גברת בת 55 עם שיער קצוץ ומבטא שיש רק לנשים לבנות פריווילגיות שסבא שלהן רכב על ערבים לעבודה ב-1948 ועכשיו באות עלינו עם מרצ'נדייז של נשות ווטש ופוסטים "הבדואים סובלים ובגלל זה הם עצבנים" כאילו הם לא מסתובבים בב"ש ומטרידים זקנות
עם משפטים כמו "סבתא יטוטה מבסוטה וואלק איזה מרפסת רק לשים לך פרגולה שם, שליכטה, 2 חיבור תלת פאזי ולארוז" אמרה לי הבוקר ברכבת: "אתה מוכן לשים את היד כשאתה מתעטש?!" למרות ששמתי יד.
שתקתי.
היא המשיכה בנפנופי ידיים מולי "היי, הלו, יש שם מישהו בפנים?? אני מדברת איתך, הלו, היי"
שתקתי.
היא המשיכה בנפנופי ידיים מולי "היי, הלו, יש שם מישהו בפנים?? אני מדברת איתך, הלו, היי"
ממש רציתי להפיל אותה לרצפה בתרגיל שראיתי אתמול בקוברה קאי, אבל המשכתי לשתוק.
היא לא הרפתה "תענה לי! הלו! היי! אתה בכוונה עכשיו?? מר בחור"
בשלווה אינסופית הרמתי את המבט אליה וחייכתי. היא השתגעה. היא לה מבט של אחת
שכששמעה על אסי עזר אמרה "מי זה? לא מכירה, לא רואה רדיו".
היא לא הרפתה "תענה לי! הלו! היי! אתה בכוונה עכשיו?? מר בחור"
בשלווה אינסופית הרמתי את המבט אליה וחייכתי. היא השתגעה. היא לה מבט של אחת
שכששמעה על אסי עזר אמרה "מי זה? לא מכירה, לא רואה רדיו".
היא קראה לפקח שבא ושאל אותי למה אני בלי מסיכה. הייתי עם.
לא עניתי לו. הוא המשיך "גבר, אני מדבר איתך". חייכתי. הוא השתגע.
הצבעים שלו בפנים התחלפו כמו הסוכריה העגולה של פעם שאתה מלקק שכבות ואז בא גיאולוג ואומר לך "זה נוצר לפני 5 אלף שנה" ואתה עונה "לא נכון, זה אלוהים יצר את זה"
לא עניתי לו. הוא המשיך "גבר, אני מדבר איתך". חייכתי. הוא השתגע.
הצבעים שלו בפנים התחלפו כמו הסוכריה העגולה של פעם שאתה מלקק שכבות ואז בא גיאולוג ואומר לך "זה נוצר לפני 5 אלף שנה" ואתה עונה "לא נכון, זה אלוהים יצר את זה"
הבנתי שכולם פשוט כ"כ כועסים.
כולנו בלופ האינסופי של מסיכות, קורונה, חיסונים, PCR, ווהאן, סינים, מינים, אסי עזר, אסנת מארק, רבקה מיכאלי, ציפי שביט, רוסלן ברסקי, גדי אייזנקוט, קרמבו תן בו, גילה גמליאל, ציפי אובזילר, אביב אלוש, יחידת המסתערבים, גלית דיסטל, אופירה וברקו, חיים רמון
כולנו בלופ האינסופי של מסיכות, קורונה, חיסונים, PCR, ווהאן, סינים, מינים, אסי עזר, אסנת מארק, רבקה מיכאלי, ציפי שביט, רוסלן ברסקי, גדי אייזנקוט, קרמבו תן בו, גילה גמליאל, ציפי אובזילר, אביב אלוש, יחידת המסתערבים, גלית דיסטל, אופירה וברקו, חיים רמון
איך לא נכעס? איך לא נריב? איך לא נתפוצץ?
הבנתי מה אני צריך לעשות.
הסתכלתי על שניהם בעיניים ואמרתי "גברת את צודקת. סליחה שהתעטשתי, אשתדל לא לעשות את זה יותר במקום ציבורי. ואתה, אדון פקח שמרוויח מעט מדי כסף בשביל להתמודד עם שיט כזה – מתנצל, אשים עוד מסיכה על הפנים, מכבד אותך"
הבנתי מה אני צריך לעשות.
הסתכלתי על שניהם בעיניים ואמרתי "גברת את צודקת. סליחה שהתעטשתי, אשתדל לא לעשות את זה יותר במקום ציבורי. ואתה, אדון פקח שמרוויח מעט מדי כסף בשביל להתמודד עם שיט כזה – מתנצל, אשים עוד מסיכה על הפנים, מכבד אותך"
האמת שזה לא קרה. ברגע שהיא העירה לי פשוט אמרתי לה "אל תפני אליי" והיא אמרה "אפס" אז עניתי "בת שרמוטה" והיא אמרה "אמא שלך שהביאה אותך" ועניתי "ספתין פפון דודה שלך" והיא ענתה "ברברי" אז זרקתי את המסיכה והתחלתי להשתעל בכוונה עד שנחנקתי באמת.
מקווה שיהיה לכם יום נעים לפחות כמו שלי.
מקווה שיהיה לכם יום נעים לפחות כמו שלי.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
