יצא לי לראיין בזמן האחרון מלש"בים ליחידות הטכנולוגיות, ואני רוצה לשרשר פה כמה מחשבות:
🧵
ילדים היום עושים ויודעים המון. בגלל שהידע קיים, נגיש, ולרוב בחינם, ילדים מגיעים עם ערמות שלו. כשמצד אחד מגיעים ילדים שבמשך שנים כתבו קוד, חקרו, עשו פרויקטים, ובצד השני מגיע ילד שרק עשה 10 יחידות בתיכון, יהיה קשה מאוד לאותו ילד שעשה את המינימום להצליח איפה שהמנוסים מצליחים.
יש קורלציה הפוכה בין כמה שהילד בטוח שהוא יודע הכל לכמה שהוא יודע. ביטחון זה בריא, ביטחון מופרז מוביל לאטימות וחוסר למידה.
אני בתהליכי העברה של תיק המניות שלי מברוקר ישראלי לברוקר זר (Interactive Brokers) בעקבות האי יציבות המסתמנת במדינתנו, ואני רוצה לחלוק חלק מהיתרונות של מהלך כזה, מעבר להרחקתו מידה של הדיקטטורה.
אז להעביר את הכסף לחו"ל, 🧵.
קודם כל, העברה של תיק המניות היא תהליך סזיפי וקשה רק כי הברוקרים הישראלים נותנים שירות קקמייקה.
פתחתי בתהליך לפני כמעט חודשיים (כשכתבתי את הציוץ המצורף), והמניות עדיין לא אצל אינטראקטיב.
התהליך התחיל מזה שהברוקר הישראלי (שחזר אליי אחרי שבוע בערך מפתיחת הפניה) סירב להעביר את התיק מניות ישירות לברוקר זר, אלא אך ורק לבנק שמצוין בחשבון שלי.
אחרי שהשלמתי עם זה שאצטרך להעביר את תיק המניות לבנק ומשם לאינטראקטיב, הסתבר שהחשבון בנק שהיה מצוין שם היה ישן ולא עדכני.
ראיונות טכניים הם החלק הארי בחיפוש העבודה של מתכנתים.
הראיונות הללו אמורים להיות קורלטיביים להצלחה של מועמד בעבודה עצמה, אבל קמה תעשייה שלמה סביב הכנה לראיונות טכניים, שגם מתכנתים מנוסים משלמים לה, אז האם הם באמת מוצלחים?
על שבעה סוגי ראיונות טכניים למתכנתים דיברו בהייטק, 🧵
1️⃣1️⃣1️⃣1️⃣
ראיון "שאלת הקוד" או "חידת הקוד" או "שאלת אלגוריתמיקה" שהושרשו בתהליכים של גוגל, אמזון, פייסבוק, וסטארטאפים שחושבים שאם אתה טוב בשאלות כאלה אתה תבוא לעבוד אצלם בחצי מחיר.
הרבה פעמים השאלה תבוא עטופה במעטפת "עולם אמיתי" כך שהבעיה הופכת לכזאת עם שלושה חלקים:
הראשון הוא לראות דרך הקשקושים מסביב כדי לצמצם את הבעיה לתבנית של בעיה מוכרת.
השני הוא לפתור את הבעיה המוכרת, שבסיכוי של 99% מופיעה בLeetcode או דומיו.
והחלק השלישי והקשה ביותר, השואו. להפוך את הפתרון למופע שבו אתה כמרואיין לא מפסיק לברבר כדי שהמראיין "יבין איך אתה חושב",