Read on Twitter
#פידצבא במהלך הקרב על העיר סואץ ב24 באוקטובר 1973 כוח צנחנים של גדוד 66 (כן אלה מגבעת התחמושת) מצא את עצמו בסיטואציה קשה המג"ד, הסמג"ד, הקמב"ץ של הגדוד והמ"פ נפגעו. מפקד הגדוד נהפך להיות סרן (מיל') דוד עמית שמצא את עצמו בעיר שהוא אינו מכיר, ללא מפות, ללא פקודות ועם הרבה ⬇️ 
פצועים. מפקד פיקוד דרום עלה מולו בקשר והסביר לו איך לצאת מהעיר. לימים דוד סיפר ש "גורודיש יושב מול תצלום אוויר בקרון המואר שלו במפקדת פיקוד דרום. ואני, בתוך הבית המופגז, בחושך מוחלט, מוציא פנקס, ומתחיל לרשום ו[אני] מבין שהוא מכתיב לי ציר בלתי אפשרי, מסובך וארוך.⬇️
אני מפסיק לרשום באיזשהו שלב, אומר לו 'כן,כן,כן', ומחכה שהוא יגמור את הסיפור." סיפורו של דוד בקרב על העיר סואץ הוא מיקרוקוסמוס לדור המפקדים הזוטרים של מלחמת יום הכיפורים שהיו אנשים מן השורה שפעלו באופן יוצא דופן מכורח הנסיבות ולאור הבעיות שהמפקדים הבכירים יותר יצרו להם.⬇️
לא ידוע הרבה על הביוגרפיה של דוד עמית. הוא נולד ב19 בדצמבר 1947 בקיבוץ בארות יצחק. במהלך שנות השישים הוא עבר לכפר עציון וחזר לאחר מכן לקיבוצו. הוא התגייס לגדוד הנח"ל המוצנח ואיתו לחם, כמ"מ בששת הימים בחזית הדרום. לאחר סיום מלחמת הימים הגדוד ודוד בתוכו עברו לבקעה. ⬇️
דוד, שהיה כבר קמב"ץ הגדוד, נטל חלק בפעולת כראמה ובהתקלות שבא נהרג המג"ד משה סטמפל, סגנו דורון גכמן ושלושה חיילים אחרים. מאוחר יותר הוא כתב ש"הוטלה על כתפי הצרות, כתפי נער בן עשרים, האחריות לנהל את הגדוד לאחר נפילת מפקדיו עד שהגיעו ממלאי המקום"⬇️
לאחר שחרורו הוא חזר לקיבוץ. ב14 באוגוסט 1969 הוא השתתף בכינוס חירום בבית החייל בתל-אביב. שר הביטחון והרמטכ"ל, משה דיין וחיים בר לב, קראו לקציני המילואים באולם להתנדב כמפקדי מעוזים בקו התעלה כי מפקדי המעוזים הסדירים מתקשים תחת הנטל והם צריכים עזרה.⬇️
haaretz.co.il/literature/saf…
haaretz.co.il/literature/saf…
דוד התנדב לפקד על מוצב והוצב במוצב המזח. ביומן ,שחלקו פורסם בעיתון הארץ, הוא כתב "19 בנובמבר 1969הם באים ונוחתים. יורדים כרעם מתגלגל. בקול ריסוק מבקיע. שאון מחריש אזניים. ללא הודעה מוקדמת או סימן מוסכם מראש. ורק קול יציאתם העמום, הנותן בידינו שהות בת שניות אחדות מבשר על בואם."⬇️
ב 24 באוקטובר 1969 הוא כתב "זעם וחרון ממלאים את הלב. הרצון להשיב ליריב כגמולו אינו מוצא פורקן. במקרה הטוב, אם יתמזל מזלנו, יילכדו המחבלים ויושלכו אל הכלא. אנו עם הומני. לכן יבלו הללו, אם אכן יתפסו, את שנותיהם הבאות בלימוד קרוא וכתוב, באריגה ובקדרות...⬇️
זה נשמע ציני עד כדי צמרמורת. זה אולי מקומם אותך ביתר שאת. אך עובדה שזה כך, וטוב שכך! כי רק כל עוד נמשיך להיות כפי שהננו ¬ יש מקום לתקווה שיבואו אי פעם ימים טובים יותר." ⬇️
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים גויס גדודו של עמית, גדוד 66, למלחמה. ב 9 באוקטובר 1973 החל הגדוד את לחימתו במלחמת יום הכיפורים. תחילה באזור צפון סיני ולאחר כמה ימים הועבר הגדוד לגדה המזרחית של תעלת סואץ.⬇️
ב 24 באוקטובר קיבל הגדוד משימה להשתתף בכיבוש העיר סואץ תחת חטיבה 500. מג"ד 66, יוסי יפה, סיפר בתחקירים אחרי המלחמה שמפקד החטיבה, אריה קרן, לא נתן לו זמן ללמוד את השטח, לא סיפק מפות, לא הגדיר לו את המשימה את המשימה ודחק בו להתקדם עם הגדוד לתוך העיר כמה שיותר מהר. ⬇️
ועל מנת להבין את הכאוס יש לציין שקרן דחק בצנחנים לנוע מהר ככל הניתן בשל כך חלק מכוחות החי"ר נעו על גבי רכבים לא ממוגנים. מהר מאוד הגדוד נתקל וספג נפגעים רבים, כולל שדרת הפיקוד הגדודית, ונוצר נתק בין היחידות השונות. בשלב זה דוד עמית תפס פיקוד. ⬇️
דוד הוא הבין שהכוח צריך להכנס לאחד הבניינים, הכוח בסופו של דבר נכנס לתחנת המשטרה בעיר, ולארגן שם את ההגנה. המג"ד עדיין ניסה לתת הוראות אך בפועל דוד היה זה שפיקד על המסגרת שלו ועל החפ"ק של המג"ד (סך הכל כ 45 אנשים) בשטח שהוא אינו מכיר. ⬇️
לכן, הדבר הראשון שדוד עשה היה לאתר בניין שבו הכוח יכול להכנס, לטהר אותו לארגן את ההגנה בו. דוד מיקם את המחלקה שלו, הכוח היחיד שיכל לתפקד, בעמדות הגנה באופן שימנע את המצרים להפתיע את הכוח בתחנת המשטרה ולהדוף התקפה כלשהי על הבניין. ⬇️
בהמשך דוד ומחלקתו המשיכו לקלוט פצועים וכוחות קטנים שהגיעו לתחנת המשטרה או לסביבתה. במהלך הקרב דוד עלה בקשר מול הכוחות הללו ועודד אותם. כמו כן, הוא הורה לחיילים לצאת לאסוף מזון, תחמושת וציוד רפואי מהרק"מ לידם. במקביל הקת"קים בכוח המשיכו לירות ארטירליה למטרות לתוך העיר. ⬇️
לאחר שהבין שחילוץ לא יגיע, כי החטיבה והפיקוד לא מבינים את מצבו או לא יכולים לסייע, ואם הם ישארו בתוך הבניין מצבם ירע לאורך זמן. ששניהם לא הבינו את המצב. לשם התנועה הוא ציוות מפקדים וחיילים שיכולים להילחם לחיילים פצועים. ההבנה שלו הייתה שלא משנה מה אסור לו להתברבר בעיר עצמה. ⬇️
בנוסף, הוא הבין שנתיב החילוץ עצמו יהיה באחריותו משום שכפי שתואר בהתחלה, גורודיש וגם קרן ניסו להסביר לו מה לעשות ובאיזה ציר לנוע על מנת לחלץ את הכוח, למרות שהם לא הבינו את המצב את מיקום האויב או את המשמעות של תנועה בציר התנועה המומלץ על ידם. ⬇️
דוד בחר להתקדם עם חוד שהוא חובר אליו בכל פעם על מנת להכווין אותו. בסופו של דבר, הנתיב בו התקדם הכוח אפשר פינוי הפצועים והבריאים מתוך העיר. הוא מספר שמידי פעם הם חלפו ליד כוחות מצריים. אלה לא ירו על הכוח של צה"ל מסיבות שונות. ⬇️
על פעולותיו ב 24 באוקטובר הוענק לו עיטור המופת. בסיבות לקבלת העיטור נכתב "[...] [דוד] ארגן את ההגנה כל היום, ופקד על חילוץ הכוח מהעיר סואץ בלילה, כשהוא מפנה את הנפגעים והנשק. במעשיו אלה גילה אומץ-לב, תושייה וכושר מנהיגות למופת."⬇️
gvura.org/a4357%D7%A1%D7…
gvura.org/a4357%D7%A1%D7…
בנוסף לפעולותיו במהלך הקרב הצלם מיכה בר-עם תפס את דוד מתפלל לפני הכניסה כאשר שבויים מצרים מסובבים את הראש לכיוונו של דוד. תמונה שנהפכה להיות איקונית לאחר המלחמה. ⬇️
לאחר המלחמה המשיך דוד בשירות מילואים. הוא התקדם עד לתפקיד סמג"ד במלחמת לבנוןהראשונה. הוא היה ממקימי בית הספר שדה כפר עציון ועסק בארכיאולוגיה ובלימוד ארכיאולוגיה. במסגרת עיסוקיו האקדמים הוא עסק בחפירות ארכיאולוגיות ובכתיבת מאמרים אקדמים ואחרים. הוא נפטר בשנת 2013⬇️
סיפורו של עמית דוד מגלם בתוכו את הסיבה לניצחון צה"ל במלחמה: קצינים זוטרים שתפקדו מעל ומעבר והצליחו לכפות על תכנון גרוע, חפוז ויהיר של הדרגים מעליהם. ⬇️
לפני כמה שנים סייעתי לחברי @SpencerGuard ו @JaysonGeroux ( יחד עם @boaz2904 ) על הקרב בעיר סואץmwi.westpoint.edu/what-we-can-le…
מי שרוצה ללמוד עוד הקרב יכול לקרוא ספרו של נחום זקן, מג"ד 433, שפיקד על גדוד השריון שפרץ לעיר ועל לחימתו בקרב זה הוענק לו עיטור העוז.⬇️
התמונות וקטעי התחקירים הם באדיבות ארכיון משרד הביטחון. את הכתבה על דוד שפורסמה במעריב ניתן למצוא בקישור הבא: nli.org.il/he/newspapers/…
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
