- "ספר לי על אחותך?"
- "היא היתה לביאה של החיים. לפני 8 שנים התייתמנו מאמא שלנו, אני ושתי האחיות הקטנות שלי והיינו לבד. וסיגל, בגיל 19 לקחה אותנו וגידלה אותנו. לבד לגמרי, בלי עזרה של אף אחד. אנחנו היינו הדבר הכי חשוב בחיים שלה".
סיגל איטח היתה בת 27 כשנרצחה במסיבה ברעים >>
>> "אני אספר לך סיפור אחד כדי שתביני אזה מן בן אדם היא היתה: כשהם היו יוצאים למועדון בתל אביב היא היתה מכינה סנדביצ'ים לפני זה ומחביאה בתיק והיא היתה מחלקת אותם להומלסים. כזאת היא היתה".
בשישי בערב סיגל יצאה למועדון הפורום בבאר שבע, משם היא המשיכה עם חברים למסיבה ברעים. >>
>> דיברתי ב #סדריום עם אופק טשומה, אח שלה. הוא מספר שהיא הגיעה למסיבה עם חברה "וסיגל, היא בחורה כזו שאף פעם לא מפקירה ואף פעם לא תשאיר אותך לבד ותמיד תהיה איתך בכל מצב. והיא יכלה ללכת משם ולהציל את החיים שלה, היה לה טרמפ עם חברים אבל היא בחרה לחזור ולחפש את החברה שאיתה באה". >>
>> "את מבינה? דיברנו עם חברים שלה שניצלו היא אמרה להם לנסוע והיא חזרה לחפש את החברה. וזהו, משם היא כבר לא חזרה. היא היתה כזאת כל החיים שלה, לא עוזבת אותך".
לפי העדויות סיגל היתה במיגונית בכניסה לקיבוץ רעים. בסרטון אחד סיגל עוד נראית שם מחייכת, בהמשך המיגונית הפכה למלכודת מוות. >>
>> "הפעם האחרונה שאנחנו דיברנו איתה היתה כשהתחילו האזעקות, היא אמרה לאחותי 'תשמרו על עצמכם, הכל בסדר, אני אוהבת אתכם' וזהו, אח"כ היא כבר לא ענתה. הדקות הפכו לשעות והשעות הפכו לימים. חיפשנו אותה במשך ארבעה ימים בכל הארץ, בכל מקום, עד שהגיעו זק"א". >>
>> אופק מספר שההודעה על ההלוויה היתה מהרגע להרגע "כבר רצינו שהיא תיקבר, לא רצינו לחכות ותוך שעתיים הגיעו יותר מ200 איש להלוויה. מה שחשוב זה שהיא נקברה בארץ ישראל, בקבורה יהודית, עם האנשים שאהבו אותה. כל מי שהיא אהבה, היה שם". >>
>>
- "מה היו החלומות שלה?"
- "שאנחנו נגדל ונצמח ושנצליח. כי מבחינתה, היא ויתרה על החיים שלה בשבילנו. לא היה אבא בתמונה, לא היה כלום. אנחנו הדבר שהכי היה חשוב לה. עכשיו אני צריך לקחת את המושכות אלי, אני יודע את זה, אבל היא היתה כל כך גיבורה וחזקה שהיא עשתה את זה כבר בגיל 19!" >>
>> "את מבינה? כמות הכוח שהיה לה, זה לא הגיוני. זו מישהיא שלא היה מגיע לה ללכת. היא עשתה כל כך הרבה טוב בעולם הזה. זה כל כך מוזר לקחת דווקא אותה מהעולם הזה מרוב כל הטוב לב שהיא עשתה. היא שימחה כל כך הרבה אנשים בחיים שלה"
סיגל איטח
יהי זכרך ברוך 💔
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
"הם היו אנשים מאוד ערכיים, לב ענק, אוהבי אדם. החברים הכי טובים שלהם היו מכל המינים, הדתות והלאומים, הבית תמיד פתוח, השולחן תמיד ערוך, הכל אפשר לקחת בבדיחות הדעת, עם איזה ציניות. אריה היה קב"ט מעל 40 שנה, אליקו היה לוחם ימי ושף והם הלכו במקום שהם הכי אוהבים, הכי פסטורלי שיש". >>
>> אריה ואלי אוזן נרצחו על החוף בזיקים ע"י מחבלים בבוקר שבת 7.10.23, אבל לקח למשפחה שלהם שבועיים למצוא את הגופות שלהם ולהביא אותם לקבורה.
זה סיפור של חיפוש אחרי תשובות, משפחה חזקה ועקשנית ואבא ובן שלא נפרדו במותם בנוף מולדתם האהובה. >>
>> אריה אוזן והבן אלי יצאו לדוג בשבת לפנות בוקר בחוף זיקים, בשעה 6:10 שלח אריה הודעה לאשתו שיורים עליהם והם מסתתרים במיגונית שבחוף וזו היתה הפעם האחרונה ששמעו ממנו. דיברנו עם אסנת שופן, אחותו של אריה לראשונה ב #סדריום ביום שבת 14.10.23, 8 ימים אל תוך המלחמה. הם לא ידעו כלום >>
הטבח באוטובוס הגימלאים:
בבוקר שבת ה7.10.23 יצאה חבורה של גימלאים מאופקים ונתיבות לטיול מאורגן בים המלח. הם עברו בשדרות כדי לקחת נוסעים ושם היה להם פנצ'ר. בתחנה ליד מיגונית הספריה החלו הטילים. הם רצו למיגונית אבל היא לא נפתחה. ואז הגיע טנדר לבן ועליו חוליה של מחבלי החמאס. >>
> הנהג של האוטובוס שריף אבו טהא מתל שבע סיפר לנו בקול שבור "צעקתי להם לברוח, אבל איך יברחו? אנשים מבוגרים, שמעתי עצירה של הטנדר ואז ירי בלי הפסקה. הם יורים ועושים וידוא הריגה. התחבאתי עם עוד מישהי מאחורי הממ"ד, שנינו שכבנו ברצפה, הוא פתח בירי על שנינו, זה עבר ליד הצוואר והאוזן >
>> "האישה היתה מלמעלה וכל הדם שלה ירד עלי והוא חירר אותה עם כדורים. אני עשיתי את עצמי מת, לא זזתי".
מיכל זרביאלוב מראל מאופקים היתה אחת מאותן גימלאיות שרק רצתה לצאת לנופש בים המלח, יחד עם החברות והחברים שלה. איריס זרביאלוב, הבת שלה, דיברה איתה בפעם האחרונה ב06:57 באותו הבוקר >>
15 שנה ל #סדריום: בתחילת מאי 2016, בחדר בידוד במחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר נקשרה אישה צעירה בשם נועה מכיוון שהיתה אלימה כלפי אחות במחלקה. 19 ימים לאחר מכן, היא הייתה עדיין קשורה. הריח בחדר היה בלתי נסבל, ריח חריף של צרכים. בני המשפחה שלה הורשו לראות אותה רק 3 פעמים בשבוע >>
>> וגם אז לרבע שעה בלבד. נאסר עליהם להביא לה דברי מאכל ושתיה או אמצעי להאזנה למוזיקה. היא נידונה ללא משפט לשכיבה על הגב כשהיא קשורה בידיה וברגליה. רק דמיינו לעצמכם את זה, בלי יכולה אפילו לגרד באף או להזיז את השיער, יום אחרי יום אחרי יום. >>
>> הבאנו את הסיפור של נועה לראשונה ב #סדריום ב19.5.2016. מי שסיפרה את הסיפור היתה אחותה של נועה, מיכל. היא נתנה לנועה קול שלעיתים רחוקות מאוד נשמע לפני כן בעיתונות הישראלית. היא שברה קשר שתיקה של שנים. פתחנו את התוכנית עם הסיפור הזה בימים שלאחר מכן, יום אחרי יום ברציפות >>
תשמעו סיפור: נכון 16 נשים נרצחו מאז תחילת השנה?
אז הבוקר אני רוצה לספר על אישה שהיא "רק" מאוימת. היא "רק" עברה תקיפה אלימה מצד בעלה, היא "רק הוציאה נגדו צו הגנה, היא "רק" הסתתרה בחדר המלון במהלך כל החופשה המשפחתית בחג האחרון, כי הוא הגיע לבית המלון כדי לאיים עליה ולתקוף אותה. >>
>> וזה נמשך: הבעל "רק" הגיע לטיפת חלב כשבאה לביקורת שגרתית עם תינוק בן 3 חודשים והתחיל לאיים עליה. "רק ו"רק" ו"רק".
פעם אחר פעם היא מגישה תלונות במשטרה. צווי ההרחקה מוצאים ומופרים מיידית ע"י הבעל. 4 שנים היא חיה תחת אלימות עד שהצליחה לעזוב ועכשיו הוא רודף אחריה ומאיים עלייה. >>
>> והמשטרה? לא באמת עושה משהו. והיא כל כך מפחדת על עצמה ועל שני ילדיה הקטנים.
אנחנו נדבר הבוקר עם אחותה שתדבר בשמה. כי היא מפחדת.
ואף מילה על חוק האיזוק האלקטרוני שעד לרגע זה לא אושר. כי את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לא מעניינות הנשים שנרצחו ולא הנשים שירצחו. >>
תקציב המדינה אושר בוועדת הכספים, על הדרך חולקו עוד 370 מיליוני ש"ח בנוסף ל13.6 המליארד שכבר חולקו ככספים קואליציוניים: 203 מיליוני שקלים על שמו יו"ר הוועדה גפני, 85 מיליון על שמו של ח"כ אופיר כץ, 36 מיליון ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה, 18.5 על לח"כ ינון אזולאי. וכך זה נמשך עוד ועוד. >>
>> חלק מהכספים הולכים עלפניו למטרות טובות וחשובות. נניח שדרוג חדרי מיון או מלגות לסטודנטים, אבל למה זה לא נמצא בתקציב משרד הבריאות? או משרד החינוך? או מ. הרווחה? למה באמת? כדי שהח"כ הנכבד יוכל לגזור את הקרדיט אישית לעצמו. ולהחליט בדיוק לאן ילך הכסף. >>
>> פיקוח? קריטריונים? ניגוד עניינים? עזבו אתכם. מה שווה התקציב אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו ולחלק אותו באופן אישי? #סדריום של יום רביעי: נמשכת השביתה נגד קרן הארנונה. נדבר עם ראש עירית מעלה אדומים ויו"ר סיעת הליכוד בשלטון המקומי בני כשריאל ועם ראש עירית גבעתיים רן קוניק >>
כאן שביתה. ראשי הערים החליטו שלא להשבית את מערכת החינוך כדי לא לפגוע בילדים, אבל חוץ מזה: כאן שביתה לפחות עד חמישי. וכל זה בגלל חוק קרן הארנונה. החוק עבר אתמול בוועדת הכספים, לקראת ההצבעה במליאה ושר האוצר סמוטריץ' טוען שהקרן תעשה "צדק היסטורי" ותתרום "למאבק ביוקר המחיה והדיור" >
>> ברצינות סמוטריץ'? אתה הרי יודע שזה לא נכון. ראשי הערים מצידם אומרים שהחוק יביא לקריסת הרשויות המקומיות. גם זה כנראה מוגזם ומופרז.
אז מי צודק בסיפור הזה? ולמה צעד שאמור לכאורה לצמצם את אי השיוויון מעורר כל כך הרבה התנגדות? אולי בגלל שהקרן שעליה רבים עכשיו לא עושה את זה? >>
>> ואיך קשורה ההתעקשות של נתניהו להעביר את החוק לרצון שלו להחליש את יו"ר השלטון המקומי חיים ביבס? עד לא מזמן מקורב? המון שאלות סביב הסיפור הזה. ראש עירית נס ציונה, שמואל בוקסר, איש ליכוד ששובת הבוקר יהיה כאן וגם @amsterdamski2 שאותו נשאל כמובן גם על האינפלציה שלא עוצרת. >>