלב הבא. וזאת בעיה>
כבר כתבתי שהאוקראינים פועלים בלחץ מתמיד וחשש שהמערב יתעייף מהמלחמה וינסה להביא להסדר כלשהו.
מבחינת אוקראינה המלחמה חייבת להסתיים בחזרה לגבולותיה המוכרים מ-1991, כולל קרים. מדינות המערב שניצבות מאחוריה ולמעשה מאפשרות את המשך המאמץ המלחמתי עשויות לא להיות שותפות לחזון הזה>
כמה דברים מעניינים עולים מכתבה בנ"י טיימס, הטוענת שגורמים רשמיים בממשל האמריקאי מייחסים לאוקראינה שורת פעולות שנעשו בעומק רוסיה, כולל תקיפת הקרמלין ברחפנים, חיסול אישים שונים וכן את פיצוץ הנורדסטרים.
ראשית, מסתמן דפוס פעולה אמריקאי המוכר לישראל היטב> nytimes.com/2023/05/24/us/…
"הוצאה מהארון" של בעלות ברית, המבצעות פעולות חשאיות, כנראה כאיתות על אי נוחות אמריקאית ורצון לרסן את בעלת הברית הפעלתני, וכן התנערות פומבית בבחינת "ידינו לא שפכו.." כדי למנוע תגובה כלפיה.
עוד עולה מהכתבה תמונה של חוסר תאום ואף מאבק כוחות בין גופי הביון והכוחות המיוחדים>
האוקראינים, כזה המזכיר במשהו את מבנה הכוחות המיוחדים הסובייטים והרוסים והמאבק ביניהם.
נקודה שהבכירים האנונימיים מוושינגטון מקפידים לחזור עליה היא שהנשיא זלנסקי אינו מיודע להבנתם בפעולות הללו. כנראה יש פה רצון לשמר את תדמיתו של האיש שמגלם בעולם את המאבק האוקראיני, אך מצד שני>
בואו, הולכים (לא) להפציץ את אושוויץ.
כי אחת לכמה זמן הויכוח הזה עולה, ויום השואה הוא הזדמנות לקפוץ ראש לבריכה העכורה הזאת.
אבל לא נדבר האם וכמה מדינות המערב לא בסדר, אלא נסתכל על השאלה מהזווית המבצעית, ועל הדרך גם נשאל למה אנחנו תמיד כועסים על האמריקאים ועושים הנחות לסובייטים.⬅️
במקום לשאול למה לא הפציצו, נשאל מה ואיך יכלו להפציץ וגם מי יכול היה.
הדיון הופך רלוונטי מתחילת 1944, כשלבעלות הברית המערביות יש טווח טיסה להגיע לאושוויץ והן גם יודעות מה קורה שם ו*פחות או יותר* איך.
למפת טווחי הטיסה משדות תעופה אפשריים (ויקיפדיה) הוספתי את קו הנתיב הצפוני⬅️
כי מאנגליה אף אחד לא היה טס בקו ישר וחוצה את כל גרמניה והנתיב הצפוני ארוך משמעותית עד לא מעשי.
מסוף 1943 יש בסיסים לאמריקאים ולבריטים בפוג'יה באיטליה ומתחילת 1944 יש להם מטוסי קרב בעלי טווח ללוות אותם לכל אורך הדרך האפשרית.
עכשיו נשאר רק להפציץ עם המפציצים המתאימיםB-17 ו-B-24⬅️
היום לפני 224 שנה נחל נפוליאון את אחד מנצחונותיו הגדולים והפחות ידועים, וזה קרה פה בשכונה שלנו- קרב התבור.
אפריל 1799 ונפוליאון בן השלושים צר על עכו.
בעודו מתקשה מאד מול חומותיה הוא חושש מכוח תגבורת עות'מני שיפתיע אותו מעורפו, ושולח דיבזיה בת 2,000 איש לחפש ולאבטח את העורף⬅️
מפקד הכוח הוא גנרל ז'אן בטיסט קלבר, מפקח בניה בעבר ושואף תהילה בהווה. קלבר נע לאורך הרי נצרת, נתקל בכוח קטן ליד כפר קנא, ואז מבחין מהרכס במחנה עות'מאני גדול המתכנס לרגלי גבעת המורה. היו שם להערכתו כ-30,000 איש, פי 15 משלו.
קלבר מחליט להתקיף. איך יתגבר על הנחיתות המספרית?⬅️
הוא מחליט לנוע בלילה, לעקוף את התבור מצפון ולהגיע בהפתעה למחנה העות'מני מדרום לגבעת המורה לפני שיעלה השחר ולפשוט עליו בחסות החשכה.
הוא שולח רץ עם עדכון לנפוליאון בידיעה שזה יגיע אליו לפני הקרב, אך בלא לאפשר מספיק זמן לשלוח הודעה שאוסרת עליו לבצע.
קלבר יוצא עם ערב ומגלה עד מהרה⬅️
בליל 14-15 באפריל 1986 המריאו עשרות מטוסי קרב אמריקאים מברטניה ומנושאות מטוסים בימה"ת בדרך לביצוע רעיון חדשני- לתקוף מהאוויר יעדים הקשורים לטרור בתגובה לפיגוע. מה שהפך בעשרים השנים האחרונות לקלישאה היה קונספט פורץ דרך עבור האמריקאים, ששיגרו מטוסים לתקוף את לוב של קדאפי⬅️
ממשל רייגן התלבט שנים כיצד להגיב לפיגועי הטרור בשנות השמונים. איך להביא לידי ביטוי את עוצמתה של ארה"ב במאבק הזה בלי לגמור בעוד וייטנאם, שישבה עמוק בתודעה.
לבסוף הוחלט על מענה "מייד אין איזראל". ישראל יכולה לתקוף את מפקדות אש"ף בתוניס(אוקטובר 85')? אז למה לא ארה"ב.⬅️
לאחר הפיגועים בדלפקי אלעל ו-TWA בוינה וברומא בדצמבר 85' החלו בארה"ב בתכנון. ב-5 באפריל נהרגו חיילים אמריקאים בפיצוץ במועדון לילה במערב ברלין והעקבות הובילו (שוב) ללוב וניתן אור ירוק למבצע "קניון אל-דוראדו".
לארה"ב היו נושאות מטוסים בים התיכון שהתכתשו עם קדאפי בקביעות⬅️