הנאום בקונגרס: נזק ליחסים עם אמריקה

זה יתחיל כאילו טוב. הוא יראה לכולם. נאום היסטורי. אין ספור טיוטות. סימולציות עד לרגע האחרון בסוויטה עם הפודיום שהביאו מהארץ. פמליה. עיתונאים. נחיתה באנדרוז. שיירה. צ'קלקות. סיקרט סרביס.

וזה יגמר רע במגרסה הפוליטית בוושינגטון ערב בחירות.
>> נתניהו מגיע לאמריקה כמנהיג שכשל ללא לגיטימציה בבית. יראו את זה כבר לאורך הדרך מהמלון הנוצץ (ווילארד?) לקפיטול. בנאום השנוי במחלוקת של 2015 היו שם דגלי ישראל ונפנופי שלום. דגלי ישראל יהיו גם הפעם אבל עם תמונות החטופים וזעקות "בושה". וגם המחאה הפרו פלסטינית תשוב ותעורר בעוצמה.
>>

עצמאות 76: התמונה הגדולה בביטחון הלאומי

האירועים מאז ה-7 באוקטובר חשפו בעוצמה שינויים ומגמות שליליים בסביבה האסטרטגית והאופרטיבית של ישראל, שלא ניתן עוד להתעלם מהם. אנו בעידן חדש ומסוכן, המחייב התארגנות ושינויים יסודיים בתפיסת הבטחון והמנהיגות ובסדרי העדיפויות הלאומיים.
>> ניתוח המגמות האסטרטגיות והאופרטיביות מראה שהאיומים על ישראל נמצאים במגמת עליה מסוכנת בטווח הבינוני-ארוך, בעוד שעליונותה, יתרונה הצבאי, היכולות והנכסים המסורתיים העומדים לרשותה בהתמודדות עם המגמות השליליות, נמצאים בתהליך שחיקה, הפוגע, בין היתר, בכושר ההרתעה שלה.
>>

בעקבות המפתח המדיני (האבוד)

נקודת המיצוי של האסטרטגיה היא תופעה אותה הזכיר עוד קלאוזוביץ. אנחנו שם. התבססות רק על הישגים צבאיים טקטיים ללא מהלכים מדיניים נועלת דלתות למימוש מטרות המלחמה ומובילה למחוזות מסוכנים. השיתוק המדיני נעוץ בשיקולים פוליטיים אבל קשור גם לתרבות אסטרטגית.
>> מיצוי האסטרטגיה - קווים לדמותו

שחיקה חמורה בהרתעה בדמות מתקפת טילים איראנית תקדימית, 133 חטופים נמקים בעזה ללא צפי לעסקה, חזרת חמאס לאזורים שטוהרו והישאבות צה"ל בהיעדר חלופה, צפון נטוש וחרב בדינמיקת הסלמה ופוטנציאל גובר למלחמה, בידוד בינ"ל, דרוג אשראי, שסע פנימי מחריף ועוד.
>>

ישראל: 'ה'נכס של אמריקה במזה"ת

בצל המלחמה, הדיון האם ישראל היא נכס או נטל על ארה"ב עושה קאמבֵק. האמת, הוא אף פעם לא עזב. השאלה הזו מנקרת בוושינגטון כבר שנים, ושבה וצפה בתקופות מלחמה. בארה"ב ישנה אסכולה, באקדמיה ובממשל, שמקדמת את "נרטיב הנטל", וגם ידידי ישראל נדרשים לסוגיה.
>> "אסכולת הנטל"

במאמר בכתב העת היוקרתי @ForeignPolicy @Hoffman8Jon – אחד מ"דוברי" האסכולה – טוען שארה"ב לא מרוויחה כלום מהתמיכה בישראל. לדבריו, הענישה הקולקטיבית וההרס בקנה מידה היסטורי בעזה, ללא אסטרטגיה, מובילים למלחמה אזורית ופוגעים קשות בחופש התמרון של ארה"ב ובדימויה.
>>

עסקה עכשיו: לא רק ציווי מוסרי, גם אסטרטגי

אזרחי ישראל מבינים את ההיבט הערכי ואת פיקוח הנפש שמגלמת עסקת חטופים, אבל גם המחירים הכרוכים בה עושים "כאב בטן". עם זאת, ניתוח מערכתי של השפעות עסקה *עכשיו* בכלל ההיבטים, מראה שהיא משרתת את יעדינו האסטרטגיים באופן המגמד את מחיריה.
>> ציווי עליון

ב-7 באוקטובר ישראל הפקירה את בטחון אזרחיה לזוועות חמאס, בכישלון מדיני וצבאי קטסטרופלי. כשהחטופים נמקים ומעונים במנהרות עזה כבר כמעט חצי שנה, וזמנם של אלה מהם שעדיין חיים, שאול, מדינת ישראל, היהודית, ניצבת בפני ציווי ערכי ומוסרי עליון להביא לשחרורם המיידי.
>>

בין אוקראינה לעזה

המלחמה באוקראינה נכנסה לשנתה השלישית, והפכה למלחמת התשה, סטטית יחסית, שסופה לא נראה באופק. מהן המגמות בשדה הקרב? איך מלחמה בלב אירופה קשורה למלחמה שנכפתה עלינו ב-7 באוקטובר? ומהם הלקחים הנגזרים מאוקראינה, שנראים רלבנטיים מתמיד לישראל בחמשת החודשים האחרונים?
>> היפוך מגמה בשדה הקרב

בשנתה הראשונה של המלחמה, אוקראינה הצליחה לבלום את המתקפה הרוסית נגד הבירה והערים המרכזיות בדרום המדינה; ובסתיו הדפה את כוחות רוסיה והביאה לנסיגתם מהערים החשובות חארקיב וחרסון.

בשנת המלחמה השנייה נרשמה התאוששות רוסית ונבלם המומנטום של אוקראינה.
>>

10 מחשבות על בטחון

ב-24.2.1799 כבש נפוליאון את עזה. 225 שנה אחרי, כשבפריז מתקיים מו"מ על עסקת חטופים, זה הזמן לשתף ב-10 תובנות אסטרטגיות סביב מלחמת עזה, ברוח הטריקולור - על ה"אדום" (אויב) ה"כחול" (ישראל) וה"לבן" (בינ"ל). חלקן לא מפתיע אך הומחש באופן מהדהד, שמסייע בהבנת מצבנו.
>>

1. חזבאללה כמרכז כובד

העימות בצפון שב והדגים כי חזבאללה לא מאיים רק על ישראל אלא על יציבות המזה"ת כולו, בעצם יכולתו להדליק מלחמה אזורית רחבה, שעלולה לגרור פנימה גם את המעצמות. המערב, ובמיוחד ארה"ב, הממוקדים בתחרות הגלובלית ובאוקראינה, מבקשים להימנע ממלחמה כזו כמעט בכל מחיר.
>>

ממשבר הטילים בקובה...ללבנון

מצד אחד משבר גלובלי, גרעיני, סימטרי בין 2 מעצמות. מנגד אירוע אזורי, קונבנציונלי בין מדינה לארגון טרור. ועדיין אפשר ללמוד מההשוואה, אם מקבילים בין כוח רדואן לבין הטילים שפרסה ברהמ"ע בקרבת ארה"ב, כשהסרת האיום בשני המקרים עלולה להוביל למלחמה הרסנית.
>> תזכורת: ב-15/10/62 מגלים ב-CIA, בתצ"אות שצולמו מעל קובה, פריסת טילים גרעיניים סובייטים. לאחר שבוע ארה"ב חושפת את התגלית ומכריזה סגר ימי על האי. ברהמ"ע נכנעת ומסכימה להוצאת הטילים. המשבר נמשך 13 יום. כמה חודשים אח"כ ארה"ב מסלקת בחשאי טילים גרעיניים מתורכיה (איך זה קשור? בהמשך).
>>

"היום שאחרי" – מה הסיפור?

כשהלחימה בעזה עוברת שלב ומשנה צורה, מומחים מתריעים שבלי תכנית ל"יום שאחרי" ההישגים הצבאיים ירדו לטמיון, ושבלי מעשה מדיני לא נצליח לשנות את המציאות בעזה לאורך זמן. מזהירים אותנו שאין זמן ואנחנו באיחור גדול. אבל למה בעצם? ומה בדיוק עומד מאחורי האזהרות?
>> דינאמיקה של הישאבות

נתחיל מהסוף. אנחנו כבר יודעים שאת חמאס לא נחסל ב"זבנג וגמרנו" ותדרש מלחמה ארוכה ורב ממדית, בעיקר מחוץ לעזה פנימה. צה"ל לא ישהה לעד ברצועה כדי לפרז אותה (שזה לרוקן את הים בכפית) כי ישראל לא רוצה לשעבד לעזה את כל משאביה ועתידה שנים, אם לא עשורים, קדימה.
>>

הגיאו-פוליטיקה של ה"מסדרונות"

כ-30% מהתעבורה הימית של ישראל עוברים דרך מצרי באב אלמנדב. שיבוש השייט בהם הוא איום אסטרטגי על ישראל, שחשוב לתת בו סימנים. בה בעת מדובר בבעיה רחבה בהרבה המספקת הזדמנות להציץ לתחרות המעצמות על מסדרונות התעבורה והתשתית הגלובאליים בין אסיה לאירופה.
>> אתגר בים האדום

גל תקיפות החות'ים נגד ספינות עם קשר לישראל המפליגות דרך מצרי באב אלמנדב וים סוף, הוביל את חברות הספנות הבינ"ל (כמו הענקית הדנית MAERSK) להעתיק את מסלולן מאסיה לאירופה, העובר גם דרכנו, לנתיב ארוך בהרבה: "עוקף אפריקה" מעבר לכיף התקווה הטובה ודרך מצרי גיברלטר.
>>

עזה: זבנג ולא גמרנו

הדרג המדיני והצבאי לא מתאמים ציפיות מול הציבור. "ממשיכים במלחמה עד הסוף עד לחיסול חמאס" שב ומצהיר נתניהו, רק "שוכח" לציין שהכרעת חמאס לא תושג כבר בשלב הקרקעי העצים, אלא במלחמת התשה ארוכה, בה אגב יש לנו יתרון. 5 סיבות למה קריטי להסתכל על המלחמה באופן ריאלי.
>> עד היום ארה"ב והעולם העניקו לישראל יותר זמן וחופש פעולה ממה שהוערך בתחילה וגם כעת לו"ז התמרון הקרקעי העצים בעזה עשוי להתארך מעל למצופה. בנוסף, גם אם חמאס לא נראה בנקודת שבירה כעת, תוצאות של לחץ צבאי אינן ליניאריות ויתכנו נקודות שבירה של הארגון או טעויות שיאפשרו לסכל את הנהגתו.
>>

שלבי המלחמה בעזה: סיכום ביניים

המלחמה נכנסת לחודש השלישי ואולי האחרון במתכונת של תמרון קרקעי עצים. החודש הראשון עמד בסימן התאוששות ועיצוב רעיון המלחמה, השני התמקד במהלך הקרקעי ובזיקה בינו לבין שחרור החטופים, והשלישי אמור לחבר בין המעשה הצבאי למדיני. מסע קצר בשלבי המלחמה.
>> חודש ראשון: התארגנות ועיצוב

ב-7 באוקטובר חוותה ישראל הפתעה בסיסית, שהוציאה אותה ואת צה"ל, משיווי משקל, אבל תהליך ההתאוששות היה מהיר והמחיש חוסן ארגוני של צה"ל ומערכת הבטחון. התהליך כלל מאמץ טיהור שטחים בתוך ישראל ממחבלים, שיקום מערך ההגנה על גבול עזה,
>>

עזה ותפיסת הבטחון של ישראל

ב-7 באוקטובר קרסה תפיסת הבטחון וצה"ל לא הצליח לממש את ייעודו להגן על אזרחי ישראל. מדובר בכשל מערכתי בכל נדבכי התפיסה: הרתעה, התרעה, הגנה והכרעה. האם נדרש לעדכן את התפיסה, שנוסחה עוד בימי בן גוריון ועודכנה מאז, או שבעיקר צריך לחזור ליסודות מהם סטינו?
>> הרתעה

הרתעה אינה מדע מדויק. ניתן לזהות סימנים לשחיקתה אך את הרגע בו היא קורסת יודעים רק בדיעבד. ברור שחמאס תכנן את מתקפת הפתע נגד ישראל לפחות שנה לפני שביצע אותה. ההחלטה להוציאה אל הפועל נעוצה כנראה בשילוב של היבטים, בבסיסם עומדת מחויבות של ארגון טרור ג'האדיסטי לפגוע בישראל,
>>

הקמפיין של המשיחיים נגד הרשות הפלסטינית, שהשופרות מלבים, כולל גם סרטים מפחידים כאילו יש לה צבא שרק מחכה להזדמנות ״לטבוח בילדינו 10 דקות מפתח תקווה וכפר סבא״.

זו תעמולת שקר מסוכנת הסותרת את המציאות. המציאות היא שהרשות מקיימת תיאום בטחוני יעיל עם ישראל נגד חמאס מזה עשורים.
>> המציאות היא שמנגנוני הרשות מעולם לא ניסו להתחמש מעבר להסכמים (רקטות, מטענים) ושבימים אלה ובמשברים בכלל הם מכילים את השטח ושומרים על יציבות ושקט, שמאפשרים להתמקד בעזה.

המציאות היא שכל גורמי הבטחון ממליצים פה אחד על חיזוק הרשות באיוש עוד לפני המלחמה בעזה וביתר שאת אחריה.
>>

מלחמת הקואליציה הראשונה

המלחמה בעזה אינה רק בין ישראל לחמאס-דאעש אלא אחד משדות הקרב במערכה גדולה בהרבה, אזורית ועולמית. עזה הפכה לקו שבר בין "ציר הרשע" - איראן, ארגוני הטרור הפועלים בחסותה, סוריה, רוסיה וסין - לבין מחנה מערבי-ערבי-ישראלי החותר ליציבות ובטחון, בהובלת ארה"ב.
>> למדינות הסוניות הערביות ברור כשמש פוטנציאל ההשפעה ההרסני של המלחמה בעזה על יציבות המזה"ת בכלל ועל משטריהן בפרט. חמאס הוא ארגון אחים מוסלמים (אח"ס), המהווים את האיום הפנימי החריף ביותר על מדינות ערב המתונות.
>>

מה ניתן ללמוד מהמלחמה העולמית נגד דאעש?

אירועי ה-7 באוקטובר הוכיחו כי אנו ניצבים בפני גרסה רצחנית במיוחד של מדינה אסלאמית, מדינת דאעש, על גבולנו בעזה. ניתוח מאפייני המערכה הבינ"ל להשמדת דאעש בעיראק ובסוריה מלמד שהאתגר למיגור חמאס בעזה מסובך ומורכב הרבה יותר, כמעט בכל ממד.
>> עם זאת, העובדה שהמלחמה בעזה הפכה לקו שבר בין מחנות אזוריים ועולמיים, מאפשרת לישראל לגייס בעלי ברית במערב ובמזה"ת, להם אינטרס עמוק בניצחון ישראל [על כך בשרשור הבא].
>>

מלחמה ארוכה בעזה

"חמאס הוא דאעש" אינו רק 'סאונדבייט' הסברתי המתאר באופן מדויק את פשעי המלחמה הברבריים שביצעו פעילי הטרור של חמאס, זהו צירוף מילים המבטא שינוי פרדיגמטי ביחס של ישראל לעזה. האסטרטגיה של ישראל תיגזר משינוי סדרי העולם שהיו מוכרים עד כה.
>> כמו ביום כיפור לפני חמישים שנה גם מאחורי המחדל של 2023 ותוצאותיו הנוראיות עמדה קונספציה. ישראל הבינה שחמאס הוא ארגון טרור רצחני, אולם העריכה שאחריותו כשלטון על חיי שני מיליון פלסטינים בעזה מרסנת את דחפיו הג'האדיים ומאפשרת להגיע אתו להסדר, שיאפשר יציבות ברצועה ורווחה לתושביה.
>>

הוויכוח סביב הגרעין הסעודי

מצד אחד יש מי שמזהירים כי העשרת אורניום בסעודיה מסוכנת מדי לאינטרסים הביטחוניים החיוניים של ישראל. מצד שני יש הגורסים כי ניתן לגדר את הסיכונים וכדאי לעשות זאת לאור הרווחים האסטרטגיים של שלום עם סעודיה, לגביהם אין מחלוקת. אכן דילמה מסובכת.
>> בתגובה למאמר ב-WSJ בנושא יאיר לפיד מתריע ש"הסכם עם סעודיה הוא דבר מבורך, אבל לא במחיר מתן אפשרות לסעודים לפתח נשק גרעיני ומרוץ חימוש גרעיני במזה"ת". מצד שני @BarakRavid מהרציניים שבעיתונאים, מבהיר שהצדדים דנים במתקן העשרה *אמריקאי* על אדמת סעודיה ללא גישה סעודית לטכנולוגיה.
>>

חשבון נפש אסטרטגי

יום כיפור הוא זמן לחשבון נפש. ניתוח השנה החולפת מגלה כי השפעתה האסטרטגית של ישראל פחתה בכלל הזירות, כי היא תגובתית ונגררת, וכי המנופים שבידיה נשחקים. ללא שינוי כיוון האתגרים יחריפו ויהפכו יותר ויותר "לבעיה של ישראל", עם פחות ופחות תמיכה בינ"ל ואזורית.
>> הגרעין האיראני - חוסר רלבנטיות

השפעת ישראל על המאבק בהתגרענות איראן עומדת ביחס הפוך להתקדמות טהראן בתכניתה הגרעינית, הנמצאת כיום במצב המתקדם בתולדותיה. במקביל, איראן מגלה תעוזה גוברת מול העולם, כפי שהמחישה החלטתה השבוע לאסור כניסה על שליש מפקחי הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית.
>>

נורמליזציה עם סעודיה - שניה רגע

בפגישתם, ביידן ונתניהו דיברו באופן ברור על הסכם שלום בין ישראל לסעודיה, ויורש העצר MBS אומר שהצדדים מתקרבים לשם בכל יום שעובר. הפרשנים באולפנים כבר משדרים אופוריה אבל בפועל הדברים מורכבים יותר...
>>

עסקה משולשת בהחלט יכולה להתממש משורה של סיבות.
לארה"ב ולסעודיה אינטרסים גדולים בעסקה ביניהן.

ביידן מבקש להרחיק את סעודיה ממעגל ההשפעה של סין, להבטיח מחירי נפט מתונים ולגרוף הסכם שלום ואולי פרס נובל לקראת הבחירות.
>>

המלחמה באוקראינה: משחק צבאי תקוע, מגרש גלובאלי משתנה

שנה וחצי, חצי מיליון הרוגים ופצועים לשני הצדדים, אבל כבר שנה שקווי הלחימה סטטיים יחסית. למה המלחמה "תקועה"? מהן התפניות שיכולות לשנות את המגמה? ומערכת בינ"ל שחוזרת להתמקד במאבק שהגדיר אותה ערב הפלישה, המשפיע גם עלינו.
>> מדוע המלחמה "תקועה"?

ברמה האופרטיבית - מתקפת הנגד האוקראינית, שהחלה ביוני במטרה לנתק את קווי האספקה של הצבא הרוסי ואת המסדרון היבשתי לקרים, טרם הניבה שינוי במערכה. זאת, חרף דיווחים (לא מאומתים) על פריצה ראשונית של קווי ההגנה הרוסיים הקדמיים באזור זפוריז'יה בסוף אוגוסט.
>>