Read on Twitter
ברוכים הבאים לפינתנו "הראנט של גילי". והיום: מחשבות בעקבות שבוע הספר 2023, המסתיים היום. יש לי המון מחשבות. אני מנסה להיאחז באופטימיות יותר ושמחה שיש כאלה לא מעט, אבל לצידן המון כעס ותסכול והבנה חוזרת של איך, בתמונה הגדולה, כל הדברים הרעים קשורים זה לזה ומזינים זה את זה.
אז נתחיל בסיכום האופטימי. מבחינתי, יריד הספרים העצמאי השנה היה הצלחה גדולה, והוא פתח דרך לירידים עתידיים. הכרתי אנשים נפלאים וחוויתי רוח קולגיאלית נהדרת. אני חושבת שבאמת התחלנו משהו חדש וטוב. וזה למרות כל המגבלות הידועות והתקלות שקרו. (מראש הרי ברור שיהיו תקלות, ההפתעה היא איפה)
הערב יהיה ערב אחרון של היריד בבית הגפן בחיפה. אני אתמול החלטתי לא להשתתף בו, אבל הוצאות ספרים רבות עדיין יהיו שם עם ספרים ייחודיים שלא פוגשים כל יום. אני מקווה מאוד שחיפאים בכל זאת יגיעו ויתנו גיבוי ליוזמה הכל כך חיובית הזאת.
שאלו אותנו "למה דווקא בבית הגפן, זה לא מקום מתאים ליריד", ולצערי התברר שזה אכן לא מקום מתאים ליריד בהיקף שאנחנו הבאנו. למדתי אתמול שבניגוד למה שחשבתי מראש, עיריית חיפה כלל לא היתה מעורבת ולא נקפה אצבע לקדם את היריד. ההזמנה באה מבית הגפן עצמו, ברוח תרבותית נדיבה ומאפשרת - לכן שם.
עוד למדתי, שבמקור התוכנית היתה לקיים את היריד בחצר הציורית של בית הגפן, אלא שברגע האחרון ממש המשטרה דרשה רישוי של האירוע בעלות של עשרות אלפי שקלים שלא היה מאיפה לשלם. עוד דוגמה אחת איך כולנו משלמים את המחיר על אסון מירון, חוץ מאשר האחראים הישירים לאסון מירון, כמובן.
רבים שאלו גם למה לא הגענו לדרום ולפריפריות. אני מנסה להזכיר שהיריד כולו התנהל בהתנדבות ובתקציב אפסי. הגענו למקומות שבהם היתה יד מושטת לארח אותנו. מתחם התחנה הראשונה בירושלים, עיריית תל אביב והסינמטק, עיריית רמת גן, קריית טבעון ובית הגפן בחיפה באו לקראתנו והשקיעו משאבים ביריד.
בטח שהייתי רוצה לקיים יריד גם בבאר שבע, במודיעין. מבחינתי גם בעיירות פיתוח ובפריפריות. קודם כל צריך שמישהו ברשות המקומית או מישהו בעל השפעה איזורית יתגייס למטרה. אנחנו צריכים את המגעים ואת אנשי הקשר, את הפוליטיקאים המקומיים ולצערי לא רק את הקוראים הלהוטים.
הלוגיסטיקה הכרוכה בהקמת יריד של 50+ הוצאות ספרים שונות היא אדירה. כל כך הרבה פרטים שצריך להסדיר. מי יתן אבטחה? מי ישמור על הדוכנים בלילה? איפה יחנו? איפה יפרקו? איך תנותב התנועה במקום? מי אחראי לשילוט? איך מפרסמים לתושבים? ועם כל האהבה והכבוד, אנשים הם אנשים. לפעמים זה לנהל גנון.
מצד אחד, אני נפעמת - באמת ובתמים - מהמאמצים ההרקוליאנים שהושקעו על ידי מתנדבים, באפס תמורה. אחזור שוב על שמות המארגנים השנה: שירה חפר מהוצאת לוקוס, יואב רייס מהוצאת אפרסמון, עודד כרמלי מהוצאת הבה להבא, עמית רוטברד מהוצאת בבל. ואני נרגשת מהגופים והעיריות שבחרו כן לארח אותנו.
מצד שני, אני חייבת לשאול, שוב ושוב: איפה משרד התרבות? איפה משרד החינוך? איפה העיריות שלא הרימו את הכפפה? מה אתם עשיתם כדי להבטיח ש"חודש הקריאה" ו"חג הספר" לא תהיינה סיסמאות נבובות מתוכן, או תהפוכנה לסלוגן מכירות של תאגידים שמנים שרק הרווח מניע אותם? אכפת לכם מספרים בכלל?
סליחה, עשיתי הפסקה קלה להתראיין ברשת ב', ושם אמרתי חלק מהדברים שהתכוונתי לכתוב כאן.
אחד מהם הוא להצביע על איזו צביעות חברתית עמוקה בכל היחס לספרים בכלל ולקריאה של נוער בפרט. מצד אחד מדברים על קריאה כערך תרבותי חשוב, מצד שני לא עושים דבר לקדם ספרות, ושופכים בוז על נערות שקוראות.
אחד מהם הוא להצביע על איזו צביעות חברתית עמוקה בכל היחס לספרים בכלל ולקריאה של נוער בפרט. מצד אחד מדברים על קריאה כערך תרבותי חשוב, מצד שני לא עושים דבר לקדם ספרות, ושופכים בוז על נערות שקוראות.
כרגע הפניקה המוסרית היא סביב נערות שקוראות רומנטיקה ואירוטיקה, רחמנא ליצלן. אלא שזאת בדיוק אותה פניקה מוסרית שעולה בכל פעם שנערות יותר מדי מתלהבות מתופעה תרבותית כלשהי. רוצים שיקראו, בטח שרוצים שיקראו, אבל לא את *זה*. לא אירוטיקה. לא קומיקס. לא פנפיקים. לא סדרות פנטזיה. גוועלט!
אולי צריך פרספקטיבה של שנים כדי לראות כמה זאת תמיד אותה תרעומת, תמיד אותן טענות. הנוער של ימינו לא קורא. עולם התרבותי שטחי ורדוד בגלל טיקטוק. בגלל איסטנגרם. בגלל נטפליקס. בגלל SMS. בגלל פייסבוק. בגלל משחקי מחשב. בגלל ספרי קומיקס. בגלל הקולנוע. בגלל הטלפון. בגלל הרדיו.
כן, נכון שהם קוראים אירוטיקה. קוראים רומנטיקה. קוראים קומיקס. קוראים פנפיקים באינטרנט. קוראים שוב ושוב את הארי פוטר. קוראים את צמרמורת. קוראים את מעריב לנוער. קוראים ספרי בלש. קוראים רומנים למשרתות. קוראים זוועתונים. קוראים הרפתקאות. קוראים חוברות בגרוש. זאת לא קריאה, זה זבל!!!
הם צריכים לקרוא ספרות רצינית! דוסטוייבסקי! טולסטוי! דיקנס! ג'יין אוסטן! ספרים ברומו של עולם! לכבות את האנימציה שמנימציה בטלוויזיה, ולצלול ישר לרומן מתורגם עב-קרס מהמאה ה-19 על אנשים שרע להם בחיים! (ואף מילה על זה שדיקנס ואוסטן נחשבו גם הם זבל, כשהיו בשיא הפופולריות שלהם)
תוציאו את הראש מהתחת ותפסיקו להיות צבועים ותבינו שהילדים שלכם - ובעיקר הילדות שלהם - קוראים הרבה יותר מכם. ואם אתם רוצים לעודד אותם לקרוא דברים מאתגרים יותר, אז הדרך היא להנגיש להם יותר ויותר מגוון ספרים, לא לפסול את מה שהם כן מוצאים לקרוא בכוחות עצמם.
מצקצקים בלשון על ירידה של יכולות קריאה בקרב ילדים בכיתה ד' בעקבות שנתיים של לימודים בזום בקורונה, הו לא, מה יהיה, ילדים שכחו איך לקרוא - אבל איך משרד *התרבות* בוחר לחגוג את "חודש הקריאה"? במופע של מוזיקה! כי גם בשירים יש מילים, לא? ספרים, פפפפפט.
https://twitter.com/gilibugg/status/1668177360745639936?s=20
רוצים לעודד קריאה, משרד התרבות? אולי תשקיעו קצת בספריות הציבוריות? בתור התחלה: אולי תעבירו כבר את התקציבים שאתם מעכבים כבר חצי שני?
https://twitter.com/aviadho/status/1671077170133737472?s=20
רוצים יריד ספרים "כמו פעם" שאפשר בו "להריח את ריח הספרים" ו"לפגוש את הכותבים", עיריות בכל רחבי הארץ? אז אולי תקצו לזה קצת מהתקציב והמשאבים שלכם, במקום להשכיר את השטחים שלכם לרשת ספרים ארצית תמורת רווח חביב ולהגיד הנה, קיבלתם יריד?
פתאום נזכרתי במשהו שראיתי לא מזמן בבית ספר בדרום הארץ שהזמין אותי להתארח במפגש עם תלמידים. על קיר מרכזי בבית הספר, מישהו תלה קישוט יפה, לפי טרנד ששולט כרגע בעיצוב פנים: אותיות מסולסלות מגולפות מעץ טבעי, שיצרו מילים עם מסר רוחני מרגש: "חינוך" היה כתוב על הקיר. וגם, "ערכים".
אם אי פעם היה דימוי ויזואלי מדויק יותר לביטוי "מילים ריקות" אני לא יודעת מה הוא.
חינוך - מה חינוך?
ערכים - איזה ערכים?
אז ככה גם "חג הספר" או "חודש הקריאה". להדביק את הכיתוב על זה על הקיר זה לא מספיק. אם אנחנו באמת רוצים לעודד קריאה, צריך להשקיע בספרים, לא בסיסמאות.
חינוך - מה חינוך?
ערכים - איזה ערכים?
אז ככה גם "חג הספר" או "חודש הקריאה". להדביק את הכיתוב על זה על הקיר זה לא מספיק. אם אנחנו באמת רוצים לעודד קריאה, צריך להשקיע בספרים, לא בסיסמאות.
וקודם כל, לא להפקיע את כל מה שקשור בספריות ציבוריות וספריות בתי הספר בידי גופים קבלניים שמנוהלים על ידי אנשים שלא מבדילים בין ספר לכיסא. הגופים השתנו מאז, ההתנהלות לא. הערך היחיד שמעניין אותם בספרים הוא מחירם, שיהיה זול. gilibarhillel.wordpress.com/2014/10/21/lib…
במקום לתת למורות/ים וספרניות/ים תלושים לקנייה מסובסדת בסטימצקי - רשת שלא מחזיקה הרבה מהוצאות הספרים הקטנות והחתרניות יותר, ומזה שנה גם לא ספרים של הוצאות מודן וכתר - תנו להם יותר חופש לרכוש ספרים מתקציבם לפי שיקול דעתם וטעמם, בלי פיקוח של שונאי-ספרים.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
