שוב יום מעייף של ניסיונות להדוף מגיבי "אז מה אתה מציע?". אני מרכז כאן כמה טקסטים והפניות שמסבירים למה זו שאלה קנטרנית (במכוון או לא במכוון) ולמה היא מראש ממוסגרת בהנחות שאסור לקבל.

זה יהיה ארוך. כל עוד השואל מניח את הנחות המסגרת, אין טעם לדיון. ממילא דיוני טוויטר נועדים לכישלון כמעט תמיד, ודאי שתחת מטחי טילים, ודאי וודאי כאשר הנחות המוצא כל כך מקוטבות. מה שנתפס בתגובות שלי כהתחמקות או קוצר רוח הוא פשוט גישה פרגמטית למה שאפשר ואי אפשר להשיג כאן,

כנס אירופאי די חשוב בתחום שלי, מתקיים בספרד כל שנה. חולק את זה כאן למרות שברור שזה מזון להייטרים. אבל זאת הזדמנות אולי להבהיר את העמדה המסובכת של אקדמאי במצבי:

1. זין, רציתי לטוס לברצלונה.
2. לא, אף פעם לא עלה על דעתי שהתמיכה שלי במאבק הפלסטיני היא קלף כניסה למקומות שמחרימים ישראלים. אני תומך במאבק הפלסטיני כי זה הדבר הנכון לעשות.
3. חרם קולקטיבי מהגדרתו פוגע לא רק באחראים לפשעים אלא גם לשותפים בכל הרמות. אני שותף.
4. לפעמים השותפים הם שותפים בעל כורחם. גם כשאני מחרים תוצרת התנחלויות, יש שם ילדים חפים מפשע (מתנאל והודיה) שנפגעים על לא עוול בכפם.

מייג'ור ג'נרל (מקביל לאלוף) סמדלי בטלר (1881-1940) שירת יותר מ-33 שנים במארינס, השתתף באינספור קרבות במדינות רבות, זכה ב-16 מדליות, ועד למותו היה החייל המעוטר ביותר בחיל. לאחר שפרש מהצבא, הפך בטלר לדובר נחרץ נגד תעשיית המלחמה האמריקנית. שלא כמו הגנרלים שלנו שהתפכחו מאוחר מדי, ובטח לא שלא כמו אלה שפשטו מדים רק בשביל להתברג לדירקטוריון של חברה זו או אחרת בתעשיית המוות, בטלר הקדיש את שארית חייו למאבק הירואי במיליטריזם האמריקני ולא חשש להתעמת עם הגופים החזקים ביותר.

כתבה חשובה ואני אנצל אותה כדי לומר משהו על "תחזיות פורענות" שלא מתממשות. כשארגוני זכויות אדם מזהירים מרעב המוני, או מטרנספר, או מרצח עם *גם לפני שכל אלה מתממשים בפועל* - לא מועלים בתפקידם, אלא ממלאים אותו בצורה הנעלה ביותר.
haaretz.co.il/news/politics/… ישראל ביצעה ומבצעת מגוון עצום של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בעזה. אין כל ספק שכל אחד ואחד מהם היה יכול להתממש בצורה אסונית יותר. אבל כשהסימנים הברורים לפשעים ולאסונות כבר בשטח, חובה להתריע. חובה לעשות אקסטפולציה, להתבונן בתקדימים היסטוריים רלוונטיים,

עדויות קשות ומחרידות על השבי בידי החמאס והג'יהאד האיסלמי. קורבנות של עינויים לא בודים את הדברים מליבם, אין בזה שום יתרון או היגיון להסתובב בעולם כשכולם יודעים דברים כאלה נוראיים עליך.

וזה נכון לפלסטינים בכלא הישראלי בדיוק כפי שזה נכון לחטופים הישראלים.
ynet.co.il/news/article/b… אין כמעט אף אחד במה שמכונה "השמאל הרדיקלי" שמפקפק באמינות העדויות של שורדי השבי הישראלים. זה לא משהו שנחוץ לנו כדי להרגיש צודקים - לגרוע מן הסבל הממשי של החטופים. בכלל, סבל אנושי, בתפיסת העולם של השמאל, איננו פתוח לדיונים. הוא *נקודת מוצא* הכרחית לכל דיון פוליטי:

דו"ח האו"ם השבועי:

- עם כל "ההקלות", לעזה נכנס פחות מרבע מכמות המזון *המינימלית* שדרושה לצרכים הומניטריים (וזה בלי לדבר על העובדה שלרוב חלקי הרצועה, אין תחבורה יעילה)

- בשלושת השבועות האחרונים, חלה ירידה של 70% בכמות הארוחות שמוכנות במטבחים הציבוריים בצפון עזה. - זה משתלב עם העובדה שישראל עצרה את כניסת המזון ממעבר זיקים בצפון הרצועה ב-12 בספטמבר. בצפון הרצועה עדיין יש מאות אלפי אנשים, מצבם התזונתי הוא הגרוע ביותר.

המאמר הזה מבהיר מדוע הסרבנות בישראל תמיד תישאר אופציית שוליים, ובטח שלא תעצור את מלחמת ההשמדה. הכותב נמצא בתודעתו כבר במקום המוסרי ופקוח העיניים ביותר - הוא עובד עם לי מרדכי, הוא מכנה את מלחמת ההשמדה "אירוע בלתי-מוסרי בקנה מידה היסטורי".

אבל הוא לא מסרב.
haaretz.co.il/opinions/2025-… למה?

"הבגידה הבלתי נסלחת בצוות האורגני שלי ביחידה אליה התנדבתי לפני שמונה שנים...מה ייוותר לי אם אסרב? כיצד אוכל לשאת את המחשבה אם דבר מה יקרה להם?"

בקיצור: הרעות, הרעות המקוללת, שקולה לכל הכרה מוסרית, ובעצם גוברת עליה. הישראלי קודם כל מביט בשבט שלו, לפני שהוא מביט במראה.

לפני פחות משנה אוסטרליה אסרה על קנדיס אוונס, מן הדמויות המטורללות של הימין האמריקאי, להיכנס לשטחה, בעילה הספציפית שאוונס מקדמת הכחשת שואה (אוונס טענה שהניסויים של מנגלה הם "תעמולה מוזרה").
theguardian.com/us-news/2024/o… אתמול אסרה אוסטרליה על שמחה רוטמן להיכנס לשטחה, בעילה דומה: הכחשת השואה של הפלסטינים.

דוגמה שראויה לחיקוי: אין איפה ואיפה בין מכחישי שואה.

א-שריף היה העיתונאי החשוב ברצועה, שדיווחיו מן השטח קיבלו את התפוצה הגדולה ביותר בעולם. *זו הסיבה* שצה"ל רצח אותו. האיקס סומן על גבו מזמן. העיתוי אינו מקרי: כיבוש העיר עזה יבשר גל זוועות שעדיין לא נראו כמותן. חייבים להחשיך את האמת.

haaretz.co.il/news/politics/… בנוהל, פורסם "מסמך מפליל". בנוהל, מדובר בטבלה לא ברורה *מלפני 6 וחצי שנים* שמעידה על קשר לא ברור לחמאס, דוגמת הקשר המתמשך של עיתונאים ישראלים לשירות מילואים. אותו קשקוש שהופץ אחרי חיסולו של חסאם שבאת: אפס ראיות למעורבות בפיגועים.

https://x.com/idanlandau/status/1904469550529237151

למה זה מעניין? שי לוי לא מעניין אותי. כתבים צבאיים לא מעניינים אותי. מעניין אותי מנגנון התעמולה וההונאה העצמית שכרוכים בו. שימו איך הוא גולש באלגנטיות מ"תאמינו לפלסטינים" ל"איש של אבו עוביידה". עכשיו, עזבו את זה שמדובר בתת-רמה של טרול טוויטר. אני בחיים לא ציטטתי דוברים של החמאס כמקור מידע, להבדיל מאתם-יודעים-מי שאוכל מן היד של דובר. כל המקורות שלי הם עיתונאים עצמאיים, גורמים בינלאומיים עם רגל אחת בתוך עזה (ולא בתוך נגמ"ש) (או"ם, רופאים ללא גבולות, הצלב האדום וכו').

הישראלים לא ירפו מעזה רק בגלל מה שהם חוללו לפלסטינים. אומות שיוצאות למלחמת השמדה לא נתקפות ייסורי מצפון באמצע וסבות לאחור. אבל גורם משמעותי אחד שיכול להאט ולשבש את האסון הוא הנזק לצד שלנו.

עוד כתבה על חיילים צעירים עם פוסט-טראומה שלא תעזוב אותם. והנה העדות הנצחית של החייל שרומה - קראתי עשרות כאלה ממלחמת העולם הראשונה, ממלחמת וייטנאם, ממלחמת לבנון הראשונה. מילה במילה.

סיכום אסטרטגי זריז של המלחמה המיותרת ביותר בתולדות ישראל (עד כה). ישראל תקפה את אתרי הגרעין של אירן כדי לשלול את יכולתה להרכיב ראשי נפץ גרעיניים, ובתוך יומיים בלבד התברר שאין לישראל יכולת כזאת, רחוק מכך, אפילו ארה"ב שמסוגלת לפגוע במתקן פורדו לא יכולה למנוע מאירן לפתח נשק גרעיני באמצעות שינוע אורניום מועשר לאתרים אחרים, ועל כן מיד החלו לדבר על הפלת המשטר כמטרת המלחמה, רק שאין שום מכניזם ברור שמסוגל "להפיל משטר" באמצעות טילים על שדות נפט ומתקנים אזרחיים כמו בית חולים או רבי קומות בטהרן, אבל מה שכל פשעי המלחמה האלה כן השיגו זה תגמול של פשעי מלחמה נגדיים

עניין שישראלים מסרבים להבין (בגלל אינדוקטרינציה ארוכת שנים): להתנגד לפעולה של הממשלה שלך זה לא בהכרח, לא קרוב אפילו, להצדיק את המשטר היריב. החמאס הנהיג משטר דיכוי נוראי ובאיראן שולט משטר דיכוי נוראי. לפני הכל - אלה בעיות של העם הפלסטיני והעם האיראני. רק כשהמשטרים האלה מאיימים על ישראל הם הופכים לבעיה שמצדיקה תגובה ישראלית. וגם אז - תגובה צבאית בוודאי איננה הכלי הראשון שכדאי או מותר חוקית לנקוט בו. אם ישראל שיבשה באופן פעיל, לאורך שנים, את הסכמי הגרעין עם איראן, ובכך צימצמה את האופציות המדיניות, אז יש לה אחריות כבדה לכך שרק אופציות צבאיות נותרו על השולחן

הישראלים שוב תחת דוקטרינת ההלם, ולא מצליחים להפיק תגובה אזרחית הגיונית. ממשלת ישראל החליטה להפיל את המשטר האיראני. תקיפת מתקני הגרעין היא אמתלה - שככל הנראה, על פי הערכות מומחים, לא באמת תמנע מאיראן להגיע לנשק גרעיני. כיוון שהמטרה היא בעצם מלחמה כוללת, הפציץ צה"ל את שדה הגז דרום פארס - תשתית אזרחית אסטרטגית מובהקת. זאת לא רק הזמנה להפצצה נגדית של תחנת הכוח בחדרה ושל אסדות תמר ולוויתן, אלא איתות ברור - אין הבדל בין מטרות צבאיות לאזרחיות. מנהיגי ישראל, היושבים לבטח בבונקר מוגן היטב, שוב מפקירים את חיי האזרחים שלהם, אבל הפעם לא בשגגה או ברשלנות

פרשנות עתירת מידע ונקייה מתעמולה ישראלית. אחת הנקודות המכריעות: ישראל לא יכולה לשבש באופן רציני את תכנית הגרעין האיראני ללא פצצות מפצחות בונקרים אמריקאיות - שרק ארה"ב מחזיקה בהן. כל עוד ארה"ב לא מספקת לה את הפצצות האלה - המלחמה לא תשיג את היעדים המוצהרים שלה. שזה דבר סטנדרטי לחלוטין בישראל: המלחמות שלנו - בוודאי שהמלחמות *היזומות* - לא נועדו להשיג את היעדים המוצהרים שלהן. הן תמיד מלחמות שולל.
nytimes.com/2025/06/13/us/…

שרשור דיסטופי על רשת המעקב הגלובלית ותאוות הבצע מאחוריה, שנטווית בין טראמפ-מאסק-8200-NSA-DOGE-ICE ועוד. במרכז הרשת: חברת פלנטיר האמריקאית, שמתמחה בכריית מידע למודלים של בינה מלאכותית.
בשבועות האחרונים התקשורת האמריקאית מתחילה לחשוף את היקף הקנוניה.
nytimes.com/2025/05/30/tec… פלנטיר מקבלת חוזי ענק - כבר יותר ממיליארד דולר (!) - מממשל טראמפ לעשות קונסולידציה של מידע אישי (master database) שנאסף על אזרחים ומהגרים לכל רוחב סוכנויות הממשל, ליצירת פרופיל מפורט שכל מומחי הפרטיות הדיגיטלית מתריעים נגדו.

הצצה מדכאת למוחם של הטייסים "המתלבטים". יכולתי לתת פה עשרה ציטוטים ולנתח אותם ולהראות עד כמה הלבטים האלה רחוקים מסרבנות מוסרית, כמה הצדקות והתפתלויות שתפקידן העיקרי הוא לשמר את המצב ולא לשבור כלים. אבל זה מייגע, ועשיתי את זה בעבר, ואין בכך תועלת.
haaretz.co.il/magazine/2025-… גם עיתון "הארץ", במודע או שלא במודע, משתף פעולה עם מנגנון התחזוקה הנפשית של המוציאים להורג מן הקוקפיט. אולי הם חושבים שהם עוזרים להרחיב את הסדק שבסופו של דבר יעצור את המלחמה; לדעתי הם רק נותנים לו חמצן נוסף, שהרי אם הטייסים החכמים והרגישים שקלו ובדקו הכל לפני ואחרי,

קריין: אף אחד לא יבדוק את הדברים האלה בהיבט של אתיקה ודיוק, זולת הפלסטינים, על גופם.
themarker.com/allnews/2025-0… קריין: הצ'אטבוט יחליט על חיים ומוות.
ynet.co.il/digital/techno…

הטבח בשיירת הסיוע ברפיח הצליח איכשהו לחדור את חומת ההכחשה - שקיימת חלקית גם בחו"ל, אבל בישראל היא עבה במיוחד. שילוב הנסיבות - שיירה הומניטרית, ובעיקר, תחקירים של הניו-יורק טיימס והגרדיאן - לא איפשר יותר להמשיך ולהעמיד פנים כאילו הדברים האלה לא קורים.

רק שהם קורים כל הזמן. עדויות ותחקירים על הוצאות להורג עלו במהלך מלחמת ההשמדה, ליקטתי כאן 7 מקרים אחרים שגם אני הפצתי. הם לא זכו לאיזכור בתשקורת הישראלית מן הסיבה הפשוטה שהם לא עשו כזה רעש בחו"ל. אף אחד מהם לא מגיע מן "החמאס". העובדות שם מוצקות לא פחות מאשר במקרה של רפיח. אבל הם נשכחו.

דו"ח משותף של "יש דין" ו"רופאים לזכויות אדם" על הטיהור האתני של 7 קהילות רועים פלסטיניות ממזרח לכביש אלון בשנתיים האחרונות.

יותר מ-100 אלף דונם של אדמותיהם רוקנו בפעולות גירוש משותפות של מאחזי החוות וצה"ל.
yesh-din.org/%d7%a7%d7%94%d… "המסקנה המרכזית...היא שישראל נושאת באחריות לביצוע פשע מלחמה של העברה בכפייה של פלסטינים בגדה המערבית, שמבצעים שלוחיה של המדינה או אזרחיה, בתמיכתה. יתרה מכך, מעורבותה העמוקה של המדינה, דרכי הפעולה שלה, השיטתיות של המעשים והחזרתיות שלהם במקומות שונים, מובילים לקביעה הקשה

אלוהים עדי שכתבתי לא מעט על המעורבות העמוקה של הארכיאולוגיה הישראלית בנירמול הכיבוש. לכן מגיעה מילה טובה לקהילה הזאת על הסולידריות עם רפי גרינברג. כלל יסוד במאבק נגד הפאשיזם: no pasaran.
haaretz.co.il/news/education… לא מפקירים קורבנות רדיפה. הפיתרון הקל, הפחדני, היה כמובן להיענות לדרישת הקומישר אליהו ולבטל רק את הרצאתו של גרינברג. ביטול כנס של 80 משתתפים גובה מחיר מסוים מן הקהילה (זה לא כיף לעבוד חודשים על הרצאה ואז לבטל אותה), אבל המחיר של הפקרתו של גרינברג היה בוודאות כבד יותר בטווח הארוך.