פוליטיקה פנים-אמריקאית, מדיניות חוץ אמריקאית ומה שביניהן.
כותב גם בפייסבוק, בטלגרם ובטיקטוק.
מדי פעם גם וויסקי, מרתונים ותרבות פופ.
מנהל את @lib_ra_el
3 subscribers
1. זו האינפלציה, טמבל מעט מאוד בוחרים מוטרדים מסוגיות מקרו כלכליות - יחס חוב-תוצר, גרעון, צמיחה וכו' - וכשאנחנו מדברים על "הכלכלה" כסוגייה עבור בוחרים, לרוב מדובר במיקרו כלכלה, שלה יש בגדול שני צדדים: תעסוקה ויוקר מחיה. בתעסוקה כאמור ביידן עשה עבודה לא רעה בכלל, אבל בכל הקשור בהתמודדות עם יוקר המחיה הוא נכשל בגדול, כפי שגם ראינו ביום הבוחר לפני חודשיים וחצי (לפי סקר גאלופ 90% מהבוחרים דירגו את הכלכלה כנושא "חשוב מאוד" או "חשוב בצורה מכרעת"). 
הגישה הראשונה ממוקדת באינטרסים, ובפרט - מקסום עוצמה. אם נניח, כפי שמספר פרשנים טוענים, שאין לטראמפ שאיפות טריטוריאליות מעבר לשטחה של ארה"ב, הקריאות שלו לסיפוח (באמצעות עוצמה כלכלית, בעיקר) של קנדה, גרינלנד ותעלת פנמה הן בעיקר טקטיקה במו"מ שנועדה למקסם עוצמה מדינית: נקיטת עמדה קיצונית, תקיפה במיוחד, שיהיה קל יחסית לסגת ממנה לעמדה ה-"אמיתית". מול קנדה - שיפור תנאי הסחר והגבלה של כניסת מהגרים; מול דנמרק - שיפור תנאי סחר מול האיחוד האירופי כולו והגדלת תקציבי ההגנה של נאט"ו; מול פנמה - צמצום הנוכחות הסינית בשטחה.
התרחיש השני הוא נפילה לטור הרפובליקני של מישיגן, שנחשבת בו זמנית למדינה שבה האריס הכי חזקה (באופן יחסי כמובן) בגלל מעמד הפועלים ותודות למירוץ בסנאט שבו מובילה חברת הקונגרס אליסה סלוטקין בפער ממוצע גדול של 4% (גדול באופן יחסי כמובן), אך גם למדינה הכי מאתגרת שלה בגלל האוכלוסייה הערבית והמוסלמית המתוסכלת מתמיכת ממשל ביידן בישראל.
האריס יכולה תיאורטית להפסיד כל אחת מהמדינות האלו בנפרד, במידה והיא מפצה עליה במדינה אחרת:
ובאדום מפלגות פועלים המזוהות עם השמאל, כמו הסוציאל דמוקרטים בגרמניה, מפלגתו של הקנצלר אולף שולץ, ו-"ברזיל של תקווה" בהנהגת לולה דה-סילבה. במובן הזה, החלוקה האמריקאית לפיה הרפובליקנים - ה-"ימנים" - מסומנים באדום ואילו הדמוקרטים - ה-"שמאלנים" - בכחול היא היוצא מן הכלל. 
בשעה שהמסמך זכה ללא מעט לעג ברשתות החברתיות על הסגנון שלו - כתיבה באותיות גדולות בלבד, שימוש בסימני קריאה והגדרת יעדים מקסימליסטיים ללא הצבעה על אמצעים להשגתם - מה שמעניין באמת הוא התוכן, ולא הצורה. 
2. חשוב להדגיש: זה כמובן לא מורגש ברמה האזרחית בישראל - ביטול לימודים והתקהלויות, אזעקות ברחבי הארץ, לילה בלי שינה, אלה לא דברים שגורמים לנו להרגיש יותר בטוחים אלא פחות. 
2. הכישלון של הנשיאות למתוח את הקו המוסרי הברור ביותר - ולענות "כן" על השאלה שקריאות לרצח עם הן בריונות והטרדה - מעיד כאלף עדים על הבועה שהן פועלות בתוכה.
2. לנצל את המומנטום של הפחתת האלימות, להימנע מלשוב לחילופי אש, לנסות לחלץ שבויים נוספים וכו'. כמובן ברקע - העולם ייחשף (שוב) לממדי ההרס והמצוקה האנושית בעזה. 
2. שימו לב כמובן שמדובר בכללי אצבע - הם מבוססים על שנים של עיסוק בתחום ושל למידה של האידיאולוגיה הפרוגרסיבית, אבל הם לעולם לא יעבדו בלי אינטליגנציה רגשית וקריאה נכונה של בן השיח.
2. התגובה המיידית של האגף הפרוגרסיבי הייתה, כמובן, גינוי חריף להתקפה של חמאס: הסנאטור ברני סנדרס (ורמונט) וכמעט כל חברות ה-Squad - כולל אילהאן עומאר (מינסוטה), שמעולם לא חסכה ביקורת מישראל - פרסמו הודעות גינוי.
2. באופן טבעי, לאורך זמן זה מייצר הרבה מיסקונספציות סביב האידיאולוגיה הפרוגרסיבית (לטוב ולרע) ובעיקר בין מושגי המפתח שלה, ומקשה לנהל עליה דיון רציני.
2. "אם אתם מבוגרים כמוני," צחקה, "אתם גם זוכרים את הקופות האלה, בעזרתן אספנו כסף כדי לשתול עצים בישראל". יש משהו מרגש בסיפור הזה, אבל הוא גם שורשו של אחד המשברים הכי חמורים ביהדות אמריקה והוא המשבר הדורי - האריס, ילידת 1964, > 
2. אלא יתמקד ביצירה בדיונית (עם השראה) וינסה להבין מה אנחנו כצופים יכולים ללמוד על ארה"ב, הפוליטיקה שלה ומדיניות החוץ שלה, על בסיס הסדרה "הדיפלומטית". זהירות - ספוילרים.