1. לימוד הדף היומי כרגע נמצא בשער הראשון (בבא קמא) של מסכת נזיקין, שמטבעה מתעסקת בעניינים ממוניים.
הגמרא בדף צ"ז, מפרשת את דברי המשנה ביחס לגנב מטבע, שעד לשלב בו הוא נדרש להחזירו לבעליו, איבד המטבע מערכו מסיבות שונות.
המשנה, חיבור ישראלי מ ~המאה ה2 מתייחסת למטבעות רומאיים כמובן. 2. אבל התלמוד ה*בבלי* לא נכתב בארץ ישראל, באופן לא מפתיע. ראשית תקופת האמוראים (חכמי התלמוד) במאה השלישית מקבילה פחות או יותר לעליית האימפריה הסאסנית, על חשבון קודמתה הפרתית.
לכן, מן הסתם הריאליה שאותה מנסים חכמי התלמוד להסביר נוגעת למציאות אותה הם הכירו וקצת ממה שהגיע אליהם מפה.

לפני איזה שבועיים קיבלתי סמס מהדואר בדבר חבילה שהגיעה.
סבבה לא?
לא, זה לא היה סמס שהופנה אליי.
הוא הופנה למישהו שגר בבית ממול עד לפני חצי שנה בערך, כולל כתובתו (הלא עדכנית).
בגלל שהכרתי אותו, דרך מכרים משותפים הצלחתי לאתר את המספר שלו, עדכנתי אותו והסכמנו שזה מוזר. זהו, לא?
ברור שלא.
קיבלתי עוד הודעת תזכורת שהחבילה עדיין ממתינה לי (לו) באותו מקום.
כאן חשדתי.
ידעתי שאני מחכה לחבילה, אבל למה לעזאזל שהיא תגיע על שמו של מישהו אחר?
שלחתי לו שוב גם את התזכורת, עם קצת ספק בלב - אבל באמת שהיה נראה לי אידיוטי לשאול אותו: שומע, יכול להיות שאני אתה?

1. שרשור שהוצת בעקבות האלבום החדש של אלון עדר.
למעשה הוא הוצת עוד קודם, כי השיר בו אגע יצא כבר בדצמבר ליוטיוב, אבל רק עכשיו בשמיעות החוזרות הוא הבשיל אצלי באמת.
זה בעצם שרשור על כמה אהבות שלי כי מעבר לאלון והלהקה, את השיר כתבה לאה גולדברג ושרה יחד איתו חווה אלברשטיין.
מפגש פסגה. 2. מי שמכיר את האלבום, יודע כמובן שאני מתכוון ל"אין לך זכות חנינה בעולם", שיר מרטיט שבכתיבת כותרתו כבר ציטטתי כמעט את כולו - לפחות בגרסה שהגיעה בסופו של דבר* לספר שיריה האחרון: "שארית החיים".
מצורפות המילים.
תיכף ניגע בעיקר: הרפרור המוכר בסופו, אבל נתחיל בהתחלה.

*לא אתעכב על זה

1. כניסה של שליט לעיר היא עניין שיוחסה לו סמליות רבה לאורך ההיסטוריה.
בין אם יהיה זה שליט הנכנס לעירו שלו (בודאי בפעם הראשונה בשלטונו), בין אם עיר זרה בת ברית ובין אם עיר אויב שבשעריה הוא נכנס ככובש - לרוב הכניסה תלוּוה בטקסים המותאמים להקשר הרלוונטי.
בואו פיד, רוצים להיכנס? 2. אצל הרומאים לטקס הגעת הקיסר לעיר (לרוב רומא, אבל לאו דווקא) ניתן השם אדוונטוס, שבאופן מילולי פירושו הגעה.
קריאה על טקס אדוונטוס כזה - של הדריאנוס גרמה לי לנסות לחשוב על מקבץ אקראי של כניסות כאלה, שהמכנה המשותף העיקרי להן הוא שבהן נזכרתי, אבל אולי גם קצת יותר מזה - עוד נראה.

באמת שרציתי להניח את הרומאים קצת בצד לבינתיים ועוד אני באמצע סדרת שרשורים אחרת, אלא שיש שרשור שאני מכוון אליו כבר כמה זמן שנתקל פתאום בעובדה שלא ידעתי: אסטריקס בן 60.
אז בכל זאת, אנצל את ההזדמנות (באיחור קל) לעשות מעין מבוא היסטורי לגיבורי ילדותי הגאלים: אסטריקס ואובליקס. אז קודם כל אישית, כמו רבים אחרים, גם אני גדלתי על אסטריקס.
זה היה יכול להיות אחלה סיפור שהעניין שלי כילד באסטריקס, הוביל אותי לאובססיה המבוגרת שלי לרומאים - אבל האמת היא שלומר את זה יהיה בולשיט.
לא, פשוט בלעתי כל ספר מהסדרה שיצא בעברית ומאוחר יותר גם באנגלית (לצערי אין לי צרפתית)