"ב-17 בדצמבר [1944] בשעת ערב מוקדמת כשהתלבשתי לצאת לארוחה, האזנתי לחדשות ברדיו. הן נשמעו מבשרות רע. נאמר בהן שחדירות רציניות של הגרמנים נעשו בחבל הארדנים." כך פתח הגנרל ג'ימס גבין, מפקד הדיוויזיה המוטסת ה 82, את התיאור שלו על חלקו הקרב על הבליטה. ⬇️
באותו ערב גאבין קיבל מינוי לממלא מקום מפקד הגיס המוצנח ה-18, משום שמפקד הגיס, הגנרל רידג'ווי, נקרא לאנגליה לפני. הגיס שעליו הוא מפקד בפועל שכלל את הדיוויזיה המוטסת ה-101, הדיוויזיה המוטסת ה-82 ועוד כוחות היה העתודה של המפקדה העליונה של החזית המערבית.⬇️
באותו ערב הוא הבין שני דברים : ראשית, הגיס יופעל בטווח זמן קצר, תוך 24 שעות ואין לו שום מודיעין על הנעשה בחזית (אויב וכוחות כחולים). שנית, מפקד הדיוויזיה השני, ג'יימס טיילור, נמצא בארצות הברית. אז כמו כל מפקד טוב הוא הוציא פקודת התראה לכלל כוחות הגיס והתיישב לאכול. ⬇️
כי זאת כנראה הארוחה הנורמלית האחרונה שהוא וקציני המטה שלו יאכלו בזמן הקרוב.
בתום הארוחה וקציני המטה שלו התפנו לברר את תמונת המצב של כוחותיהם (הרבה מאוד אנשים בחופשה) ושל האויב ( הם ידעו שהוא חדר בכמה מקומות) ודי נראה שחלק מהכוח המגן נשחק עד דק. ⬇️
גבין החליט לשלוח א ה-82 לאזור העיר ספה(בגבול הצפוני של הגזרה) ואת ה-101 לקצה הדרומי לעיירה בשם באסטון. לאחר מכן הוא נסע למפקד הארמיה הראשונה, הגנרל קורטני הודג'ס, ושם יחד עם הרמ"ט וקצין האג"ם של הארמיה ניסו להבין את תמונת המצב שלהם ושל האויב. ⬇️
לאחר הדיון עם מפקדיו הוא השאיר את ה-101 בבאסטון והעביר את ה-82 לוארבומון (דרומית לספה). בסוף הדיון הוא הלך לעשות סיור שטח ובו הוא פגש אנשי הנדסה קרבית שעסקו בפיצוץ גשרים ולפגוש את מפקד הגיס שהוא מחליף אותו בעיר באסטון. מתברר שמפקד הגיס המוחלף לא ידע יותר הרבה ממנו על המצב. ⬇️
יתרה מכך, חלק ממפקדי הדיוויזיות וקצינים אחרים שהוא פגש לא היו בטוחים איפה היחידות שלהם. בסיום הפגישה הוא נסע לפגוש את המפקד בפועל של ה-101, הגנרל מקוליף. הוא הורה לו לארגן הגנה סביב העיר. לאחר מכן הוא נסע וורבומון שם הוא קבע את מפקדתו. ב 19 לדצבר הוא החזיר את הפיקוד של הגיס ⬇️
למפקדו המקורי, הגנרל רידג'ווי. הגזרה של הדיוויזיה שלו הייתה פקודת ההגנה שהוא קיבל היית בין טראוה-פון, וילסאלם לכיוון סט ויט (במזרח). הוא הגה תוכנית בסיסית לארבעת הרגימנטים תחת פיקודו. לאחר מכן ⬇️
הוא אסף את מפקדי הגדודים והרגימנטים לסוג של קפ"ק בו הואהסביר להם את המצב, את גזרותיהם ואת משימותיהם. בשלב זה הוא הבין שהדיוויזיה, שחולשת על גזרה של 250 קמ"ר, עדיין צוברת את כוחה. המודיעין היה חלקי במקרה הטוב אך לא היה זמן ולכן המסגרות יצאו למשימותיהן ולגזרותיהן. ⬇️
במילים אחרות, מסגרות המשנה יצאו לסיורים ולמשימות שיפור העמדות על ידי תפיסת שטחים שולטים וחיוניים (גשרים בעיקר). ב19 בדצמבר, הגדוד הראשון של הרגימנט ה 504 נתקל בכוח גרמני ברגימנט הפאנצרגרנדיר השני של הס"ס בעיירה שנו. הכוח הגרמני התקיל את אחד הסיורים והתפתח קרב בין הגדוד הראשון⬇️
לבין הכוח הגרמני. תחילה הצנחנים האמריקאיים ניסו לתקוף חזיתית ונכתשו. מפקד הרגימנט החליט לשלוח את הגדוד השלישי לאיגוף עמוק על מנת להתקיף את מערך ההגנה הגרמני מהמימד הצר. הגדוד בפיקודו של ג'וליאן קוק (מי שהיה לו הכבוד להיות משוחק על ידי רוברט רדפורד)⬇️
הלך ברגל 6 ק"מ ניתק את הגרמנים והשמיד את המערך ההגנה שלהם. כמו כן, הוא השאיל 14 קרונות נ"מ וסוללה של 105 מ"מ. זאת במחיר של 225 הרוגים ופצועים של הרגימנט. ב-20 בחודש הרגימנט המשיך להתקדם מזרחה לטרואה א-פון ולהפתעתם שחיילי ההנדסה הקרבית עדיין מחזיקים בגדה המערבית של הגשר החשוב.⬇️
הרגימנט ה 505 המשיך מזרחה על מנת להכנס לטרואה-פון ולתפוס עמדות שולטות. הגדוד השני של הרגימנט, פיקודו של בנג'מין ואנדרוורט (ג'ון ווין שיחק את דמותו בסרט "היום הארוך ביותר") קיבל את המשימה ונערך להגנה על העיירה, הגשר והגזרה⬇️
הוא הציב פלוגה בצד המזרחי של הגשר והנהר ושאר הגדוד בצידו המערבי. מולו התארגנה דיווויזית השריון הראשונה של הס"ס שהגשר והמעבר היו הכרחיים לחבירה שלהם לכוח לצוות קרב של פייפר שהיה מכותר ליד סטומון לה גלז. ⬇️
ב20 בדצמבר הדף הגדוד מספר התקפות גישוש של הגרמנים. ואנדרוורט, לא ג'ון ווין, הבין את חומרת מצבו עקב חקירת שבויים וזיהוי סימונים טקטיים של הגרמנים. הוא ניסה לנהל קרב השהייה בצד המזרחי של גדות הנהר עם הגדוד שלו אבל הבין מהר שהוא נמצע בעמדת נחיתות. ⬇️
ואנדרוורט פקד "בואו נסתלק מכאן, לכל הרוחות". גבין, שהאזין לרשת הגדודית, נסע למפקדה הגדודית (מפקדה לא מכלול) לסייע לואנדרוורט והסביר לו את החשיבות בעמדה שלו והחשיבות של העמדה שלו. הגדוד השני עמד במשימה שהוטלה עליו. ⬇️
באותו יום, הרגימנט ה 505 חבר לדיוויזיה המשוריינת השביעית והבטיח רציפות כלשהי של שליטה מבצעית אמריקאית. גבין הבין שמצבו טוב ואפילו יש לו עתודה. ב 21 בדצמבר הוא נועד עם מפקד הגיס והורה על הרגימנט ה 325 לתקוף לדרום ולהרחיב את גזרתו. ב 22 בדצמבר נערך קרב בגזרת הרגימנט ה 325. ⬇️
בחינת השטח והאויב של מפקד הדיוויזיה והרגימנט הובילה למסקנה שהגרמנים חייבים להשתמש בגשר שנמצא במרכז הגזרה של הרגימט ולכן הוחלט להשמידו. בלילה שבין ה22 וה23 בדצמבר יחידת הנדסה קרבית השמידה את הגשר. למרות זאת ההתקפות הגרמניות לא פסקו ולגבין לא הייתה יותר עתודה כי היא הוטלה.⬇️
ב 23 בדצמבר עברו המסגרות האמריקאיות הקדמוניות ממזרח למערב. הדיוויזית השריון ה-7 ושאריות של כוחות שונים עברו דרך שטחי ההדיוויזיה לנקודות הערכות אחרות. באותו גם כלל המסגרות של הדיוויזיה ניהלו קרב הגנה ונשחקו. גבין ביקש סיוע מהגיס שלא יכל לסייע לו עם תגבורת.⬇️
בשל הלחץ הגרמני, המאמץ העיקרי שכלל 4 דיוויזיות, והעדר עתודה הגיס והדיוויזיה החלו להוציא פקודות נסיגה לקו הגנה שקטן יותר ב50% מקו ההגנה הנוכחי. גבין קיבל תגבור אבל ב 24 בדצמבר כוחותיו נסוגו לפעמים, וללא ידיעתם, דרך שטח אויב. ⬇️
קיצור החזית לא הוריד את הלחץ והאינטנסיביות של הלחימה. שני הצדדים נשחקו ובמידה מסויימת הצד שנשחק יותר היה הגרמני. המסע צפונה של הארמיה השלישית (כן זה פאטון) לעבר באסטון (ה-101) הוביל לשבירת המצור על בסטון והכנסת הגיס ה30 הבריטי לסיוע כוחות הארמיה של הודג'ס הפכו את הקערה⬇️
מהקרב של הדיוויזיה ה-82 והתנהלות המפקד שלה ניתן ללמוד כמה לקחים שרלוונטיים לימניו אנו: ראשית, לא תמיד יהיה מודיעין, לכן אין תחליף לניתוח השטח. זאת משום שהוא מכתיב גם לאויב כיצד לפעול. כמו כן, איפה שאין מודיעין צריך לייצר אותו על ידי סיורים, מארבים ולקיחת שבויים. ⬇️
שנית, המרכיב החסר בהערכת מצב הוא מצב כוחותינו. שלישית, אין תחליף ללקיחת היוזמה גם בקרב הגנה. בהקשר זה החשיבות של עתודה עולה משום שהיא יכולה להפוך את מצב הקרב. רביעית, חישובתם של מספרי 2. הגיס וה-101 פעלו חלק מהמערכה, ה- 101 בכל המערכה, ללא המפקד ועדיין הם תפקדו באופן יעיל. ⬇️
חמישית, קרב הגנה הוא קרב שחיקה ומניעה עד הגעת תגבורת או הגעת העתודה. שישית, אין מה לעשות צנחנים גונבים את התהילה גם מצנחנים אחרים.
סוף
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
#פידצבא במהלך הקרב על העיר סואץ ב24 באוקטובר 1973 כוח צנחנים של גדוד 66 (כן אלה מגבעת התחמושת) מצא את עצמו בסיטואציה קשה המג"ד, הסמג"ד, הקמב"ץ של הגדוד והמ"פ נפגעו. מפקד הגדוד נהפך להיות סרן (מיל') דוד עמית שמצא את עצמו בעיר שהוא אינו מכיר, ללא מפות, ללא פקודות ועם הרבה ⬇️
פצועים. מפקד פיקוד דרום עלה מולו בקשר והסביר לו איך לצאת מהעיר. לימים דוד סיפר ש "גורודיש יושב מול תצלום אוויר בקרון המואר שלו במפקדת פיקוד דרום. ואני, בתוך הבית המופגז, בחושך מוחלט, מוציא פנקס, ומתחיל לרשום ו[אני] מבין שהוא מכתיב לי ציר בלתי אפשרי, מסובך וארוך.⬇️
אני מפסיק לרשום באיזשהו שלב, אומר לו 'כן,כן,כן', ומחכה שהוא יגמור את הסיפור." סיפורו של דוד בקרב על העיר סואץ הוא מיקרוקוסמוס לדור המפקדים הזוטרים של מלחמת יום הכיפורים שהיו אנשים מן השורה שפעלו באופן יוצא דופן מכורח הנסיבות ולאור הבעיות שהמפקדים הבכירים יותר יצרו להם.⬇️
#פידצבא בהיסטוריה של צה"ל ישנם שני אנשים בלבד שהוענק להם עיטור הגבורה ועיטור המופת: אביגדור קהלני ושלמה (מוני) ניצני. בעוד הראשון מוכר מאוד על השני לא הרבה אנשים שמעו. שלמה נולד ביום האחרון של שנת 1936בכפר חיטים⬇️.
בילדותו טרם חובר היישוב לחשמל ולמים זורמים. בקיץ של שנת 1955 התגייס לנח"ל המוצנח. כבר מתחילת שירותו נטל חלק בפעולות תגמול . בסתיו 1956 השתתף בקרב ה"מיתלה". כאשר מפקדיו נפגעו מוני לקח על עצמו את הפיקוד והלך לחלץ פצועים. מוטיב שיחזור במהלך הקריירה הצבאית שלו. ⬇️
על פעולותיו זכה ב"עיטור הגבורה": "בשעת הפעולה במצָרים במסגרת 'מבצע קדש' נפתחה אש חזקה על הזחל"ם בו פיקד סמל שלמה ניצני. נהג הזחל"ם נהרג מיד. סמל שלמה ניצני לקח את הגה הזחל"ם ובאש החזקה נסע קדימה, חילץ מספר פצועים שנפלו מזחל"ם שנסע לפניו.⬇️
#פידצבא בעקבות השאלות סביב האוקראינית אפשר ללמוד ממלחמת יום הכיפורים קצת הרבה על הבעיתיות של הבקעה של מערך הגנה מבוצר. מכיוון שאוגדה 36 עברה "כמו חמאה" לתוך סוריה הסיפור שלה קצת פחות מעניין (לפחות אותי) ולכן אתמקד באוגדה 210 (כן אני משוחד בעניינה כי היא ומפקדה מרתקים אותי)⬇️
ב10 באוקטובר מפקדי האוגדה דן לנר, ראו שרשור שכתבתי עליו ומשה בר כוכבא [בריל] ומפקדת האוגדה, המח"טים של אוגדה 210 (אורי אור [679] ורן שריג [179] -החלו לתכנן את ההבקעה האוגדתית לתוך שטח סוריה. ההנחה של האוגדה הייתה שיש להם שני צירים להבקעה. ⬇️
תוכנית ההבקעה לתוך סוריה נועדה להתבצע ב 11 באוקטובר. אישור התוכנית הפיקודית, על ידי הרמטכ"ל ושר הביטחון, נערכה בחמ"ל פיקוד צפון. בסוף הדיון, הרמטכ"ל אמר שהוא לא חושב שצריך להבקיע בשני מאמצים שונים אולם זה לא בא לידי ביטוי בתוכנית הפיקודית. ⬇️
#פידצבא במהלך השבוע האחרון נשאלת השאלה האם מתקפת הנגד האוקראנית משיגה את יעדיה (מצליחה) או האם היא נתקעה והאוקראינים לא מצליחים. התשובה הקצרה היא שאף אחד לא יודע כי פשוט אין מידע. מה אנחנו כן יודעים: ראשית, שני הצדדים מנהלים קרבות מקומיים לאורך כל החזית. לחימה שאינה מוגבלת ⬇️
למרחב מבצעים אחד או בזמן. כלומר במבט רחב הלחימה נמשכת כאילו אין מתקפת נגד בדרום. שנית, נדמה שאין ריכוז מאמץ אוקראיני שזה הגיוני משום שהם עדיין מחפשים את הפריצה במערך ההגנה הרוסי. שלישית, ובהקשר שני בסעיפים הקודמים: לדעתי אין כרגע יכולת לצד אחד להכריע את השני אז המטרה היא לשחוק.⬇️
בעוד הצד האוקראני רוצה להשיג כמה שיותר הישגים מבצעיים שבאים לידי ביטוי בשטח הצד הרוסי רוצה, להערכתי, למנוע את ההישג האוקראני ולכן כל עוד האוקראנים לא מצליחים הצבא הרוסי עומד ביעדים שלו. בהקשר זה חשוב לשים לב ליכולת בנייה מחדש של יחידות בשני הצדדים, לדוגמא חזרת ואגנר ללחימה⬇️
#פידצבא היום לפני 75 שנה התרחש הקרב על משמר העמק שהוא הקרב הגדודי הראשון של הפלמ"ח וצה"ל. מי שפיקד על הקרב הזה היה מג"ד הגדוד הראשון של הפלמ"ח דן לנר. פרטים על הקרב ניתן למצוא בספרו של עמירם אזוב "משמר העמק לא תיפול". שרשור קצר על מדוע הקרב הזה חשוב⬇️
אלחנן אורן תיאר אותו כנקודת מפנה בצה"ל, זאת משום ש "לראשונה פעל גדוד פלמ"ח קטן במתואם, לחם פעמיים יותר מיממה ברציפות, תקף והגן ביום [...]." עמירם אזוב טען שברוב הקרבות של משמר העמק המג"ד מתאם ומתכנן אך הכוחות פעלו ללא רעיון מרכזי גדודי. ⬇️
המפנה נעשה בקרבות של 13 באפריל "שם ניכרה ידו של המג"ד לנר בניצוח על הרעיון המבצעי ומימושו. החידוש בהפעלה היה מובהק". הרעיון שיישם לנר הוא מארב גדודי שבו כוח של שייקה גביש מושך את הכוח של צבא ההצלה לתוך "קופסא" שמורכבת ממארבים של שלוש פלוגות שונות בשטח שנוח לאורב.⬇️
#פידצבא דקה לפני ציון שנה למלחמה אציין כמה תובנות אישיות שלי: 1. האחרונים שהאמינו שהמלחמה תציין את השנה הראשונה שלה הם קציני המטה הכללי הרוסי שתכננו את המלחמה. הם למדו שאי אפשר לזלזל באויב, אי אפשר להיות יהיר ובעיקר אין נצחונות קלים, מהירים וכירורגים⬇️
בכך המלחמה דומה יותר למלחמת העולם הראשונה מאשר למלחמה שמרבית הצבאית, כולל הרוסי, דמיינו עד 2022. (בקרוב מאמר ב @maarachot_idf בנושא)⬇️
2.הסיבה היחידה ששני הצבאות יכלים להמשיך להילחם היא כי יש הרבה מהם עם הרבה ציוד ויכולת לייצר ציוד ולהכשיר אנשים. הכשלון הרוסי בהיבט זה הוא פספוס העיתוי של גיוס המילואים ועצירת המבצעים עד סיום ההכשרה של מרבית מגויסי הגיוס החלקי. ⬇️