1/ מה שהקדים את דרו סטרוזן (מהשרשור הארוך מידי אתמול) היא האומנות של בוב פיק. זו גם הזדמנות להראות את קפיצת המדרגה הנדרשת בהשקעה בין ״מודעה״ לבין כרזה אייקונית. פיק נחשב בעיני רבים כ״אבי הכרזה הקולנועית המודרנית״ לצד קריירה מרשימה בעיצוב מודעות פרסום. 
https://twitter.com/efraimleaf/status/1450144959156396040?s=21
2/ היכולת של פיק לקחת אלמנטים מסגנונות של אמנות גבוהה (ארט נובו, ארט דקו, קוביזם, פוביזם ועוד), לעבוד עם צבע בצורה מעוררת השתאות וליישם את מכלול ההשפעות והכשרונות שלו לצרכים מסחריים היתה יוצאת דופן. למשל, תראו דוגמא של פוסטר מחווה נהדר לפרד אסטייר וג׳ינג׳ר רוג׳רס:
3/ העבודה הראשונה בקולנוע שלו היתה עבור יונייטד ארטיסטס לפוסטר לזוכה האוסקר ׳סיפור הפרברים׳. במקרה או שלא, יצא לפיד לעצב כמה מיוזיקלס אייקונים: ‘גברתי הנאווה׳, ׳שיער׳ ו׳מצחיקונת׳.
4/ בעבודה שלו על ׳קאמלוט׳ (יחד עם ביל גולד שגם אליו עוד נגיע אבל האיורים הם של פיק) להתרשם ולראות עד כמה מדובר באמנות גבוהה לכל דבר עם קומפוזיציות מהממות ביופיין
5/ כאמור, פיק עשה עבודות רבות בתחום הפרסום: אופנה, משקאות, תעופה, סיגריות, מוסיקה, עיתונות הכל מהכל.
6/ העבודה המוכרת והזכורה ביותר של פיק היא כמובן ׳אפוקליפסה עכשיו׳ בה הצליח לתפוס את הדרמטיות והעצמה של הסרט. הבעות הפנים של ברנדו ושין וביניהם הזוהר האדום מדם וכמובן הטיפוגרפיה היוצרת מהכלל:
7/ פיק עיצב גם את הפוסטר לבונד מרסק הקופות ׳המרגלת שאהבה אותי׳, ׳אקסקליבר׳, הפוסטר שאספנים אוהבים ל׳סטאר טרק׳ (תראו את העבודה עם צבע) ול׳סופרמן׳.
8/ ביחד עם דרו סטרוזן (מהשרשור מאתמול, השתרבב לי לשם הפוסטר שעיצב פיק ל׳שנה בצל הסכנה׳ שרק מדגיש את ההשפעה של פיק) וג׳ון אלווין (אולי מחר) הוא היה מהעסוקים שבמעצבים בהוליווד בשנות ה 70 וה 80 עם עבודות אייקוניות ונצחיות (וטריוויה - אם מישהו ראה ׳old’ זה הסרט של ניקולסון וברנדו…)
9/ הערת אגב: אני אמנם לא משרשר את האמנים בסדר כרונולוגי אלא איך שבא לי, אבל אולי בסוף, אפשר יהיה לראות התפתחות והשפעות, דמיון ושוני, ומבחינתי הכי מעניין - הזדמנות לראות ולהבין את השילוב המתבקש בין האמנות למסחריות בצורה שמכבדת מאד את שני הקצוות ולצערי נעלמת אט אט. מקווה שמעניין.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
