בשבוע שעבר נפטר אלי דולגין ז"ל, אחד מגיבורי מעוז בודפשט, המעוז היחיד שלא נפל בקו התעלה במלחמת יוה"כ .
אלי היה קצין העמדה ולמעשה מפקד סוללת התותחנים מגדוד 404 שישבה במעוז. 42 אנשיה היוו את מרבית הכוח הלוחם במוצב, לצד מחלקת טנקים ו-16 חיילי החי"ר מילואים של החטיבה הירושלמית>
הסוללה הפעילה 4 תותחים נייחים בעמדות מבוטנות ומבוצרות, שכונו "נברונים" על-שם הסרט המפורסם. ניתן היה לצודד אותם באופן מוגבל לגזרת ירי צרה. נוסף עליהם הפעילה הסוללה מרגמות 120 מ"מ בטווחים קצרים. עם תחילת ההתקפה על המוצב הורה מפקדו, מוטי אשכנזי להפעיל את המרגמות להגנה עליו. דולגין>
עצמו טיווח את המרגמות מהמוצב, עד שהאש הכבדה, של 30 פגזים בדקה שירדו על המוצב שיתקה אותן. 3 מהחיילים שהפעילו אותן נהרגו, ולוחם נוסף בסוללה נהרג בתקיפה אווירית.
מרגע פתיחת המלחמה הופעלו 4 התותחים ללא הרף. פלגה של 2 קנים ירתה על ריכוזי כוחות מצרים בפורט סעיד ופורט פואד. הצמד השני>
ירה לאזור המעוזים אורקל ולחצנית.
תותחי ה-155 מ"מ ירו ללא הפסקה מתוך אולמות סגורים ומבוטנים כשהרעש, העשן הריח והחום בלתי נסבלים. מוטי אשכנזי תאר בספרו:
"התותחנים ממשיכים לירות ברציפות כבר 12 שעות. באולם חום אימים, ריח כבד של אבק שריפה ושמן שרוף. התותחנים עירומים למחצה נעים ממקום>
למקום, כולם סוחבים, מעמיסים וטוענים, כולם מפויחים, ורטובים מזיעה ובתחתונים..."
הירי הרצוף מנע את נפילת שני המעוזים באותה היממה, והמצרים ירו ללא הרף לעבר המוצב. תחילה נפגע תותח מס' 1 מפגיעה ישירה. עם רדת החשיכה של היממה השניה חדר פגז זרחן ישירות לעמדה והצית את התחמושת שנדלקה>
האש הרסה את התותחים וחדרה דרך תעלות האוורור, והשמידה גם את עמדות פיקוד הירי (מפי"ק).
לאחר 30 שעות ירי ללא הפסקה של 1,000 פגזים, תחת אש אויב בלתי פוסק שותקה הסוללה. אלי דולגין כינס את אנשיו והודיע שמעתה יפעלו כלוחמי חי"ר לכל דבר בהגנת המוצב, תחת פיקודו של אשכנזי.
רק ביום החמישי>
למלחמה חברו למעוז הנצור זחל"מים, שפינו את חללי התותחנים. עד אז היו מונחים בפינה בחצר המוצב בלית ברירה. דולגין ז"ל סיפר שמאז ובמשך כל חייו הקפיד לנשום רק מהפה, כי אם ינשום מהאף יחוש בריח אנשיו המתים.
ב-11/6, לאחר שפלוגת נח"ל תפסה את המוצב יצאו ממנו מגיניו הראשונים. אנשי המילואים>
של חטיבת ירושלים, חברו לגדוד שלהם, שספג עשרות הרוגים ושבויים והועברו לעורף להתארגן מחדש.
הסוללה של אלי דולגין קיבלה תותחים מתנייעים והמשיכה להלחם כסוללה לכל דבר עד סוף המלחמה ולאחריה.
כאמור, אלי הלך לעולמו בשבוע שעבר יהי זכרו ברוך. #פידצבא
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
כאשר שוחרר מחנה מאטהאוזן, היום לפני 79 שנה, היה בין השורדים גם טיבור רובין בן ה-16, שיהפוך לניצול השואה היחיד שזוכה ב"מדליית הכבוד של הקונגרס". בטקס שנערך באיחור ניכר בשנת 2005 הוא הודה בעיקר לסמל האנטישמי שלו, ארתור פייטון, שכל הזמן "נידב" אותו למשימות מסוכנות בתקווה שיהרג.>
רובין היגר אחרי מלחמת העולם לאמריקה והתאמץ להתגייס לצבא למרות דחיות, כדי לגמול למשחרריו. בצבא גילה שגם באמריקה יש אנטישמיות, שגולמה בסמל הגזען שהתעמר בו.
הוא הגיע למלחמה בקוריאה ב-1950 ופעם אחר פעם מצא עצמו מחפה כמשמר אחורי על יחדתו הנסוגה, כולל פעם בה נותר לבדו למשך 24 שעות>
בולם גלי התקפות צפון קוריאנים. כאשר הצבא הסיני הפתיע את כוחות ארה"ב שהיו כבר בצפון קוריאה ושטף אותם. שוב מצא עצמו מחפה על נסיגת שרידי יחידתו. הפעם נפצע קשה ונשבה. הוא היה כמעט 3 שנים בשבי, ושוביו הציעו לו פעם אחר פעם להשתחרר ולהגר למולדתו הונגריה, "האחות הקומוניסטית". הוא סרב>
השבוע לפני 80 שנה הודח גנרל יהודי מפיקוד על ארמיה בצבא האדום, הועמד בפני בית דין שדה והוחזר לתפקיד. הכל תוך כדי קרב "נשכח" בחזית המזרחית שבו נלחמו מאות אלפי אנשים משני הצדדים, הסובייטי והגרמני במה שבכלל היה רק מאמץ הטעייה, אבל אם היה מתרחש במערב אירופה היה יוצא עליו ספר כל שנה⬅️
אחרי שהגרמנים נבלמו במתקפה הגדולה בקורסק וחדלו אותה, הם העריכו שייקח לסובייטים זמן מה להוציא התקפת נגד. אלא שתוך זמן קצר ספגו שלוש: מבצע קוטוזוב מצפון לבליטה כבר ב-12 ביולי, ומבצע רומיאנצב מדרום לה, ב-3 באוגוסט.
בתווך, שוגרה בדרום החזית התקפת הטעייה, שבה לקחו חלק 270,000 איש.⬅️
התכנית הייתה לשגר את חזית (קבוצת הארמיות) דרום לתקוף את הביצורים הגרמנים על נהר המיוס, בחזית שבה הוורמאכט חשש במיוחד- זאת שהובילה הדרך הקצרה לדונבאס, לחופי ים אזוב ובהמשך לקרים (כן, נו...). לאחר שתושג הבקעה, תוכנס לפעולה ארמיית הגווארדיה השניה, ארמית העלית שנשמרה בעתודה.⬅️
סערה לא פשוטה מתרחשת בימים אלה בצבא ארה"ב, על זרועותיו. מאז ראשית השנה לא אישר הסנאט אף מינוי של קצין בכיר כפי שהחוק מחייב- נדרש לכל תפקיד גנרל/אדמירל לצד קידום ראשון גם בחלק מהדרגות הזוטרות יותר.
לנחתים אין למעשה מפקד, אלא ממלא מקום וכל הדרמה סביב סנאטור יחיד, טומי טוברוויל>
הסנטור מאלבמה הוא חבר ועדת השירותים המזויינים של הסנאט והוא זעם על כך שבתקציב הפנטגון נכלל מימון לנסיעה מחוץ למדינה לצורך הפלה עבור המשרתות בצבא. כזכור במדינות רבות עברה לאחרונה חקיקה האוסרת הפלות, בצבא נימקו את המימון (כחלק ממימון טיפולים רפואיים נוספים) בכך שהמשרתים בו, אינם>
בוחרים את מקום ההצבה.
סנטור טוברוויל פחות התרשם. לרוב, רק המינויים המרכזיים מובאים לאישור מליאת הסנאט וגם זאת בהצבעה רגילה. רוב המינויים מובאים כחבילה אחת באישור הועדה ומאושרים בהצבעה. הוטו של טוברוויל פירושו שגל קצין, העןבר לכל תפקיד, יידרש לאישור בהצבעה שמית בסנאט. התהליך>
ההחלטה המדוברת של הממשל האמריקני להעביר לאוקראינה תחמושת מצרר, בשלב זה פגזי ארטילריה היא חשובה להמשך המלחמה באוקראינה, אך גם יש לה משמעויות לישראל שעוסקת בנושא תחמושת המצרר לא מעט.
כמה דברים על הזווית הישראלית ושימוש בעבר, על העניין החוקי, וכמה משמעויות טקטיות פחות מדוברות>
תחמושת מצרר היא תחמושת הנפתחת במעופה ומתפרקת למספר תתי חימושים, וכך מכסה שטח גדול יותר ומשיגה אפקט רב יותר.
מלחמת לבנון השנייה, שבה צה"ל עשה שימוש נרחב בתחמושת מצרר נתנה דחיפה גדולה למאמץ בינ"ל שהיה עוד קודם לאסור שימוש בתמושת הזאת. יש לכך שתי סיבות:
האחת, כיוון שתתי החימושים>
מתפזרים על פני שטח נרחב יחסית, יש בשימוש בה מעין שימוש בלתי הבחנתי- הפגיעה עשויה לחרוג מאזור המטרה, במיוחד בשטח בנוי.
הסיבה השניה נובעת מהמאץ הגדול לאיסור על מוקשי נ"א (נגד אדם). לתחמושת המצרר, תתי החימוש שבה יש אחוז נפל (פצצונות שלא מתפוצצות) גבוה יחסית והן נשארות רדומות זמן רב>
"אין מצבים נואשים, יש רק אנשים מיואשים".
היינץ גודריאן, גנרל גרמני. נולד היום לפני 135 שנה בכפר חלמנו במערב פרוסיה וכיום בפולין. אותו כפר שאותו יכבוש כמפקד קורפוס השריון בפרוץ מלחה"ע השניה, ושבו יוקם מחנה ההשמדה הידוע לשמצה.
הוסיף: "כשהמצב לא ברור-תקוף.>
>כשאתה תוקף- עשה זאת מהר, בעוצמה ובלי להתפזר".
נחשב אבי עוצבות השריון הגרמני של מלחמת העולם ושל תפיסת הפעלתן-טענה מאד שנויה במחלוקת. מה שאי אפשר לומר אגב, על זאת באשר למעורבותו בפשעי מלחמה.
ספר זכרונותיו נחשב קלאסיקה של הז'אנר (זכרונות גנרלים גרמנים), כלומר:
אנחנו היינו מעולים, היטלר דפק לבד את העסק, ופשעי מלחמה זה בכלל האס.אס. ולא קשור אלינו (מה שממש לא נכון, למען הסר ספק).
אבל לפני הפלישה לברה"מ אמר: "החזית המזרחית היא בית קלפים. פירצה במקום והיא תתמוטט".
אחרי: "המעטנו קשות ביכולות האויב, בקרקע ובמזג האוויר. והמציאות התנקמה בנו".>
"מבצעים מודרנים כרוכים בריכוז של כוחות בכמות שתספיק כדי לבצע התקפה ותאפשר לכוחות להנחית מהלומות רצופות ובלתי פוסקות על האויב ברחבי שטח עמוק מאד."
מיכאיל טוכצ'בסקי, מרשל ברה"מ הצעיר ביותר, שהוצא להורג היום לפני 86 שנה בגיל 44 בתקופת הטרור הגדול, מסביר את גישת המתקפה האוקראינית>
המתנהלת בימים אלו.
וממשיך: "בלתי אפשרי להשמיד את האויב במהלומה אחת בשל החזיתות הרחבות, ולכן אנו נאלצים לעשות זאת בהדרגה..הלחימה המודרנית נפרסת על-פני סדרת קרבות, לא רק לאורך החזית אלא גם לעומק, במבצעים שיגבו מהאויב מחיר כבד יותר מאיתנו".
טוכצ'בסקי לא היה ההוגה המעמיק ביותר>
בחבורת הקצינים הסובייטים של שנות העשרים והשלושים, איסרסון, טריאנדפילוב וסווצ'ין היו ודאי מעמיקים ממנו; הוא גם לא היה מפקד השדה המוכשר ביותר ועל שמו רשומה התבוסה הקשה על הויסלה. אבל הוא השכיל לגבש את כלל הרעיונות והתפיסות לתפיסה קוהרנטית אחת של "המערכה העמוקה" להוביל ניסויים>