אם אתם לא יודעים מי זאת מאירה ברנע גולדברג, שכתבה את ספרי כראמל, כנראה אין לכם ילדים בארץ בגיל יסודי. היא כרגע הדמות הספרותית הכי פופולרית בישראל, נקודה. מאירה העלתה היום פוסט ארוך מנקודת המבט שלה על ההשלכות של מניעת התקציבים מספריות ציבוריות בארץ. להלן קטעים נבחרים:





בחלקים שלא צילמתי הובהר שאותה ספרנית מהאנקדוטה הראשונה נאלצה לבטל אירועים עתידיים בשל חוסר העברת התקציב.

מאירה גם התחננה מעוקביה ״אל תהפכו את זה לעניין פוליטי״, אבל אני לא מבינה איך אפשר שלא. לא במובן של התנגחות בין ימין לשמאל, אלא במובן שהממשלה פשוט לא דואגת לאזרחים.

ברוכים הבאים לפינתנו "הראנט של גילי". והיום: מחשבות בעקבות שבוע הספר 2023, המסתיים היום. יש לי המון מחשבות. אני מנסה להיאחז באופטימיות יותר ושמחה שיש כאלה לא מעט, אבל לצידן המון כעס ותסכול והבנה חוזרת של איך, בתמונה הגדולה, כל הדברים הרעים קשורים זה לזה ומזינים זה את זה. אז נתחיל בסיכום האופטימי. מבחינתי, יריד הספרים העצמאי השנה היה הצלחה גדולה, והוא פתח דרך לירידים עתידיים. הכרתי אנשים נפלאים וחוויתי רוח קולגיאלית נהדרת. אני חושבת שבאמת התחלנו משהו חדש וטוב. וזה למרות כל המגבלות הידועות והתקלות שקרו. (מראש הרי ברור שיהיו תקלות, ההפתעה היא איפה)

המשך לדברים שכתבתי אתמול.
קודם כל, סיכום היריד העצמאי: היה מקסים. ערב מוצלח מאוד. אף שמראש הכינו אותנו שנצטרך להביא שולחנות, כיסאות ואמצעי הצללה משלנו, בסופו של דבר העירייה סיפקה הכול, והוכיחה שלפעמים אפשר להפתיע לטובה. ומצד התושבים הרגשתי חיבוק של ממש. > לוקאל פטריוטיות כזאת - ״איזה יופי שסוף סוף באתם אלינו״ - לא חווינו בירושלים או בתל אביב השבעות, אף שגם שם אירחו אותנו יפה מאוד. היתה בהחלט תחושה שמילאנו, לערב אחד, איזה חסר שהורגש בעיר קטדם לבואנו. זאת עיר שרוצה יריד ספרים אמיתי. >

We just finished watching Ms. Marvel, and found it enjoyable and refreshing. Iman Vellani is a star, so charismatic and likeable. I wish they had done more with the drawings and animated graffiti that were fantastic in the opening episodes and then just… stopped? It was also refreshing to see Pakistan and Karachi represented favorably in a Western series. Not just through the lens of war and strife, not as a backwards hellsite, not overly exoticised - a place where normal people live, too.

הבטחתי להרחיב פה על שוק הספרים. ובכן, את השבוע האחרון ביליתי בתוך סוג של בועה: הייתי חברה בתוכנית עמיתים של פורום הספרים הבינלאומי שהתקיים בירושלים. ביחד עם עוד 25 אנשי ספר מרחבי העולם, רק דיברנו על ישראל ועל שוק הספרים העולמי. היה מרתק, מרגש ומענג, כי מצאתי את השבט שלי. אבל, > היה גם עצוב. האמירה של העורכת הברזילאית שציטטתי בציוץ פה היתה חץ ישר לפצע הפתוח בלב.
(וזה המקום להבהיר: אמנם הצמדתי לציוץ תמונה מהמחסנים המדהימים של הוצאת כנרת, אבל לא התכוונתי להצביע על כנרת כמקור הבעיה. זאת לא עמדתי, ואסביר בהמשך. פשוט תמונה חזקה.)

https://twitter.com/gilibugg/status/1527286416304050179?s=20&t=Qmt4KvjZHDEve6MAIGP_Mw

I had a fantasy once of making a charm bracelet with a charm for each book I translated or published. But I never started doing it, and by now it would take several bracelets and a pretty huge investment in charms.

Maybe I’ll just do a virtual one? Here goes…
1996 - JAMES AND THE GIANT PEACH adapted for Disney by Lane Smith and Karey Kirkpatrick