Thread by @zpyarom

1/20 אתמול קרה כאן מגה פיגוע, המגה-פיגוע הכי לא מסוקר בהסטוריה יחסית לסדר הגודל שלו.
אני מתכוונת להתאבדות של ולדר, כמובן.
שרשור שאני מקווה שתפיצו להסביר מה עובר על אנשים בציבור החרדי בכל העולם עכשיו.

2/ קודם כל מילה על התאבדות. אמר לי מישהו, אדם שסבל מפוסט טראומה קשה אחרי שניצל מפיגוע של ה-IRA: ניסיתי להתאבד. כשהתעוררתי בבי"ח אחי עמד לידי ואמר לי "לעולם אל תעשה לי את זה שוב".
והבנתי: התאבדות היא המעשה הכי אנוכי שאדם יכול לעשות! זה לזרוק את הבעיות שלך על כל העולם ולברוח.

3/ אסייג בכך שיש מתמודדי נפש שהמחלה היא מעבר ליכולת הכלה בכלל, ולעתים הם אפילו במצב שהם לא בשליטה, והאמירה לעיל לא נוגעת אליהם. עד כאן הסתייגות.
נקודה למחשבה: זה שאמר לי את זה היה חולה בעצמו והודיע לי: לעולם לא אעשה זאת שוב.לא שופטת מי שבכל זאת לא עמד בזה.

4/ ההסתייגות הנ"ל חשובה לענייננו. תחשבו שאתם נוחתים אל הסיפור מהאמצע: חיים ולדר היה אב ששכל את בנו. לצערי יודעת מקרוב שזה פצע שלא מתאוששים ממנו לעולם.
כמו כן, לאחרונה הוא גילה שכל כוחו הציבורי לא עומד לו, ושמעמד עצום שטיפח במשך 30 שנה, נשמט מתחת לרגליו.
זו סיבה לאיבוד שפיות, לא?

5/ את הטיעונים האלה גם חיים ולדר ידע.
הוא ידע שעצם מותו יזעזע אנשים.
הוא ידע שהתזכורת להיותו אב שכול בעצם ההתאבדות על קבר בנו תעורר רחמים עליו.
הוא ידע שאנשים ייכנסו לנעליו בתחושת "אם הייתי במקומו..." ויירצו להגן עליו.
הוא ידע את זה, וניצל את זה עד הסוף.
ואנחנו, הציבור, הקורבנות.

6/ קודם כל, כי התאבדות פוגעת בסובביו של כל אדם. אני אשאיר לפסיכולוגים להכביר מילים על זה, אבל אלה דברים נחקרים וידועים. פרסום התאבדות גם נותן רעיונות לאנשים שנפשם מעורערת לפתרון הלא-רצוי הזה, גם זה נחקר וידוע.
במקרה של ולדר, "סובביו" זה ממש רוב מוחלט של הציבור החרדי.

7/ אם התאבדות היא סוג של נקמה אחרונה של המתאבד בסובביו (שוב, ההסתייגות לעיל), של "לא דאגתם לי באופן שרציתי אז עכשיו תתמודדו עם מותי", ולדר - שדי אמר זאת במפורש במכתב ההתאבדות שלו - החליט לנקום בכל הציבור ש'העז' להדיח אותו מעמדתו הבכירה.
כי הוא ידע שאנחנו עדינים ונזדעזע.

8/ אתמול, ונכון להרגע גם היום, פריון העבודה שלי היה נמוך במיוחד. כי בזה עסקנו כל היום, בכל מקום שבו הייתי, כולל בפורומים שלעולם לא עוסקים בעניינים ציבוריים כלליים. כולם מזועזעים ואף אחד לא יכול להרגע כולל - וזה הרוב - כל אלה שלא היה להם ספק שהאיש צריך לעמוד לדין.
ההתאבדות מרסקת.

9/ סוגיות שעלו?
למשל, האם אפשר היה אחרת. אנחנו שומרי מצוות, חשובה לנו דרך ההלכה. האם על פי ההלכה היה מותר לחשוף אותו בצורה כזו ברבים? מה היתה הדרך הנכונה להתמודד איתו? האם היה מותר לעסוק בסיפור שלו? האם היה אפשר לעצור אותו מפגיעות אכזריות בלי המטחנות הציבוריות?

10/ למשל, מה אומרים לילדים. אנחנו כועסים על זה ש'יתד' כתבו עליו ז"ל. חשבתם על ילדינו שאנחנו לא רוצים שיחשפו לסיפורי כל הפגיעות שפגע? אם הם לא היו כותבים עליו בכלל שום דבר, לילדים שיודעים שהוא מת זה היה מוזר.
אז הם כתבו טור מסוייג לעומת העמוד שבטח היה מקבל אם היה סתם מת מהתקף לב.

11/ ועוד בעניין הילדים: כמו שאנחנו לא רוצים שמבוגרים יחשפו להתאבדויות, על אחת כמה וכמה הילדים. ולדר אילץ אותנו לדבר עם ילדים על משהו שעדיף שלא יחשפו אליו, כל עוד לא קרה בסביבתם הקרובה. הוא אנס אותנו לדבר על הדברים שאנחנו מגנים על ילדינו מפניהם.
בריונות מתוך הקבר.

12/ אבל זוהי רק ההתחלה. באמצעות שליחיו מתוך הקבר, ולדר גורם לנו ברגעים אלו ממש עוול עצום. כי במקום לעסוק בכך שהוא פוגע, שפגע בהרבה א/נשים, אנחנו עוסקים בשאלה האם הוא גם היה נפגע. הוא מצליח להסיט את השיחה מנפגעותיו, אליו. הוא מצליח שתשכח, גם אם לרגע, העובדה שהוא היה איש מסוכן.

13/ קחו רגע את הקש ששבר את גב הגמל: ההקלטה שפורסמה שלשום ב'הארץ'. עד עכשיו, זה היה מילה שלו מול שלהן. ולמילה שלו היה הרבה כוח. עכשיו, המילה שלו באה והורידה אותו, כי ברור שהיה לו קשר ארוך עם אשה.
בקשר הזה לא היתה, למשל, פדופיליה. אבל די בסיפור כזה כדי לגמור אותו בציבור.

14/ בשביל כתבה ב'הארץ', צריך סיפור של פדופיליה. בשביל להעיף אדם ממשרה ציבורית חרדית, מספיקה העובדה שרומנים עם נשים נשואות זה משהו נורמלי בשבילו.
אבל במקום שעיקר העיסוק יהיה בזה שהנה, הוא הפליל את עצמו, העיסוק הוא בשאלה האם היה נכון לגמור אותו ככה בצורה ציבורית.

15/ למה? כי מוות ברוטאלי הוא דבר שמזעזע אנשים עד כדי חישוב מסלול מחדש וניסיון בחירה למפרע במסלול אחר. אז במקום לומר: יש כאן אדם שרצח את עצמו, עכשיו מחפשים את הזכות (ציוץ 4) להגן עליו כדי שתהיה לו לויה נורמלית, כי רחמים על אשתו וילדיו ובתו שטרם נישאה וגם הן, כמובן, קורבנות שלו.

16/ ואז צריך להזכיר לאנשים את ההלכות. את זה שהאיש הוזמן לבית דין ולא הופיע. את זה שכשניסו לעצור אותו הגיב בכוחניות. את זה שאדם שלא מופיע בפני בית דין בית דין מנדים אותו. ומהלכות לשון הרע מי שמזיק את הרבים ולא עוצר גם צריך להזהיר מפניו.
הוא לא השאיר ברירה!

17/ ואז השאלה מהי הפלטפורמה הנכונה לפרסם. איזה פרטים, באיזה אופן ומה היה צריך להאמר ומה לא. הכל מתוך הבנה שטובת הציבור היא מניעת פגיעות וצריך לעצור פוגעים שלא נעצרו בדרך אחרת. או במילים אחרות: האם כתב הארץ פנה לבית דין *לפני* הפרסום? ואיפה היה ולדר, שידע על הפרסום חודשים מראש?

18/ התשובה לשאלה הזו סוגרת את הסיפור. כי ולדר ידע. והכחיש. במערך הכחשות מסודר. שמההקלטה אנחנו יודעים שתכנן, מי-יודע-כמה זמן מראש. הוא עשה מעשים רעים ותכנן מראש את ההכחשות כשיבואו, וכשזה פורסם הוא נותר בלי תחמושת.
אז הוא השתמש בתחמושת היחידה שנותר לו: האקדח.

19/ בואו ננתח רגע את מכתב ההתאבדות שלו: הוא טען שלא היתה "כל אפשרות להוכיח שהם חסרי שחר" (=הטענות נגדו). הוא טען שהבעיה באנונימיות, אבל בהופעה מול בית דין היו מעמתים אותו עם שמות ספציפיים. הוא בחר לא להופיע.
הוא טען שמשפחתו היא הדבר היקר לו - אבל פגע בהם הכי הרבה במעשיו.

20/20 אבל מה שהלב הרחמן קורא זה "לא היתה אפשרות להוכיח" ו"משפחתי כל עולמי" ו"ויתרתם עלי". מניפולציה עד הרגע האחרון, שעכשיו אנחנו אוכלים את תוצאותיה.
ולדר הלך, בי"ד של מעלה הוא הטוב ביותר. מקווה שמותו יהיה אזהרה לכל הפוגעים באשר הם, והמגה-פיגוע הזה לפחות לא יהיה לשווא.