- אז מה בעצם המשמעות של החוק להחמרת ענישה בעבירות מין על רקע לאומני? -
ודאי שמעתם, שאתמול עברה בקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק שתכליתה, כפי שעולה משמה, היא להחמיר את הענישה בעבירות מין שבוצעו על רקע לאומני.
אלא שעיון בחוק שנחקק מעלה שהמשמעות המעשית שלו עשויה להיות שונה. >>
הנה הצעת החוק👇.
סעיף 1 מפנה לסעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, ומוסיף לו את סעיפים 345, 347 ו-348 לחוק העונשין, שהם הסעיפים המרכזיים המגדירים את עבירות המין של אונס, מעשה סדום ומעשה מגונה.
כלומר, התיקון מכליל את עבירות המין בתוך העבירות שאליהן מתייחס חוק המאבק בטרור.
אלא מאי? >>
הנה סעיף 37 לחוק המאבק בטרור👇.
תכליתו של סעיף זה היא להחמיר את העונש המקסימלי על עבירה, אם היא בוצעה כ-״מעשה טרור״ (ולא נתעכב הפעם על הגדרת ״מעשה טרור״).
אבל, סעיף 37(א), שהוא החשוב לענייננו, ממילא קובע שהוא חל על *כל* העבירות, למעט חריגים שאינם רלבנטיים. כן, *כל* העבירות. >>
כלומר, גם הדין שחל לפני התיקון שנחקק אתמול כלל החמרת ענישה על עבירות מין שבוצעו כמעשה טרור.
במילים אחרות, סעיף 1 להצעת החוק שהתקבלה - לא שינה כלום ושום דבר מבחינה חוקית. לכל היותר, הוא ״הבהיר״ את הדין, שממילא היה ברור גם לפני כן.
בקיצור: ספין לצורכי יח״צ, חסר משמעות משפטית. >>
נעבור לסעיף 2 להצעת החוק.
סעיף זה תיקן את סעיף 144ו(ב) לחוק העונשין, שמגדיר נסיבה מחמירה של ביצוע עבירה מחמת ״עוינות כלפי ציבור״, ומכפיל את עונש המקסימום לגבי עבירה שעונשה פחות מ-10 שנות מאסר.
למשל, אם תקפתם אדם בשל מניע גזעני - העונש המקסימלי הוא כפול מאשר תקיפת ״סתם״ אדם. >>
התיקון הרחיב את קשת העבירות שעליהן הנסיבה המחמירה הזו עשויה לחול, והוסיף גם עבירה של הטרדה מינית.
וזה אכן חידוש: למשל, עד אתמול, הטרדה מינית על רקע גזעני לא הביאה להכפלת עונש המקסימום - ומאתמול הוא הוכפל.
אבל הכפלת העונש לא מוגבלת רק למניע גזעני, אלא לעוד כמה אפשרויות. >>
כך, החל מאתמול, מי שיטריד מינית אדם על רקע נטייה מינית (כלומר, בעיקר בשל היות המוטרד להט״ב), או בשל היות המוטרד עובד זר - יכלל גם הוא בגדרי התיקון, והעונש המקסימלי יהיה כפול.
ולדעתי, לא מופרך לחשוב שיש יותר מקרים כאלה מאשר הטרדות על רקע גזעני או לאומני.
ערב טוב.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
בחודשיים הקרובים צפוי להתרחש "בליץ משפטי", ובהם יתבררו בבג"ץ לפחות חמש עתירות דרמטיות.
בואו ננסה לעשות סדר בעובדות לגבי חמשת העתירות הללו, וגם לנסות ולהעריך מה יהיו תוצאותיהן. וכמובן, שמדובר בהערכות בלבד, וככאלה הן עלולות להתברר כשגויות. >>
- "חוק טבריה" -
הדיון: יתקיים ביום 30.7, בפני הרכב מורחב של תשעה שופטים. ניתן צו על תנאי.
מהות: עתירה נגד חוקתיות חוק "רגיל" - תיקון לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), אשר מאפשר ליושב ראש "ועדה קרואה" להתמודד בבחירות הקרובות, שיתקיימו ביום 31.10.2023.
ומה זה בעצם אומר? >>
בגדול, החוק בישראל מסמיך את שר הפנים, בהתקיים תנאים מסוימים, להדיח דה-פקטו ראש עיר שנבחר בבחירות, ולהחליפו במינוי מטעמו. הכינוי המקובל של מהלך כזה הוא "מינוי ועדה קרואה", והוא התרחש כמה וכמה פעמים ברשויות מקומיות שונות.
כיום, מכהנת בטבריה ועדה קרואה שכזו, בראשות בועז יוסף. >>
בכנסת ישראל ממשיך הדיון לקראת ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית של מה שמכונה "החוק לצמצום עילת הסבירות", שמבחינה משפטית הוא בעצם תיקון לחוק יסוד: השפיטה.
ההליך הטקסי הזה, שלדברים שיושמעו במהלכו אין שום משמעות, הוא קו הגמר של דיון שהתנהל בארץ בחודשים האחרונים. >>
ולאחר שהשאון נדם, האבק שכיסינו שקע, הים עמד מזעפו והשקט בא אל הארץ, מצאנו עצמנו עומדים באותו מקום שעמדו כל השנים בו. והגלגל הוא אותו גלגל:
אין שום תכלית ממשית בחוק הזה, שקורע את החברה לגזרים, והביא למחזות שלא האמנו שיכולים להתרחש פה, ומסכנים את עצם קיומה של מדינת ישראל. >>
אין בישראל שום בעיית "משילות". אף לא אחד משלל חסידי ה-"רפורמה" שמתרגשת עלינו לא הצליח להסביר מה לכל הרוחות הממשלה כל כך רוצה לבצע, אך לא מסוגלת לבצע כיום – ותוכל להוציא אל הפועל ביום שאחרי.
לא בכדי איש לא הצליח, כי אין דבר כזה – לפחות מבין המטרות המוצהרות של ממשלת ישראל. >>
ודאי שמעתם, שבשבוע האחרון חלה התפתחות משמעותית בעתירה שהוגשה נגד ראש הממשלה, בגדרה התבקשו מספר סעדים הנוגעים בניגוד העניינים שהוא נמצא בו. הסעד החריף ביותר שהתבקש הוא קביעה שנתניהו אינו יכול להמשיך לכהן כרה"מ.
בואו ננסה להסביר על מה בעצם מדובר. >>
סיפורנו מתחיל בינואר 2020, אז הוגש כתב אישום נגד בנימין נתניהו, במה שידוע כ-"תיקי האלפים". בעקבות כתב האישום, הוגשו עתירות לבג"ץ בהן נטען – בגדול – כי נאשם אינו יכול לכהן כראש ממשלה.
כידוע, בג"ץ דחה את העתירות האלה, ברוב של 11:0 – מה שנתן לפסק הדין את הכינוי "בג"ץ 11:0". >>
אבל, באותה נשימה בג"ץ "רשם לפניו" את הודעת היועמ"ש דאז, מנדלבליט, "לפיה כהונתו של נתניהו כראש ממשלה תהיה כפופה להסדר ניגוד עניינים שיערך עמו".
ניגוד העניינים שאותו ביקשו "להסדיר" הוא כמובן הקונפליקט המובנה שבין היות נתניהו ראש ממשלה, לבין היותו נאשם בפלילים בתיק תלוי ועומד. >>
היה היה פעם, בארץ רחוקה, ראש ממשלה שביכר, כקודמיו, את טובת המדינה ולא את טובתו האישית.
כך פעל אף כאשר היה מסובך עד צוואר בחקירות, ואף כאשר היה חשש אמיתי, שלשמחתנו התבדה, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי שלו, ולא על פי האינטרס הלאומי. >>
אותו ראש ממשלה, כמה ימים לאחר שהממשלה בראשותו שלחה את בניה של הארץ למלחמה, נשא דברים ברוח זו לאומה:
"יש רגעים בחייו של אדם, שבהם הוא חייב להביט אל המציאות נכוחה ולומר 'עד כאן'. האדם נולד חופשי, ולא יהיה בן ערובה – לא של כוחות משיחיים, לא של תאבי שררה, ואף לא של ממשלתו שלו. >>
כזה הוא הרגע הזה!
כולנו – יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ'רקסים, עומדים עכשיו כאיש אחד, כעם אחד, חשופים יחד לרצון לשנות את פניה של מדינת ישראל – ונאבק למענה בהסכמה ובשותפות".
וכזה הוא גם הרגע הזה.
לא בחרנו בו. עשינו ככל יכולתנו שלא להגיד שהיום יבוא, וגם לא להביאו. >>
ולמי שיש סבלנות לקרוא את התשובה הארוכה, אז הנה היא לפניכם.
"הרפורמה המשפטית" התרגשה עלינו בראשית ינואר 2023, ולפי דבריו של השר לוין – היא היתה אמורה להיות רק *החלק הראשון* של הרפורמה הכוללת. נכון לעת הזו, איננו יודעים מה הם שאר חלקי הרפורמה, אם כי את חלקם ניתן לשער. >>
מאז ההכרזה, ישראל נמצאת בסחרור ביטחוני, כלכלי, מדיני ובעיקר חברתי. קולות רבים, וביניהם קולי שלי, טוענים שמעולם ישראל לא עמדה בפני שסע פנימי כל כך עמוק.
את המציאות הזו, רואים כולם. ובכל זאת, הרפורמה עדיין כאן, ונדמה שהקואליציה נחושה לקדם אותה. מה שמעלה את השאלה המתבקשת: למה? >>
לפי סולברג, אותה סבירות מהותית היא רחבה הרבה יותר מאשר היקפה "הקלאסי" של עילת הסבירות, כפי שעוצבה במשפט האנגלי – הן משום שהרף להוכחת חוסר סבירות הפך נמוך יותר, והן משום שהסבירות המהותית מאפשרת ביקורת שיפוטית גם כאשר לא נפגעה זכות יסוד (למשל, בנושא של מינוי אדם לתפקיד מסוים). >>