Thread by @orcarmi

- יונתן אוריך ו-"פרשת הבילד" -
 
כולכם שמעתם, שאתמול החליטה היועמ"ש להגיש כתב אישום נגד יונתן אוריך, יועצו הקרוב של נתניהו, במה שידוע כ-"פרשת הבילד".
 
בואו ננסה לעשות סדר ולהיזכר מה זה "פרשת הבילד", מה חלקו של יונתן אוריך בסיפור – וגם להרהר על המשמעויות הציבוריות של הדברים. >>

נתחיל בסיפור *המשפטי*, כפי שהוא עולה מהמסמכים השונים שכבר פורסמו, וכאמור תוך התמקדות באוריך:
 
הפרשה מתחילה בנגד מילואים בשם ארי רוזנפלד, ששירת ביחידת מודיעין, וככזה היה חשוף למידע מודיעיני רגיש.
 
ביוני 2024 רוזנפלד יצר קשר עם אלי פלדשטיין, שבאותם מועדים "הועסק כיועץ תקשורת ואסטרטגיה עצמאי, כחלק ממערך מטה ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה". >>

רוזנפלד – ועל כך אין מחלוקת – רצה להעביר לידי נתניהו ידיעות שאליהן נחשף, וחשב שיוכל לעשות זאת באמצעות פלדשטיין. פלדשטיין מצידו עדכן בכך את אוריך.
 
ביום 7.6.2024 רוזנפלד העביר לפלדשטיין צילום של ידיעה סודית, שעוסקת באסטרטגיה של חמאס ביחס לניהול המשא ומתן בנוגע לעיסקת חטופים. >>

אותה ידיעה, כפי שתיכף נראה, הפכה לימים ל-"מסמך הבילד". אבל אנחנו עדיין לא שם.
 
ב-7.8.2024 רוזנפלד ופלדשטיין נפגשים, והראשון מוסר לאחרון מידע סודי רב (בעל פה).
 
האירוע הבא, שמטלטל את המדינה, מתרחש ב-29.8.2024 – רצח ששת החטופים במנהרה ברפיח. בעקבות הרצח, מתפתח גל מחאה גדול. >>

ביום 1.9.2024, ועל רקע המחאה, נתניהו כינס מסיבת עיתונאים, שזכורה בעיקר על רקע המצגת שעסקה ב-"ציר פילדלפי".
 
בשלב זה, ומתוך רצון לחולל ספין שייטה את דעת הקהל בישראל - פלדשטיין שולף את הידיעה שרוזנפלד מסר לו ביוני, במטרה לפרסמה בתקשורת. גם בכך, פלדשטיין מעדכן את אוריך. >>

תחילה, פלדשטיין מנסה לפרסם את הידיעה בישראל, אך הצנזורה פוסלת את הפירסום באופן גורף. לכן, פלדשטיין פונה לאוריך, במטרה שיסייע לו לפרסם את המסמך בחו"ל. אוריך מפנה את פלדשטיין לישראל איינהורן.
 
באותם ימים, איינהורן כבר שהה בחו"ל, אך היה בקשר שוטף גם עם אוריך וגם עם פלדשטיין. >>

ביום 3.9.2024 פלדשטיין פונה לאיינהורן, מעביר לו את הידיעה המדוברת, ומבקש שיפעל לפירסומה.

למחרת, מתקיימת שיחה משולשת בין רוזנפלד, פלדשטיין ואיינהורן שבה רוזנפלד מבהיר שמדובר בידיעה שמקורה במקור מודיעיני סודי.
 
בשלב זה, איינהורן פונה לכתב מעיתון ה-"בילד" הגרמני, ופלדשטיין מעדכן את אוריך בהתפתחויות. >>

ביום 6.9.2024 מתפרסמת בבילד הכתבה המפורסמת, שלאחר מכן מהודהדת גם בתקשורת בישראל. אוריך כותב לפלדשטיין: "קח את הזמן, הבוס מבסוט".
 
למחרת, 7.9.2024, פלדשטיין ואוריך מתחילים לתכנן איך נתניהו ימנף את הפירסום באמצעות הצהרתו בפתח ישיבת הממשלה. בשלב זה, פלדשטיין מעביר לאוריך את הידיעה עצמה, וכן מערב את רוזנפלד על מנת שזה ידייק את ההצהרה המתוכננת. >>

ביום 8.9.2024 נתניהו אכן משלב את הפירסום בבילד בהצהרה, וכמובן שדבריו מקבלים תהודה תקשורתית.
 
במקביל, גורמים שונים החלו להעלות ספקות לגבי מהימנות הידיעה שפורסמה בבילד. לכן, פלדשטיין פונה לרוזנפלד ומבקש ממנו לקבל את הידיעה המודיעינית הגולמית, שעמדה בבסיס הידיעה שאותה רוזנפלד מסר לפלדשטיין ביוני, ושהועברה לבילד. >>

למחרת, 9.9.2024, רוזנפלד פוגש בפלדשטיין, ומוסר לו את הידיעה הגולמית, וכן שני מסמכים נוספים.

פלדשטיין מעדכן את אוריך שאסף את המסמכים, ולאחר מכן השניים מנסים להביא לפירסום הידיעה הגולמית בתקשורת בישראל – אך הצנזורה שוב מונעת זאת.
 
הם גם מעבירים את הידיעה הגולמית לאיינהורן. >>

ועד כאן השתלשלות האירועים.
 
על פי גורמי הביטחון הרלבנטיים, פירסום הידיעה בבילד חשף בפני חמאס יכולת מודיעינית, שכן היא הושגה באמצעות אמצעי *מאוד* מסווג. החשיפה הביאה לפגיעה בביטחון המדינה, לסיכון חיי אדם, ו-"שרפה" יכולת מודיעינית חשובה.
 
בנוסף, המסמכים הנוספים שרוזנפלד גנב מצה"ל אומנם לא פורסמו ברבים, אבל כן התגלגלו הלאה, כך שיתכן שגם בכך נגרם נזק לביטחון המדינה וליחסי החוץ שלה. >>

המשמעות המשפטית של הדברים היא מאוד ברורה:
 
להבדיל מהרבה פרשיות פליליות אחרות שאתם מכירים, שעוסקות בעבירות שחיתות - כאן מדובר בעבירות ביטחוניות מובהקות, ולמעשה בפעולת תא ריגול לכל דבר ועניין.
 
ראשיתו של התא הזה ברוזנפלד, שניצל את גישתו למידע מסווג, המשכו בפלדשטיין, וסופו בשיתוף פעולה עם אוריך (ואיינהורן) כדי לפרסם את המידע ברבים, מה שכאמור גרם לנזק ביטחוני-מודיעיני כבד ולסיכון חיים. >>

וכאן חשוב להבהיר:
 
מבחינה ביטחונית-מודיעינית, חשיבותו של מסמך הבילד אינה התוכן שלו (ממילא גורמי המקצוע סברו שהידיעה לא רלבנטית, ולכן לא העבירו אותה לידיעת הדרג המדיני).

לצורך העניין, הידיעה הסודית שרוזנפלד מסר לפלדשטיין, שלימים התגלגלה לפירסום בבילד, היתה יכולה גם להיות רשימת קניות במכולת.
 
הדבר החשוב הוא העובדה שחמאס נחשף לכך שלישראל היתה יכולת להגיע לאותו מסמך. >>

כלומר, מה שעשו חברי תא הריגול – רוזנפלד, פלדשטיין, אוריך ואיינהורן – הוא לגנוב מידע מאוד מסווג, ולפרסמו ברבים כך שהוא הגיע כמובן גם לידיעת חמאס, מה שגרם לפגיעה משמעותית ביכולות המודיעיניות של ישראל. תוך כדי מלחמה, בזמן שחמאס מחזיק בחטופים חיים.
 
החבורה הזו כמובן לא עשתה זאת סתם, אלא ממניע פוליטי – על מנת לחולל ספין שיסייע לנתניהו להשקיט את הזעם הציבורי בעקבות רצח ששת החטופים. >>

מבחינה זו, אין המון הבדל בין חומרת מעשיהם הנאשמים (בכללותם), לבין פרשת מרדכי ואנונו, שכזכור מסר לעיתון הבריטי "סאנדיי טיימס" מסמכים ומידע מסווגים לגבי הקרייה למחקר גרעיני בדימונה.
 
אפשר לטעון שהנזק שואנונו גרם היה גדול יותר, ושהמידע שמסר היה מסווג יותר - אבל גם יש נסיבות שפועלות לרעת אוריך ושות' (למשל, שהם שיתפו פעולה זה עם זה, שהאירוע התרחש תוך כדי מלחמה, שסיכון חיי החטופים היה מוחשי וישיר, ועוד). >>

כלומר, המעשים של ארבעת גיבורי סיפורנו הם פליליים במובהק, ובהנחה שהעובדות יוכחו – ותיכף ניגע בזה – הן מגבשות ללא קושי שלל עבירות ביטחוניות חמורות, שדי דומות לעבירות שואנונו הורשע בהן.
 
כעת, בואו ננסה להתמקד עוד יותר בחלקו של אוריך:
 
אוריך הוא אומנם "הבכיר" ביותר בחבורה, מבחינת מעמדו בהיררכיית הקירבה לנתניהו. אבל, *מבחינה משפטית* חלקו בפרשה הוא הקטן ביותר (ואני שם בצד את העובדה שלאחר שהפרשה התפוצצה, עם מעצרם של פלדשטיין ורוזנפלד, הוא טרח להחליף את הטלפון הסלולרי שלו מבלי להעתיק את תוכנו – כי זו לא עבירה ביטחונית). >>

הנאשמים "הבכירים" הם כמובן רוזנפלד ופלדשטיין, ששניהם חוללו את האירוע. אוריך, וגם איינהורן – נכנסו לתמונה בשלב מאוחר יותר.
 
מבחינת הראיות בתיק, הרי שרוזנפלד ופלדשטיין הודו במה שמיוחס להם בכתב האישום נגדם (וגם הפלילו זה את זה), שהוגש מזמן – אי שם בנובמבר 2024. לעומת השניים, אוריך לא נעצר וגם לא הוגש נגדו כתב אישום – מה שקרה כאמור רק אתמול. >>

בנוסף, הטלפון של פלדשטיין נתפס, והופקו ממנו ראיות רבות. לפיכך, המצב הראייתי שלהם הוא קשה מאוד, בואכה אנוש.
 
לגבי אוריך, המצב מורכב יותר:

הראיות נגדו לגבי מעורבותו בהדלפה הראשונה, כלומר בהעברה הידיעה הסודית לבילד הן בעוצמה פחותה. לעומת זאת נראה שיש נגדו ראיות טובות לגבי מעורבותו בשלביה המאוחרים של הפרשה (שהחלה בכך שרוזנפלד העביר לפלדשטיין את הידיעה הגולמית ומסמכים נוספים).
 
את כל זה אפשר להסיק מהחלטות בתי המשפט לאורך הדרך (זוכרים? השופט מזרחי והעררים למחוזי?). >>

דבר אחד בטוח:
 
אף אחד לא "תפר תיק" לאוריך. גם אם נניח שאין מספיק ראיות לכך שהיה מעורב בהדלפה הראשונה לבילד – הוא בוודאי היה מעורב, לפחות ברמת הראיות לצורך העמדה לדין, בחלק השני של הפרשה.
 
וכאמור, המעשים שלו – בהנחה שיוכחו – הם בעליל כאלה שמבססים עבירות פליליות ביטחוניות חמורות, מבלי שנכנס כרגע לשאלה איזה עבירות בדיוק. >>

ועד כאן, וממש על קצה של המזלג, הזווית המשפטית של הפרשה. מכאן, בואו נדבר קצת על המימד הציבורי שלה:
 
מה בעצם קרה פה?
 
ובכן, ולא משנה כמה תנסו לסובב את זה, בסופו של דבר שלושה יועצים של נתניהו, בעבר או בהווה, נחשפו כמו כל עם ישראל לזוועה של רצח ששת החטופים, וכמו כולנו הם נחרדו. >>

אלא שאוריך ושות' לא נחרדו מהרצח הנורא, גם לא מכך שהוא היה תוצאה של החלטות שקיבל נתניהו, או מהחשש שמא זה יהיה גורלם של ייתר החטופים החיים.
 
הדבר היחיד שעניין אותם היה איך מחלצים את נתניהו מהצרה הפוליטית שאליה נקלע, ואיך מכבים את הזעם הציבורי שהלך וגאה.

זה כל מה שהיה חשוב להם. >>

כדי להשיג את מטרתם, כלומר כדי לחולל ספין שיסיח את דעת הקהל מהאסון והמחדל הנורא – הם היו מוכנים לעשות כל דבר.

כולל לעשות שימוש במידע מסווג שמעורב נוסף גנב מצה"ל, כולל לעקוף את הצנזורה שאסרה את פירסום המידע, כולל לפגוע בביטחון מדינת ישראל, כולל לסכן חיי אדם, כולל לעשות שימוש ציני מאין כמותו במידע לאחר שיפורסם. כל דבר. >>

כך שגם אם אתם לא משפטנים, אלא סתם ישראלים עם אמות מידה ערכיות ומוסריות מינימליות, אתם אמורים לסלוד מאדם כמו אוריך.
 
וגם אם אתם צרכני התעמולה הביביסטית על אודות היועמ"ש ש-"רודפת", "מעלילה" ו-"תופרת תיקים" – אמור להיות איזשהו גבול.
 
זה כבר לא "שתיים וחצי כתבות בוואלה", גם לא "שמפניות וסיגרים בין חברים", ואפילו לא "חמגשיות".

כאן זה חבורת אנשים חסרי מצפון, עכבות או כבוד לשום דבר ושום אדם שאינו אלילם הפוליטי, שפגעו בקודש הקודשים של ביטחון מדינת ישראל, בזמן מלחמה עקובה מדם, ובעת שחיי חטופים תלויים על בלימה. >>

העובדה שרק משום שאוריך הוא מקורבו וחביבו של בנימין נתניהו, וכנראה גם משום שהוא אוצר במוחו מידע שיש מי שמאוד לא רוצים שייצא ממנו – ראינו אתמול מחזה מביש מאין כמותו, שבו שורה ארוכה של שרים, חברי כנסת וסתם שופרות התייצבו להגנתו של אדם בזוי כמותו.
 
בכך הם הוכיחו, באופן הברור ביותר שיש, שמבחינתם טובתו של נתניהו חשובה הרבה יותר מאשר טובתה של מדינת ישראל. >>

ולא נסיים, כמובן, בלי נתניהו עצמו.
 
מבחינה משפטית, נכון לרגע זה, נתניהו איננו חשוד בפרשת הבילד, והוא לא ידע דבר על מעשיהם הנפשעים של מקורביו.
 
הבעיה היא, שגם שאחרי שהכל נחשף – לא זו בלבד שראש הממשלה של כולנו, בזמן מלחמה, לא בעט את הבוגדים האלה לכל הרוחות, אלא שהוא חיבק אותם חיבוק חם (לגבי פלדשטיין, שבעבר היה "ציוני נלהב", מסתבר שהחיבוק הזה היה זמני) – ובלבל את המוח על כך שהוא "נרדף".
 
זה לא ראש ממשלה. זה אדם ששואף להיות רודן, שהתבלבל מאוד בין טובתו האישית לבין טובת המדינה וכלל אזרחיה.
 
שבת שלום.

קישור לכתב האישום נגד פלדשטיין ורוזנפלד:



(אוריך צפוי להיות מצורף לכתב האישום הזה כנאשם מס׳ 3)ynet-pic1.yit.co.il/picserver6/wcm…