הנה זה מתחיל, בשרשור - סקר חדש של מכון קנטאר (דודי חסיד): נפתלי בנט מתחיל להתקבע, נכון לעכשיו, כמועמד המועדף על הציבור הישראלי. והוא פותח פער על נתניהו. זה כבר בולט גם גדי אייזנקוט חסר הניסיון הפוליטי מוביל על נתניהו. החרבת הדמוקרטיה והניסיון להשתלט על מוקדי הכח לא מועילים לנתניהו. הדיקטטורה מסריחה מרחוק

רומניה על ראש שמחתנו בשרשור הבא, לבקשת הקהל. ולמה רומניה מעניינת, אתם תוהים? משום שקרה שם משהו בסוף 2024, שאמור להטריד מאוד, לפחות את אלה שעדיין רוצים לחיות במדינה דמוקרטית. ואני לא מתכוון רק לעובדה שביטלו שם את תוצאות הבחירות לנשיאות. אתם יודעים מה? דווקא לזה אני מכוון 2. נכון לעכשיו, האיש שבגללו הבחירות בוטלו, נמצא תחת חקירה של הרשויות. שמו קאלין ג'ורג'סקו, הוא עלה לסיבוב השני בניגוד לכל הפרשנויות והסקרים, והוא הכניס את בוקרשט, ברלין, בריסל ווושיגנטון לרעידות. למה, בעצם? כי אף אחד לא צפה אותו, ואף אחד לא ציפה לו. אה, וכי הוא חובב פוטין

יום חמישי, סקר חדש של דודי חסיד, מכון KANTAR. סקר גדול, יותר מאלף איש, כולל ערבים.

נתחיל מתועבת חוק הגיוס. הציבור בז לקומבינה האיומה הזו. בז. הלאה: לממשלה הזו אין אמון, אין לגיטימציה ואין ציבור. 66% רוצים בחירות השנה

1. באמת תוהה לגבי ידידיי הליברלים הרדיקליים (לא קורא להם השמאל המתאבד, כי חג). אבל אני באמת תוהה לגבי התוכניות שלהם ולגבי ה-End game במאבק הקדוש נגד הדיקטטורה והחורבניסטים. המחאה הציבורית מרהיבה. אין לתאר את גודל העוצמה והנחישות של הציבור הדמוקרטי. אבל איזה סיפור מספרים בקצוות? 2. ובכן, בקצוות מספרים שצריך לפוצץ את השיחות בבית הנשיא, שצריך להפיל הממשלה, שצריך וצריך ומלא דברים צריך. בהחלט צריך - אבל איך? בשבוע שעבר, עבר תקציב דו שנתי. אם הלוגיקה עוד לא הבהירה זאת, אז הנה פעמון ענק שמצלצל: כשיש לקואליציה 64 ח"כים, האופוזיציה לא יכולה להפילה. פוליטיקה

1. שתי אמיתות פוליטיות כבדות משקל נחשפו בשלושה חודשים של מאבק להצלת הדמוקרטיה הישראלית. הן קשות לעיכול, והן נדחקו והודחקו - אך הן שם, חיות ובעיקר בועטות, וזה יהיה ממש טיפשי להתעלם מהן עוד ועוד. בעיקר מן הטעם הפשוט שהן כאן כדי להשאר 2. א. הקרב הדמוגרפי לקראת הכרעה - ולא לטובת הליברלים. המספרים ברורים, המגמה גם: בציבור היהודי, הימנו-שמרנים הם רוב - ואם אינם רוב ברור, הם יהיו בקרוב. זו מציאות - חברתית, פוליטית תרבותית. השמרנים עושים יותר ילדים מהליברלים, החרדים מובילים במספרים - והתוצאות בקלפיות משקפות את זה

1. נתניהו במלכוד ענק: בדופן אחת - המחאה חסרת התקדים של ישראל הדמוקרטית. בדופן השניה - הבייס והסקרים שעדיין מאותתים שתומכי הממשלה רוצים רפורמה. אם אני צריך להעריך היטב מה קורה כעת אצל נתניהו - הוא מבין את גודל האירוע. את גודל הדרמה. את גודל הטרגדיה שהוא צריך למנוע 2. אבל איך עושים את זה? גם בלונדון, ראש הממשלה עסק בסוגיה הזו ללא הרף. חשש וספק מכרסמים בו: הוא חושש להיות זה שאוכל את הדגים וגם מגורש. רוצה לומר: הוא חושש שגם אם יבלום כעת את החקיקה - המחאה לא תעצר. הוא שבוי בתובנה שהכל נועד להפיל אותו מהשלטון, ללכת לבחירות. נתניהו סופר דולרים

טקסט שכתבתי בסוף דצמבר 2022 ופורסם בתחילת ינואר באנגלית. ארוך!

1. ראש המטה הכללי של צה"ל, רב אלוף אביב כוכבי, טילפן ימים אחדים לפני סיום תפקידו החשוב אל בנימין נתניהו. במילים פשוטות, כוכבי אמר לנתניהו: אני מודאג ממה שאתה ושותפייך עושים לצבא. נתניהו הוא ראש הממשלה הבא של ישראל. 2. בחודשיים האחרונים הוא מנהל משא ומתן קואליציוני שאפשר לדמות אותו לקרקס גרוטסקי או לפארודיה על פוליטיקה ופוליטיקאים. תוכנית סאטירה קיצונית במיוחד עם תסריט שנכתב בגיהנום. כי אם היה לדמוקרטיות גוססות גיהנום, הוא היה נראה כמו ההסכם הקואליציוני שבישלו נתניהו ושותפיו.

1. שרשור פוליטי, מקווה שלא יהיה ארוך:
כבר כמה שנים שלפיד ואנשיו, וגם גנץ ואנשיו, מדברים על שיתוף פעולה עם הליכוד - "ללא נתניהו". הנרטיב הזה היה חלק מה"רק לא ביבי" (רל"ב), והיה פסקול לחמש מערכות בחירות. זו היתה, במובן מסויים, קריאת קרב עבור המחנה הליברלי: בלי ביבי, הכל יהיה בסדר 2. בחודש יוני 2022, כתבתי בפעם הראשונה על הצורך להפטר מהרל"ב, משום שהמסר הזה הפך, אסטרטגית, ליותר מזיק מאשר מועיל. במחנה הליברלי סברו אחרת. לפיד וגנץ, וכל שאר אנשי המחנה, תקפו את כל מי שהעיז לערער על האסטרטגיה הזו. בלי ביבי, הם אמרו, נקים איתם ממשלת אחדות בחמש דקות

1. בואו איתי רגע לסיור קצר בנבכי הסקרים (זמניים, רגעיים, משתנים - ובכל זאת). נהוג לבחון בימים אלה מיני שאלות שנוגעות למהפכה המשפטית וגם למנדטים שיש או אין למפלגות. אלה סקרי מצב רוח. משתנים. אין מה להתחתן איתם. אך בעת הזו, הנה שילוב של כמה נתונים מעניינים מסקרים רציניים 2. למשל: הקואליציה כבר מגרדת את ה-57. גנץ את ה-18. זה נחמד, אבל לא קריטי. מה כן קריטי? עוצמה מאבדת לליכוד, וליכוד מדמם לגנץ - כולל כאלה שהצביעו עוצמה. סיבובי. ועדיין לא דרמטי. מה כן דרמטי? הליכודניקים בורחים מהליכוד לא בגלל המהפכה, אלא בגלל ביבי. היד שהביאה, היא היד שמרחיקה

שרשור, אולי קצת ארוך.
1. נסיעות לחו"ל עם ראש ממשלה ישראלי הן תמיד חוויה, תמיד אירוע שנחרט בזכרון והופך לחלק מהסיפורים שמלווים את חייו של כתב פוליטי ומדיני. השבוע נסעתי עם בנימין נתניהו לברלין, לנסיעה שהתקצרה לפחות מ-24 שעות הקטיות על אדמת גרמניה. הייתי איתו כבר בחו"ל בעבר 2. הפעם, זה היה אחרת. זו היתה נסיעה של חרדות, של פחדים ודאגות. במשך שעות, המתנו לראש הממשלה בשדה התעופה בן גוריון. האירוע הביטחוני והשיחות סביב מתווה הנשיא דחו את שעת ההמראה בכחמש שעות. ואז התברר שגם השהות עצמה מתקצרת משמעותית. האווירה היתה מתוחה, כבדה, מלאה בסימני שאלה. יבטל?

1. לא תכננתי לכתוב על הלמ"ס, אבל מיכאל שמש הביא עוד פרט חשוב באובססיה החדשה של נתניהו, וגיל פלדמן נתן פה כמה שורות שמסבירות, אז אוסיף גם: במשטר לא דמוקרטי המצב נוטה להדרדר במהירות. הנתונים מראים מהר מאוד את השינויים. על המספרים אי אפשר לעבוד. הם מדברים אמת. וזו בדיוק הבעיה 2. למה בעיה? כי המשטר הבטיח שינויים כלכליים לבוחרים. צמיחה, השקעות, ירידה באינפלציה, ירידה במחירי הדיור, ירידה במחירי המזון. מיליון ואחד דברים שמרכיבים את הדבר הכי חשוב בכל מדינה: את התחושה של הקהל. התחושות קובעות יחס למשטר. כשנתניהו מתחיל להתעסק עם הלמ"ס, האזעקה צריכה לפעול

1. מוכרח לשתף: יש לי דמעות בעיניים. זה קורה לי יותר ויותר בתקופה האחרונה, רוח התקופה כנראה משפיעה גם עליי. יש לי דמעות כי דברי המפכ"ל הזכירו לי רגעים שלעולם לא אשכח מדצמבר 1989, ברומניה. הייתי בן 11 סה"כ, בוהה במסך הטלוויזיה ורואה לנגד עיניי עם שמפסיק לפחד וקם ונאבק על חירותו 2. היו שם רגעים של אימה ופחד, של טרור ושל חרדה. בימים הראשונים של המהפכה, החיילים והשוטרים עוד שירטו את המשטר הדיקטטורי. אך אלפי המפגינים הנחושים נעמדו מול החיילים והטנקים והנגמ"שים ושרו: Armata e cu noi, הצבא איתנו. זה היה המנון התקווה שמנע טבח ורצח. הצבא איתנו, שרו המפגינים

זה הולך להיות שרשור קצת ארוך:
1. כתבתי כאן לפני כמה ימים שההתחזקות של ערוץ 14 היא אחד הדברים הכי טובים שיכולים לקרות לתקשורת הישראלית בכלל, ולעתונות בפרט. ערוץ 14. כלי תקשורת מזוהה ימין שמרני מלא מלא, שאינו מסתיר את נטיותיו, פועל במודע וגלוי כדי לקדם את תוכנית להרס הדמוקרטיה 2. לנוכח האנשים שעובדים בערוץ הזה, זה לא אמור להפתיע אף אחד. העמדה הברורה והחד משמעית של הערוץ, המתייצב באופן חד צדדי לצידו של בנימין נתניהו וחייליו, הוא בשורה משמעותית: אין עוד מסיכות, אין עוד פערים, תם פרק הבכי והנהי של הימנו שמרנים. באיחור לא אופנתי, ישראל הפכה לארה"ב. ברכות

1. ב. נתניהו הוא איש חכם ופנומן פוליטי. יתרונו הנוסף: הוא יודע היסטוריה. למעשה, לא רק שהוא מכיר היסטוריה, הוא סבור כי היסטוריה היא הדבר החשוב ביותר בחייו של אדם. ולכן, כמי שמכיר היסטוריה כה טוב, הוא יודע שלמהפכה שלו סיכויים לא מעטים להצליח. ההיסטוריה מלמדת שהוא עשוי להיות צודק 2. אם מסתכלים על מה שקרה בעולם מאז שלהי המאה הקודמת, כלומר מאז 1990 והלאה, יש לא מעט ראיות שמנהיגים פוליטיים שביקשו לבצע פיגוע בשיטת המשטר שבה הם צמחו - הצליחו לא רע בכלל. ולדימיר פוטין עלה לשלטון ברוסיה כשהמצב במדינה היה כאוטי. היתה אומנם דמוקרטיה, אך המצב בשטח היה מופרע ופרוע

1. דיקטטורות במאה ה-21 לא נראות כמו דיקטטורות של פעם. לא תראו טנקים ברחובות, וגם אנשי החרש של משטרת המחשבות לא יחכו לכם בצללים. אף אחד לא יגרור אתכם לתוך ואן עם חלונות שחורים באמצע הלילה. ורוב הסיכויים שהדיקטטורה לא תפריע לכם לאכול במסעדת השף האהובה עליכם. זה ירגיש לכם "רגיל" 2. אבל זה לא רגיל. שום דבר לא רגיל. משטר לא דמוקרטי חייב להטיל פחד עמום. פחד מפיטורין, פחד לבקר, פחד לפתוח את הפה כשלא טוב. פחד הוא אלמנט חשוב בתחזוק משטר לא דמוקרטי. בכיתה ג' או ד' בבית הספר לאומנויות ומוזיקה בבאיה מארה שבצפון רומניה, הרגשתי בפעם הראשונה כיצד פועל מנגנון פחד

1. הפופוליסטים יציגו את הטבלה הזו 👇 ויגידו: אוי, תראו. ישראל מחולקת: ישראל השניה, המסכנים, עם ביבי, העשירים שמאלנים. זו דרך נחותה ומסולפת להתייחס לעובדות. והעובדות הן שמצביעי המחנה הדמוקרטי, ה"בוגדים" ו"עוכרי" ישראל, הם אלה שסוחבים את ישראל על הגב. לא ליד, מלא מלא. הם בעלי הבית 2. לא משנה כמה צרחות של פייק וכמה איומים יושמעו כאן לפרק את הדמוקרטיה: בלי דמוקרטיה, אין שמאלנים. בלי שמאלנים, אין כלכלה והיי טק וכסף. בלי כסף אין מדינה. כלומר יש, אבל היא אוגנדה. אין פה משחקים: מי שמייצר ובונה והופך את ישראל לפלא שהיא - הם הליברלים. בלעדיהם, יש פה חושך. על מלא

מחקר טרי של הפסיכולוג הפוליטי נמרוד ניר, האונ' העברית

1. המעבר של הימין הישראלי אל השמרנות הושלם. כלומר: הימין-שמאל נקבר רשמית. הערב, ממש עוד מעט, יפתח בתל אביב כנס שמרני מרשים, בהשתתפות בן שפירו, המגה סלב של השמרנים האמריקנים. יהיו שם עוד דמויות, כמו אמיר אוחנה עמרי כספי, אבל במחילה מהם - שפירו, דן שניידר ושות' הם החשובים הערב 2. החשיבות שלהם לא נובעת רק מנוכחותם, אלא מעצם העובדה שהימין הישראלי זצ"ל, שוקע בחיפוש עצמי בנבכי השמרנות. וזה לא קורה משום שנמאס לנתניהו לקרוא לכל יריביו שמאלנים או בוגדים, אלא משום שהשטיק הזה מת מזמן. אין פה שמאל שמסכן, חלילה, את המדינה עם הסכם שלום, כך שהכזב הזה נרקב

1. לעתים קשה להאמין באיזו אדיקות פועלת החונטה האנטי ישראלית כדי לנרמל שחיתות, אבל קל מאוד להוכיח את כוונותיה הזדוניות, וגם את שיטות הפעולה שלה. תנועת מלקחיים של הפצת bigger elsewhere לצד פמפום אגרסיבי של תבשילים לא מבושלים כעובדות דרמטיות, מייצרת תחושת התרחשות במקום שאין בו כלום 2. החונטה שמה לה למטרה לייצר נירמול לשחיתות של המנהיג הפוליטי שאותו היא משרתת. במקרה, אותו מנהיג עומד לדין על 3 סעיפים פליליים, שכולם מתחברים זה לזה דרך קו מחבר אחד: ריקבון מוסרי וחזירות. למה חשוב לחונטה לנרמל את הריקבון באמצעות חצאי בלופים? כדי לתת תחושה שכולם רקובים ומושחתים

1. הרס התקשורת החופשית ברוסיה על ידי פוטין הוא עוד צעד בדרך חזרה אל שנות המלחמה הקרה. בימים ההם (אותם אני זוכר כילד ברומניה הקומוניסטית), מידע אמין היה מצרך נדיר. כמעט בלתי נגיש. מיליוני בני אדם שחיו מעבר למסך הברזל חיפשו דרכים לקבל אינפורמציה אמינה ואמיתית מן המערב. זה היה קשה 2. הרדיו היווה את אחד האמצעים היחידים שאפשרו, איכשהו, להאזין למה שקורה מחוץ לבועת הפרופגנדה של המשטר. רדיו אירופה החופשית (EUROPA LIBERA), VOA - VOICE OF AMERICA - אלה היו התחנות שניסו לשדר לתוך הגוש הקומוניסטי. האמריקנים השקיעו מאות מיליוני דולרים לאורך השנים כדי לחדור את החומה

1. זהו, הם חזרו. חברי הכת הצודקת תמיד - חזרו, ובגדול. לקח לו קצת זמן, אבל השמאל המתאבד התעורר. הוא קם לתחיה. הוא קם ונואם ונוהם את טיעוני העיוורון, כאילו לא קרה כאן דבר בשנים האחרונות. הצדקנות המאוסה חזרה לשיח הציבורי. והנה, השמאל המתאבד מוכן להקריב את הכל שוב. 2.על מזבח שיח שקרי וריקני על כלום ושום דבר. גבירותיי ורבותיי, השמאל המתאבד חוזר לבמה, והוא מגביר את הקצב בדרכו למשימה הגדולה מכולן: להתאבד סופית, ולהחזיר את בנימין נתניהו ללשכת ראש הממשלה. ובדרך, לכבות את האור על מדינת ישראל הדמוקרטית והליברלית