הערכת מצב, חודש +5 ימים למלחמה - שורה תחתונה - בזמן שצה"ל נלחם בעזה, ומשיג הישגים צבאיים מסוימים, נתניהו והממשלה גורמים לישראל הפסדים הולכים וגוברים בזירה המדינית. גם בקרב ראשי המדינות וקובעי המדיניות,וגם בדעת הקהל.
הסכנה להתרחבות הלחימה לצפון ולאיו"ש לא חלפה.
תפקוד הממשלה מחפיר ונראה כי איננו בר-תיקון. ה'שעונים' - צבאי, מדיני, פוליטי, חטופים, כלכלי, אזרחי, משפטי, תודעתי - אינם מסונכרנים, והזמן ככלל אינו פועל לטובתנו.
פירוט -
1. ההישגים הצבאיים של צה"ל הם בעיקר ההגעה ללב עזה בזמן לא ארוך מדי, ובמחיר לא כבד מדי. אבל מיטוט חמאס בכל שטח עזה עדיין רחוק מאוד.

הערכת מצב, 4 שבועות למלחמה -
1. הפערים בין ממשלת ישראל לממשל האמריקני מתרחבים. המתיחות גוברת. הממשל מבין שלישראל יש אסטרטגיה של לחימה ממושכת, ללא מצב סיום ברור, וללא שום מהלכים מדיניים.
2. מספרי ההרוגים הבלתי-מעורבים בעזה, כולל ילדים, גבוהים מאוד. התמונות והקולות משם מתסיסים ציבורים רחבים בעולם הערבי והמערבי, ויוצרים לחצים משמעותיים על ראשי המדינות ומקבלי ההחלטות.
3. ארה"ב מנסה ללחוץ על ישראל לשנות את אופן הלחימה כדי להפחית את 'הנזקים האגביים' והתודעתיים, אבל ישראל ככל הנראה מסרבת.
4. ארה"ב לוחצת להפוגה הומניטרית / הפסקת אש זמנית בכדי לאפשר את שחרור

"נקודת פיתול" - הדילמות האסטרטגיות של ישראל, וכיצד נכון לנהל אותן -
1. הגדרתו של הנשיא ביידן לרגע ההיסטורי שאליו הדרדרנו, קולעת. זו אכן "נקודת פיתול" פוטנציאלית, שסכנותיה גדולות מאוד.
2. תום פרידמן העלה עכשיו טור-בלהות שאני לא זוכר כמוהו, ובו תחזיות כמעט אפוקליפטיות על "הטעות הנוראה שישראל עומדת לעשות". בתמצית - הדרדרות למלחמה אזורית שתגרור לתוכה גם את ארה"ב, ובסבירות לא נמוכה גם את רוסיה וסין.
3. התרחיש ברור - חיזבאללה נכנס למערכה, בין אם עקב החלטה אסטרטגית שלו ושל איראן, בגיבוי רוסיה, או כתוצאה מהידרדרות עקב חילופי אש מסלימים. המלחמה הופכת אזורית,

ביקור ביידן - המשמעויות
1. אין לביידן ואנשיו אמון בנתניהו ובאנשיו.
2. למרות זאת, ביידן הציב את ארה"ב בפוזיציה אסטרטגית חסרת תקדים לצד ישראל - למעשה מה שעומד למבחן הוא *ההרתעה האמריקנית*, לא פחות מאשר יכולתה של ישראל להשתקם מהמפלה ולצאת מהמלחמה בעמדה סבירה.
3. הקולות בימין המשיחי ובשורות המתלהמים המקצועיים, ה"מזהירים" ממעורבות-יתר של ארה"ב, הם מופקרים ומסוכנים. בשעת חירום זו, הקרנת המחויבות והעוצמה האמריקנית היא תרומה אדירה לבטחון הלאומי הישראלי, להרתעה הישראלית, ולדימוי של ישראל כחלק מן העולם הדמוקרטי-ליברלי, המתמודדת מול" ציר רשע" רוסי-איראני-חיזבאללה-

"בקבינט הוחלט שלא לדון במטרות המלחמה". זו המשמעות של ההחלטה הפחדנית, המסוכנת, המופקרת, לא לדון ב"יום שאחרי". אף ממשלה דמוקרטית בעולם לא היתה 'מחליטה שלא להחליט' על מטרות מלחמה. אף פרלמנט במדינה דמוקרטית לא היה מאשר יציאה למלחמה בצורה כזו. וגם הציבור הישראלי צריך להתקומם על כך. יתרה מכך - זהו שקר שנתניהו משקר לקבינט ולציבור. נתניהו דן ב"יום שאחרי" עם כל גורם בינלאומי שאיתו הוא נפגש, ובראש ובראשונה הנשיא ביידן ומזכיר המדינה בלינק. נראה לכם שראשי מדינות רציניים מסתפקים ב"קודם נמוטט את שלטון חמאס ואז נראה מה עושים"?
נחדד - נתניהו מנהל מערכת של הונאה מול

איפה אנחנו עומדים? ולאן הולכים מכאן?
ישראל ספגה את המכה הקשה בתולדותיה. השילוב של ההרס שזרע נסיון ההפיכה המשטרית, לאחר 16 שנות שלטון נתניהו והרקבת מוסדות המדינה והתודעה הלאומית, עם מתקפת "פרל הארבור" של החמאס מעזה, הביא אותנו לצומת היסטורית מכוננת.
השיקום מן הטראומה הלאומית ייארך שנים. השיקום הזה יחייב לא פחות מאשר הקמה-מחדש של המדינה, על מוסדותיה, חוקותיה, ערכיה, גבולותיה וסדרי העדיפויות שלה.
כמו שכתב כאן מישהו - הערבים ספגו תבוסות והתאוששו מהן. עכשיו תורנו ללמוד איך עושים את זה...
העם הישראלי חזק ונחוש, ואנחנו נגייס את כל המשאבים הלאומיים, הקהילתיים,

מה עושים? וחשוב לא פחות, מה לא עושים -
1. לא נכנסים למהלך קרקעי ברצועה בטווח הקצר.
2. לא מקבלים את המשך כהונת נתניהו כראש ממשלה.
3. לא מקבלים את המשך כהונת קבינט המשתמטים וחדלי האישים.
4. מבצעים תהליך שיקום ראשוני, מהיר ככל הניתן, של תפקוד הצבא ומערכות החירום, תוך הסתייעות ביוזמות האזרחיות המופלאות שקמו כאן יש מאין.
5. נכנסים לתהליך חשיבה אסטרטגית מן הסוג שכל ממשלות ישראל מאז 2005 נמנעו מלבצע - מגבשים חלופות אסטרטגיות חדשות ויצירתיות להתמודדות עם האתגרים הבאים, כל אחד בנפרד, וכולם יחד, משום שיש ביניהם זיקות רב-מימדיות -
א. רצועת עזה, על 2 מליון

קבינט חירום בראשות נתניהו -
1. הענקת פרס לאחראי הראשי למחדל הנורא בתולדות המדינה.
2. הבטחת המשך הניהול העברייני, הכושל, המזעזע, תוך ניגוד עניינים מהותי, של המלחמה ושל כלל ענייני המדינה.
3. בקבינט כזה לא יהיה שום "איזון". נתניהו ימשיך לקבוע הכל, והגנצים יתנו לו - מרצונם או שלא - מחסה מזעם הציבור.
4. כמי שישב בעשרות דיוני קבינט, תחת שלושה ראשי ממשלה, אני יודע שראש ממשלה הוא הפוסק האחרון, גם אם יש חילוקי דעות. על אחת כמה וכמה כשמדובר בנתניהו, ראש ממשלה שמכהן כבר 16 שנה, ושגנץ, אייזנקוט וגם לפיד רגילים לעבוד תחתיו ולקבל את מרותו.
5. הציבור לא יתן אמון

שום תגובה צבאית, נרחבת ככל שתהיה, לא תחזיר את הגלגל לאחור ולא תימחה את העובדה המכרעת - חמאס היכה את ישראל מכה קשה, אסטרטגית, היסטורית.
הוא הצליח לבצע את המהלך המבריק הזה, שיילמד בבתי ספר צבאיים עוד שנים רבות, בגלל מדיניות ממשלת נתניהו הנוכחית, וממשלות נתניהו הקודמות, וגם בגלל מדיניות שאר הממשלות שמשלו בישראל מאז ההתנתקות. את ההיגיון האסטרטגי של "שליטה מבפנים" בעזה, שכשל, החליף הגיון אסטרטגי של "שליטה מבחוץ" בעזה, שגם הוא נכשל.

זה חשוב, מכיוון שהדיון הציבורי, והממשלתי, כבר הולך למחוזות המוכרים והכושלים של "יותר מאותו דבר". נגייס לא עשרות אלפי

המהלך של חמאס מפתיע מאוד, ולא ברור מה ההיגיון האסטרטגי שלו. האפשרות הסבירה ביותר היא שזהו רק מהלך פתיחה למלחמה רב-זירתית, שבה חיזבאללה ינגן כינור ראשון, ואיראן תנצח על התזמורת. צריך לקוות שזה לא המצב.
אם מדובר במהלך של חמאס-נטו, התגובה הישראלית צריכה להיות חסרת תקדים. הבעיה העיקרית היא שישראל תחת ראש ממשלה #לא_כשיר, עם קבינט של חדלי אישים, חסרי יכולות, וחלקם משיחיים פונדמנטליסטים ששואבים את עמדותיהם מרבנים ומכתבים עתיקים. לציבור הרחב אין שום אפשרות לתת אמון בהחלטות נתניהו והקבינט הזה. נקודה.
בטווח המיידי אין ברירה אלא לבלום את המתקפה, למנוע בכל דרך

נתניהו חופר מינהרה לריאד כדי להימלט ממעשיהו. זה שקוף. הוא שולח בובות-שרים לביקורי סרק בממלכה (כץ, קרעי, אולי תכף גם דיסטל וסילמן, שיתפעלו מזכויות הנשים שם). הוא דואג לפזר 'אבקת-שלום' בתקשורת וברשתות ("מזרח תיכון חדש", עם אחוות דיקטטורות במקום אחוות עמים). הוא מסגביר לסעודים מה "האינטרס האמיתי" שלהם - לזרוק את הפלסטינים מתחת לגלגלי האוטובוס.
הוא גם דוחק בממשל האמריקאי לתת ל-MBS את יהלומי הכתר, כולל גרעין, כולל ברית הגנה (בפעם הראשונה בהיסטוריה של ארה"ב - ברית הגנה עם דיקטטורה אכזרית עם רקורד של תמיכה מאסיבית בטרור, רצח מתנגדי משטר או עינויים וכליאתם).

הנה הבעיה - אנחנו חיים במציאות שונה לגמרי מכל מה שהכרנו בעבר. השינוי כבר התחולל, אבל התודעה שלנו טרם הפנימה אותו. מדוע? משום שהוא כל כך קיצוני, מופרע, בלתי מתקבל על הדעת. ומשום שהפנמתו תחייב אותנו לפעולות קשות, תובעניות, ומפחידות.

מהו השינוי? אנחנו חיים תחת משטר שמוכן להחריב את מוסדות המדינה. פשוטו כמשמעו. ליטרלי להחריב, להרוס, להשמיד ולאבד.
אילו מוסדות? מערכת המשפט, צה"ל, מערכת הבריאות, משטרת ישראל, מערכת החינוך הממלכתית, ההיי טק, משרד האוצר, בנק ישראל, שירות המדינה, וזו לא רשימה מלאה.

להחריב לשם מה? לשם הנצחת השלטון, ושינוי אופי המדינה, מדמוקרטיה

הצהרות נתניהו וגלנט -
1. ארוע מיותר. שכפול מלא של הצהרות אמש.
2. "הצהרות" במקום מסיבת עיתונאים עם שאלות - חרפה מתמשכת, והתקשורת צריכה לדרוש שינוי במלוא העוצמה.
3. להלן המסרים העיקריים של נתניהו וגלנט, ולצידם המציאות כהווייתה -
א. "הנחתנו על הג'יהאד את המכה הקשה בתולדותיו" - שקר. רק לפני 10 חודשים הונחתה מכה קשה יותר.
ב. "נכנסנו למערכה מאוחדים, אנחנו ביחד ונצא מזה יחד" - שקר כפול 3. נכנסנו מפולגים מאי-פעם, תוך כדי המערכה שרת ההסתה ושרים נוספים ממשיכים להסית כנגד הישראלים הדמוקרטים ללא הפסקה. כשנצא מהמערכה נחזור לאותה נקודה שבה היינו בתחילתה - ממשלה של

נתניהו ציטט את הקלישאה החבוטה "בתחבולות תעשה לך מלחמה". הג'יהאד האיסלאמי מפגין תחבולנות וחשיבה אסטרטגית, ולא משחק לפי הכללים. הוא כבר "שבר את המשוואה" של גרוי-תגובה, שהפכה לשיגרה מאז 2006. מה השיקולים שלו? האם זו בחירה מושכלת או כורח מבצעי? האם יש נסיון לתאם תגובה בין ארגונית ורב זירתית? האם זו רק המתנה להזדמנות מבצעית? האם זה רצון להתיש ולמתוח את הציבור הישראלי ואת הממשלה? לא ברור.
אבל המצב הזה מזמין גם את ישראל לעשות את מה שהיא בדרך כלל לא טובה בו, ולחשוב מחוץ לקופסה. למשל - ישראל יכולה לפנות לציבור בעזה מעל ראשי הארגונים ולהציע פתיחה של

כמה אמיתות על המבצע בעזה -
1. הסיכול לא ממוקד - לפי הדיווחים עד כה נהרגו 3 טרוריסטים, פלוס 9 חפים מפשע.
2. המבצע לא "ישקם את ההרתעה" - מי שירה 100 רקטות רק בשבוע שעבר בגלל שישראל הניחה לאסיר לגסוס, למוות בכלא, משביתת רעב? מי שירה פעמים רבות בעבר למרות אינספור "מבצעים לשיקום ההרתעה"? לא יהסס לירות גם בעתיד.
3. ישראל והחמאס שותפות אסטרטגיות - כן כן, כמה שזה נשמע מוזר, שני השחקנים המעצבים בעזה יצרו כבר מזמן "כללי משחק" נוחים עבורם. ישראל "רואה בחמאס אחראי לכל מה שקורה ברצועה", חוץ מאשר במצבים שבהם היא בוחרת אחרת... וחמאס "מכה בישות הציונית ומחויב

מבט אסטרטגי לשבוע, ולחודש, הקרוב:
1. נתניהו ממוקד בהעברת התקציב, שהיא תנאי לשרידותו ולשרידות ממשלתו.
2. ההסכמים הקואליציוניים המטורפים שחתם מחייבים אותו לתקציב בדיוני, שהמספרים שלו לא מתכנסים - צניחה בהכנסות ממסים, בפעילות ההיי טק, בהשקעות חיצוניות ופנימיות מזה; וגידול עצום בהוצאות על סקטורים לא יצרניים ולא כלכליים (חרדים ומתנחלים).
3. כל זאת כמובן בצל המשך איום ההפיכה המשטרית, שרק יחריף את המגמות השליליות.
4. בקרוב - הרעת אופק דירוג האשראי של ישראל מטעם חברות דירוג נוספות, מה ששוב יחריף את אותן מגמות שליליות.
5. הרכבת הכלכלית נוסעת לכיוון הלא נכון,

מה נשתנה המשבר הנוכחי עם ארה"ב ביחס לקודמיו? הסבר-
ישראלים בוגרים חוו כבר משברים בין נתניהו לנשיאים וממשלים אמריקנים. תומכי נתניהו יכולים לכאורה לומר לעצמם" עברנו את אובמה, נעבור גם את זה".והמהדרין יאמרו אפילו " עברנו את רייגן וביטול הערבויות, נעבור גם את זה".
ביג מיסטייק מה נשתנה המשבר הזה מכל קודמיו? שני פרמטרים מרכזיים -
1. שבכל המשברים הקודמים הנושא היה מדיניות ישראל, וספציפית מדינות ישראל מול הפלסטינים. המשבר הזה הוא לא בגלל מדיניות (זה שם, אבל בשוליים) אלא בגלל אי-כשירות אישית. דרגי המקצוע בממשל הגיעו למסקנה שנתניהו לא כשיר לתפקידו. לא

ישראל על עברי פי פחת. נדרשת בלימה מיידית, חזקה, ולא קצרת טווח.
נתניהו המבוהל וחבר סריסיו מנסים למכור לנו "הקפאה עד אחרי החגים", לצורך "חישוב מסלול מחדש".
*לא קונים*.
נדרשת כאן בנייה של 3 מסלולים, שיתנהלו בו-זמנית -
1. מסלול עצירה מוחלטת של כל מהלכי ההפיכה.
2. מסלול בניית חוקה.
3. 3. מסלול הוצאת נתניהו לנבצרות והחלפת ראש ממשלה, ויתכן שגם החלפת הממשלה כולה.
בתמצית -
1. הממשלה תתחייב בפני הציבור, בפני הכנסת ובפני נשיא המדינה לעצירה מוחלטת של כל הליכי החקיקה הקשורים להפיכה (יש רשימה של 141 חוקים, שפורסמה ב-YNET).
העצירה לא תוגבל בזמן, אלא תימשך עד להגעה להסדר

בן גביר לא טיפש. הבחירה שלו לנאום באזכרה לכהנא, דמות מוקצה מחמת מיאוס המוכרת כטרוריסט בארה"ב ובאירופה, מעידה שהוא לא מחפש "להתמתן" ו"לתקן" אלא לשעוט ולשבור. זה מסר ברור גם לנתניהו ושאר מרכיבי הקואליציה, וגם לארה"ב ולכל ידידי ישראל הליברלים-דמוקרטים בעולם. כמו שאמר תום פרידמן - The Israel we knew is gone.

בן גביר יאיץ את תהליך הסקת המסקנות וגיבוש המדיניות מול ממשלת נתניהו ה-6 בעולם המערבי - הממשלה תוכר כלגיטימית, אך סיעת "עוצמה יהודית" בוודאי, וכנראה גם סיעת "הציונות הדתית" כולה, ושריהן בממשלה - יהיו מוקצים ולא ייחשבו בני שיח לגיטימיים.
זה מודל מוכר

איך נתניהו יפטר את היועצת המשפטית לממשלה ויחליף אותה בביביסט נאמן? והאם הוא יוכל להשתמש במשפטנים ביביסטים כדי לזייף את הבחירות?
נשמע מוגזם? נשמע מופרך? ובכן, זה כבר כמעט כמעט קרה, בבית הלבן של טראמפ, אחרי הפסדו בבחירות וכמה ימים לפני ההסתערות על גבעת הקפיטול. הוושינגטון פוסט מביא את הסיפור, על סמך עדויות רבות של מי שנכחו בבית הלבן ובמשרד המשפטים האמריקני, וראו ושמעו הכל בזמן אמת. לינק לכתבה המרתקת בסוף השרשור. הנה עיקריה -
ג'פרי קלארק, פקיד בדרג בינוני במשרד המשפטים, מינוי פוליטי של מחנה טראמפ, מומחה בדיני איכות סביבה, טראמפיסט ואופורטוניסט

עוד ועוד סימנים מעידים על האמא והאבא של התרגילים המסריחים שבני גנץ ונתניהו מבשלים מאחורי הקלעים. צריך לומר את זה הכי ברור שאפשר - בגידה נוספת של גנץ בבוחריו צריכה לחסל את הקריירה שלו. נקודה.
האם יש סיכוי להצלחת התרגיל הזה? האם נתניהו יסכים להקמת ממשלה חדשה בכנסת הזו, שהוא לא יעמוד בראשה? יתכן בהחלט. התחשיבים של נתניהו מאוד מורכבים, וקשה לנסות להעריך אותם ברזולוציה גבוהה.
אבל אם ננסה בכל זאת -
הזמן עובד נגד נתניהו. עם כל שבוע וכל חודש וכל מושב של הכנסת שעוברים בלי שהממשלה נופלת, הפתיל של החרדים מתקצר, והתסיסה של יושבי הקרנות בליכוד גוברת גם היא. גם