בפעם הראשונה בה נסעתי לקנות לה חולצות "לא לרוחי" (שם קוד לחולצות פחות צנועות ממה שההלכה מתירה) הצגתי בפניה אומץ ואצילות גדולה שהסתירה הססנות וחוסר ביטחון מול השאלה החינוכית אותה אני רוצה להציב בבית.
היא היתה בת 14 אבל לא מצאתי את המילים את הביטחון את הדרך לשקף לה שהבחירה
》 הזו לא משמחת אותי ובמקום זה האינטואיציה האמהית שלי שיתפה איתה פעולה.
בפועל, כשהורדתי את החולצות מהמדף בחנות לא הצלחתי לשכנע את רגליי להמשיך איתן לקופה וברגע מטלטל ושובר אחד הרגשתי את התנגשותם של שני הערכים החשובים האלה, אהבה, שייכות וקשר בין
》

ערב אחד, בשעה יחסית מאוחרת אחרי יום עמוס, הילדים כבר היו במיטות ואני התכוננתי ללכת לישון. רזיאל הודיע שהוא יוצא רגע כי יש מישהו בחוץ שרוצה לדבר איתו.
ידעתי שכמה שעות קודם לכן הוא קיבל שאלה בהלכות טהרת המשפחה והיה טרוד בה, התקשר לרבנים ולחברים שיוכלו לעזור לו לפסוק לאותו האדם.
》 כמובן שבשלבים האלה מפאת כבוד הזוג לא היה לי מושג במי מדובר וגם לא מה המקרה אבל ידעתי שהיציאה שלו כעת מחוץ לבית ככל הנראה קשורה בזה.

הלכתי לישון, מורגלת בכך שככל הנראה הוא יחזור מאוחר, לאחר שישקע בשיחה ובדיבור תומך שאולי יעודד אדם שזקוק לכך בשעה כה מאוחרת.
》

מעשיה לחנוכה: #מעשה_ביהלום
מעשה ביהלום קטן. בוהק, מאיר, מיוחד.

שלא ידע שהוא יהלום.

כל חייו הסתובב בין אבנים שונות, חלקן גדולות, חלקן קטנות, חלקן בוהקות, חלקן שחורות. חלקן קשות או רכות. את אורו ויופיו המיוחד לא יכל היהלום להסתיר, הוא בהק וזרח בעל כרחו, האיר את דרכו ואת דרכם של חבריו.

אבנים רבות התפעלו ושמחו באורו, חלקם הסתופפו בצילו ורצו בקרבתו. חלקם ניסו להאיר דרכם מאורו. היו גם כאלו הסתנוורו ממנו ובחרו להתרחק.
עד שיום אחד, התהלך היהלום ופגש באבן יפה ומיוחדת אחרת. כמותה לא פגש מעולם. היהלום חיפש להיות צמוד אליה ולא רצה לעזוב