במהלך המצור על אטלנטה מפקד כוחות הדרום התלונן בפני גנרל שרמן שהוא מפגיז בניינים ללא אבחנה, הורג חיילים ואזרחים. שרמן השיב שהוא מוזמן להפסיק לירות כל כך קרוב לאוכלוסייה אזרחית. או שיתרחק מהאזרחים או שירחיק אותם. שרשור מאוד קצר על אגדה אמריקאית.
שרמן ראה במלחמה רק מוות וסבל. לא היו לו תפיסות רומנטיות בדבר ״האצילות ואומץ הלב״ שמתגלים בה. ״המלחמה היא גיהנום״ אמר והדרך הכי מהירה לסיים אותה היא לתת לאויב לחוות אותה במלוא אימתה.
שרמן מוכר מהצעדה לים, מסע הרס לאורך ג׳ורג׳יה. שרמן רצה ללמד את האוכלוסייה הדרומית שני דברים:
מלחמה היא איומה, ותביא עליהם רק חורבן.
הדרך היחידה לסיים את המלחמה היא כניעה של הדרום וחזרה לאיחוד.
שרמן לא ביצע הרג שיטתי של אזרחים, אלא הרס שיטתי של רכוש. הוא עקר מסילות ברזל, שרף בתים ומטעים ו - לצערנו אז זה נחשב רכוש - שחרר עבדים. הוא לא רק ביצע פגיעה חומרית בקונפדרציה, הוא גרם לתחושת חוסר אונים אצל אזרחי הדרום. המנהיגים שלהם סיפרו להם שהם מנצחים במלחמה - והנה עשרות
אלפי חיילי הצפון צעדו כמעט באין מפריע בליבו של הדרום, הרסו רכוש של אזרחים - במיוחד של האריסטוקרטיה - וחיו מהיבול שתושבי ג׳ורג׳יה גידלו. שרמן גרם להם מכה אנושה, חומרית ופסיכולוגית.
אנו יכולים לקחת שתי תובנות מהצעדה של שרמן. ראשית, תבוסה פסיכולוגית חשובה לא פחות מהתבוסה החומרית, אולי אפילו יותר. המלחמה צריכה לשבור את רוחו של האויב להמשיך ולהילחם ולהביא אותו לכניעה. לא תבוסה - כניעה. האויב צריך להצהיר שהוא נכנע, להכיר בתבוסה, לזנוח את התקווה לניצחון.
שנית, רק אחרי שהאויב זנח את המאבק החמוש, ניתן להגיע להסכם. ארה״ב לא ראתה עוד מלחמת אזרחים. הניצחון המוחץ על הקונפדרציה הביא לארה״ב שלום שמחזיק כבר למעלה מ-150 שנה.
יש תקווה אחרי המלחמה, והיא חייבת כתנאי לה את הניצחון על האויב.
#לא_פחות_מניצחון
תודה לכם על הקריאה! אם מצאתם ערך בשרשור, אשמח אם תתנו לייק וצייצו מחדש את הציוץ הראשון כדי שיגיע לעוד אנשים. מוזמנים גם לעקוב לעוד פוסטים. תודה!
מצביעים על חוסר ההצלחה של ערב הסעודית במלחמה נגד החות׳ים כהוכחה שפעולה צבאית נגדם אינה אפקטיבית, משהו בסגנון של ״אין טעם לנהל מלחמה נגד מי שהפציצו והרעיבו אותם״. בזמן שאני מסכים שלישראל אין סיבה לנהל מלחמה ישירה, הניסיון הסעודי לא מלמד את מה שחושבים שהוא מלמד.
לדעתי, ניתן לתלות את הכישלון הסעודי בשני גורמים: יכולת צבאית נמוכה והיעדר אסטרטגיה כוללת לטיפול בחות׳ים. הסעודים תכננו להפציץ אותם עד כניעה. לא עבד. למה?
נתחיל עם היכולת הצבאית. עיקר הפעילות הסעודית הייתה תקיפות מהאוויר, בהן טייסים סעודים תקפו בתי ספר, בתי חולים, מתקן טיהור שפכים, הלוויות ועוד. הסיבה נעוצה בין השאר ביכולת הנמוכה של הטייסים: מפחדים מאש נ״מ, הם העדיפו לטוס בגובה רב, מבצעים הפצצות פחות מדויקות.nytimes.com/2018/12/25/wor…
מדוע ארה"ב לא מגיבה בעוצמה נגד הפרוקסי של איראן, למרות ההתקפות נגדה? זה לא משום חוסר יכולת: ארה"ב פרסה באזור כוחות משמעותיים, כולל שתי נושאות מטוסים. הבעיה של ארה״ב היא לא ביכולת, היא בתפיסה - וושינגטון מנסה לרסן הסלמה בה היא לא שולטת.
האמריקאים הבהירו כבר בתחילת המלחמה שיעד מרכזי עבורם הוא למנוע את הרחבת המלחמה בעזה לזירות נוספות. האמריקאים לא רוצים להישאב למלחמה חדשה במזרח התיכון, גם משום הרתיעה ממעורבות צבאית באזור (שעלולה להפוך לעוד מלחמה ללא סוף, forever war), >
>גם משום שסין היא עדיין האיום האסטרטגי מס׳ 1 בעיניי וושינגטון. האמריקאים רוצים לתת את מלוא הקשב למזרח - אסיה, לא המזרח התיכון. reuters.com/world/biden-xi…
האם המלחמה בעזה היא חלק ממלחמה קרה חדשה בין הציר המערבי ובין ציר הרשע של איראן, רוסיה וסין?
אני חושב שהשאלה הזו מבוססת על מודל שהוא לא רק מודל גרוע להבין את העולם, הוא גם מסוכן. בואו נבין למה, נכיר מודל עדיף וננסה לנווט במבוך האינטרסים האזורי.
שרשור. ארוך. מאוד.
1. כל מודל מבצע הפשטה של מציאות מורכבת כדי לעזור לנו להבין אותה. כל מודל בהכרח מאבד מידע מסויים כדי לעזור לנו להבין. הערך של מודל נקבע לא רק לפי התובנות שהוא נותן, אלא גם לפי המידע שהוא איבד. אחרת אנו עלולים להשתמש במודלים שלא רלוונטים למצב, או שמטעים אותנו לגביו.
2. הרעיון שהמערב נתון במלחמה קרה חדשה החל לצבור תאוצה ב-2014, עם הפלישה הרוסית לאוקראינה. בהמשך סין גם צורפה למלחמה. תחת ממשל ביידן הרעיון שיש מאבק בין ״אוטוקרטיות״ ל״דמוקרטיות״ הפך לבסיס תפיסת הביטחון הלאומי האמריקאית וזוכה לפופולריות רבה. defenseone.com/policy/2022/03…
טוב, זה הגיע לטוויטר אז אתייחס בקצרה לפוסט בפייסבוק שטוען שהרוסים מעורבים/נהנים מהמתקפה של חמאס, כי היא מונעת את הקמתו של מסדרון הודו-המזרח התיכון-אירופה שהיה אמור לספק גז טבעי לאירופה במקום מרוסיה -
בולשיט.
הפוסט הזה כל-כך מנותק מהמציאות שהוא חד-קרן.
בואו איתי.
הטיעון הוא שאירופה תלויה מאוד בגז טבעי מרוסיה ולכן ארה״ב החליטה להקים מסדרון עוקף רוסיה במזרח התיכון. הכותב גם טוען באופן שגוי שאיראן מייצאת גז טבעי ונפט דרך רוסיה לאירופה, אבל נשים את זה בצד. האם יש לטענה הזו איזה בסיס? לא.
מיד עם היוודע שם המלחמה בעזה הרשת סערה - ״חרבות ברזל״? ברצינות?
ישראל נדרשת למאמץ לאומי אדיר כדי למגר את חמאס והדבר הכי טוב שצה״ל יכול להביא זה ״חרבות ברזל״? מזל שלא קראו למלחמה ״טנקים מפלדה״.
אבל.
בעיון מעמיק כנראה שאין שם טוב יותר למלחמה הזו דווקא.
שרשור מקראי.
החרב נמצאת איתנו מקדמת דנא, אולי כלי הנשק הראשון של האדם המתורבת. לא לחינם הביטוי ״הוכה לפי חרב״ מופיע פעמים רבות במקרא במובן של הרוגי מלחמה והחרב כדימוי למלחמה: ״וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב״ (ויקרא, כ״ו, ל״ג).
המעניין הוא שבעוד החרב מופיעה פעמים רבות ככלי נשק, ״נקמת חרב״ משוייכת ספציפית למלחמה בגויים ונקמת אלוקי ישראל. בפירושו לספר שופטים עומד הרב יגאל אריאל (״עוז וענווה״, 211) על הנקודה הזו - נקמת החרב כנקמת אלוקי ישראל את דם עבדיו השפוך, נקמת החרב כמלחמת החירות של ישראל.
את המצור על פיזה פירנצה ניהלה במשך כעשור וחצי, בין 1494 ל-1509. לא היה טעם במצור - פירנצה רצתה חזרה את פיזה, פיזה לא רצתה לחיות תחת פירנצה. בעשור וחצי של מצור החברה בפיזה הפכה מיליטנטית לחלוטין, מגייסת את כולם - נשים, זקנים, אפילו כמרים. עשור וחצי של מאבק אכזר בין שני הצדדים.
הניצחון הגיע בסוף ע״י שילוב של אמצעים: מצד אחד, פירנצה הרעיבה את פיזה, פשוטו כמשמעו. היא שרפה את אזורי הכפר והבריחה את הכפריים לעיר. לאט-לאט, יום אחר יום, האוכל התמעט והעיר התקרבה לרעב המוני.
אבל זה היה רק אמצעי אחד.
האמצעי השני היה להציע לפיזה שלום הוגן, גם אם חזרה לשליטתה של פירנצה. מקיאוולי זיהה קרע בין האצילים העירוניים - שהמשיכו לאכול לשובע גם במצור - ובין הכפריים העניים שאיבדו את כל רכושם. הוא הבטיח לפיזה שלום הוגן, אך רק עם כניעה מוחלטת.