שיר סיכום שנה, מהרבנות הצבאית 🫡 🍯 מקדים את התגובות הצפויות.
הרבנות הצבאית, כפי שנגזר משמה - היא גוף צבאי.
השיר עוסק בהישגים והצלחות של הצבא.
אין כאן אמירה שהכל טוב. בוודאי שכל עוד יש חטופים בעזה, כל עוד יש עלינו איומים, כל עוד אזרחים נהרגים, אנחנו במציאות שהטוב והרע משמשים בערבוביא >>
>>

בעמק כשר, בין כרמים ושדות,
עומד מגדל בן חמש קומות.

ומי גר במגדל?
בקומה הראשונה, גר חרדי.
כל היום בתורה הוא הוגה. הוא כל כך למדן, עד שבקושי יוצא.

בקומה השנייה, גרה דתייה עירונית.
את ילדיה בקושי יוצא לה לראות, כי חייה מתחלקים בין קריירה ליציאות
>> בקומה השלישית, גר ספרדי
זקנו מסודר באופן קבוע, לשיעור של הרב הוא הולך כל שבוע

בקומה הרביעית, גר חסיד ברסלב.
בשמחה ובטראנס, לשבת הוא נכנס

בקומה החמישית, גר דתל"ש.
אך לפני שבוע ארז חפציו ונסע. בשבת.
איש אינו יודע לאן ומדוע.

היה זה תורה של חדווה - אמא של רותי,
להביא לילדים מתנה.
**
מאז ומתמיד חדווה הייתה ידועה כקמצנית, ולכן זה לא הפתיע אף אחד שהיא קנתה להם את הבלונים הכי זולים שמצאה, מגומי דק שנקרע בקלות.
זו, אגב, הסיבה שאבא של רותי, ציון, התגרש ממנה כמה שנים קודם לכן ובכלל לא מוזכר בספר.
>> כל הילדים וכל הבלונים יצאו לטיול.
אורי היה דביל מספיק כדי להתייחס לבלון שלו כאל כדור - וזרק אותו בקרבה של שיח קוצני. ולמרות שזה היה כמו לזרוק כדור בהילוך איטי, איכשהו האינפנטיל הצליח לעשות את הבלתי יאמן ולא לתפוס אותו והוא נחת על שיח קוצני, נדקר והתפוצץ. כפיים אורי.
>>

משהו קטן לפני שאנחנו נפרדים מארבעת המינים.
בחיים שלפני המלחמה,
הלכתי עם הבן הקטן שלי לשוק ארבעת המינים היישובי.
המוכר הצעיר והנמרץ - שאל אותי אם אני רוצה לקנות סט גם לבן הקטן שלי, שהיה אז בערך בן חמש.
>> אי אפשר היה לפספס את האור בעיניים של הבן שלי כשהגישו לו לולב ארוך ואתרוג צהוב וריחני.
בזמן שהקטן בחן את המתנה שקיבל, המוכר הסביר שמדובר בלולב ואתרוג פסולים, ולכן הם נמכרים לילדים במחיר מופחת.
>>

...אלון נפנפף בידיו וקרא: "שלום, שלום בלון אדום!!"
עמדו הילדים, נפנפו בידיים – וקראו בקול אל השמים: שלום! שלום! בלון אדום!"
--
אחרי רבע שעה של נפנופים הילדים הרגישו כבר קצת מטופשים והפסיקו. בדיעבד התברר שבמשך כל הזמן הזה אלון בכה וסתם נפנף עם כולם כי לא היה לו נעים לצאת בכיין >> הם המשיכו להסתובב בקיבוץ, אלון עם ידיים בכיסים, עדיין מסתכל לשמים מחפש את הבלון שלו. לא מבין איך הוא עף כל כך גבוה אם זה בכלל לא בלון הליום.

רון בעט באבן וסינן: "אמא שלך סתם קמצנית, רותי. מה זה הבלונים הפושטים האלה?"

זהו סיפורו של א'.
א' משרת בישיבה מובחרת, בדרגת עילוי משנָה.
עוד בתחילת הדרך, כשסיים דף יומי בתוצאה מדהימה של פחות מ6 דקות, שמו עליו עין.
זה לא היה מאוד מפתיע, כי מראש אמרו שיש לו קב"ה גבוה.
כשהיה צעיר, נהג להכריז בכל פעם שזיהה בצד דיבור המתחיל, וזכה לכינוי קצין מודיעין רש"י
>> תמיד הוא היה בין הראשונים. וכשהיה צריך, נעזר גם באחרונים.
כשהיה לו קשה- הוא נהג לומר שהכל ברא"ש. ולמרות שמעולם לא עבר הכשרה רפואית רשמית, במצבים קשים הוא גם היה מפנה אנשים לרמב"ם.
>>

1/6
לפני יומיים, אדיר מילר העלה קטע 'אלתור' מההופעה האחרונה שלו, שבו הוא שואל מישהי מהקהל מה שמה, והיא עונה "קליה".
ואז באופן קוסמי, כל התשובות שלה מסתדרות עם הפאנצ'ים של מילר. כשהיא נשאלת מה היא עושה בחיים - היא לא מוכנה לפתע לגלות. כי זה - ניחשתם נכון- "סוד". עוד אבקת כביסה.
>> 2/6
ובמה קליה עובדת?
מכל המקצועות היא עובדת בגביה. מה שכמובן יביא אותו לשאלה האם את מי שלא משלם היא...סוחטת.
וכשהוא שואל את החבר שלה מכל המילים שיכולות לתאר הוא בוחר במילה "מקסימה". עוד אבקת כביסה כמובן.
איזה צירוף מקרים מדהים.
--
הקטע הזה לא ייחודי. להופעות הקודמות של מילר הגיע

לפני הרבה שנים, כשעוד הייתי תלמיד תיכון-
המחנך סגר את הגמרא ושאל:
"נניח וחלילה יש שריפה בבית הכנסת,
ואסור להוציא את ספר התורה מבית הכנסת כי אין עירוב-
מה הדין?"

1/8 אני חושב שללא יוצא מן הכלל, כולנו הסכמנו שברור שמוציאים.
זה הרי ספר תורה- מה יותר קדוש מזה?
ובואו, זה בסך הכל איסור הוצאה מרשות לרשות.

2/8