בדיון בבג"ץ נציב שירות המדינה טען נציג הפרקליטות בשבח הליך מכרזי תחרותי וקיומן של תנאי סף רלוונטיים לתפקידים בכירים בשירות המדינה.

אז הנה סיפור,
על פרקליט המדינה, מכרז בפרקליטות וגם ד"ש מקטארגייט.

נתחיל,
לאחרונה התפנה תפקיד מנהלת המחלקה הבינלאומית בפרקליטות לאחר שזו נבחר לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה.
>> במחלקה ישנן שלוש פרקליטות ותיקות ומנוסות, מקצועיות ובעלות בקיאות בידע הנצרך במחלקה. יעל ביטון, לוי קאופמן ואביטל ריבנר-אורון.

אלא שמזה זמן רב שלפרקליט המדינה אין אמון בפרקליטי המחלקה, זה נוגע למתח שנוצר בין פרקליטי המחלקה למנהלת הקודמת המקורבת לאיסמן.

כמו הקודמת, איסמן מעוניין שוב למנות פרקליטות קרובות ממחוז חיפה, עוד מימיו כפרקליט המחוז.
>>

כשהעיניים נשואות לשחרורו של עידן אלכסנדר, הוציא בג"ץ פסק דין במסגרתו ביטל את החלטות הממשלה אשר קבעו את אופן בחירת נציב שירות המדינה - בכך הפך בג"ץ פסק דין של עצמו מלפני 14 שנה.

פסק הדין בחן את מתווה הממשלה לפי המשפט המנהלי, ובעצם דן - למי תהיה שליטה בבחירת הנציב, לממשלה (מתווה ועדה מייעצת/מינויים) או לפקידות (ועדת איתור).

נשיא העליון עמית במילים חריפות מאוד על הממשלה - "דורסים נורמות של משטר דמוקרטי תקין" - והשופט סולברג במילים חריפות על השופט עמית - "פסק בניגוד ובהתעלם מהחוק והפך פסק דין בניגוד להלכה הנוהגת".

נצא לשרשור עם נקודות מהחלטת עמית, ואחריו נקודות מתגובת סולברג >> נתחיל עם השופט עמית,

1. שיקולים זרים - הממשלה לא שכנעה מדוע שלא לבחור נציב באמצעות ועדת איתור, הנימוק כי הממשלה מיישמת את מדיניותה באמצעות בחירת נציב אינה מקובלת. לפיכך לא התקבלו נימוקים כי ההחלטה התקבלה משיקולים עניינים

וכך כתב:
"נטען כי לממשלה מוקנית סמכות לבחור את הליך המינוי של נציב שירות המדינה; וכי ראוי להתיר לה לבחור במועמד שמחזיק בתפיסת עולמה הפוליטית-מדינית, על מנת שייטיב לקדם את המדיניות שלה.

טעמים אלו לאו טעמים הם. כפי שהוסבר לעיל בהרחבה, אין חולק על עצם קיומה של סמכות הממשלה מכוח סעיף 6 לחוק, והעתירות דנן עוסקות מלכתחילה בבחינת החלטת הממשלה במישור של שיקול הדעת המינהלי. כמו כן, הסתמכותם של משיבי הממשלה על טעמים פוליטיים-רעיוניים כבסיס מכריע ואף בלעדי למינוי הנציב,
אינה עולה בקנה אחד עם הדין המינהלי ועם תכליות תפקידו של הנציב. הטענה בדבר הצורך ליתן לממשלה שיקול דעת מוחלט או כמעט מוחלט בעת מינוי הנציב, אך ורק על סמך רצונה לקדם באמצעותו "מדיניות" עלומה שעל טיבה לא הובא כל פירוט – היא
טענה שמעוררת לכל הפחות אי-נוחות. נותרנו, אפוא, ללא תימוכין אובייקטיביים בדבר יתרונות המנגנון שנבחר
בהחלטת הממשלה, וללא הסברים משכנעים מטעם משיבי הממשלה באשר לענייניוּת השיקולים שהובילו אותם לבחור במנגנון זה".
>

אירוע משמעותי ביותר במשפט נתניהו - לטובתו של נתניהו

בקצרה - השופטים אמרו לפרקליטות כי יש קושי לייחס לנתניהו *רבע* מבקשות הסיקור כי הפרקליטות לא כתבה בכתב האישום כי נתניהו מודע לבקשות שהופנו לוואלה ע"י מתווכחים. התובעת תירוש ניסתה להפנות לסעיפים אך השופט שחם אמר "מתקשה לראות זאת"

כעת בהרחבה> הדיון בין השופטים לבין הפרקליטות נגע לליבת האישומים תיק 4000.

בתחילה, אזכיר, הוגש כתב האישום בתיק 4000 ללא נספח 315 בקשות הסיקור. בדיון שהתנהל ב-2021 טענו הסנגורים כי לא ניתן להתגונן מפני אישום שוחד והפרת אמונים על קבלה של טובות הנאה מסוג היענות בסיקור, מבלי לקבל רשימה מפורטת של אותן הבקשות "כמו שאי אפשר להאשים בקבלת כסף מבלי לציין כמה כסף" טענו אז הסנגורים.
>

8 שנים מאז נחקר לראשונה,
5 שנים מאז הוגש כתב אישום,
120 עדים עמדו שם לפניו,
זה הדוכן עליו לראשונה בהיסטוריה ראש ממשלה מכהן יעלה להעיד במשפטו הפלילי.

עדכונים כאן באולם: יו"ר הכנסת אוחנה, השרה רגב, חה"כ בוארום ואסנת מארק. מאחוריהם נוני מוזס

השופט אלרון החליט לקיים את תחילת הדיון בעניין הארכת המעצר בפרשת המסמכים בדלתיים פתוחות, לראשונה בתיק.

הוא פתח כך:
"להבנתי, אין בבקשת רשות הערעור סוגיה משפטית עקרונית נכון?"
הפרקליטה מתקשה לענות.
השופט אלרון: יכולה לתת לי דוגמאות מפסיקת העליון?
הפרקליטה: "אני צריכה לבדוק"

מדוע השופט שואל?
זו ההלכה: השופט אלרון מאשר את בקשת רשות הערעור, כעת מתחיל הדיון בערעור עצמו

החלטת השופטים בעניין עדות נתניהו מכניסה אותנו לאירוע חוקתי דרמטי
-
ניתוחי הצנוע:
-
נתניהו טען שבתקופת מלחמה כרה"מ לא ניתן לקיים ישיבות היערכות עם הסנגור שלו, קל וחומר שלא להעיד מנותק קשר 7 שעות 3 ימים בשבוע. עו"ד חדד הדגיש היום שלא ניתן לנהל מדינה במלחמה וגם להעיד.

בבג"ץ רה"מ -> תחת כתב אישום נתניהו הצהיר שניתן לנהל מדינה תוך ניהול משפט. זה במצב שגרה. כעת מודה שבניגוד למצב שגרה, הרי שבמלחמה לא ניתן.

אם נתניהו מודה בכך, אז מי ינהל את המדינה בזמן שהוא מעיד?

משכך, אלו עשויים להיות האירועים הבאים:

היועמ"שית מוציאה לנתניהו מכתב כי בזמן שהוא *עומד על ->

| פרסום ראשון | בג"ץ המזון של אסירי החמאס

מחלוקת בין משפטני המדינה בדיונים הפנימיים הביאה את היועמ"שית לפנות אל רה"מ שיקבל החלטה בנוגע לעמדת המדינה, במקום בן גביר.

מנהל מחלקת הבג"צים ואנשי היועצת: אין אפשרות משפטית לעשות שימוש במזון אסירים לצרכי הרתעת מחבלים, השופט כבוב אמר זאת במפורש בדיון בעתירה.

יועמ"ש שב"ס ויועמ"ש המשרד לבט"ל: יש אפשרות משפטית, גם עפ"י החוק וגם עפ"י פסיקת בג"ץ, ולכן יש לדבוק בעמדתנו.

לכתבה המלאה על מאחורי הקלעים של הדיונים המשפטיים, על ניסיונו של עוזר בן גביר לעלות לדיון זום של משרד המשפטים, ועל השימוש שנעשה באסיר ביטחנוי כדי להעביר מסר ליועצת
israelhayom.co.il/news/law/artic… בתחילה היועמ"שית הגנה על החלטת שב"ס ובן גביר לצמצם את המזון.
בן גביר דרש להגיש לבג"ץ מכתב לפיו השיקול לכך הוא הרתעת מחבלים. מנהל מחלקת הבג"צים ואנשי היועצת סברו שניתן להדוף את העתירה, ואילו המכתב יביא לקבלתה ולא הגישו.
אז בן גביר הגיש באמצעות העותרים, האגודה לזכויות האזרח>

הייעוץ המשפטי לכנסת, עו"ד יצחק ברט בדיון על חוק סמכויות השר לביטחון לאומי:
ועדת אור קבעה אחריות לשר לביטחון פנים על כך שלא התערב במדיניות המשטרה. הנחה מוסכמת היא שלשר סמכות להתערב בקביעת מדיניות המשטרה והכנסת ביקשה לחוקק את הסמכות הזו בחוק. החוק לא מעניק לשר סמכות להתערב בהחלטות אופרטיביות של המשטרה ולא פוגע בעצמאות המשטרה. סמכות השר היא קביעת מדיניות למשטרה. ברט: "הדרג הפוליטי" הוא כינוי שאינו מקובל לכנות בו שרים. פה בהליך התיאור הזה הפך שגרתי, העותרים מכנים את הממשלה הדרג הפוליטי. כשהכנסת מעניקה סמכות לשר היא לא מתייחסת אליו כדרג פוליטי ולא חושבת שהשיקולים שלו הם פוליטיים. שר הוא רשות מנהלית.
פוגלמן: אדוני צודק באופו כללי. אבל שר הוא אישיות פוליטית
ברט: שר לא מקבל החלטות רק משיקולים פוליטיים
וילנר: אבל זה בהחלט יכול להיות
ברט: נכון ולכן יש גם שומרי סף. הטענה שמתן סמכות לקבוע מדיניות למשטרה היא בהכרח כי המשטרה תפעל משיקולים פוליטיים היא לא נכונה.
פוגלמן: מדובר על חששות שמועלות גם ע"י היועמש"ית. השר לביטחון לאומי אינו שר החקלאות
ברט: כשהכנסת מעניקה לשר היא מתייחסת אליו כרשות מנהלית וברור שאסור לו לשקול שיקולים זרים כחלק מכללי המשפט המנהלי. הסמכות לקבוע את מדיניות המשטרה בוודאי אינה מסמיכה לשקול שיקולים פוליטיים.

היום לפני שבוע פניתי אל לאה רקובר, יועמ"שית מ. המשפטים שהיא גם יועמ"שית הוועדה לבחירת שופטים.

שאלתי, מדוע מתעלמת מנוכחות חבר הוועדה יצחק עמית בדיון שעסק בעניינו?

כיוון שאיך לומר, ראיתי שומרי סף עירניים ממנה, בפנייתי השתדלתי קצת לעזור (עם 3 עמודי טיעון ומקורות).

מוכנים? נתחיל (קצר, לא להיבהל) > האם מותר בכלל לחבר וועדה להשתתף בדיון בעניינו האישי?

שלחתי לרקובר את נוהל הוועדה למניעת ניגודי עניינים של חברי הוועדה, ראו מטה. הנוהל קובע שאסור לחבר וועדה להיות נוכח בדיון בעניינו.

אבל שימו לס'3, הנוהל אוסר לא רק השתתפות בהצבעה/בחירה אלא מרחיב את האיסור לכל פעולה של הוועדה כמו... דיון.

הלאה >

פרופ' יואב דותן הוא מבכירי המשפטנים בישראל וממבקריו החריפים ביותר של האקטיביזם השיפוטי בכלל ועילת הסבירות בפרט.

בדיון היום בו.חוקה הרים תמרור אזהרה ביחס להצעת החוק לצמצום עילת הסבירות וביחס למתווה סולברג.

הנה דבריו במלואם:

"הבנתי ששמי עלה באופן תדיר בדיוני הוועדה ומרבים לצטט> אותי.
הצע"ח הנוכחית בעייתית מאוד בעיניי. ביקרתי את דוקטרינת הסבירות ולא התנגדתי שתעשה חשיבה מחדש אבל הצ"ח הנוכחית היא לשפוך את התינוק עם מי האמבט. זו הצעה גורפת מאוד המתיימרת להבדיל בין החלטות הדרג הפוליטי למנהלי אבל בפועל להערכתי זה לא מה שיקרה משום שההבחנה בין החלטות פוליטיות>

מדי זמן מגייסת נשיאת העליון את השואה עבור תפיסת עולמה המשטרית, שנהגתה בלי שום קשר לשואה, תוך הסקת מסקנות מופרכת מהשואה.

הנה דברים שכתב פרופ' רון שפירא:

"הנשיאה חיות אמרה היום: ״למדנו כי עלינו לעמוד על משמר זכויות הפרט וערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שהינה> 'חוף המבטחים' של העם היהודי. אם ההתנגדות היהודית לצורותיה והבחירה בחיים היא בית ספר לרוח האדם - נהיה אנחנו תלמידיו, ואת השיעור שלמדנו נזכור, ננצור ונעביר מדור לדור".

הרמיזה הזאת מנצלת לצערי את זכרון השואה ככלי תעמולה פוליטי. יש לעמוד על זכויות הפרט, על כך אין איש חולק, אבל>

עו"ד ליזו וולפוס מפרקליטות ירושלים, דתיה תושבת גוש עציון (כן, אני בכוונה מציין זאת), משתפת בחוויה של פרקליטה חרוצה שלא רואה בית במלחמה בפשיעה, אל מול המפגש עם התקשורת והרשתות החברתיות.

המלצה: קיראו. המתינו שעה. ואז חישבו אם ומה להגיב.

מביא דבריה כפי שהם:

"חמישי בלילה. נטרקת> על הספה שלי בבית בגוש עציון, אחרי שבוע ארוך ומתיש בעבודה (שלא נגמר עדין, כי אני תורנית בסופ״ש).
לא משהו מיוחד. שגרה שבועית רגילה בצוות שלי (בלבד):
תיק רצח אחד, שני נסיונות רצח, נסיון פיגוע אחד, שני לינצ׳ים ביהודים, חוליית טרור בעיסוויה, בקבוקי תבערה, פרקליט שיצא מאוחר מאד בערב>

צווי ההריסה לחאן אל-אחמר יצאו ב2009. אנחנו בפתח 2023. והרי התגשם החלום: בלי בג"ץ. בלי בצלם. בלי יועמ"שים. ובלי כלום. הכל אפשר, הכל פתוח לממש את המשילות הנכספת.

בג"ץ לא רק אישר להרוס, שנים דוחק: תמשלו!
סולברג מתהפך בלשכתו.
ונאדה.
אפס.
בלי בושה, 9 בקשות דחייה.

זהו חלק חשוב בפאזל> והוא נוסף לחלקיו המטרידים: הבורדל בנגב, שומר חומות, בניית הרש"פ בשטחיC, מירון, תעסוקה במגזר החרדי והערבי, יוקר המחיה, מערכת החינוך ועוד.

כולם משלימים את תמונת "משילות הציפיות הנמוכות".

אני שותף לביקורת המשפטית-שמרנית. ועם זאת יודע - בהרבה מאוד מקרים. ביותר מדי. שיח המשילות הוא>

ח"כ אליקים העצני ז"ל היה ממובילי ההתנגדות לחקיקת חוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק.

הוא, יחד עם דמויות כמו מיכאל איתן, צ'רלי ביטון, גפני ועוד, חזו את המהפכה החוקתית.

זהו צילום מתוך פרוטוקול מליאת הכנסת של 24.12.1991 עם דברי העצני נגד חוק יסוד כבוד האדם וחירותו:
> שנה לאחר מכן, 1992, בדיון שנערך במליאה ב02:00 בלילה נאם נגד הצפוי לטעמו מהעברת חוק יסוד חופש העיסוק, וכך אמר:

אליקים העצני (התחיה): "כבוד היושב–ראש, כנסת נכבדה, צר לי שאני צריך פה להפריע לאידיליה ולא להסכים עם השורה הארוכה של הנואמים, שכולם היללו ושיבחו את החוק הזה. חוקה איננה>

חלק מבעיית המשילות שלקבוצה משתלם להפעיל אלימות על הציבור. שאיפת המדינה לשקט ונבחרי הציבור למזעור סיכון פוליטי מולידה תבוסתנות שמניבה רווחים לקבוצת הלחץ.

מגזרים, וועדים, ארגוני פשיעה וטרור.

לאלימות בן דוד אסור להיכנע.
נספוג חודש שביתה. נקפיא להם משכורות.
כוח יענה בכוח.
מאזן אימה ובעקבות התגובות כמה ערות:

1. ההשוואה בין ארגון המורים לארגון טרור הוא רק לעניין הפעלת אלימות כלפי הציבור להשגת הון, ולא השוואה במהות הארגון. זה כמובן ברור, אך בכל זאת יש שטעו בהבנת הנקרא. כשרואים את הישגיה הירודים של מערכת החינוך במבחני פיזה אפשר להבין אותם.

2. אין פה מילה אחת>

עו"ד חדד הציג ציטוט של קליין מהחקירה: "אין אינטרס מדובר בדבר חד צדדי לחלוטין ארנון לא זקוק להם בכלל"

השופט ברעם: מילצ'ן לא היה זקוק לנתניהו?
קליין: כשארנון מכר את החברה שלו בישראל פרס אמר לו תמכור שלא יגידו לך הון שלטון. במחינת הכוח של ארנון שהוא אומר אני חבר של ראש הממשלה ואני> מתקשר לטלפון הישיר שלו, זה הדבר. ארנון לא היה צריך שום דבר, אבל כאשר הוא היה צריך עזרה לויזה הוא התקשר לנתניהו.

יומה השני של החקירה הנגדית להדס קליין.

הדיון היום יסתיים מוקדם ב-12:00. לפחות משהו טוב אחד יצא מהביקור של ביידן.

בינתיים, צוות התחזוקה מחלץ הודאה מדלת האולם.

מתחיל: חדד: אנחנו רואים שבערב פסח הבאת לזוג נתניהו שמפניות מתנה לליל הסדר
קליין: הבאתי שמפניות בערב פסח
חדד: אם זה היה בערב פסח אז זו מתנה לליל הסדר. למה לא להשיב על המובן מאליו
פרידמן פלדמן: העדה מתייחסת למושג "מתנה לפסח"
קליין: שרה ביקשה שמפניות ולא עשיתי את זה ואז היא התקשרה>

אירוע מעניין וחשוב כעת בחקירה הנגדית של פילבר - בן צור טוען כי החוקרים מנסים לרמוז לו להיות עד מדינה נגד נתניהו, זה קורה לפני אישור היועמ"ש לפתיחה בחקירה נגד נתניהו

הנה הדברים:

בן צור: החוקרים מנסים לגייס אותך כעד מדינה נגד נתניהו, בעוד שאין אישור של היועמ"ש לקיים> חקירה נגד נתניהו. מדובר על חודש יולי, אין אישור יועמ"ש בטח לא להצעה שקיבלת להיות עד מדינה נגד נתניהו. בתגובה שהגישה המאשימה ב- 21.1.21 נטען שהאישור הראשוני ניתן ב- 2.10.17. זה 3 חודשים אחרי שמנסים לגייס אותך לעד מדינה. היועמ"ש גם הגיש מזכר בחתימתו וטען שהסכמה ראשונית בתיק 4,000>

אחחח יא שמעון!
איזה איש יקר יש בדידות. יש כאב.

זהו החוק הקובע את התנאים לתיקון כתב אישום ע"י המאשימה.

מה טוען כעת עו"ד ז'ק חן בהודעת התנגדות לתיקון שהגיש לבית המשפט?

כמה טיעונים: 1. לא התגלתה ראיה חדשה שמצדיקה תיקון, ההליך הפלילי אינוי ניסוי טעיה. בנוסף, אין נימוק מדוע נצרך התיקון.

הבוקר במחוזי ירושלים, המשך חקירתו הנגדית של עד המדינה פילבר ע"י הסנגור בן צור צילום: יוסי זמיר