Thread by @TheOnionGoddess

1/ אם זה נראה כמו שולחן קפה, וזה בגודל של שולחן קפה, אז זה כנראה שולחן קפה. אז מה כלכך מיוחד בשולחן קפה הזה? בשביל זה אנחנו צריכים להתחיל את הסיפור מהתחלה, איפה ההתחלה? בשנת 1446. מתחילים #שרשור. >>
@queenjo102 @yair_y

2/ >> בשנת 1446 קרדינל מקומי בכפר ליד אגם נמי באיטליה, מעט דרומית לרומא, שומע סיפורים על שרידים באגם. מאה שנה לאחר מכן עדיין מסתובבים סיפורים בכפר, ורק בשנת 1895, החל מחקר שיטתי האגם והתגלה סופית אתר עתיקות שמכיל שתי ספינות. >>

3/ >> בשנת 1927 בניטו מוסוליני נותן הוראה לנקז את האגם ולשחזר את הספינות. בעזרת הצבא האיטלקי, התעשייה ואנשים פרטיים, הופעל מחדש צינור מים תת קרקעי מהתקופה הרומית שחובר למתקן ומפלס האגם ירד. >>

4/ >> לאחר ייבוש האגם והוצאת הספינות החל תהליך השחזור של הספינות והחלו להתברר מאפייני הבנייה שלהן. גוף הספינה היה עטוף בשלוש שכבות של יריעות עופרת כדי להגן על העצים מתולעים, אבל מכיוון שאין כאלו באגמי מים מתוקים, זהו מאמץ שנעשה לשווא. >>

5/ >> אבל מזה אנחנו למדים דבר פשוט, הספינות נבנו לפי טכניקת בנייה סטנדרטית של בניית ספינות רומיות, כלומר לא פיתחו בנייה ייעודית לספינות ששטות במים מתוקים. דבר נוסף שגילו הוא שהספינות היו מעוטרות בשיש, פסיפסים ורעפי נחושת מוזהבים. >>

6/ >> קצת פחות מעשור אחרי שהוצאו סופית מהמים, במאי 1944, במהלך מלחמת העולם השנייה, הספינות הושמדו בשריפה. פגזים של בעלות הברית פגעו במוזיאון שנבנה במיוחד סביב הספינות, והכוחות הגרמנים נסוגו מהשטח. לאחר מכן, נראה עשן עולה מהמוזיאון, ולא ברור מי היה האחראי לשריפה ולהרס. >>

7/ >> רק פריטי הברונזה, מעט עצים חרוכים וחומר שנשמר ברומא שרדו את השריפה. בעקבות ההרס המחקר על הספינות נעצר עד שנות ה - 80. המוזיאון שוחזר ונפתח מחדש בשנת 1953, והוא כלל דגמים שנבנו בגודל שהוא חמישית מהגודל של הספינות המקוריות, ופריטי האמנות ששרדו. >>

8/ >> ומה עם שולחן הקפה מהתחלת השרשור? הנה אנחנו מגיעים אליו. סוחרת העתיקות, הלן פיורטי ובעלה, קנו את אחד הפסיפסים של הספינה, לפי הגרסה שלהם בסוף שנות ה-60 מבן למשפחת אצולה. את המכירה תיווך, לפי גברת פיורטי, קצין משטרה איטלקי שהיה לוכד יצירות אמנות שנבזזו על ידי הנאצים מוצלח. >>

9/ >> בשנת 2013, דריו דל בופאלו, מומחה איטלקי לשיש ואבן עתיקים, חתם בניו יורק על עותקים של ספרו כששמע שני אנשים שדפדפו בספר והבחינו בתצלום של פסיפס רומי שנעלם לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. ואז אחד מהם פנה להלן פיורטי ואמר לה שזה הפסיפס שלה. >>

10/ >> במשך בערך 50 שנה, ישב הפסיפס מהספינה הגדולה של קליגולה מאגם נמי כשולחן קפה בביתם של הזוג פיורטי. על הפסיפס אין סימנים לנזקי שריפה, אז או שהוא הוצא מהמוזיאון לפני השריפה או שמעולם לא הוצג בו, נכון לעכשיו לא ברור איזו מהאפרשויות נכונה. >>

11/ >> היום הפסיפס כבר לא מתפקד בתור שולחן קפה והוא חזר להיות מוצג במוזיאון בנמי, יחד עם הדגמים ושאר הממצאים מהספינות ששרדו את מלחמת העולם השנייה.

- הסוף -