אדום עולה (מבוסס על מאמר שפורסם במקור ב-"דבר"; שרשור; הרבה מאוד כלכלה פוליטית)

במערכות בחירות באירופה ובאמריקה הלטינית, כשמבקשים להציג את התוצאות על מפה, בד"כ נהוג לסמן בכחול מפלגות ימין כמו הליברטריאנים בארגנטינה בהנהגת חביאר מיליי; ובאדום מפלגות פועלים המזוהות עם השמאל, כמו הסוציאל דמוקרטים בגרמניה, מפלגתו של הקנצלר אולף שולץ, ו-"ברזיל של תקווה" בהנהגת לולה דה-סילבה. במובן הזה, החלוקה האמריקאית לפיה הרפובליקנים - ה-"ימנים" - מסומנים באדום ואילו הדמוקרטים - ה-"שמאלנים" - בכחול היא היוצא מן הכלל.

הוועידה הרפובליקנית - בין 20 הנקודות לפרויקט 2025 (פורסם במקור ב-"דבר")

ב-15-18 ביולי תיערך הוועידה הרפובליקנית הלאומית במילווקי, ויסקונסין, במסגרתה ייבחר טראמפ כמועמד המפלגה לנשיאות באופן רשמי - וגם ייקבע מצע המפלגה. השבוע שחרר הקמפיין "מסמך 20 נקודות" שמגדיר את קווי היסוד של מצע המפלגה הרפובליקנית לקמפיין ולכהונה, אם וכאשר ישוב הנשיא ה-45 לבית הלבן.
>> בשעה שהמסמך זכה ללא מעט לעג ברשתות החברתיות על הסגנון שלו - כתיבה באותיות גדולות בלבד, שימוש בסימני קריאה והגדרת יעדים מקסימליסטיים ללא הצבעה על אמצעים להשגתם - מה שמעניין באמת הוא התוכן, ולא הצורה.
>>

עם השיח הגובר על האפשרות להחלפת הנשיא ביידן במועמד אחר, הנה כמה אופציות מובילות:

הסגנית האריס.
היתרונות ברורים - מוכרת, "היורשת הטבעית", הכי הרבה ניסיון רלוונטי.
החסרונות כנראה מתעלים עליהם - נחשבת פוליטיקאית חלשה, לא פופולרית, בלי הישגים בולטים על שמה.

להחליף אותה יהיה להודות בטעות בשיקול הדעת של ביידן, בחוסר האמון בה ובמשתמע - ויהיו מי שייקחו את זה לאזורים האלה - בנשים שחורות בכלל. מושל קליפורניה ניוסם.

ניסיון יש. כריזמה יש. לוק יש. היתרונות ברורים.
החסרונות ברורים לא פחות: "עוד גבר לבן", מגיע ממדינה כחולה, ספג המון ביקורת על התנהלות המדינה, בעיקר כלכלית וסביב משבר חסרי הבית.

https://x.com/WashingtonExp/status/1596732501908946944

כמה תובנות מהפגישות היום בקונגרס:
1. שני הנושאים שהכי מדאיגים את הדמוקרטים - סיוע הומניטארי, ו-"היום שאחרי".
"זה שאנחנו תומכים בהשבת החטופים ובהכרעת החמאס", אמרו לי, "לא אומר שלא צריך להבטיח את זכויות האדם והכבוד העצמי של הפלסטינים."
זה נכון גם לגבי התומכים הגדולים שלנו במפלגה. 2. הרבה נכונות לנהל שיח מורכב, והרבה סקרנות על המצב הפנימי בישראל.
לא אחת נשאלתי "מה ישראלים יחשבו על..." או "איך ישראלים מפרשים את...". יש הבנה - שלעתים לא משוקפת בתקשורת - שלמקבלי ההחלטות בוושינגטון יש זווית מסוימת על העולם ושהם זקוקים גם לפרספקטיבה ישראלית כדי להבין את המציאות במלואה.

קצת תובנות על הלילה, שהוא - בניגוד לאירוע הספינה - בהחלט דרמטי:

1. נקודת המוצא היא שאיראן היום נמצאת במצב *פחות* טוב מבחינה גיאופוליטית בהשוואה ללפני יומיים. איראן השקיעה את כל יכולותיה בלבנות את הפרוקסים כדי שלא תצטרך להתעמת עם ישראל בעצמה, והלילה היא פעלה מחוץ ל-MO שלה. 2. חשוב להדגיש: זה כמובן לא מורגש ברמה האזרחית בישראל - ביטול לימודים והתקהלויות, אזעקות ברחבי הארץ, לילה בלי שינה, אלה לא דברים שגורמים לנו להרגיש יותר בטוחים אלא פחות.
אבל השורה התחתונה היא שמכל האויבים שלנו, איראן היא זו שנערכה הכי פחות לעימות ישיר עם ישראל.

רבות הדרכים (למפות את אמריקה)

1. במדינה גדולה כמו ארה"ב יש הבדלים תהומיים בין קצה לקצה ובין אזור לאזור. חמישים המדינות ו-DC מחולקות, באופן טבעי, לאזורים (regions), אך כל חלוקה נראית מלאכותית במידת מה. בשרשור הזה נעמיק בכמה חלוקות מקובלות, נסתכל על הבעייתיות שבהן, ונציע חלופה.

https://twitter.com/WashingtonExp/status/1752934672907079857

נתחיל במפה הזו, שמציגה את החלוקה הבסיסית ביותר לארבעה regions שמקובלים גם ברוב הסקרים (כששואלים "מאיזה אזור את", יש לרוב ארבע תשובות): המערב, שמשתרע ממונטנה בצפון וניו-מקסיקו בדרום עד חופי הפסיפי;
המערב התיכון, מקנזס במערב ואוהיו במזרח עד הגבול עם קנדה;
>>

מחשבות על השימועים בקונגרס לנשיאות האוניברסיטאות:

1. השימועים פתחו תיבת פנדורה - הם חשפו לקונגרס האמריקאי ולעולם את הבלבול, העיוורון, סובלנות-היתר או "עצימת העין" של חלקים משדרת ההנהגה של האקדמיה האמריקאית בנוגע ליחסה לישראל וליהודים. 2. הכישלון של הנשיאות למתוח את הקו המוסרי הברור ביותר - ולענות "כן" על השאלה שקריאות לרצח עם הן בריונות והטרדה - מעיד כאלף עדים על הבועה שהן פועלות בתוכה.

כמה מחשבות על הגבלות אפשריות על ישראל -

1. ההפוגה ההומניטרית הבאה עלינו ובצידה עסקת השבת החטופים צפויה להיות מהלומה למומנטום הצה"לי. האם היא תוביל להפסקת אש מוחלטת או לא - עוד לא ברור - אבל אחד הדברים שאפשר להניח בסבירות גבוהה הוא שהלחץ הבינלאומי על ישראל יגבר: > 2. לנצל את המומנטום של הפחתת האלימות, להימנע מלשוב לחילופי אש, לנסות לחלץ שבויים נוספים וכו'. כמובן ברקע - העולם ייחשף (שוב) לממדי ההרס והמצוקה האנושית בעזה.

איך לדבר ליברלית

1. כפי שהבטחתי, ובהמשך לפוסטים הקודמים על השיחה עם א' ועל תפיסת ישראל בעיני דמוקרטים וצעירים בארה"ב, בפוסט הזה אנסה לתת *כללי אצבע* לאיך אנחנו מדברים על ישראל בליברלית, ובפרט איך אנחנו מתארים את המצב הנוכחי. 2. שימו לב כמובן שמדובר בכללי אצבע - הם מבוססים על שנים של עיסוק בתחום ושל למידה של האידיאולוגיה הפרוגרסיבית, אבל הם לעולם לא יעבדו בלי אינטליגנציה רגשית וקריאה נכונה של בן השיח.

בצומת, פנה שמאלה: הפיצול באגף הפרוגרסיבי ביחס לישראל, והמלצות להמשך (ארוך אבל חשוב)
1. כתבתי לפני כמה ימים שאנתח את ההשפעות של המלחמה על האגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית ותומכיה ביחסם לישראל. בינתיים שהצטברו מספיק נתונים כדי לשרטט איפה עומד "השמאל העמוק" והיכן קווי השבר בתוכו. 2. התגובה המיידית של האגף הפרוגרסיבי הייתה, כמובן, גינוי חריף להתקפה של חמאס: הסנאטור ברני סנדרס (ורמונט) וכמעט כל חברות ה-Squad - כולל אילהאן עומאר (מינסוטה), שמעולם לא חסכה ביקורת מישראל - פרסמו הודעות גינוי.

חרבות ברזל - עדכונים, פרשנות ומחשבות, כולל נימה אישית

1. א. נאום ביידן

נאומו של הנשיא ביידן (ראו הפוסט הקודם) ייכנס לדברי ההיסטוריה של יחסי ארה"ב-ישראל. מבלי לחזור על דבריו (ראו הפוסט הקודם), הוא נגע בכל הנקודות הקריטיות: > 2. הטרגדיה האנושית, הזוועות שביצע חמאס (כולל השוואה לדאעש, תוצאה של מאמץ ההסברה של אלפי אזרחים ישראלים), התייצבות מלאה נגד שנאה ואנטישמיות >

סדר באגף שמאל: מונחים ומושגים באידיאולוגיה הפרוגרסיבית שחשוב להכיר

1. בישראל אנחנו ממעטים להשתמש במונח "פרוגרסיבי" או "פרוגרסיבים" כדי לתאר מחנה פוליטי או אידיאולוגיה, וכשאנחנו כן עושים זאת - לרוב מוצמדת לו מילה מהשורש ט.ר.ל.ל. 2. באופן טבעי, לאורך זמן זה מייצר הרבה מיסקונספציות סביב האידיאולוגיה הפרוגרסיבית (לטוב ולרע) ובעיקר בין מושגי המפתח שלה, ומקשה לנהל עליה דיון רציני.

1. נאום סגנית הנשיא האריס באירוע 75 שנה לישראל - חמש תובנות

א. אתוס קופת הקק"ל והשבר הדורי

האריס מספרת על כך שבמשך אלפי שנים חלום המדינה היהודית היה, ובכן, חלום (וגם מצטטת את הרצל), והיא משתפת מחוויותיה כילדה באזור סן פרנסיסקו כיצד אספה כסף בקופות הקק"ל הכחולות. 2. "אם אתם מבוגרים כמוני," צחקה, "אתם גם זוכרים את הקופות האלה, בעזרתן אספנו כסף כדי לשתול עצים בישראל". יש משהו מרגש בסיפור הזה, אבל הוא גם שורשו של אחד המשברים הכי חמורים ביהדות אמריקה והוא המשבר הדורי - האריס, ילידת 1964, >

הדיפלומטית - מה אפשר ללמוד מהדרמה הפוליטית המדוברת של נטפליקס?

1. השרשור הזה יהיה קצת אחר מאלה שמפורסמים פה בדרך כלל - הוא לא ינתח את אירועי השעה או סוגיית עומק בפוליטיקה האמריקאית, 2. אלא יתמקד ביצירה בדיונית (עם השראה) וינסה להבין מה אנחנו כצופים יכולים ללמוד על ארה"ב, הפוליטיקה שלה ומדיניות החוץ שלה, על בסיס הסדרה "הדיפלומטית". זהירות - ספוילרים.

זה לא קל לשתף סרטון של IfNotNow, אבל הבעיה שהם מצביעים עליה היא אמיתית וכל מי שישראל יקרה לו צריך להכיר בזה. מיני-שרשור (עם נימה אישית בסוף).

https://twitter.com/IfNotNowOrg/status/1664653553388879873

1. המסר העיקרי שעובר מהסרטון הזה הוא המשבר הדורי ביהדות אמריקה - צעירים יהודים שגדלו בקהילות היהודיות יוצאים נגד האתוס הישראלי של ההורים והסבים שלהם.
מרד נעורים? רצח אב? זה הרבה יותר רציני מזה.

ביידן בהודעה מיוחדת, המכריזה רשמית על יוני כחודש הגאווה: Pride היא החגיגה של דורות של להטב"קים שנלחמו כדי לחיות בחופשיות, והיא גם תזכורת לכך שעוד נותרה לנו עבודה רבה להבטיח שכולם זכאים לשוויון, כבוד, הגנה וחירות.

whitehouse.gov/briefing-room/… 2. רק ב-2023, 600 "חוקי שנאה" הועברו במדינות וברשויות מקומיות, ספרים על הקהילה נאסרים, בלמעלה מ-12 מדינות טראנסים לא מקבלים את הטיפול הרפואי לא הם זקוקים ואלימות נגד הקהילה ותומכיה נמצאת בעלייה.

פושטים רגל? על המשבר אליו צועדת ארה"ב בעיניים פקוחות

1. בלב המחלוקת הציבורית היום בארה"ב נמצאת תקרת החוב האמריקאי - בשעה שהממשל, בהובלת ביידן, מבקש להעלות את תקרת החוב (כלומר, לתקן חקיקה כך שארה"ב תוכל לגייס יותר הלוואות), בית הנבחרים בשליטה הרפובליקנית מתנה זאת בקיצוצי הוצאות. 2. ארה"ב כבר הגיעה לתקרת החוב ב-19 בינואר, אלא שמשרד האוצר הפעיל שורת כלים חשבונאיים כדי להמשיך את זרימת ההוצאות השוטפות.

הבית הלבן מברך על הפסקת האש, הגם ובאופן צונן למדי: ללא חזרה על המחויבות הרגילה לביטחון ישראל ולא כהצהרה אישית של ביידן, כמו שהייתה ההצהרה על סיום "עלות השחר". זה מרתק כי למרות שמדובר בהצהרה חיוורת למדי מבחינת תוכן, זו ההצהרה הרשמית הראשונה של הבית הלבן בנוגע למבצע - במשך חמישה ימי לחימה, הבית הלבן לא התייחס פומבית לאירועים בדרום (להוציא ההודעה על שיחת היועץ לביטחון לאומי סאליבן עם מקבילו הישראלי),

יום הנשיאים שמח!

1. בכל חודש פברואר, יום שני השלישי מצוין ברחבי ארה"ב כיום הנשיאים - וזוהי הזדמנות טובה לכמה עובדות מספריות על נשיאי ארה"ב. 2. 45 אנשים כיהנו בתפקיד הרם ביותר בארה"ב - אך כיוון שגרובר קליבלנד היה הנשיא היחיד שנבחר לשתי קדנציות לא-רצופות, הוא נספר גם בתור הנשיא ה-22 וגם בתור הנשיא ה-24, ולכן ג'ו ביידן הוא הנשיא ה-46.

היורשים, חלק א': הדמוקרטים שמבקשים לרשת את ביידן

1. תוצאות בחירות האמצע לא היו "הגל האדום" שכולם ציפו לו, וביידן זכה לאשרור (מסוים) לכך שהמדיניות שלו זוכה לתמיכה ע"י כך שמפלגתו לא נענשה יותר מדי בקלפי, אבל רוב ההערכות בוושינגטון הן שהנשיא ה-46 לא יתמודד לבחירה מחדש ב-2024. 2. הגיל עושה את שלו (עד 120), הפופולריות נמוכה וביידן הבטיח שיכהן כ-"נשיא מעבר" שיגשר אל הדור הבא של ההנהגה הדמוקרטית. בשרשור הזה אנסה להצביע על חמישה מועמדים פוטנציאליים שיבקשו להחליף את ביידן לא רק בהנהגת המפלגה אלא גם בבית הלבן, עם כל ההסתייגויות הרגילות(וראו את מועמד מס' 2).

שרשור פוסט-בחירות
1. את התוצאות הסופיות אנחנו עדיין לא יודעים, אבל כבר עכשיו יש כמה מגמות מעניינות ששווה לשים עליהן את האצבע - בתוך ארצות הברית ובמדיניות החוץ שלה. 2. ראשית, סיכום של התוצאות ככל הידוע לנו עכשיו: נכון לכתיבת שרשור זה, המצב בסנאט הוא 49-49, לאחר הכרעה באריזונה לטובת הסנאטור המכהן מארק קלי.