#פידצבא בהיסטוריה של צה"ל ישנם שני אנשים בלבד שהוענק להם עיטור הגבורה ועיטור המופת: אביגדור קהלני ושלמה (מוני) ניצני. בעוד הראשון מוכר מאוד על השני לא הרבה אנשים שמעו. שלמה נולד ביום האחרון של שנת 1936בכפר חיטים⬇️.
בילדותו טרם חובר היישוב לחשמל ולמים זורמים. בקיץ של שנת 1955 התגייס לנח"ל המוצנח. כבר מתחילת שירותו נטל חלק בפעולות תגמול . בסתיו 1956 השתתף בקרב ה"מיתלה". כאשר מפקדיו נפגעו מוני לקח על עצמו את הפיקוד והלך לחלץ פצועים. מוטיב שיחזור במהלך הקריירה הצבאית שלו. ⬇️
על פעולותיו זכה ב"עיטור הגבורה": "בשעת הפעולה במצָרים במסגרת 'מבצע קדש' נפתחה אש חזקה על הזחל"ם בו פיקד סמל שלמה ניצני. נהג הזחל"ם נהרג מיד. סמל שלמה ניצני לקח את הגה הזחל"ם ובאש החזקה נסע קדימה, חילץ מספר פצועים שנפלו מזחל"ם שנסע לפניו.⬇️
העלה את הפצועים לזחל"ם וכל זאת תחת אש כבדה של האויב. לאחר מכן הפעיל מספר כלי נשק, שהיו בידי הפצועים, נגד עמדות האויב ושיתק אותן. על ידי פעולה זאת הציל חיי פצועים, וחיי חיילי יחידתו". בשנת 1957 הוא יצא לקורס קצינים חבריו לקורס לא ידעו על מה פעולותיו במבצע קדש אלא רק לאחר ⬇️
כאשר שהוא קיבל את עיטור. הוא השתחרר לאחר 4 שנים הוא חזר לצבא הוא נשלח כנספח צבאי לקונגו לסייע שם בהקמת הצבא ושוב נפוצו סיפורים עליו. הוא לא רק הקים שם צבא אלא גם יצא לקרב בראש יחידה צבאית בעקבות הצלחתו הוא עוטר על ידי נשיא קונגו באות הכבוד הגבוה ביותר.⬇️
לאחר שנתיים באפריקה, בתחילת מלחמת ששת הימים, הוא החליט ביוזמתו לחזור לארץ בראיון למעריב הוא אמר: "החלטתי שאני חוזר לארץ להילחם [...] הרמטכ"ל דאז לא אפשר לי לחזור לארץ בימי המלחמה, אבל הגעתי בדרכים עקלקלות והספקתי גם להשתתף בחלק מהקרבות ברמה עם גדוד 50 של הצנחנים".⬇️
לאחר תום מלחמת ששת הימים הוא פיקד על גדוד 906. לאחר מכן הוא עשה הסבה ב-72' הוא מונה למג"ד גדוד 79 בחטיבה 401. בספמבר - אוקטובר בסיורי המפקדים לקראת העלייה לקו הוא ראה את ההכנות המצריות והבין שעומדת לפרוץ מלחמה בזמן הקרוב. ⬇️
מהראשון באוקטובר התנהל מוני בידיעה, אישית, שהולכת לפרוץ מלחמה. בשל כך, הוא אסף את כל חיילי הגדוד ואמר “תהיה מלחמה”. הוסיף, שלאור זאת אין יותר תרגולים והקפצות מבחן. הגדוד עבר לכוננות"⬇️
ביום הכיפורים לקראת השעה 1100 בבוקר נשלחה פלוגה י' לגזרה הצפונית לחבור לגדוד 9 ובפועל נפרדה מהגדוד. שתי פלוגות הטנקים המקוריות של הגדוד ו' ו- ח' נשלחו לגזרה המרכזית, פלוגה ו' על ציר חביבה לכיוון הפירדאן (מעוז חזיון) ופלוגה ח' ומפקדת הגדוד על ציר טליסמן לכיוון מעוז פורקן.⬇️
הגדוד קיבל אחריות על קו התעלה באיזור מעוזי פורקן ועל כוחות שריון מפלוגות ו’ ז’ מגדוד 184. מוני פיקד על קרב ארוך מורכב ורווי נפגעים מול מאמץ צליחה מצרי באזור מצת בראיון איתו הוא אמר "יצאנו מערבה עד לטסה שם קבלנו פקודה במפקדת החטיבה ונענו מערבה [...]לכיוון פורקן. "⬇️
במהלך התנועה התמודד הגדוד עם מספר מארבים של כוחות קומנדו מצריים. אך למרות זאת הגדוד המשיך להתקד על מנת לחלץ את יושבי אחד המעוזים. מוני פיקד בקור רוח על החיילים, על הוצאת הפצועים ועל חידוש המלאים וכך עשה במשך יממה שלמה ללא הפסקה עד שנפגע בראשו מפגז.⬇️
על פעולותיו ב 6 באוקטובר הוענק לו עיטור המופת. בתיאור המעשה שעליו הוענק לו עיטור המופת כתוב "שב-6 באוקטובר 1973, בגזרה שמול איסמעיליה, הכוח שבפיקודו ביצע התקפות חוזרות ונשנות על ראש הגשר המצרי שבגזרה ובכך שיבש ובלם את מאמץ הצליחה המצרי. ⬇️
מספר הנפגעים של הכוח היה רב. סא"ל ניצני שקד בעצמו לחלץ את נפגעיו, על אף האש הכבדה של האויב. הוא נפצע קשה תוך כדי קרבות הבלימה. כושר מנהיגותו, עמידתו האיתנה, אומץ לבו וקור רוחו נסכו ביטחון בקרב פקודיו וחיזקו את רוחם".⬇️
בימים הראשונים של קרבות הבלימה נמחק גדוד 79. אך, מח"ט 14, אמנון רשף, הקימו מחדש כאשר הוא איחד את שאריות הגדוד עם גדוד 196 בפיקודו של עמרם מצנע.⬇️
אחרי הפגיעה פונה מוני לסורוקה. כתוצאה מפגיעת הראש הקשה, איבד ניצני את מרחב שדה הראייה השמאלי שלו, נגרם לו חוסר התמצאות במרחב ובנוסף הוא סובל מהתקפי אפילפסיה. ואלו רק חלק מהנזקים שהותירה בניצני הפציעה האנושה, עליה הוא מתגבר במלחמה אישית מתמשכת מאז מלחמת יום הכיפורים.⬇️
כנשאל האם היה עושה זאת בשנית הוא ענה ""איזו שאלה, בוודאי שזה מה שהייתי עושה. גם בדיעבד ובראיה לאחור כשאני יודע ומודע למחיר הכבד. אין בי בכלל ספק שהייתי נוהג בדיוק אותו דבר וחוזר על הדברים...⬇️ makorrishon.co.il/nrg/online/54/…
הרי לא עשיתי את זה כדי לקבל אות גבורה, מופת או צל"ש כזה או אחר. עשיתי את זה כי זה מה שהיה צריך לעשות באותם רגעים, זה הכול. מישהו היה צריך לעשות את העבודה ואני הייתי שם בזמן הזה".חרף פציעתו נאבק מוני כל הזמן להישאר פעיל בגוף ובנפש. הוא הקים משק שנאלץ למכור אותו בשנות השמונים.⬇️
מוני נפטר ב 6 באוקטובר 2012 ונקבר בהר הרצל.
מסיפורו אפשר ללמוד על גבורה, צניעות הקרב ובעיקר ההבנה טקטית ומערכתית שמתבססת על ניתוח השטח, האויב ללא קשר לנאמר בהערכות המודיעין. לבסוף על העקרון שלא משאירים חיילים בשטח. ⬇️ izkor.gov.il/%D7%A9%D7%9C%D…
כמו כן, על התמודדות עם פגיעת ראש ששינתה את חייו אך לא עצרה אותם. במותו נכתבו עליו מספר הספדים שתיארו אדם גדול מהחיים במלחמה וצנוע לאחריה.⬇️ haaretz.co.il/news/politics/…
#פידצבא בעקבות השאלות סביב האוקראינית אפשר ללמוד ממלחמת יום הכיפורים קצת הרבה על הבעיתיות של הבקעה של מערך הגנה מבוצר. מכיוון שאוגדה 36 עברה "כמו חמאה" לתוך סוריה הסיפור שלה קצת פחות מעניין (לפחות אותי) ולכן אתמקד באוגדה 210 (כן אני משוחד בעניינה כי היא ומפקדה מרתקים אותי)⬇️
ב10 באוקטובר מפקדי האוגדה דן לנר, ראו שרשור שכתבתי עליו ומשה בר כוכבא [בריל] ומפקדת האוגדה, המח"טים של אוגדה 210 (אורי אור [679] ורן שריג [179] -החלו לתכנן את ההבקעה האוגדתית לתוך שטח סוריה. ההנחה של האוגדה הייתה שיש להם שני צירים להבקעה. ⬇️
תוכנית ההבקעה לתוך סוריה נועדה להתבצע ב 11 באוקטובר. אישור התוכנית הפיקודית, על ידי הרמטכ"ל ושר הביטחון, נערכה בחמ"ל פיקוד צפון. בסוף הדיון, הרמטכ"ל אמר שהוא לא חושב שצריך להבקיע בשני מאמצים שונים אולם זה לא בא לידי ביטוי בתוכנית הפיקודית. ⬇️
#פידצבא במהלך השבוע האחרון נשאלת השאלה האם מתקפת הנגד האוקראנית משיגה את יעדיה (מצליחה) או האם היא נתקעה והאוקראינים לא מצליחים. התשובה הקצרה היא שאף אחד לא יודע כי פשוט אין מידע. מה אנחנו כן יודעים: ראשית, שני הצדדים מנהלים קרבות מקומיים לאורך כל החזית. לחימה שאינה מוגבלת ⬇️
למרחב מבצעים אחד או בזמן. כלומר במבט רחב הלחימה נמשכת כאילו אין מתקפת נגד בדרום. שנית, נדמה שאין ריכוז מאמץ אוקראיני שזה הגיוני משום שהם עדיין מחפשים את הפריצה במערך ההגנה הרוסי. שלישית, ובהקשר שני בסעיפים הקודמים: לדעתי אין כרגע יכולת לצד אחד להכריע את השני אז המטרה היא לשחוק.⬇️
בעוד הצד האוקראני רוצה להשיג כמה שיותר הישגים מבצעיים שבאים לידי ביטוי בשטח הצד הרוסי רוצה, להערכתי, למנוע את ההישג האוקראני ולכן כל עוד האוקראנים לא מצליחים הצבא הרוסי עומד ביעדים שלו. בהקשר זה חשוב לשים לב ליכולת בנייה מחדש של יחידות בשני הצדדים, לדוגמא חזרת ואגנר ללחימה⬇️
#פידצבא היום לפני 75 שנה התרחש הקרב על משמר העמק שהוא הקרב הגדודי הראשון של הפלמ"ח וצה"ל. מי שפיקד על הקרב הזה היה מג"ד הגדוד הראשון של הפלמ"ח דן לנר. פרטים על הקרב ניתן למצוא בספרו של עמירם אזוב "משמר העמק לא תיפול". שרשור קצר על מדוע הקרב הזה חשוב⬇️
אלחנן אורן תיאר אותו כנקודת מפנה בצה"ל, זאת משום ש "לראשונה פעל גדוד פלמ"ח קטן במתואם, לחם פעמיים יותר מיממה ברציפות, תקף והגן ביום [...]." עמירם אזוב טען שברוב הקרבות של משמר העמק המג"ד מתאם ומתכנן אך הכוחות פעלו ללא רעיון מרכזי גדודי. ⬇️
המפנה נעשה בקרבות של 13 באפריל "שם ניכרה ידו של המג"ד לנר בניצוח על הרעיון המבצעי ומימושו. החידוש בהפעלה היה מובהק". הרעיון שיישם לנר הוא מארב גדודי שבו כוח של שייקה גביש מושך את הכוח של צבא ההצלה לתוך "קופסא" שמורכבת ממארבים של שלוש פלוגות שונות בשטח שנוח לאורב.⬇️
#פידצבא דקה לפני ציון שנה למלחמה אציין כמה תובנות אישיות שלי: 1. האחרונים שהאמינו שהמלחמה תציין את השנה הראשונה שלה הם קציני המטה הכללי הרוסי שתכננו את המלחמה. הם למדו שאי אפשר לזלזל באויב, אי אפשר להיות יהיר ובעיקר אין נצחונות קלים, מהירים וכירורגים⬇️
בכך המלחמה דומה יותר למלחמת העולם הראשונה מאשר למלחמה שמרבית הצבאית, כולל הרוסי, דמיינו עד 2022. (בקרוב מאמר ב @maarachot_idf בנושא)⬇️
2.הסיבה היחידה ששני הצבאות יכלים להמשיך להילחם היא כי יש הרבה מהם עם הרבה ציוד ויכולת לייצר ציוד ולהכשיר אנשים. הכשלון הרוסי בהיבט זה הוא פספוס העיתוי של גיוס המילואים ועצירת המבצעים עד סיום ההכשרה של מרבית מגויסי הגיוס החלקי. ⬇️
#פידצבא כמה מחשבות על המצב במלחמה בין רוסיה לאוקראיניה:
ראשית, נדמה כי התחזיות שרוסיה תשלח את המגויסים החדשים ישר לחזית קצת התבדו. אני לא אומר שהם יוכשרו כמו שצריך אלא שהם יהנו מהכשרה מינימלית. בכך, ניתן להבין שלא נראה התקפה רוסית גדולה במהלך החודש ומשהו הקרובים ואולי בחורף. ⬇️
שנית, המדינה הרוסית מסתמכת יותר ויותר על היכולות של כוח ואגנר בלחימה יש לכך מספר סיבות ובראשן הם כוח עבודה זול שמבצע את העבודה. נדמה כי הממשל הרוסי הבין שאפשר לבצע פעולות יעילות יותר דרך שימוש במנגנון של ואגנר, פעולות כגון ביצור והכנת קו.⬇️
שלישית, משני אלה ומבעיית הסד"כ הרוסי שנידונה ארוכות ניתן להבין שהמטרה הרוסית היא לשמור על הקיים או לבצע מחטפים נקודתיים.
רביעית, מנגד הצבא האוקראיני משפר עמדות לקראת סוף עונת הלחימה הנוכחית. ההתקפות בחרסון ובחרקיב, שנדמה שהן נימוגות, ימשיכו על מנת לשחוק את הכוח הרוסי ששם ⬇️
#פידצבא שרשור קצר על מפקד אוגדה יחסית אלמוני במלחמת יום הכיפורים, האלוף (מיל') דן (ארנסט) לנר. הוא נולד ב-29 למאי 1922 בווינה.בשנת 1941, הוא עלה ארצה ונמנה על פליטי קבוצת קלאודו-שבץ. התגייס לפלמ"ח בשנת 1942. היה בהכשרת מעוז-חיים ונמנה עם מקימי נאות מרדכי (1946)⬇️
את שירותו הצבאי הוא החל ב"מחלקה הגרמנית" בצבא הבריטי אך עזב אותה והתנדב לצנוח באירופה. בסוף חודש אפריל 1944 צנח בגוריצה, סלובניה בקרבת הגבול האיטלקי. תפקידו היה לאסוף מידע באזור הגבול האוסטרי-יוגוסלבי. הוא נשבה, ברח חבר לפרטיזנים של טיטו ונשאר איתם עד סוף המלחמה. ⬇️
בשנת 1945 הוא חזר ארצה והצטרף לקורס מפקדי מחלקות בג'וערה. עם גמר הקורס מונה לסגן מפקד הגדוד הראשון. במהלך תקופת המאבק השתתף ופיקד על פעולות ומבצעים רבים, וביניהם: ליל הגשרים, ליל הרכבות, ועוד. בשנת 1947 קיבל את הפיקוד על הגדוד הראשון ⬇️