Thread by @ygurvitz

היום לפני 75 שנים כבשו חיילים סובייטים את אושוויץ. כבשו, לא שחררו. הם הגיעו לפולין לא כמשחררים אלא ככובשים. בפעם השניה, צריך לציין. בפעם הראשונה הם הגיעו יחד עם הנאצים. הם מיהרו להפוך את סבלם של האסירים שמצאו שם לתעמולה. על מחנות סובייטים דומים למדי - קולימה ופלנטות זרות אחרות -

קיוו שאף אחד לא ידבר. במשפטי נירנברג, הם הצליחו להפיל את טבח יער קאטין (רציחתם ביריה ממרחק של סנטימטרים של כ-10,000 קצינים פולנים שבויים, כחלק מנסיון להשמדת הלאומיות הפולנית) על הגרמנים. כחלק מהכיבוש הסובייטי של מזרח אירופה, מתו בשנה וחצי שאחר תפיסת אושוויץ מספר עצום של אנשים -

אולי שני מיליונים. רבים מהם פולנים ואוקראינים. כל אחד מהם עולם ומלואו, כל אחד מהם סבל יסורים בלתי ניתנים לתיאור ברגעים שבהם הבין שהפעם, מזה הוא לא ייצא.

כ-700,000 מתושבי "ארצות הדמים" - השטח שבין האזור שתפסה ברה"מ מפולין ב-1939, המדינות הבאלטיות, אוקראינה ובלארוסיה - היו חסרי

מזל עד כדי כך שהם הוחזקו במחנות על ידי שני הצדדים. הפאשיסטים החומים והאדומים הזינו זה את זה. המדיניות הנאצית של מחנות ריכוז התבססה על המחנות שכבר היו קיימים בברה"מ. מדיניות ההרעבה הגרמנית - מדיניות צבאית, לא של המפלגה או האס.אס. - נשענה על הרעב הפוליטי המכוון של סטאלין

באוקראינה, ההולודומור. הגנרלים הגרמנים העריכו שהם יצטרכו להרעיב 20 מיליוני אוקראינים ורוסים כדי לקיים את הצבא שלהם ברחבי רוסיה.

(החישוב היה מדויק למדי.)

אפילו המדיניות הנאצית המפורסמת ביותר, אשמת גזע, לא היתה בלתי מוכרת לקומוניסטים. בטיהור של ה"קולאקים" (שלגמרי סביר ששימש

כדגם למדיניות החרמת הרכוש היהודי על ידי הנאצים), הקומוניסטים קבעו שילדיהם של "קולאקים" - איכרים עשירים מדי לטעמו של לנין, כאלה שיש להם פרה משלהם - הם אויבי המהפכה מעצם לידתם. לעתים קרובות זה תורגם לסירוב להעניק להם כרטיסי מזון. כלומר, מוות בהרעבה של ילדים בשל מוצאם.

לקומוניסטים היה יתרון מוחץ: כשהמלחמה נגמרה, נשארו מפלגות קומוניסטיות במערב, והם ניהלו מלחמת יח"צ בלתי פוסקת.

המפלגות הנאציות והפאשיסטיות במערב נמחקו לעפר עם נפילת גרמניה הנאצית, הן נדרשו לכ-20 שנים להתארגן מחדש, והן היו הרבה יותר גרועות בשינוי צורה ושפה.

אבל, בשעתו, הן היו חזקות מאד. היה אגף פאשיסטי קריטי בצרפת. כשפטן פחות או יותר תפס את השלטון, הפאשיסטים היו שם לצידו - והם היוו תסיסה בלתי פוסקת בצידו הימני. מפלגה פאשיסטית בלגית היוותה את הממשל בתקופת הכיבוש. היתה מפלגה נאצית חזקה למדי בהולנד, ששירתה את שלטונות הכיבוש.

ביוון היו כוחות פאשיסטיים חזקים מאד עוד קודם לכיבוש הגרמני (ואחרי נפילת גרמניה, הם יצאו למלחמת אזרחים מדממת נגד השמאל). נורווגיה העניקה לנו את קוויזלינג, אבל שם התמיכה בנאצים היתה מוגבלת יחסית. אפילו בבריטניה היתה מפלגה פאשיסטית, האנשים של מוזלי וחלק גדול להדהים מהאצולה,

עד וכולל המלך לשעבר, אדוארד השמיני. בבריטניה זה נגמר מהר מאד בתחילת המלחמה, בדיוק בגלל שצ'רצ'יל למד את הלקח של מה שקרה ביבשת.

היו תנועות פאשיסטיות חזקות בפולין ובאוקראינה, אבל מאחר והפולנים והאוקראינים היו מיועדים להשמדה, הנאצים לא התייחסו אליהן.

רבאק, היו תנועות פאשיסטיות גם בקרב יהודים. יאיר שטרן התחיל כמשת"פ של הפאשיסטים הפולנים (הם אימנו אנשי אצ"ל בלחימה נגד הבריטים, מביך למדי כשהחלה המלחמה), עבר להיות משת"פ איטלקי (הביון האיטלקי בביירות שלח קצבה חודשית ללח"י), וסופו של הארגון שהוביל שניסה להגיע להסכם עם גרמניה

הנאצית. הנאצים לא רצו. (כבר אז הם לא רצו לשחק עם פאשיסטים יהודים.)

הדבק שאיחד את התנועות הפאשיסטיות (אפילו האיטלקים, עם התפיסה הלאומית שלהם, הצטרפו ב-1938) היה אנטישמיות. חלק מהאנשים האלה מעולם לא פגשו יהודי. אבל, מבחינת אנשים שחשבו שלאומיות היא אורגנית, יהודים היו הזר

המוחלט. יהודים ייצגו את כל מה שלאומיות "אורגנית" שנאה: ערים, תיעוש, השכלה, פיננסים, רוחב אופקים, קוסמופוליטיות, חופש.

חלק ניכר מיהודי מזרח אירופה, ראוי לציין, לא היו כאלה. הם היו חרדים. הם לא שאפו להשתלב בחברה שבה חיו. למעשה, מבחינת תפיסתם השמרנית הם יכלו להתייצב יפה

באגף השמאלי של הפאשיסטים. אבל כמו שנאצים לא רצו לשחק עם פאשיסטים יהודים, החרדים לא רצו לשחק עם פאשיסטים גויים.

היהודי, מבחינת האנטישמים בתקופה הזו, היה התגלמות השמאל - התגלמות כל הפחדים שלהם, התגלמות כל מה שאיננו לאומיות אתנית. וכמובן, הם הואשמו בקומוניזם. רובם לא היו

קומוניסטים. אבל זו היתה עלילת דם יעילה למדי. עם תחילת המהפכה הרוסית, החלו פוגרומים - או, אם לדייק, הרבה יותר פוגרומים - ברוסיה. הרב הראשי של מוסקווה העיר שהטרוצקים עושים את המהפכה, והברונשטיינים (שמו המקורי של טרוצקי היה ברונשטיין) משלמים את המחיר.

המשחק הציני של סטאלין - להשתמש בבכירים יהודים במפלגה ובשירותים החשאיים, כמו גם במפלגות הקומוניסטיות במזרח אירופה, ואחר כך, עם השמדת היהודים, לטהר אותם - לא הועיל, בלשון המעטה.

מיליוני אנשים שהוסתו לכך שהיהודים הם אסונם קיבלו נשק, ואז הלכו להרוג אנשים שלא היו שונים מהם בהרבה.

רוב הרוצחים היו אנשים רגילים לגמרי. כן, תמיד היו פנאטים והפנאטים תמיד היו צבעוניים יותר ובהתאם קיבלו יח"צ, אבל רוב הרוצחים שקעו אחרי המלחמה לאנונימיות שממנה הגיחו. הם למדו שיש אנשים שמותר להרוג, אנשים שדמם יזעק מן האדמה באין שומע, ואז הכוחות החברתיים הרגילים עשו את שלהם:

חוסר הרצון לחרוג מהעדר, תחושת החובה של חיילים (ורוב הרוצחים היו חיילים), תחושת ה"רעות" של חיילים, שעמדה על כך שכולם ישאו בנטל הרצח באופן שווה ובלי השתמטות. וכמובן, כפי שלימד אותנו עלי גוץ, היה כל כך הרבה שלל של קורבנות לחלק.

כדי לרצוח אנשים צריך לשלול מהם קודם כל את אנושיותם.

תעמולה של עשרות שנים מהצד הימני של מלחמת האזרחים האירופית הגדירה קבוצות - יהודים, צוענים, סלאבים, במידה מסוימת הומוסקסואלים - כמי שאינם בני אדם. ויחסית קל, אם יש מספיק וודקה - הרוצחים הקומוניסטים והנאצים הצטיידו בהרבה וודקה לפני העבודה - להרוג אנשים שאינם נתפסים כאנשים.

בבאבי יאר רצחו נאצים ומשתפי פעולה כ-70,000 מיהודי קייב. קצין גרמני שתיעד את הטבח הראשון - בשלב שבו כבר שמעו את היריות והצרחות והקורבנות כבר הבינו מה קורה - תיאר נערה שחלפה על פניו בשלווה, הצביעה על עצמה, ואמרה "בת 16." היא המשיכה אל הבורות, וברגעיה האחרונים שמרה על מה שרוצחיה

האמינו ששללו ממנה: צלם אנוש.

תן לנו שלום.