1. שרשור אישי וסופר חשוב. היום מלאו 66 שנים לפיגוע הטרור בכביש הר מירון בו גילה סבא שלי, דב הורן ז״ל, גבורה אמיתית שהצילה חיים. ב 1936, והוא בן 27, עלה סבא דב לארץ ישראל מקלן, גרמניה, לאחר תקופת הכשרה יחד עם אשתו הטרייה, סבתי ז"ל, מרים. הוא עזב מאחור את משפחתו - הוריו, כמה דודים 
2. ובני דודים, ואלה נרצחו ע"י הצורר הנאצי מאוחר יותר. בארץ הגיעו השניים לקיבוץ משמרות, ועשו כל מה שהוטל עליהם. שם גם נולדה אימי ז״ל, מנוחתה עדן. בין שאר מטלותיו בקיבוץ הצעיר למד סבא לנהוג בכלים כבדים. וכך מצא עצמו נוהג במשאית כבדה ומוביל סחורה ומטענים שונים ממקום למקום. כך גם
3. גוייס ב 1948 עם משאיתו לטובת פריצת המצור על ירושלים, כנהג ולוחם, וראה את המוות בעיניים, מקרוב, כשבאחת הפעמים המלווה שלו בתא הנהג, חייל צעיר - חטף כדור בראשו ומת במקום, מרחק נגיעה ממנו. אח"כ הוביל מים מנהריה לקיבוץ יחיעם ושימש מטרה קבועה למחבלים הערבים שארבו לתנועה בכבישים.
4. כדורים שרקו, והוא יכל להם. בדרום נהג סבא במשאיתו והוביל מטעני תחמושת ונשק למשלטים סביב כיס פלוג'ה, לצלילי פגזים מצריים. פגז אחד שהיה פוגע במשאית היה מותיר ממנו רק אפר. זה לא מנע ממנו להמשיך. עם תום המלחמה עבר סבי לעבוד בחברת "סולל בונה" כנהג משאית מטען גדולה שהעבירה חומרי
5. בניין ברחבי הצפון. ב 22 בספטמבר 1955, בדיוק היום לפני 66 שנים, הוביל סבא מטען זיפזיף לקריית שמונה, כשמשאית ריקה נוספת נעה מאחוריו. בשעה 7 בערב, כשהגיע לאיזור הר מירון, נגלה לעיניו מחזה אימים - אוטובוס של חברת "אשד" ועליו נהג ו 11 נוסעים הותקף ע"י מחבלים בירי כבד מאוד מהמארב.
6. סבא לא התמהמה, והחנה בתוך שניות את משאיתו באופן שחצץ בין היורים ששכבו בנקודה גבוהה לחלקו האחורי של האוטובוס שם התרכזו בשכיבה הנוסעים, לכודים ומבועתים. את נהג המשאית השנייה שלח סבי בצעקות להזעיק עזרה. זכרו שהשנה היא 1955 - אין טלפונים חכמים, אין תקשורת ניידת. לא ״ווטסאפ״,
7. ״טלגרם״ או "ווייז". המידע עובר באיטיות ממקום למקום והזמן קריטי. סבא ירד ממשאיתו ונע רגלית לכיוון האוטובוס אך התקשה להכנס כי גופתה של הנוסעת מלכה גרנות ז"ל היתה מונחת שם והנוסעים, בתוך הבילבול הגדול, חשבו אותו לערבי הבא לעשות בהם שפטים. סבא הצליח לזהות עצמו לנוסעים כיהודי
8. בצעקות, ולחלץ בעצמו את הנוסעים מהאוטובוס ולמקמם בעורפו של האוטובוס באופן שהיו בטוחים. בדיוק בשלב הזה התקרב אחד המחבלים לכיוונם, והטיל שני רימונים - אחד על המשאית של סבא, והשני על האוטובוס, שהיה ריק עכשיו. לאחר מכן נמלט בריצה מהמקום יחד עם שאר המחבלים. בפיגוע הזה נהרגו למרבה
9. הצער שני נוסעים מתוך אחד עשר, אך פעולתו המהירה של סבי ככל הנראה הצילה את חייהם של שאר הנוסעים, כי המחבלים זממו לטבוח בכולם מקרוב או לנסות ולדרדר את האוטובוס על נוסעיו לתהום העמוקה הסמוכה. סבא קיבל על מעשהו את אות "איש המופת", אך במשך שנים רבות לא סיפר את הסיפור. הוא היה אדם
10. צנוע, איש עבודה ולא דברן גדול. ב 1985, 30 שנה לאחר התקרית, שודרה בערוץ הראשון תוכנית בהגשת השחקן ניסים עזיקרי ז"ל, שסקרה את אירועי אותה שנה. סבא התארח שם וסיפר את הסיפור, וגם זה באופן קמצני, כאילו היה זה מעשה מובן מאליו. יש לנו בבית ההורים קלטת וידאו מאובקת של הראיון. אז אני
11. רק רציתי לשתף את סיפורו, כי מגיע לו, ולציין בפשטות: גאה בך סבא יקר. זוכר ומזכיר. יום טוב ושמרו על עצמכם.בתמונה: כתבה מהעיתון ״העולם הזה״ על סבא.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
