1/ מה שהקדים את דרו סטרוזן (מהשרשור הארוך מידי אתמול) היא האומנות של בוב פיק. זו גם הזדמנות להראות את קפיצת המדרגה הנדרשת בהשקעה בין ״מודעה״ לבין כרזה אייקונית. פיק נחשב בעיני רבים כ״אבי הכרזה הקולנועית המודרנית״ לצד קריירה מרשימה בעיצוב מודעות פרסום.
2/ היכולת של פיק לקחת אלמנטים מסגנונות של אמנות גבוהה (ארט נובו, ארט דקו, קוביזם, פוביזם ועוד), לעבוד עם צבע בצורה מעוררת השתאות וליישם את מכלול ההשפעות והכשרונות שלו לצרכים מסחריים היתה יוצאת דופן. למשל, תראו דוגמא של פוסטר מחווה נהדר לפרד אסטייר וג׳ינג׳ר רוג׳רס:
3/ העבודה הראשונה בקולנוע שלו היתה עבור יונייטד ארטיסטס לפוסטר לזוכה האוסקר ׳סיפור הפרברים׳. במקרה או שלא, יצא לפיד לעצב כמה מיוזיקלס אייקונים: ‘גברתי הנאווה׳, ׳שיער׳ ו׳מצחיקונת׳.
4/ בעבודה שלו על ׳קאמלוט׳ (יחד עם ביל גולד שגם אליו עוד נגיע אבל האיורים הם של פיק) להתרשם ולראות עד כמה מדובר באמנות גבוהה לכל דבר עם קומפוזיציות מהממות ביופיין
5/ כאמור, פיק עשה עבודות רבות בתחום הפרסום: אופנה, משקאות, תעופה, סיגריות, מוסיקה, עיתונות הכל מהכל.
6/ העבודה המוכרת והזכורה ביותר של פיק היא כמובן ׳אפוקליפסה עכשיו׳ בה הצליח לתפוס את הדרמטיות והעצמה של הסרט. הבעות הפנים של ברנדו ושין וביניהם הזוהר האדום מדם וכמובן הטיפוגרפיה היוצרת מהכלל:
7/ פיק עיצב גם את הפוסטר לבונד מרסק הקופות ׳המרגלת שאהבה אותי׳, ׳אקסקליבר׳, הפוסטר שאספנים אוהבים ל׳סטאר טרק׳ (תראו את העבודה עם צבע) ול׳סופרמן׳.
8/ ביחד עם דרו סטרוזן (מהשרשור מאתמול, השתרבב לי לשם הפוסטר שעיצב פיק ל׳שנה בצל הסכנה׳ שרק מדגיש את ההשפעה של פיק) וג׳ון אלווין (אולי מחר) הוא היה מהעסוקים שבמעצבים בהוליווד בשנות ה 70 וה 80 עם עבודות אייקוניות ונצחיות (וטריוויה - אם מישהו ראה ׳old’ זה הסרט של ניקולסון וברנדו…)
9/ הערת אגב: אני אמנם לא משרשר את האמנים בסדר כרונולוגי אלא איך שבא לי, אבל אולי בסוף, אפשר יהיה לראות התפתחות והשפעות, דמיון ושוני, ומבחינתי הכי מעניין - הזדמנות לראות ולהבין את השילוב המתבקש בין האמנות למסחריות בצורה שמכבדת מאד את שני הקצוות ולצערי נעלמת אט אט. מקווה שמעניין.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
🎨🎬 1/ אתמול ג׳ון אלווין שחביב עלי במיוחד (לינק מצ״ב) והיום הרבה יותר קצר,אבל בכ״ז מעניין נצא קצת מהוליווד עם אמן מרתק במיוחד גי פילאר הבלגי, שעיצב הרבה מאוד דברים וגם מעט יחסית פוסטרים אבל לסרטים חשובים. הוא הושפע מאמנות פסיכדלית ופופ-ארט, עם סגנון צבעוני ולעיתים פוטו-ריאליסטי>
2/ פילאר עבד כמו רבים ממעצבי הסרטים בפרסום וקומיקס ועיצב גם בפריז עבור קוקה קולה, בית קזינו ומועדון ה crazy horse (אני אשמור על הציןץ הזה pg-13 אבל חפשו און ליין)
3/ ב 1973 הוציא ביחד עם העיתונאי ניק כהן את הספר rock dreams ובו איורים של (בעיקר) אמני רוק אנד רול, בלוז וכו בסיטואציות חלומיות ודמיוניות לגמרי. הספר זכה להצלחה מיידית ויודע שג׳ק ניקולסון קנה רבות מהיצירות שבו
1/ אחרי בוב פיק אתמול (לינק למטה) הנה ג׳ון אלווין שהוא כנראה מעצב הפוסטרים החביב עלי מכל, למרות שקשה לבחור. אולי זה פשוט כי אלה הסרטים עליהם גדלתי ואולי זה הסגנון הקולנועי השמימי והקסום של הפוסטרים שלו. הוא נחשב בצדק לאחד ממעצבי הפוסטרים>>
2/ הגדולים עד כדי כך שדיסני טבעו ביטוי לסגנון הדרמטי שלו - ״alvinizing”. הוא מצידו אמר שהוא רק מנסה ליצור ״הבטחה לחוויה נהדרת״ בעיצובים שלו. במקום ביוגרפיה נטו וכי רוב הארט כאן מוכר לכולם - ננסה לעבור ולהבין מה זה בדיוק שעובד בהם וכמה הסגנון של אלווין ואהבת הקולנוע שלו תרמה לזה:
3/ ׳מלך האריות׳ היתה הצלחה כבירה. בזמנו, דיסני שיווקה את הסרט לכל הגילאים ולארט של אלווין היה כנראה חלק גדול בתפיסה של הסרט כ ״לאו דווקא לילדים״. הדרמה השייקספירית שבאה לידי ביטוי גרפי: התקווה שבאור והסכנה בענני הסערה, המעבר בין הדורות והמנהיגות, הכל מועבר כל כך יפה.
🎨🎬 1/ בדילוגים בין תקופות וסגנונות נמשיך עם אמן פוסטרים שאולי לא כולם מכירים את שמו אבל כולם מכירים את העבודות שלו: דרו סטרוזן. אני מחבב אותו במיוחד לא רק בגלל כשרונו אלא כי הוא מצא דרך יפה לגשר בין האומנות למסחריות, ללמוד מהטובים ביותר שהיו לפניו, ולשחרר ולהשפיע על הדור הבא>
2/ סטרוזן גדל באורגון למשפחה עניה למדי. הוא התקבל ללימודי אמנות בקליפורניה במלגה מלאה (אחרי שראו את עבודותיו) ושיחה עם יועצת שם שינתה את חייו:״כאמן תוכל לצייר מה שתרצה, כמאייר תוכל לצייר עבור כסף״. ״אני צריך לאכול״ אמר לעצמו ובחר בקריירת איור:
3/ סטרוזן עיצב עטיפות אלבומי מוסיקה ב 150-250$ לעטיפה, לשמות כמו רוי אורביסון, בלאק סאבאת, קרול קינג, בי ג׳יז ועוד עד שעיצוב אחד לאלבום של אליס קופר תפס את תשומת הלב של מקבלי ההחלטות בהוליווד
🎬🎼 1/ יש קהל לקצת חפירות על בונד? בעוד קצת יותר מעשור בונד יהיה public domain, וכמו שרלוק הולמס, רובין הוד ובריטים אחרים יהיו לו מגוון עיבודים, רימייקים, ריבוטים, ספין-אופס ושאר ירקות. בינתיים סיפור על מותג-על שידע הרבה מאבקי זכויות וקרב ראש בראש אחד בחפירת-על-חלל עם הרבה מדיה:
2/ הכל התחיל ב 1953 אז הציג איאן פלמינג את בונד לעולם בספר ׳קזינו רויאל׳. ההצלחה לא אחרה לבוא ואופציה לפיתוח נמכרה ל 6 חודשים למפיק גרגורי ראטוף ב $600. הוא הצליח לעניין את CBS והאריך את הזכויות תמורת $1000 נוספים. יחד עם שני תסריטאים מנוסים כתבו פרק בונד לאנתולוגיה בשם !Climax.
3/ ב !Climax בונד הפך לאמריקאי, פליקס לייטר לסוכן בריטי בשם קלרנס והפרק באורך של כשעה שודר לראשונה ב 21/10/54 עם בארי נלסון כגי׳ימס בונד ופיטר לורה המנוסה בתפקיד לה-שיפר. קליימקס הפך לסיפור הצלחה וראטוף מיהר להאריך את הזכויות, הפעם לסרט, ב $6000 נוספים.