היום לקחנו את ארבל לבארי.
היא הייתה בת 4 וחודש כשהחבאנו אותה בארון מפני המחבלים שהסתובבו בסלון, שברו חלונות וירו בדלת של הממ"ד. למזלנו הטוב לא ניסו לפתוח אותה, אבל שני קליעים חדרו כמו סכין חמה בחמאה.
אם היו מנסים לפתוח לא היינו כאן.
ארבל לא זוכרת הרבה מאז. את הארון דווקא זכרה >
אבל אנחנו לא מסוגלים לשכוח.
רגעי האימה וחוסר האונים נצרבו עמוק בנפש וצפים בכל פעם שאני מביט בילדים ויודע שרק אני אגן עליהם. ושלא תמיד אוכל. >>
