🎬🎂 רוברט דה נירו בן 80, זמן טוב לקשקש קצת על ״צייד הצבאים". יש הרבה סרטי מלחמה, אבל אין עוד סרט שמזכיר כל כך אפקטיבי עד כמה המלחמה לא משפיעה רק על החיילים בחזית ולא רק בזמן המלחמה אלא על קהילות שלמות לפניה וגם אחריה. זה הופך את 'צייד הצבאים' לסיפור אנושי מאין כמותו.
2/ צייד הצבאים היה הפקה בעייתית. לא רק בגלל הקשיים האובייקטיביים שיש בכל סרט אלא כי אין כמעט שום דבר בסרט הזה שהוא "תעלול קולנועי". הכל צולם און-לוקיישן (אפילו לא שניה באולפן), דה נירו אגב, עשה הכל כדי שההפקה תצליח והיה מושקע בה רגשית מכף רגל ועד ראש. שעות של תחקיר, חזרות ועבודה.
3/ ממפעל הפלדה בקליבלנד בו התעקש מייקל צ׳ימינו הבמאי שהשלקנים יעבדו בעצמם, דרך כנסיית סט תאודוסוס המרשימה ועד הנהר קוואי.
4/ סיקוונס המלחמה עצמו הוא חלק די קטן משלוש השעות של הסרט, אבל הוא כמובן בלתי נשכח. לצוות היה קשה למצוא מקומי שיעז להרביץ ככה לשחקנים האמריקאיים ושניים פוטרו פשוט כי לא יכלו. בסופו של דבר נמצא בחור שהיה ידוע בתיעובו לאמריקה שלקח את הגיג. המכות שהם חוטפים אמיתיות לגמרי.
5/ לא מכיר הרבה סצינות שממצות ומזקקות את המלחמה לכדי דימוי אחד פשוט ואפקטיבי ככ. ועוד עם תצוגת משחק כזו: שני חברים, זה מול זה, יודעים מה המחיר שכל אחד מהם עלול לשלם כשהם מעבירים את האקדח מאחד לשני. המשחק שלהם שובר לב.
6/ כשג׳ון סוואג׳ צועק ״מייקל, תוציא אותי יש כאן עכברושים״ הוא תועק לבמאי מייקל צ׳ימינו ולא לדמות של דה נירו כמו שנדמה. הם היו בתוך המים הקפואים בנהר והיו שם עכברושים. הקטע הזה לא היה מתוסרט ונשאר בסרט בגלל האותנטיות. בכלל הרבה לפני שאום קרוז חלם על לקפוץ מצוקים, הקאסט של ״צייד״
7/ נאלץ להתמודד עם פעלולים מסוכנים בעצמו. כשבארי ספייקינגס אחראי הפעלולנים הודיע לצ׳ימינו שהוא לא יכול לסכן את הפעלולנים ולזרוק אותם לההר מלא סלעים נוצרה בעיה. דה נירו לקח אותו הצידה ואמר לו:״דיברנו ביננו, אנחנו נעשה את זה״. בארי אמר לו: ״חברת הביטוח לא תאשר את זה בחיים״. דה נירו
8/ ענה: ״מי הולך לספר להם?״. זה הסרט הכי קשה פיזית שעשיתי מימי הודה דה נירו בהמשך. אפילו יותר מהשור הזועם והשקעתי המון בשור הזועם. אגב, זה צ׳ימינו שם על המסוק, גם הוא נפל למים וכמעט נהרג.
9/ ג'ון קאזאל, אז בן זוגה של מריל סטריפ, נשכר לסרט כשצ'ימינו יודע שהוא חולה בסרטן. דה נירו הביא את שניהם. האולפן לא ידע. כשגילו הם רצו להחליף אותו מיידית. סטריפ (אז בת הזוג שלו) איימה לעזוב איתו וצ'ימינו דאג לצלם את כל הסצינות שלו קודם. קאזאל מת בתום הצילומים ומעולם לא צפה בסרט.
10/ מייקל של דה נירו הוא מאסטר-קלאס של משחק בעיני. לא רק ההשקעה הפיזית. המשא הפסיכולוגי הכבד שהוא נושא עליו לפני, בזמן ואחרי הקרב ניכר בכל פריים. ווקן לקח אוסקר ובצדק, אבל למרות הכל זה דה נירו שסוחב את העומס על גבו כמעט בכל סצינה.
11/ אתנחתא מוסיקלית: הקווטינה היפה של סטנלי מאיירס אמנם מזוהה מאוד עם הסרט אבל נכתבה בכלל לסרט אחר:
12/ הכח האמיתי של צייד הצבאים הוא בסבלנות הרבה בה צ'ימינו בונה את החברות בין הגיבורים. ״צייד״ הוא יותר ׳אני והחברה׳ מ׳אפוקליפסה עכשיו׳. הוא מעמיד את הצחוקים, הריקודים, הצייד והאהבה כניגוד לשברי החלומות והתקוות, לשברון הפיזי והמנטלי שמגיע אחרי המלחמה ומצייר תמונה אמיתית וכואבת.
13/ ווקן, צ׳ימינו, הסרט, עריכה וסאונד לקחו אוסקרים. דה נירו דווקא לא (ג׳ון ווייט לקח). הסרט שהיה אמור לעלות 7 מליון, חרג וחרג והגיע ל 15, אבל החזיר 50 רק מארהב וקנה לעצמו חיי נצח. צ׳ימינו פרק את האולפן לגמרי בסרט הבא שלו, אבל גם זה לסיפור אחר.
13/ כמו הרבה סרטים בחיי זה סרט שאבא שלי, שבניגוד אלי היה שיריונר למוד קרבות ומלחמות, מאוד אהב ובגלל זה אני מחובר אליו.
לפני שהוא עזב את העולם קניתי לו ספר ענק ועבה על הסרט וקיוויתי שנספיק לדבר עליו עוד קצת, אבל לא הספקנו, אז אני מקשקש כאן במקום :-) אולי יום אחד גם יהיה חלק ב׳… https://t.co/GavJEkRkla
🎬🎧🎼🕶️ היום לפני 45 שנים יצא ׳האחים בלוז׳ הזדמנות להזכיר שמאחורי הבלאגן, הסלפסטיק והמוסיקה זה סרט שנון וחד על מעמדות, מלחמות תרבות, בירוקרטיה והאבסורדיות של מבנה המערכות השלטוניות.
האחים אמנם לבנים, אך גודלו כ״שחורים״ שייכים למעמד ה״לא נכון״ ולכן מתחילים ומסיימים את הסרט בכלא>
2/ ג׳ייק ואלווד אנשים טובים. הפשעים שלהם? עבירות תנועה בעיקר, נזק לרכוש (המשטרה היא זו שעושה את רוב הנזק), וניסיון להציל בית יתומים מסגירה בגלל חוב שהיה מצחיק אפילו ב 1980 של 5000$. המערכת? כמו בחיים עצמם כשמדובר בבני המעמד הנ״ל, מגיבה בשימוש בכח מופרז בהחלט
3/ הסרט לוקח אותם ל״סיבוב״ ברחבי אמריקה בבר קאנטרי, כנסיה שחורה, מסעדה אליטיסטית, הפגנת עליונות לבנה וכאמור המלטות מהחוק. כל קבוצה מגיבה אחרת: העשירים מנסים להעמיד פנים שהם לא קיימים.
📺🍏🥚 1/ יאללה…
ראשית זו לא אזהרת ספוילר כי זו תיאוריה ובסבירות גבוהה אני מקשקש שטויות אבל הפרק מהסופש סגר אצלי את העניין לפחות חלקית. מי שלא רוצים ״ללכלך״ את הצפיה בתיאוריות לעצור כאן. ‼️
כבר קשקשתי על הסימבוליקה שבאוכל בסדרה, אבל קצת התעלמתי מהמטאפורה המובילה - הביצה.
הביצה היא כמובן מטאפורה נהדרת לתהליך הניתוק כי יש בה Innie ו Outie שחיים סהרמוניה אל גם ניצנים להפרדה, היא מקור של חיים והיא כמובן, בגרסתה הנאה, גם ארוחת הבוקר המועדפת על קיר איגן>>
2/ ביצה, לכל מי שצפה אי פעם ב׳ליבו של אנג׳ל׳ לאלן פרקר (מי שלא, הוא במאי מדהים וזה סרט יוצא מהכלל) יודע שביצה מסמלת את נשמתו של מאן דהוא כמו שמסביר יפה בובי דה נירו
🍽️🛢️1/ תגידו מה שתרצו על טראמפ ורפ״ק, אבל העובדה שזו כותרת בניו יורק טיימס היא הישג גדול, והוא לזכותם. הויכוח על שמנים מגיע למיינסטרים. המאמר משתדל, ועדיין קצת הגון מידי עם התעשיה האיומה הזו שהופכת הרבה אנשים לפחות בריאים שמנים ולדעת רבים גם ״זקנים״ יותר. אז הנה שרשור על שמן:
2/ בניגוד לשומן מהחי או בכבישה קרה-חלק מהדיאטה האנושית אלפי שנים-שמנים מעובדים החלו להיות משווקים לציבור רק בסוף המאה ה 19 ותפסו תאוצה בעשורים הראשונים של המאה ה 20. שמן כותנה היה הראשון. ב 1829 הומצא מכשור שאיפשר מיצוי שמן מפסולת (הזרעים) של קטיף הכותנה ושימש לשימון מכונות.
3/ לקראת סוף המאה החל להיות משווק כשמן בישול בשל מחירו האטרקטיבי אך ללא הצלחה יתרה. ב 1911 יצרנית הסבונים פרוקטר אנד גמבל העבירה את שמן פסולת הכותנה סדרת תהליכים כימיים שהפכה אותו מוצק בטמפרטורת חדר (כמו שומן רווי) קראה לו ׳קריסקו׳ והשקיעה הון עתק בשיווקו לציבור. זה הצליח.
🎬 1/ ב 22 אוקטובר 82, בדיוק לפני 42 שנים העולם זכה להכיר את ג׳ון רמבו ב׳משחק הדמים׳, סרט אקשן שלא היו רבים כמותו לפניו, וגם לא רבים אחריו, אקשן שלא עסוק באיומים קיומיים או ציבוריים או ונדטות אישיות, אלא יש בו ניסיון לאמירה חברתית פוליטית אפילו על היחס לותיקי מלחמת ויאטנם שחלקם
2/ חזרו עם פוסט טראומה, והסרט מצליח לשלב את הדרמה עם האקשן בצורה מעוררת הערכה. לדייויד מורל היו סטודנטים חיילים משוחררים שהתקשו לקבל אותו כסמכות. הוא החל להתעניין בהם ובמה שעובר עליהם, והבין שהם סוחבים איתם טראומות בלי סוף, והחליט לכתוב על זה ספר.
4/ 10 שנים ו 26 תסריטים לקחו ל׳משחק הדמים׳ להפוך מספר לסרט. קולומביה היתה זו שרכשת את הזכויות תמורת 75 אלף דולר אבל אבל הפרוייקט של סידני פולאק שרצה את סטיב מקווין כרמבו ואת ברט לנקסטר כשריף נפל כשהוחלט שמקווין מבןגר מידי לשחק חייל יוצא ויטנאם.
🎬🎼🏆💰✍️
יש קהל ל #אסקפיזם ׳ספרות זולה׳ למרות האזעקות והיתושים המציקים? יש יותר מידי מה להגיד על הסרט הזה, וקצרה היריעה, והעובדה שיש כל כך הרבה מה להגיד עליו, קשורה גם במידה רבה להצלחתו הכבירה. אז הנה כמה סיפורים וזוויות אולי מעניינות עליו 30 שנים אחרי:
2/ ׳ספרות זולה׳ הוא סרט חשוב ללא קשר לשאלה האם אוהבים אותו או לא, אם חושבים שהוא קולנוע מקורי ומשובח או תעלול פוסט-מודרניסטי ריקני, פשוט מפני שהוא השפיע על הקולנוע ועל הביזנס שנקרא קולנוע בדרכים שמעטים הסרטים שעשו זאת. אבל בואו רגע נלך קצת אחורה להבין איך הדבר הזה נולד בכלל.
3/ אחרי ההצלחה המפתיעה של ׳כלבי אשמורת׳ (3 מ׳ על תקציב של 1) שבא לעולם בזכות המפיק לורנס בנדר שהכיר דרך אשתו את זוגתו של הארווי קייטל, האמונה של זה בתסריט והקשרים (והכסף) שהפעיל כדי לאפשר לקוונטין לצלם את הסרט, לטרנטינו היה ברור שהוא חייב שהסרט השני שלו יהיה משהו מיוחד.
🍽️🍞1/ והפעם בפינתנו שמסתמן שהיא די פופולרית ״דע את מזונך״ בואו נתעכב רגע על הלחם ״של הביוקר״ שהנזק שלו גדול בהרבה ממחירו.
(כרגיל, לא מומחה, לא ממליץ, לא ׳כפת ובתאבון, זה גם קצת ״שיעור למתקדמים״ לפני שהסברנו את הבסיס אבל מילא):
2/ מזון אולטרא מעובד: לא צריך אפילו לעיין ברשימת המרכיבים, כי *כל* לחם שארוז בפלסטיק הוא בהגדרה מזון אולטרא-מעובד, ולכן מסיבות רבות ומגוונות מומלץ להמנע ממנו:
3/ הלחם הזה הוא גם ״לחם מתחזה״. למה מתחזה? כי לכאורה הוא ״לחם טוב״. יש בו אחוז גבוה של קמח מלא, תוספת שיפון ומבחינת נוטריינטים הוא אכן יהיה מזין יותר מלחם לבן. אבל, וזה אבל גדול - זה ממש לא אומר שהוא טוב לגוף שלכם. מה הבעיות? הנה כמה עיקריות.