חיפוש בטלפון סלולרי פינת הגדלות הרמטכ"ל -
 
בחודש האחרון, ניתנו בבג"ץ שני פסקי דין משמעותיים, שאולי לא שמעתם עליהם:
 
הראשון, לגבי סמכות המשטרה לחפש בטלפון סלולרי של חשוד על סמך הסכמתו, וללא צו שיפוטי.
 
והשני, במה שידוע כ-"הגדלות הרמטכ"ל" לפורשים מצה"ל שזכאים לפנסיה תקציבית. >> כבר במבט ראשון, לא קשה להתרשם שמדובר בשני פסקי הדין שעוסקים בנושאים שונים לחלוטין, שכביכול אין ביניהם שום קשר.
 
ובכל זאת, אחרי ש-"מקלפים" את הנושא הקונקרטי שעמד בליבת פסקי הדין – נדמה שדווקא יש ביניהם מן המשותף.
 
והמשותף הזה יכול ללמד אותנו לא מעט על המדינה שלנו. וגם להדאיג. >>

- קריאה מודרכת בהחלטה בערר בפרשת "קטארגייט" (2) -
 
לא קל לעסוק בזוטות כמו החלטה שיפוטית ביום שאחרי ששה נופלים, ועוד שלל אירועים קשים.
 
מה שגם קרה אתמול הוא פירסום החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט מיכלס) בעוד ערר שהגישה המשטרה על החלטת בית משפט השלום בראשל"צ (השופט מזרחי). >> הערר הזה עסק, כמובן, בפרשת "קטארגייט", שמעוררת עניין ציבורי רב. אז נוכח העניין הזה, ולו למען האסקפיזם – בואו נעשה שוב קריאה מודרכת בהחלטה.
 
במרכז ההחלטה, השאלה האם להאריך את התנאים המגבילים שהושתו על יונתן אוריך, כנראה החשוד העיקרי בפרשה, שעיקרם המשך הרחקתו מלשכת נתניהו. >>

- זיכוי ירדן מן -
 
היום זיכה בית משפט השלום ברחובות (השופטת קרן וקסלר) את ירדן מן, שהואשמה באיומים ובתקיפתה של השרה עידית סילמן, וכן בגרימת נזק לטלפון הסלולרי שלה.
 
הכרעת הדין אינה חשובה במיוחד מבחינה משפטית. עם זאת, נדמה כי יש בכל זאת לא מעט ללמוד ממנה, במיוחד בימים אלה. >> נתחיל בעובדות:
 
על פי כתב האישום, בתאריך 24.1.2024, בשעה 10 לערך, שהתה סילמן במרכז מסחרי ברחובות. בנסיבות אלה, מן צילמה אותה, הטיחה בה אמירות קשות, וכן איימה עליה שתהרוג אותה.
 
סילמן התקשרה 100, וביקשה ממן את פרטיה. מן סירבה, סילמן התקדמה לעברה וצלימה אותה – ואז מן סטרה לה. >>

- ״שפיטות״ כיבוש עזה -
 
אתמול פורסמו שני דברים:
 
האחד, פסק דין של בג"ץ – לא חשוב במיוחד – שבו נדחתה על הסף, אפילו ללא צורך בתשובה, עתירה נגד החלטת הממשלה על כיבוש העיר עזה, או לחלופין פירוט הנמקת ההחלטה.
 
והשני, פוסט בטלגרם של הכתב לענייני הכל, עמית סגל, שחולל סערת טוויטר. >> נתחיל בפסק הדין.
 
מדובר בעתירה שהגישה ששה אזרחים, שהעלו טענות שונות ומשונות נגד ההחלטה לכבוש את העיר עזה.
 
את חוות הדעת המובילה כתב כשר, שלא התקשה לזרוק את העתירה הזו מכל המדרגות, וזאת משום שמדובר בהחלטה "מבצעית-מדינית מובהקת", שנמצאת "בגרעין הקשה" של שיקול הדעת של הממשלה. >>

- פרשת סער אופיר -
 
אתמול התקיים בבית המשפט העליון דיון בהארכת מעצרו סער אופיר (ושל נאשם נוסף בפרשה, בשם טירן גלמודי).
 
אופיר זכה בדיון לחיבוק חם מצד נבחרות ציבור, שאחת מהן טרחה להשתלח בנציגת הפרקליטות, ועניינו סוקר באופן מלטף על ידי "כתבי" ערוץ 14.
 
אבל, על מה בעצם מדובר? >> ובכן, אחד השקרים המרכזיים שהופצו – כמובן באופן אינטרסנטי – הוא שאופיר מואשם כביכול במעשים שקשורים באירועי ה-7.10.
 
אלא שאין שום קשר בין כתב האישום הנוכחי נגד אופיר, שתיכף נעסוק בו, לבין פרשה *קודמת* שבה היה מעורב, שחקירתה הסתיימה ושהתיק לגביה נסגר.
 
ומה היא אותה פרשה קודמת? >>

- בג"ץ המזון לאסירים ביטחוניים –
 
היום פורסם פסק דין של בג"ץ, שעסק במזון שמסופק לאסירים הביטחוניים הכלואים בישראל.
 
ולפחות לדעתי, פסק הדין יכול ללמד אותנו לא מעט על תהליכים אפלים שעוברים על החברה בישראל.

על ערכים אנושיים בסיסיים שהתפוגגו בדרך, ועל ההבדל בין אמת לבין שקר. >> אז מה הסיפור?
 
קודם כל, כדאי לעשות היכרות עם החוק בישראל.
 
לפי *החוק*, מדינת ישראל, בדגש על שירות בתי הסוהר, חייבת להחזיק אסירים בתנאים שלא יפגעו בבריאותם ובכבודם, ואף קיימת חובה פרטנית לספק *לכל* אסיר שלוש ארוחות לפחות, שיכללו מזון בכמות ובהרכב שיבטיח שמירה על בריאותו. >>

- בואו נעשה סדר לגבי מינוי זיני -
 
ביום 21.5.2025 פורסם פסק הדין של בג"ץ בעניין פיטוריו של רונן בר.
 
בפסק הדין נקבע שנתניהו היה בניגוד עניינים בכל הנוגע בהחלטה לפטר את בר, וזאת בשל מעורבות בר בפרט, והשב"כ בכלל, בשתי פרשיות פליליות בהן חשודים "מקורביו" – פרשת הבילד וקטארגייט. >> בעקבות פסק הדין, היועמ"ש שלחה לנתניהו חוות דעת משפטית לפיה כפי שנתניהו היה בניגוד עניינים לגבי פיטוריו של רונן בר – כך הוא בניגוד עניינים גם לגבי מינויו של ראש השב"כ הבא.
 
מאחר שצריך למנות ראש שב"כ – היועמ"ש הציעה מנגנון מסוים שיצמצם את ניגוד העניינים, שעיקרו העברת הסמכויות. >>

- האם אפשר להסכים לחיפוש בטלפון סלולרי? -
 
אתמול פורסם פסק דין של בג"ץ, שבמרכזו השאלה הבאה:
 
האם המשטרה מוסמכת לבצע חיפוש בטלפון הסלולרי של חשוד על סמך הסכמתו, או שבכל מקרה נדרש צו של בית משפט?
 
חשיבותו של פסק הדין היא כפולה: גם לגבי הסוגיה הקונקרטית, וגם באופן רוחבי יותר. >> בשל קוצר היריעה, ומאחר שהסבלנות שלכם היא לא בלתי מוגבלת, בשרשור הזה נתמקד בניתוח פסק הדין "במובן הצר" של הדברים, כלומר מה נקבע, למה זה מה שנקבע, ומה זה אומר לגבי העתיד – ואת השלכות הרוחב נשאיר לפעם אחרת.
 
את המסע שלנו להבנת פסק הדין נתחיל בלשון החוק לגבי "חיפוש בחומר מחשב". >>

- עלמא דשקרא -
 
אתמול צייץ בנימין נתניהו למיליוני עוקביו סרטון שהוא בבחינת "האקדח המעשן" אשר מוכיח כביכול את הקשר הסיבתי בין "הסרבנות" לבין החלטת חמאס לצאת למתקפה ב-7.10.
 
הסרטון, ששודר בערוץ i24, מתאר כביכול מסמך של מודיעין חמאס, שנכתב בתאריך 25.7.2025, ונתפס על ידי צה"ל. >> בסרטון, שאורכו 2:41 דקות, מקריא כתב הערוץ כיצד מודיעין חמאס תיאר בפני יחיא סינוואר את השפעת "הסרבנות" והמחאה, אשר יצרו משבר ופגעו בצבא.
 
לצורך העניין, אני מוכן *להניח* שאכן מדובר במסמך אותנטי, ושתוכנו זהה לקריינות שהופיעה בכתבה.
 
אלא שגם תחת *ההנחה* הזו, מדובר בשקר מפואר. >>

- עדיף מאסר על מעצר מינהלי -
 
גם היום, בג"ץ פירסם שורה ארוכה של פסקי דין בעתירות של פלסטינים נגד מעצרם המינהלי.
 
מבין פסקי הדין הללו, יש אחד שמצביע על תופעה – מעט מוזרה – שבה העצור הועמד תחילה לדין פלילי והורשע. אבל, הושת עליו עונש קל, ולכן מיד בסיומו הוא נעצר במעצר מינהלי. >> בואו ננסה לסקור את התופעה המשפטית המוזרה הזו, ואז גם לנסות להבין מה גורם לה – ומה אולי יתרחש בעתיד. זה יהיה קצת ארוך ומייגע, אבל מקווה שגם מעניין.
 
נתחיל בפסק הדין מהיום, בעניינו של אחמד עטאללה.
 
הוא נחקר, הועמד לדין ואף הורשע – במסגרת הסדר טיעון – בייצור של "מטען צינור". >>

- גבולות החסינות המהותית -
 
דבר אחד צריך לומר לזכותה של ח״כ טלי גוטליב: תודות לה, אנו זוכים לפיתוח נרחב של הדין בנוגע לגבולותיה של החסינות המהותית של חברי הכנסת.
 
והפעם, פסק דין לא חף מקשיים שבו נדחתה על הסף תביעת דיבה שהגיש יו"ר מפלגת הדמוקרטים, יאיר גולן, נגד גוטליב. >> אז מה הסיפור?
 
אין למעשה מחלוקת, שבחודשים דצמבר 2024 וינואר 2025, *בחמישה פירסומים שונים*, גוטליב טענה כי גולן קשור ב-"פרשת ריגול חמור", הלא היא הקונספירציה הידועה לגבי "המרגל מפיקוד דרום".
 
גם אין מחלוקת, שמדובר בפירסומים *מתוכננים ומכוונים*, שאינם "פליטת פה" או כיוצא בזה. >>

- "מקרים קשים יוצרים דין רע"? -
 
אתמול פורסם פסק דין של בית המשפט העליון בפרשיית משנה של האירוע המזעזע הידוע בכינוי "הלינץ' ברמאללה".
 
נקו את הדעות הקדומות ואת העמדות הפוליטיות – ובואו נצלול לתוך תיק משפטי מרתק, וגם ננסה לשאול מה אפשר ללמוד ממנו לגבי פרשות אקטואליות אחרות. >> על "הלינץ' ברמאללה", כולכם שמעתם:
 
ביום 12.10.2000 נכנסו שני חיילי מילואים, יוסי אברהמי ז"ל וואדים נורז'יץ ז"ל, בטעות לרמאללה. שוטרי הרשות הפלסטינית הובילו אותם לתחנת המשטרה בעיר, שם המון ביצע בהם לינץ' ורצח אותם.
 
האירוע הפך לסמל, ומדינת ישראל יצאה למצוד אחר מי שהשתתפו בו. >>

- הזיכרון האנושי המתעתע -
 
במסגרת ציון 20 שנה להתנתקות, חזר קלמן ליבסקינד להרגל מוכר ואהוב שלו – התקרבנות שבמרכזה טענות לפיהן המוחים נגד ההתנתקות "נרדפו" על ידי מערכת המשפט.
 
לטענה הזו יש שתי פנים: האחת, כיצד החמירו עם המוחים; והשנייה, כיצד הקלו עם המוחים נגד "הרפורמה". >>
לגבי החלק הראשון, קלמן שלנו ממחזר שוב ושוב, כבר שנים, "רשימת מכולת" של הליכים משפטיים – תוך סילוף העובדות – שלשיטתו מלמדים כיצד מערכת המשפט "התנכלה" למוחים.
 
אבל על הרשימה הקבועה הזו כבר כתבתי (👇), ולכן אפשר לדלג לחלק השני – כלומר לקיפוח הנורא של המוחים אז לעומת המחאה כיום. >>

https://twitter.com/orcarmi/status/1951563095068872868

- אנומליות בדין הפלילי -
 
ביהמ"ש העליון פירסם השבוע פסק דין שהכריע בשאלת עונשם של שני נאשמים שהורשעו בעבירה של ניסיון לחבול חומר נפיץ.
 
פסק הדין עצמו, לא חשוב במיוחד. אבל, בשולי ההכרעה הקונקרטית, השופט כבוב פרס בפנינו מספר אנומליות שקיימות בדין הפלילי שלנו. וזה כבר מעניין. >> למשל, תסתכלו על סעיפים 330 ו-454 לחוק העונשין:
 
הראשון, "נסיון לחבול בחומר נפיץ", דן במניח חומר נפץ *בכוונה* לגרום חבלה לאדם. העונש הוא עד 14 שנות מאסר.
 
השני, "היזק בחומר נפץ", דן במי שהרס או פגע בנכס באמצעות חומר נפץ, אם המעשה סיכן חיי אדם. כאן, העונש הוא עד 15 שנות מאסר. >>

- זיכוי משפטי, כתב אישום ציבורי -
 
היום פורסמה הכרעת דינו של נאשם בשם דוד חסדאי - אחד משני הנאשמים היחידים שהועמדו לדין בגין לינץ' אלים וברברי שביצעו כעשרים מחבלים יהודים, תושבי המאחז ״גבעת רונן״, בארבע נשים ופעוטה ערביות.
 
חסדאי זוכה. אבל בצד הזיכוי, הוגש כתב אישום חמור. >> ביום שישי, 9.8.2024, בשעה 17:45 לערך, ובשל טעות ניווט - נכנסו ברכבן ארבע נשים ופעוטה בת 3, תושבות רהט ואזרחיות ישראל, אל המאחז גבעת רונן שבשומרון.

כל חטאן היה שהן היו בעלות חזות ערבית.
 
מספר "צעירים" החלו לרדוף אחרי הרכב, וכאשר הנשים הגיעו למבוי סתום – התבצע בהן לינץ' המוני. >>

- התנתקות מהאמת -
 
בטור התעמולה השבועי שלו, חזר קלמן ליבסקינד לאובססיה הגדולה ביותר שלו – ההתנתקות.
 
מידי שנה-שנתיים, קלמן ממחזר הטור הזה, שכולל "רשימת מכולת" של אירועים, שהגיעו לפתחו של בית המשפט העליון, ואשר לשיטתו של קלמן מוכיחים את "דריסת זכויותיהם" של מתנגדי ההתנתקות. >> מאחר שמדובר, כאמור, במיחזור (👇) – את רוב הדוגמאות שקלמן כתב עליהן כבר פירקתי בעבר. אבל, מאחר שהוא מתעקש להמשיך לשקר, אין מנוס ממענה גם הפעם.
 
אז בואו נעבור על הדוגמאות, ולאחר מכן ננסה לצלול לתוך נפשו של ליבסקינד, ולטעון שגם אם יש משהו בדבריו – המסקנה צריכה להיות בדיוק הפוכה. >>

- כתב האישום נגד פעילת המחאה -
 
אתמול הוגש כתב אישום נגד אישה בת 74, שמוגדרת כמי ש-"עוסקת בפעילויות מחאה פוליטיות נגד הממשלה החל משנת 2017", שבו יוחסה לה עבירה של ניסיון לקשירת קשר לביצוע מעשה טרור.
 
בואו ננצל את העניין הציבורי בפרשה כדי לדבר על הבסיס *המשפטי* של הדברים. >>
נתחיל מעיקרון יסוד במשפט הפלילי, והוא ש-"אין עונשין על דברים שבלב".
 
בסרט העתידני "דו"ח מיוחד", היה ניתן להעניש בני אדם על עבירות שעדיין לא ביצעו – אבל *תכננו* לבצע.

לעומת זאת, במציאות – מותר לכם לפנטז שאתם מבצעים כל עבירה פלילית, ואפילו להתפלל שדברים נוראים יקרו לאחרים. >>

- אבל מה אפשר לעשות?! -
 
אני בטוח שרבים מכם, האנשים שמשתייכים למחנה הציוני והדמוקרטי, מוצאים את עצמכם מתבוננים במציאות המכונה "מדינת ישראל בשנת 2025", צופים במעלליה של ממשלת המחדל, ומרגישים את הייאוש מתחיל להרים את ראשו.

מרגישים שאין מה לעשות.
 
אז השרשורון הזה מכוון אליכם. >> רק בימים האחרונים, התרחשו שני אירועים, שכביכול לא קשורים זה בזה:
 
הראשון הוא ראיון מצולם של מוטי בבצ'יק, "האיש החזק באגודת ישראל", שבו הוא התוודה שהכוונה של הקואליציה היתה לחוקק את חוק ההשתמטות בראשית שנת 2023 – אך נתניהו נאלץ לדחות את המהלך בגלל מחאות הענק נגד "הרפורמה". >>

- דרישת הכתב במקרקעין -
 
נחזור אל בורות המים, כלומר אל פסק הדין מיום שני, ואל פרשת תרמית קרקעות הפטריארכיה.
 
בניגוד למה שאולי נדמה לכם, מרבית החוזים יכולים להיכרת בכל דרך, לרבות בעל פה, ואפילו באמצעות התנהגות הצדדים.

אבל, במשפטים לכל כלל יש יוצאים מן הכלל – והיום נתמקד בחריג של חוזה לעיסקה במקרקעין. >> המוקד שלנו הפעם הוא סעיף 8 לחוק המקרקעין, אשר קובע כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב" – סעיף אשר מכונה בעולם המשפט "דרישת הכתב במקרקעין".
 
האופן שבו בית המשפט העליון פירש את הסעיף הזה הוא שחוזה לעיסקה מקרקעין – למשל, מכירת דירה – חייב להיעשות באמצעות התחייבות בכתב מאת בעל הזכות, לצורך העניין מוכר הדירה. >>

- אז עשינו עסק? -
 
ביום שני, במקביל להמולה הפוליטית, פירסם בית המשפט העליון פסק דין בעל חשיבות עצומה בתחום דיני החוזים, שהוא חלק מפרשת תרמית קרקעות הפטריארכיה בירושלים.
 
בשרשור הזה, נתמקד בשאלה שאמורה כביכול להיות מובנת מאליה: באילו נסיבות ניתן לקבוע שצדדים כרתו ביניהם חוזה? >> לא ניכנס הפעם לפרטי הפרשה הספציפית, ולצורך העניין די אם נאמר שבשנת 2000 התגלע סכסוך בין הגוף הכנסייתי-נוצרי המכונה "הפטריארכיה של ירושלים" לבין קק"ל, שנסוב סביב כ-20 מיליון דולר.
 
בשנת 2007, הצדדים ניהלו ביניהם משא ומתן, בתיווכו של עו"ד יעקב וינרוט ז"ל, בניסיון להגיע לפשרה. >>

- בין משפט לבין פוליטיקה: הדחת איימן עודה -
 
ביום שני הקרוב, 14.7, אמורה מליאת הכנסת לדון בהדחתו של ח"כ איימן עודה מהכנסת.
 
בואו ננסה לעשות סדר לגבי המצב המשפטי בנושא, ואז לנסות ולגזור ממנו מסקנות לגבי דרך ההתנהלות הפוליטית המתבקשת.
 
זה הולך להיות ארוך, אבל זה גם ממש חשוב. >> נתחיל דווקא במשהו מופשט:
 
"הפרדוקס הדמוקרטי" הוא ביטוי שמגלם את הקושי שבו על מנת להגן על הדמוקרטיה – צריך לעיתים לעשות שימוש בצעדים שהם אנטי-דמוקרטיים בעליל, כמו שלילת זכויות יסוד.
 
הדוגמה הקלאסית לכך היא חשש מניצול לרעה של מנגנונים דמוקרטיים על מנת להחליש את הדמוקרטיה עצמה. >>