Thread by @hananamiur

זכיתי בשבוע שעבר לשבת לשיחה מלב אל לב עם נערים ערבים בני 16 מלוד שהשתתפו בפרעות. השיחה היתה גלויה וכנה ולכן גם מרתקת, וחידדה לי כמה תובנות עמוקות על המצב.
>>

1. 1.הסיפור שהם מספרים לעצמם שונה לגמרי מהסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו והוא אחד ויחיד - הנכבה.
הם נולדו בלוד, הוריהם נולדו בלוד, אבל תיארו לנו בעיניים דומעות את הזוית המדויקת של הצל שהיה נותן עץ הפרי בחצר הבית של סבא שלהם באיזה כפר בגליל מלפני 48', שעל חורבותיו קם ישוב יהודי
>>

סיפרו איך הולכים לפעמים בשבתות לראות איפה הבית שעכשיו עומד עליו בית אחר, של יהודים.
הבנתי מה שידעתי - 67' לא מעניין אותם, רק חזרה לבתיהם מלפני 48'.
זה אל אקצא, ושער שכם ושייח ג'ראח וסילוואן ועכו וחיפה ולוד ויפו ורמלה וירושלים ואשקלון והנגב.
אף פעם לא בית אל עופרה אלון מורה ואפרת>

2.התפעלתי ונבהלתי מהעוצמה שבה המורשת הזו חיה ובוערת בקרבם ומועברת בתוך המשפחה מדור לדור בצורה הכי עוצמתית שיש בכלל בלי שום קשר אלינו. את הקשר המחייב והמוחלט שהם חשים לאדמות שאיבדו סביהם ב 48', הם יעבירו במלוא עוצמתו בקלות ובטבעיות, לילידיהם, נכדיהם וניניהם. זה המצב וכדאי שנכיר בו

3. הבנתי מהם עוד דבר מעניין: ידעתם בכלל שבתוך ערביי ישראל יש אליטה של מעטים שהם התושבים המקוריים מלפני המלחמה, אבל הרוב הגדול הם מה שנקרא "עקורי פנים" - אנשים שברחו נניח לשפרעם, עכו, לוד וכו', מכפרים ועיירות שנכבשו ונהרסו?
>>

ושעקורי פנים מופלים לרעה בידי המקוריים, נניח בבחירות למועצות מקומיות ובכיבודים שנובעים מהן? במקרים רבים מי ששרפו עסקים ורכוש של יהודים בפרעות הם, מטבע הדברים, ממה שנקרא "עקורי הפנים".
>>

4.הר הבית: הם אמרו - בסדר, היתה מלחמה, הפסדנו, נכבשנו, לקחתם לנו הכל. רק מקום אחד נשאר שבו אנחנו מרגישים חופשיים וריבונים וזה אל אקצא. אז גם לשם אתם נכנסים עם שוטרים ואלות וגז המדמיע?
כלומר אל אקצא מבחינתם הוא הבלטה האחרונה ביקום שבה הם מרגישים זקופי גב. לכן הרגישות שלהם למקום.
>

5. בטח תגידו מה שאני אמרתי לעצמי בלב: על מה הם מדברים? המשטרה הרי נכנסה רק כי הם אגרו במסגד אבנים ובקבוקים ויצאו להתעמת עם המשטרה וליידות אותם לכותל!
לא אמרתי להם גם כי באתי להקשיב, לא להתעמת, וגם כי זה לא יעזור, אין שום ממשק בין הסיפור שלהם לשלנו.
>>

6.הם חברים של נדין עווד ז"ל, הנערה שנהרגה עם אביה מרקטה של חמאס. היתה איתם בכיתה. שאלתי אותם אם לא מבאס אותם שהיא נהרגה מירי של חמאס. אמרו לי "מה פתאום, מה זה בכלל משנה מאיזה טיל. היא נהרגה בגלל המלחמה בין העמים שלנו, מלחמה שאתם אשמים מלאים בה כי באתם לפה ולקחתם לנו הכל,
>>

את הכבוד, את הרכוש, את הקהילות, גירשתם אותנו לכל רוח. ראינו בטלוויזיה פוליטיקאי ישראלי כזה, עם חליפה ומאחוריו הדגל, עומד ומחזיק את התמונה של נדין ומאשים את חמאס",
ואז עשו עם הידיים תנועה של מיאוס. כאילו לומר - אתם גם הרגתם אותה וגם עושים סיבוב על המוות שלה לתועלת שלכם?
>>

7.אציין: שלושתם היו נערים מרשימים, כולל זה שסיפר איך ירד מהבית "להגן על החנות של דוד שלי שהמתנחלים באו עם בנזין לשרוף אותה", ויידה בשוטרים אבנים ובקבוקים. לומדים 5 מתמטיקה 5 פיזיקה, עתידם לכאורה לפניהם והמצוקה מהם והלאה. אבל האש הבוערת בלבם – אותה לעולם לא נוכל לכבות.
>>

ואת זה אני מסיק מתוך כבוד עמוק לגאווה הפרטית והלאומית שלהם, בניגוד לשמאל, שמתוך זלזול בהם, חושב שבכך שיזרוק להם את פירורי 67', ישתיק אותם.
זה לא יקרה לעולם. הפתרון האמיתי היחיד מבחינתם הוא שנחזור לגלות. ומכיוון שזה לא פתרון, המצב חסר פתרון.
סוף