כי משלמים על זה פעמיים. פעם אחת כשבית המשפט מתערב בחוסר סמכות ובאופן לא דמוקרטי בחקיקה ובהחלטות מקצועיות או מדיניות. הדוגמא מהיום של ביטול חוק הפיקדון היא עוד חוליה בשרשרת החולנית של אקטיביזם שיפוטי חסר מעצורים.
פעם שניה, >>>
ולמה אני כותב את זה >>>
כשהשופט סולברג השמרן ביטל את חוק מס דירה שלישית, מאוד לא אהבתי את אופן ההנמקה שלו, אבל פסק הדין לגופו דווקא שימח אותי. בית המשפט הוא דווקא הגורם המתאים ביותר להיות שומר כללי הפרוצדורה. משפטנים אוהבים פרוצדורה, ואם לחקיקת חוק נדרשות 3 קריאות, והיו רק 2 >>>
זה לא פוגע ברוב הדמוקרטי, שיכול לחוקק מחדש בדיוק אותו חוק, והפעם על פי הכללים. כמובן שחייבים להקפיד על הפרוצדורה, ולא להמציא אותה או "לפרש" אותה בסגנון אהרן "פריסטייל" ברק.
היום מוקמת בכנסת >>>
אבל יש שם הוראה שאסור בשום פנים ואופן לחוקק. ותאמינו או לא, הכנסת לא מוסמכת לחוקק אותה.
ההוראה הזו אומרת >>>
כל דרישה של רוב הגדול מ-61 היא בעלת משמעות אחת ויחידה: שלטון המיעוט.
אם 61 חברי כנסת לא יכולים לשנות חוק, נגמר עקרון שלטון העם. העם אינו הריבון יותר והענקנו זכות וטו למיעוט.
בית המשפט טרום ברק, דווקא בגלל שמרנותו נהנה מאמון >>>
היועץ המשפטי או בית המשפט היו אמורים, לפי ההלכות הישנות, להצהיר שהסעיף בהסכם הקואליציוני שמבקש לשריין ב-75 אינו חוקי, ובכך >>>
בית המשפט של היום נהנה מאמון ציבורי כה נמוך שגם עתירה שמרנית שכזו ומעורבות לגיטימית שלו, יזכו לבוז ולחשד.
והפרחים לברק, בייניש, גרוניס, נאור וחיות, שחיסלו בשנים של עבודה יסודית את בג"ץ.