אני רוצה לספר לכם קצת על חבר שלי טמיר. האיש חי, כמו רובנו, במרכז הארץ, למרות שלא נולד שם, ועבד במקצוע חופשי, למרות שרצה לעשות משהו יצירתי ואולי עם הידיים. בניגוד לרובנו, הוא החליט להגשים את החלום שלו. נסע כל יום מגבעתיים לבאר שבע למאפיה המשפחתית. והוא למד, והשקיע ובנה עסק לתפארת. זה לא היה קל. בשנים הראשונות כאמור נסע כל יום, עד שבנה בית לתפארת בכרמית. מהבתים היפים שראיתי בחיי. בית של אהבה והכל היה מושלם. והעסק פרח, למרות כל הקשיים שהבירוקרטיה הישראלית הציבה מולו ובשוק התעסוקה הנוכחי. הוא החלון שלי ״לעולם האמיתי״ כי טק זה הרבה דברים, אבל זה לא עולם אמיתי.

בסדרת המשחקים המוערכת Civilization, שכמו הרואין לא מתאימה לכולם אבל למי שכן יראה תינוקות אצטקיים עם ראש מסתובב על התקרה, בונים תרבות מאפס ויש כמה דרכים לנצח: מלחמה, מדע וגם בין השאר תרבות. כשאנחנו גדלים על פרק כל שנה בסימפסונס של ליל כל הקדושים ורוצים גם זה ניצחון אמריקאי. -> אנחנו, או כל מדינה אחרת כיום, לא יכולים להתחרות באימפריה מבחינת כמות ואיכות התוכן, אבל בניגוד למשחקים של סיד מאייר זה לא משחק סכום אפס. יש אחר בתחרות. תרבות ששולחת רגליה מעבר לים שווה עושר ואושר וטיפשי בעיני לתת לשוק לעשות את שלו במקרה הזה.

איתן לויט, מישהו שאני ממש מחבב ברמה האישית, התרגש וכתב סדרה של ציוצים שמבטאים את האני מאמין שלו. הציוצים האלה הרגיזו הרבה אנשים כי הם לא רגישים לפערי עושר. אבל לפני שאתם מדליקים גם את הלפיד שלכם בלינצ'טרנט הנוכחי הזה, יורים הודעה ועוברים לקורבן הבא, צריך להכיר בכך שכולנו ״חוטאים״ כשאתם מעלים תמונות מאושרות עם הילדים שלכם, אתם דוקרים בעין את הזוגות שמבלים שנים במרדף אחר הפריה והריון מוצלחים. יש כל כך הרבה הפלות וזה נושא שלא מדברים עליו, אבל היי, אי אפשר להיות רגישים לכך תמיד כשבא לנו קצת לחגוג את הטוב שנפל בחלקנו עם המשפחה שיצרנו.