Thread by @attilus

1. תהיה או לא תהיה ממשלה - ימים יגידו. אך בפירמידה שנבנתה בשבועיים האחרונים יש כמה שחקנים מרכזיים, וכמה סיבות עיקריות שהובילו לרגע הזה:
א. גדעון סער - בלעדיו, לנתניהו היתה מזמן ממשלה. פרישתו וריצתו חסמו את נתניהו. ונראה שגם כעת, נחישותו היא זו שהקריסה את הדיל של בנט עם נתניהו

ב. כפי שפרסמתי כאן אתמול אחר הצהריים - בימינה עשו בשבוע האחרון חריש עמוק בקרב אנשי תקווה חדשה. חיפשו לראות אם יש אופציה לעריקים. לתמיכה של סער בנתניהו. לעריקה של סער מגוש השינוי. שקד עצמה האמינה שבגלל המצב הבטחוני - גנץ או סער, או שניהם, עשויים להיות שותפים לאירוע של ממשלה אחרת

ג. שקד בנתה על זה. חשבה שגנץ יתפתה. בתחילת השבוע עוד ניסתה לברר איפה גנץ עומד. התברר לה שגנץ לא זז. הראיון שלו ל-ynet בשבוע שעבר חידד את ההבנה הזו. למעשה, התיאוריה של שקד לממשלה שהיא לא שינוי, נשענה בעיקר על השלכות המצב הביטחוני. אבל זה לא החזיק מים. היא הבינה שאין לנתניהו ממשלה

ד. ביום שלישי, ח"כ קרעי מהליכוד, סיפק באולפן ynet עוד סחורה לוהטת: הוא שם את האצבע על העריקים הפוטנציאליים מתקווה חדשה. תוך 4 דקות, הנדל, השכל ואלקין הוציאו הודעות הכחשה חד משמעיות. הליכוד הטיל עוצר ראיונות. קרעי נעלם. גם האופציה של העריקים. כשראתה שזה נגמר, שקד החלה להתרכך

ה. זה לא שהיא לא ניסתה, עד הרגע האחרון, לחבל בממשלת השינוי. ניסתה. אבל הבינה שהיא באופסייד. השטח של ימינה התעורר. המטוטלת זזה. פתאום ממשלת שינוי חזרה לאופנה. צריך להבין: מעל הכל, גם בנט וגם שקד, רואים בבחירות חמישיות אסון. לא פחות. זו המילה שבה שקד אוהבת להשתמש. אסון.

ו. ולכן, שניהם רואים במשימת מניעת הבחירות משימה עליונה. משימת קודש. בכל מחיר. הנקודה השניה שהפכה לברורה השבוע היא זו: שקד לא תנטוש את בנט. נקודה. לא תפצל. לא תפלג. לא משנה איזה חתולים עברו ביניהם - היא לא תפרק אותו. יש ביניהם קשר שהוא דרגה אחת מעל למה שמוכר בפוליטיקה.

ז. סמוטריץ' - יו"ר הציונות החדשה נחשב לאיש קרוב לשקד ולבנט. שנים הם היו סוג של טריו. עבדו יחד. רצו יחד. שקד מאוהבת באלקטורט של סמוטריץ', מעריכה אותו. תמיד דחפה לשיתוף פעולה. השבוע התברר שסמוטריץ' דואג רק לסמוטריץ', ומוכן להלחם עד טיפת דמם האחרונה של שקד ובנט כדי לגדול בבחירות

ח. פוליטיקא רעב זה אחלה. זה דלק. אבל סמוטריץ' נהיה גרגרן. הוא התחיל לפנטז על חיסול ימינה ובליעת המנדטים. שקד ובנט הבינו שיש להם בעיה: גם סמוטריץ' וגם נתניהו מוכנים לחסל אותם, להקריב אותם, לפרק אותם לחתיכות. בכל דרך אפשרית. האסימון נפל. בנט, ואח"כ גם שקד הבינו שהם במלכוד

ט. שניהם קלטו, כל אחד בקצב שלו, שעם נתניהו אי אפשר לעשות עסקים. הוא אישיות פוליטיות גבולית (לא ניתוח פסיכולוגי). אם אתה איתו -הוא עוזב אותך בשקט. אם אתה לרגע לא מתיישר - הוא מתחיל לתקוף באגרסיביות מטורפת. המעברים חדים. קיצוניים. מאפס למאה בציוץ אחד.

י. ההפנמה של המציאות קשה. לשקד, בעיקר. הסיעה, ברובה המוחלט, התייצבה מאחורי בנט. שיקלי, ששודך לימינה על ידי אותו האיש ששידך לפני שנים בין בנט לשקד - הוא ביביסט. ליכודניק. הבחירה בו היתה טעות שעליה מצטערים גם שקד וגם בנט עד היום. אבל זה נגמר, שיקלי לא חלק מהסיעה. אז שקד נותרה לבד

י"א. וזה מחזיר אותנו לנאמנות: שקד לא תפגע בבנט. לא תפרק את ימינה. לא תפצלה. בטוב, ברע, בממשלה, במחיקה וגם במריבה - בסוף שקד ובנט הולכים יחד. שזה די מדהים אחרי מה שהם עברו. בגדול, ההימור של שקד נכשל: הנושא הבטחוני קרס. הוא לא הוכיח את עצמו, והוא לא פירק את עמדתו של סער. אוסיף עוד

י"ב. ועוד 2 נקודות שארחיב עליהן בהמשך, והן סופר מרתקות:
1. המודעות, ההפגנות, התמיכה בבנט - סיפור בפני עצמו עם הרבה פרטים מרתקים מאחורי הקלעים.
2. בתחבולות תעשה לך ממשלה - כתבתי על זה השבוע, ויש לזה משמעות. בימינה הבין מי שהבין שאת נתניהו אפשר להביס רק בשיטותיו

י"ג. על ימינה אפשר לכתוב ספר. אולי עוד ייכתב. בינתיים, הדמות המרשימה באמת בסיפור הזה הוא יאיר לפיד. לפני ההסלמה, בנט קרא לו מענטש. אחרי ההסלמה, שקד קראה לו אחלה גבר. לפיד עשה בחודשיים האחרונים מהלכים שקטים, קרי רוח, מחושבים - שרק פוליטיקאים בדרגה גבוהה עושים. זה לא שולי. זה העיקר

י"ד. בניגוד לקודמיו במחנה הליברלי - לפיד לא יודע לוותר. כשהוא חוטף בומבה - הוא קם ומסתער שוב. אולי בגלל האיגרוף. לא פסיכולוג, לא יודע. אבל בכל פעם שנשאל אחרי הפסד או מפלה האם הוא מתייאשר, הוא עונה: אף פעם לא. לפיד גם סימן את השלטון כמטרה. כיעד. כמו בצבא. אולי קוברינסקי משפיע עליו

ט"ו. ולכן, הוא הסתער על הרכבת הממשלה החדשה, גם כשהכל נראה גמור, ברעב מטורף. בדיוק מושלם. סגר פינות. החתים סיעות על ממשלת צללים. חיכה לבנט. ישנה תיאוריה, ופרסמתי אותה לפני כמה ימים, לפיה לפיד ובנט עבדו בתיאום כדי להרדים את נתניהו. עוד נחקור את זה, בינתיים - מה שליד עושה, עובד.

י"ז. ואם אכן תקום ממשלה בסוף שלא כוללת את נתניהו - הבולדוזר שלא רואה ממטר בזירה הפוליטית, הבוס הגדול, האיש ששינה את ההסטוריה - הוא כמובן ליברמן. הוא היה הראשון לומר "לא" לנתניהו. בשעה שחבריו בימין עוד זחלו על הברכים וחתמו שלוש פעמים בשבוע על מסמכי כניעה מבישים ומביכים, הוא בלם

י"ח. בלי ליברמן, לא היינו בנקודת הזמן הזו. בלי העקשנות שלו, ההתמדה שלו, המוכנות שלו לספוג ולהוביל את מהלך פירוק גוש ביבי - מזמן היתה ממשלה. אבל על ליברמן צריך לכתוב בנפרד, אז אעשה זאת בנפרד.

י"ט. וכמובן שאי אפשר בלי בני גנץ, האיש שבמובנים מסויימים הציל את המחנה הדמוקרטי וגם שינה את מסלול ההסטוריה. בעצם כניסתו לממשלה, גנץ הזיז לוחות טקטוניים. בניגוד לטענת מבקריו, עצם כניסתו לממשלה שבר את הרפטציה של הבחירות לשום מקום. מעשה הנוכלות האפי של נתניהו יצר מהלכים ייחודיים

כ. הטענות לפיהן ניתן היה להרכיב ממשלה עם הערבים לפני שנה הן בלוף מוחלט. אין סרט כזה, אין תסריט כזה. לא פוליטי. לא תודעתי. לא כלום. זו פיקציה של השמאל המתאבד. במובנים מסויימים, העובדה שנתניהו משול למינכהאוזן היא בגלל הרמיה של גנץ. אף אחד לא מאמין למילה של נתניהו. הוא מבודד לגמרי

כ"א. בלי גנץ - זה לא היה קורה. גם העובדה שהערבים פתאום לגיטימיים - היא בזכות גנץ, כי השיח השתנה. עברה שנה בה נתניהו נבלם. אוחנה רוסן. רגב נותקה מהמקום שבו עשתה נזקים כבירים. היה מאבק על הדמוקרטיה, גנץ הוביל אותו. הטירוף שאחז בחונטה של נתניהו היה מוביל את ישראל לקריסה דמוקרטית