1. עוד לא יבשה הדיו על פיטורי מנכ"ל משרד החינוך, סלוביק, והרפש שנשפך יכול להספיק למחזה. ואז צץ לו הבוקר שם מסקרן נוסף, שאם מצרפים אותו לתסריט, הסיפור הופך למעניין אף יותר. הכירו (שוב) את שירלי שיף, מי שכיהנה כראש המטה של איוב קרא במשר' התקש', ואחר כך פוטרה על ידי דודי אמסלם
2. אבל אל דאגה, כי מהר מאוד היא מונתה שוב, הפעם לתפקיד במש' התפוצות, כשהשר האחראי הוא לא אחר מאשר אחד, ב. נתניהו, חובב גדול של הנעשה במש' התקשורת. בכל מקרה, שיף צצה לאחרונה אצל המנכ"ל סלוביק בחינוך. מינוי מקרי או שמא יד נעלמת ניווטה אותה לתוככי החצר של יפעת שאשא ביטון?
3. לא ברור. אך הופעתה במשרד החינוך הפעילה את כל הנורות האדומות ואת כל האזעקות בתקווה חדשה, ולא מעט גבות הורמו. מה עושה אשת אמון של נתניהו בקודש הקודשים של בכירת תקווה חדשה - המפלגה השנואה על נתניהו ותומכיו? כל השאר הסטוריה, והחוטים די מתחברים להם לבד
4. אגב, הגב' שיף מככבת גם באתר של אבי וייס, הפרשן האלטרנטיבי לפרשיות נתניהו. אבל זה, כמובן, שולי
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
1. זהו, הם חזרו. חברי הכת הצודקת תמיד - חזרו, ובגדול. לקח לו קצת זמן, אבל השמאל המתאבד התעורר. הוא קם לתחיה. הוא קם ונואם ונוהם את טיעוני העיוורון, כאילו לא קרה כאן דבר בשנים האחרונות. הצדקנות המאוסה חזרה לשיח הציבורי. והנה, השמאל המתאבד מוכן להקריב את הכל שוב.
2.על מזבח שיח שקרי וריקני על כלום ושום דבר. גבירותיי ורבותיי, השמאל המתאבד חוזר לבמה, והוא מגביר את הקצב בדרכו למשימה הגדולה מכולן: להתאבד סופית, ולהחזיר את בנימין נתניהו ללשכת ראש הממשלה. ובדרך, לכבות את האור על מדינת ישראל הדמוקרטית והליברלית
3. הטיעונים הכי הזויים הם בגזרת המאבק בקורונה. לא צריך להדהד כאן את השטויות שנכתבות ברשתות ובמאמרי הדעות, את ההשוואות המופרכות לדיקטטורה, את הקללות המטונפות נגד אנשים כמו ניצן הורוביץ וד"ר אלרעי פרייס - כדי לדעת שהשמאל המתאבד שוב קם עיוור ולא בפוקוס, עם הנג אובר קטלני
דיקטטור. פשיסט. נאצי. סקיוריטטה. קומוניסט מסריח. תשרף בגיהינום. משלמים לך מפייזר. סוכן מוות. שטן. מסית. רוצח המונים. דינך יגיע. מרעיל. אף אחד לא מת משקורונה. עוד לא הוכח שיש קוביד 19. החיסון לא יעיל. אין תמותה. אין מגיפה.
חלק ממה שקיבלתי. עם ההזויים האלה צריך לנהל דיון רציני?
1. התפתחות מעניינת מאוד בקואליציה (אולי לקראת התקציב, ואולי זמנית בלבד, אבל קורית):
אחרי כשנה וחצי של התכתשויות, השמצות, טינופים, תדרוכים ודם רע באופן כללי, אחרי שלפיד אמר על גנץ הכל, וגנץ נפגע כמו שרק גנץ יודע להפגע - יש הפסקת אש בין הצדדים. לאמור: לפיד נצר אש באופן רשמי
2. השניים ניהלו אומנם מערכת יחסים מקצועית אחראית מאז שהוקמה הממשלה, ולפני נסיעתו לארה"ב, לפיד נפגש עם גנץ לתדרוך ביטחוני מעמיק. בסביבת שני השרים הבכירים אומרים כי לא מדובר בפגישת סולחה, אולם מאז - הרוחות נרגעו, ולפיד החליט לשדר שנפתח דף חדש בין השניים
3. אתמול, תחת לחץ הביקורת משמאל, מיהר משרד החוץ לגבות את גנץ ואת משרד הביטחון בהחלטה להוסיף שישה ארגונים פלסטיניים לרשימת ארגוני הטרור. על פניו, החלטה שנובעת מן העובדה כי משרד החוץ היה זה שתדרך את האירופים ואת האמריקנים. מצד שני, לא מובן מאליו בכל מה שקשור ללפיד וגנץ
1. קחו את השרשור הבא בקור רוח. הוא מבוסס על מידע, לא על הערכה, אבל אהיה זהיר:
א. בממשלה מתחילים להערך לסגר נוסף. כן, כולם אומרים ש"זה הפתרון האחרון" וכו', אבל בפורומים סגורים כבר מעריכים כי יהיה סגר בחגים, בחודש ספטמבר.
ב. למה לא לפני? מכמה סיבות: הערכות. משק. כלכלה. החיים עצמם
2. בגדול, בממשלה רוצים להגיע לסגר בצורה יותר מסודרת, עם בדיקות נרחבות, טיפול במשק וכו'. אז למה לא סוגרים את נתב"ג? שאלה טובה. עקרונת, לא רוצים לפגוע בחיים, בחתונות, בנסיעות. נשמע מוזר? אכן מוזר, אבל זו המציאות.
בשבוע הבא, צפוי התו הירוק לשוב לחיינו. זו ההערכה בקבינט קורונה
3. והנה עוד דבר מטריד: לנוכח הנתונים החדשים של הנדבקים (50 אחוזים מחוסנים), יש מי שמדבר כבר על קריסת החיסונים. כן, האמירה הזו קרובה, אולי אפילו מאוד. ומרגע שתהיה הכרזה כזו - הדהירה לסגר תפתח באופן רשמי. מחכים לעוד נתונים, גם מפה וגם מחו"ל, אבל זו המגמה. זה הכיוון.
א. שאלתי השבוע את גנץ מה שלום היחסים בינו ובין לפיד. גנץ עשה פרצוף של "ככה ככה", והרים הגבות. המתיחות בין השניים שנולדה עם הקמת הממשלה הקודמת לא התאיידה, וכעת גנץ רתח על התרגיל שעשו לו לפיד וליברמן עם תיק החקלאות. אבל הוא החליט להשאר המבוגר האחראי
ב. בעיקרון, יש גנץ חדש בשטח: הרבה יותר מנוסה, הרבה יותר בטוח בעצמו, הרבה יותר פוליטיקאי. מה שנשאר אותו הדבר היא תחושת האחריות שלו למדינה. נתניהו חיזר אחריו באובססיביות. רק תבוא, תקבל מה שתרצה, נאמר לגנץ. אבל הוא נפנף את כל השליחים. לרמות אותו אפשר, אבל רק פעם אחת
ג. לפיד וליברמן ידעו זאת, ולכן החליטו למתוח לו את העצבים. לפיד, עם חוש ההומור הלא רע שלו, אמר לגנץ באחת הפגישות, שהם הצליחו לדחוס לתוך שנתיים את כל השנים של רבין ופרס. אבחנה לא רעה. למעשה, לפיד וגנץ הם כיום המנהיגים הבכירים של המחנה הדמוקרטי. גנץ הגנרל (רבין) ופרס האזרח (לפיד)
1. תהיה או לא תהיה ממשלה - ימים יגידו. אך בפירמידה שנבנתה בשבועיים האחרונים יש כמה שחקנים מרכזיים, וכמה סיבות עיקריות שהובילו לרגע הזה:
א. גדעון סער - בלעדיו, לנתניהו היתה מזמן ממשלה. פרישתו וריצתו חסמו את נתניהו. ונראה שגם כעת, נחישותו היא זו שהקריסה את הדיל של בנט עם נתניהו
ב. כפי שפרסמתי כאן אתמול אחר הצהריים - בימינה עשו בשבוע האחרון חריש עמוק בקרב אנשי תקווה חדשה. חיפשו לראות אם יש אופציה לעריקים. לתמיכה של סער בנתניהו. לעריקה של סער מגוש השינוי. שקד עצמה האמינה שבגלל המצב הבטחוני - גנץ או סער, או שניהם, עשויים להיות שותפים לאירוע של ממשלה אחרת
ג. שקד בנתה על זה. חשבה שגנץ יתפתה. בתחילת השבוע עוד ניסתה לברר איפה גנץ עומד. התברר לה שגנץ לא זז. הראיון שלו ל-ynet בשבוע שעבר חידד את ההבנה הזו. למעשה, התיאוריה של שקד לממשלה שהיא לא שינוי, נשענה בעיקר על השלכות המצב הביטחוני. אבל זה לא החזיק מים. היא הבינה שאין לנתניהו ממשלה