- במחילת הארנב של קלמן –
 
ביום 22.2.2026 עלה לאוויר פרק בפודקאסט הפופולרי של נדב פרי, שבו התארח מיודענו קלמן ליבסקינד, ושבמהלכו השניים שוחחו במשך כשעה וארבעים דקות.
 
השיחה הארוכה מהווה הצצה לא שגרתית, ולדעתי גם מטרידה ואפילו מדאיגה, לתוך מחילת הארנב שבתוכה חי מר ליבסקינד. >> אקדים ואומר, שמאחר שפרי וקלמן שוחחו יותר משעה וחצי, והיות שאני כותב במדיום כמו טוויטר – ברור שלא ניתן להתייחס לכל מה שנאמר, גם לא בנושא של בשרשור הזה, והוא האופן שבו קלמן תופס את "התקשורת".
 
בגדול, הראיון עם קלמן הדגים במלוא עוזן את שתי האובססיות המוכרות של קלמן, שבאות לידי ביטוי כמעט בכל דבר שהאיש מפרסם. >>

הציוץ הזה, מאת מיודענו עמית סגל, קסום בכמה רבדים:
 
כדאי להתחיל מעצם השתתפותו הגאה של השופר בקמפיין המתוזמר נגד "אחים לנשק", שלא קשה לנחש מה מקורו ומה תכליתו.
 
זהו (עוד) ניסיון שקוף ופתטי להסיר את האחריות למחדל ה-7.10 משמש העמים, ולהדביק אותה לכל גורם אחר – חוץ מאשר נתניהו. >> שנית, סגל מציין את הקמפיין פוליטי מהצד של "אחים לנשק" שהתנהל בימי "הרפורמה", שנועד להאדיר את מימדי הפסקת ההתנדבות (ולטרמינולוגיה יש משמעות, כפי שנראה בהמשך) – אבל מתעלם מכך שהיה גם קמפיין פוליטי מצד נתניהו, שתכליתו היתה להרגיע ולשדר מסר לפיו אין שום פגיעה בכשירות. >>

- על הדבש ועל העוקץ -

ביום חמישי, 12.2.2026, פורסמה החלטתו של השופט סולברג, שמכהן גם כיו״ר ועדת הבחירות המרכזית, בעתירה שהגישה מפלגת ״בנט 2026״ נגד ״הליכוד״, שבמרכזה פירסום תמונת פייק.

בואו נבין מה הסיפור, מה נפסק - ובעיקר, למה הפעם העניין המשפטי הוא ממש לא הדבר החשוב. >> הסיפור מתחיל ביום 22.1.2026, אז פורסמה תמונה של ראשי המפלגות הערביות, כשהם מניפים במשותף את ידיהם, ומכריזים על כוונה להתמודד בבחירות הצפויות ברשימה משותפת.

מדובר כמובן באירוע פוליטי משמעותי, וככזה הוא זכה לתגובות מצד הגורמים השונים בזירה - לרבות מצד מפלגת ״הליכוד״. >>

- דמוקרטיה מתגוננת -
 
בואו נחזור לפסק הדין בעניין מינוי נציב שירות המדינה.
 
בעקבות פסק הדין, נשמעה ביקורת חריפה – רובה ככולה מצד מי שתומכים בממשלה – כלפי חוות הדעת של הנשיא עמית וכלפי העמדה שהציגה היועמ"ש, אשר שברו את כל שיאי האקטיביזם, שלא לומר שברו את כל הכללים.
 
האומנם? >> בשנת 1965, החוק בישראל לא הכיר בשום דרך לפסול רשימת מועמדים מלהתמודד בבחירות לכנסת.
 
סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, שאולי מוכר לחלקכם, ואשר מאפשר לפסול רשימה או מועמד בשל שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות או תמיכה בטרור – לא היה קיים אז. >>

- הדיון הנוסף בעניין נציב שירות המדינה -
 
אתמול פורסם פסק הדין של בג"ץ בדיון הנוסף בעניין אופן מינוי נציב שירות המדינה הבא.
 
לדעתי, מדובר בפסק דין שחשיבותו חורגת הרבה מעבר לסוגיה הספציפית שהוכרעה. בואו ננסה להסביר בקצרה מה נפסק, ואז להבין – יותר בהרחבה – מה הסיפור האמיתי. >> נתחיל מהעניין עצמו, כלומר על מה בכלל המהומה. הפעם נעשה את זה בתמצית, כי תאמינו או לא – זה לא העיקר.
 
נציב שירות המדינה הוא תפקיד שחלקכם אולי לא מכיר – אבל יש לו הרבה מאוד סמכויות, בדגש על ניהול ההון האנושי בשירות המדינה, ויכולת להשפיע על מינויים ופיטורים של עובדי המדינה. >>

- להיות או לא להיות -
 
בשבוע שעבר התפרסם פסק דין של בית המשפט העליון, שבמרכזו, ולא בפעם הראשונה – הכרעה בלתי אפשרית בין אישה לבין גבר:
 
הדרך היחידה של האישה להורות גנטית היא באמצעות ביציות מוקפאות שהופרו בזרעו של גבר, אשר יושתלו באם פונדקאית. הגבר, מצידו, לא רוצה להיות הורה. >> הסיפור הוא מפותל ומלא בפרטים. אבל, אנחנו בטוויטר, אז נסתפק במסגרת הכללית שלהם, ואתם תסלחו לי מראש שאני לא מתייחס להכל:
 
האישה והגבר היו בני זוג בשנים 2013-2016. במהלך שנת 2015, התפתח לאישה סרטן בשחלות וברחם. לפני תחילת הטיפול הכימותרפי, הומלץ לאישה לעבור הליך של שימור פוריות. >>

- "המרגל מפיקוד דרום": העובדות -
 
כולכם שמעתם על פרשיית הריגול, במסגרתה גורמים שונים – יאיר גולן, אהוד ברק, "אחים לנשק" ועוד – הפעילו "מרגל בפיקוד דרום", שזינק למפקדות צה"ל בבוקר ה-7.10, אסף ומסר מידע, וגרם לנזק בלתי נתפס לביטחון המדינה.
 
מהבולשיט הזה לא נותר היום כמעט כלום. >> היום פורסמה החלטת בית המשפט העליון (כנפי-שטייניץ), שדחה את הערעור שהגיש אסף שמואלביץ', הוא "המרגל מפיקוד דרום", על החלטת ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. בעקבות ההחלטה הזו, צומצם עוד יותר איסור הפירסום בפרשה.
 
אז בואו נעשה סדר *בעובדות*. את ההתחשבנות עם הקונספירטורים, נשאיר לפעם הבאה. >>

- על התהום, על הקצה -
 
היום הגישה היועמ"ש תגובה חסרת תקדים לבג"ץ, שבה טענה כי הממשלה מפרה פסק דין של בג"ץ – ולמעשה התנהלותה מלמדת שאין בכוונתה לציית לפסק הדין.
 
לרגל המאורע החגיגי, בואו נסביר רגע במה בכלל מדובר – וגם ננסה להבין לאן הכל הולך ומתכנס.

וזה לא יהיה שרשור נעים. >> כביכול, הסיפור מתחיל לפני 45 ימים, אז יצא פסק דין יוצא דופן בחריפותו, שאותו כתב סולברג, בהסכמתם של ברק-ארז, מינץ, וילנר וגרוסקופף. בקיצור, מדובר בהרכב שופטים מורחב, עם רוב שנחשב "שמרני". בלי הנשיא עמית, בלי השופטת רונן, בלי תירוצים ובלי קשקושים.
 
פסק הדין עסק בהשתמטות החרדים. >>

- היועמ"ש vs בן גביר: הדין -
 
ביום חמישי השבוע אמור להתקיים דיון בעתירות שהסעד המבוקש בהן הוא צו אשר יורה לנתניהו לפטר את בן גביר מתפקידו כשר לביטחון לאומי.
 
בשרשור הקודם סקרנו את הרקע העובדתי, שהביא את היועמ"ש לתמוך בקבלת העתירות. כעת, נמשיך במסע ונדבר על הדין בסוגיה. >> למי שלא קרא את השרשור הראשון (👇) נזכיר שלאחר מינויו של בן גביר, עם הקמת הממשלה, הוגשה עתירה לפי המינוי הוא בלתי סביר – שנדחתה פה אחד.

בהמשך, התקבלה חלקית, בדעת רוב, עתירה חוקתית נגד תיקון שבוצע בפקודת המשטרה, שהיה מעין "הכנת הקרקע" לקראת כניסתו של בן גביר לתפקיד. >>

https://twitter.com/orcarmi/status/2007423523346608163

- הלכת לופוליאנסקי –
 
אתמול הלך לעולמו אורי לופוליאנסקי, שהיה ראש עיריית ירושלים.
 
מה שרבים לא יודעים הוא שעל שמו של אותו לופוליאנסקי קיימת הלכה מעניינת של בית המשפט העליון, שהסתתרה בתוך פסק הדין הארוך של בית המשפט העליון במה שידוע כ-"פרשת הולילנד".
 
בואו נעשה היכרות קצרה. >> את השם "פרשת הולילנד" – כולכם שמעתם, בעיקר בשל חלקו של אהוד אולמרט בפרשה.
 
אבל חוץ מאולמרט, הועמדו לדין ממלאי תפקידים בעיריית ירושלים, וביניהם גם אורי לופוליאנסקי, שבמועדים הרלבנטיים (בשנים 2000-2006) גם החזיק בתפקידי מפתח שונים בעירייה, וגם כיהן כיושב הראש של עמותת "יד שרה". >>

- "ביטול הלכת אפרופים" -
 
רובכם ודאי ראה דיווחים כאלה ואחרים על אודות תיקון לחוק החוזים, שהתקבל אמש בכנסת, אשר "ביטל את הלכת אפרופים".
 
בואו ננסה להבין מה זה בכלל "הלכת אפרופים", מה נחקק ומה המשמעויות של השניים. ומי שיסייע לנו בכך הוא בצלאל סמוטריץ', שפירסם ציוץ ארוך בנושא. >> נתחיל.
 
סמוטריץ' טוען כי התיקון שנחקק אתמול "קובע באופן ברור: פרשנות חוזים תתבצע אך ורק לפי לשון החוק".
 
קודם כל, סמוטריץ' התכוון כמובן ל-"לשון החוזה", כי אי אפשר לפרש חוזה לפי "לשון החוק". שנית, חבל שסמוטריץ' לא קרא את החוק שעליו הצביעו אתמול, כי זה ממש לא מה שהוא קובע. >>

- היועמ"ש vs בן גביר: העובדות -
 
בתאריך 1.1.2026 התרחש אירוע משפטי משמעותי – היועמ"ש הגיבה לעתירות שעניינן פיטורי השר לביטחון לאומי בן גביר, ועמדתה, בשפה פשוטה, היא שעל ראש הממשלה מוטלת *חובה* להעביר את בן גביר מתפקידו.
 
בואו נתחיל לפרק את האירוע הזה, והפעם נתמקד *בעובדות*. >> החדשות הטובות הן שמרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת, וגם המעטות שכן – בעצם כבר הוכרעו על ידי בג"ץ במרוצת הדרך.
 
לפיכך, השרשור הזה יהיה פשוט תיאור של הרקע העובדתי שהביא אותנו עד הלום – רקע שבלעדיו אי אפשר יהיה להבין את השאלות המשפטיות המורכבות שעולות בפרשה, שבהן נעסוק בהמשך. >>

- סדר בפרשות יועצי נתניהו -
 
בימים האחרונים הפיד שלכם מתפוצץ בציוצים שעוסקים בפרשות "בכיכובם" של יועצי ראש הממשלה נתניהו.
 
בואו ננסה לעשות סדר בפרשות השונות, להבהיר את העובדות ואת מפת האינטרסים, להבין מה קרה שהנושא חזר לכותרות – וגם להזהיר מספינים.
 
קחו הרבה אוויר, ונתחיל. >> קודם כל, צריך להפריד בין שתי פרשות, אבל במקביל לזכור שהן אינן מנותקות זו מזו.
 
כרונולוגית, הפרשה הראשונה שנחשפה היא "פרשת הבילד", שכוכביה הם נגד מילואים בשם ארי רוזנפלד, ושלושה מיועצי נתניהו – פלדשטיין, אוריך ואיינהורן.
 
הפרשה הזו נולדה בספמטבר 2024, והתפוצצה בסוף אוקטובר. >>

- ההתפתחויות האחרונות בעניין ועדת החקירה -
 
בימים האחרונים, הפיד שלכם מתפוצץ מספינים שקשורים בוועדת החקירה שאמורה לקום על מנת לחקור את מחדל ה-7.10, ואולי גם את הכשלים בניהול המלחמה שלאחריו.
 
בואו ננסה לעשות סדר *בעובדות*. לאחר מכן, גם ננסה לתת הסבר להתנהלות עד כה. >> סיפורנו מתחיל, איך לא, בבוקר ה-7.10.2023, ובמחדל הגדול ביותר בתולדות ישראל. אין מחלוקת, שמחדל בסדר גודל כזה חייב להיחקר על ידי ועדת חקירה (ואין די, למשל, בדו"ח של מבקר המדינה או בתחקירים מטעם הגופים השונים).
 
לצורך ענייננו, הדין בישראל מכיר בשני סוגים של ועדות שכאלה. >>

- פיטורי היועמ"ש: הסוף -
 
בג"ץ (עמית, בהסכמת סולברג, מינץ, גרוסקופף, שטיין, כנפי-שטייניץ וכבוב) פירסם היום את פסק הדין בעתירות נגד פיטורי היועמ"ש.
 
התוצאה הסופית היתה ידועה מראש, והפיטורין בוטלו פה אחד (7:0). עם זאת, יש בפסק הדין כמה קביעות חשובות, שכדאי לעבור עליהן. >> בתמצית שתמצית, הרקע לדברים הוא רצונה של הממשלה לפטר את היועמ"ש, גלי בהרב-מיארה.
 
בתחילת הדרך, הממשלה החליטה ללכת "בדרך המלך", כלומר להביא את הדברים לבחינתה של "ועדת גרוניס", שהיא ועדה מקצועית, על מנת שזו תמליץ לממשלה האם יש או אין הצדקה למהלך.
 
אלא שאז, הדברים הסתבכו. >>

- בתוך מחילת הארנב -
 
בקשת החנינה שהגיש נתניהו לנשיא הרצוג העמידה שוב למבחן את אינספור הסתירות הלוגיות שבהן נתונים תומכי תיאוריית הקונספירציה על "קריסת התיקים התפורים".
 
בתמצית, חסידי התיאוריה נדרשים ליישב דיסוננס קוגניטיבי, שבו מצד אחד הם "מאמינים" בכך שאין דבר וחצי דבר באישומים נגד נתניהו, והכל הוא בבחינת "עלילה", "רדיפה" ו-"תפירה" – ומצד שני ההתרחשויות במציאות מלמדות מצב דברים שונה בתכלית.
 
אפשר להתחיל בכך שממלאי התפקידים שניהלו את חקירת "תיקי האלפים", והחליטו על העמדת נתניהו לדין – הם אנשים שנתניהו עצמו מינה, ואף שיבח והילל אותם לפני שהסתבך בפלילים. חיפוש פשוט בגוגל ילמד מה חשב נתניהו על מנדלבליט, שי ניצן, רוני אלשיך ובאופן כללי על המשטרה, הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה (לצורך כך, אפשר גם להיעזר בגיליונות של "ישראל היום" מימיי החקירות וההעמדה לדין של אולמרט).
 
נמשיך בעובדה שנתניהו היה אולי גדול המגנים על בתי המשפט בכלל, ועל בית המשפט העליון בפרט – עד שהוא עצמו היה לחשוד ולנאשם. לפתע פתאום, מערכת שנתניהו נשבע בקולו להגן מפני כל ניסיון להחלישה או לפגוע בעצמאות שלה – הפכה לאויב האומה, ומדינה שלמה השתעבדה בסיחרור שכונה "הרפורמה המשפטית".
 
איך זה יתכן שהתרחשה "תאונת שרשרת", שבה בשלב החקירות הסתבר שהמשטרה היא "שמאלנית", לאחר מכן גילינו שהפרקליטות "רודפת את הימין", בהמשך נודע שגם הייעוץ המשפטי לממשלה הוא חלק מהקנוניה – והכל בדיוק, אבל בדיוק, לפי לוח הזמנים הספציפי של "תיקי האלפים"? ואחרי שנתניהו לא הצליח למנוע את הגשת כתב האישום נגדו – דווקא אז הגיע תורם של בתי המשפט לעלות על הגריל? זה לא נראה לכם כמו צירוף מקרים קצת יותר מידי מוזר? >> כאשר ההליך עצמו החל להתנהל, התבשרנו – פחות או יותר בכל דיון שהתנהל – שזהו זה, "התיקים קרסו" וזיכויו המלא של נתניהו הוא בבחינת עובדה מוגמרת.
 
אלא שההתרחשויות במציאות סירבו להתיישר עם המסקנה הפסקנית הזו:
 
למשל, אף על פי שזיכויו הובטח, סנגוריו של נתניהו המשיכו לנהל חקירות נגדיות בלתי נגמרות של עדי התביעה. אם הזיכוי חתום ונעול, מה יש לחקור נגדית? אתה לא רוצה להגיע כבר לסיום ולקבל את החותמת על היותך זכאי ונרדף?
 
אחרי שהסתיימו העדויות מטעם התביעה (כלומר הסתיימה "פרשת התביעה"), נתניהו היה יכול להגיש בקשת "אין להשיב לאשמה", ולבקש זיכוי – מכל האישומים או מחלקם. אלא שהוא נמנע מהגשת בקשה שכזו, אפילו לגבי "תיק 4000" באופן ממוקד, ועד עצם היום הזה אף אחד לא סיפק לנו הסבר לכך.
 
יתרה מזאת: גם לבית המשפט עצמו יש סמכות, *ביוזמתו*, לזכות נאשם בתום פרשת התביעה, אם התביעה לא הוכיחה כלום בעדים מטעמה. השופטים כבר לא תלויים בפרקליטות או ביועמ"ש המרשעת – הם היו יכולים לזכות בלי תלות בהם. אבל גם זה לא קרה. >>

- השלמה לגבי הפרקטיקה ביחס לבקשת החנינה -
 
בשבוע שעבר כתבתי שרשור שבו נטען שאם וכאשר נגיע לגשר של "חנינה תמורת פרישה" – יש מנגנון משפטי אשר יאפשר את אכיפת התחייבותו של נתניהו לפרוש מהחיים הציבוריים.
 
המנגנון הזה הוא "השתק שיפוטי", שמבוסס על התחייבות שנתניהו ייתן *בפני בג"ץ*. >> בתמצית, מדובר על יישום – על דרך של קל וחומר – של קביעת בג"ץ לפיה דרעי נמצא בהשתק שיפוטי שכזה, ולכן אינו יכול לכהן כשר, וזאת בשל התחייבותו בפני בית משפט השלום לפרוש מהחיים הציבוריים, במסגרת התיק הפלילי בעניינו.
 
בעקבות השרשור הזה, חזרו ונשאלו שתי שאלות, שנדמה שכדאי להשיב להן. >>

https://twitter.com/orcarmi/status/1996589094357307874

- בקשת החנינה: הפרקטיקה -
 
נחזור שוב אל בקשת החנינה שהגיש נתניהו לנשיא הרצוג.
 
בשרשורים הקודמים דיברנו על הדין הכללי בנוגע לחנינה בכלל, ובפרט על התקדים הבודד לחנינה שניתנה טרם הרשעה, במסגרת ״פרשת קו 300״.
 
השורה התחתונה של השרשורים היתה שלפי הדין – אין הצדקה לחון את נתניהו. >> עם זאת, וכפי שהרחבתי בשרשור השני, אני בדעה שאם המהלך יהיה משולב עם מעין "עיסקה" שבה מצד אחד מקבל נתניהו חנינה, ומצד שני מתפטר מתפקידו כראש הממשלה ומתחייב לפרוש מהחיים הפוליטיים – יש לכך היתכנות משפטית.
 
השאלה המתבקשת עתה היא – איך עושים את זה? מה הביטוי הפרקטי של מהלך כזה? >>

- בקשת החנינה: האומנם? -
 
כידוע, ביום ראשון הגיש נתניהו בקשת חנינה לנשיא הרצוג.
 
בשרשור הקודם (כדאי להתחיל בו) ראינו מה *הדין* בנוגע לחנינה בכלל ולחנינה טרם הרשעה בפרט, ונוכחנו לדעת שיש דרך (עקיפה) לתקוף את החלטת הנשיא, אם וכאשר, לחון את נתניהו – ולהביא את ההחלטה בפני בג"ץ. >> באופן כללי, ראינו שמוסד החנינה לא אמור להיות רלבנטי טרם שבתי המשפט סיימו את מלאכתם בפסק דין מרשיע חלוט. הדבר נובע הן מלשון החוק, שלפיה לנשיא יש סמכות "לחון עבריינים", כלומר את מי שנקבע שביצע עבירה – והן מהגיונם של דברים, שכן מוסד החנינה לא אמור להחליף את המנגנונים "הטבעיים". >>

- בקשת החנינה: הדין -
 
קם הדבר ונהיה: בנימין נתניהו, הנאשם מס' 1 ב-"תיקי האלפים", פנה בבקשת חנינה לנשיא יצחק הרצוג.
 
מן הסתם, כולנו נשמע אינספור פרשנויות בנושא - האם זה ספין, מה אפשר להסיק מכך על מצבו המשפטי של נתניהו, ועוד.
 
השרשור הזה יתמקד רק בדבר אחד: מה *הדין* בסוגיה. >> קחו הרבה אוויר, ונתחיל:
 
לפי חוק יסוד: נשיא המדינה, לנשיא יש סמכות "לחון עבריינים". הצרה היא, שזה פחות או יותר סעיף החוק היחיד שעוסק בסוגיה.
 
המחוקק לא הסביר לנו מי הוא "עבריין", לא קבע שום קריטריון לגבי היקף שיקול הדעת של הנשיא, וגם לא הגדיר את מנגנון בחינת בקשת החנינה. >>

- קריאה מודרכת בפנייתו של יריב לוין -
 
ביום ראשון פירסם בג"ץ את פסק הדין בעניין ליווי חקירת ההדלפה בפרשת שדה תימן. בשורה התחתונה, בג"ץ קבע שהסמכות למנות את הגורם שילווה את החקירה תהיה – באופן חריג ותקדימי – בידיו של יריב לוין.
 
עם זאת, בג"ץ קבע שורה של מגבלות לגבי המתמנה. >> *עיקרי* המגבלות (כלומר לא *כל* המגבלות), כפי שנוסחו על ידי וילנר הן שהמתמנה יהיה "עובד מדינה בכיר, משפטן מובהק, שתחום עיסוקו, בעבר או בהווה, כרוך בהפעלת שיקול דעת בתחום התביעה או החקירה הפלילית", וכן כזה שאינו בעל "שיוך פוליטי בעבר או בהווה".
 
כנפי-שטייניץ הצטרפה לדברים. >>