יום הולדת 39 השבוע, אז 40 סגנונות של פיצה (לא את כולם טעמתי\צילמתי)
40. פיצה האט במחבת, הפיצה הראשונה שאכלתי אי פעם ('92-93 דיזינגוף). אמא שכנעה את אבא ללכת למסעדה ולנסות 'פיצה' בפעם הראשונה. אני הזמנתי עם עגבניות, אמא לקחה עם אננס ותחליף כשר לשרימפס.
התרומה הישראלית לשרשור הזה
עם כל הכבוד לניו יורק ונאפולי. כשחזרתי הביתה מבית הספר, לא ממש היה לי זמן להתפיח בצק 72 שעות. hakoltaim.co.il/1380
37. בסגנון עמק אוהיו - פיצה עם גבינה קרה
ככה אוכלים פיצה באוהיו (ולפחות בעוד מקום אחד בניו יורק).
אנשים מאוהיו נשבעים שבכל רגע הפיצה הזאת תהיה טרנדית ותשלט על העולם. אנחנו קצת סקפטים.
מה שכן, אם אין לכם סבלנות לתת לפיצה להתקרר, הגבינה הקרה תציל לכם את הפה.
36. פיצה קראנץ' (סקוטלנד)
יש הרבה דרכים לטגן פיצה בשמן עמוק. אני לא הולך להסביר לסקוטים שהם לא עושים את זה נכון.
34. פוגאצטה ארגנטינאית
פיצה ממולאת בגבינה עם בצל מעל
33. פיצה הוואי
אננס, בייקון קנדי וגבינה
זה מה שקורה כשמהגר יווני מחליט להכין אוכל איטלקי בקנדה
32. פיצה א-לה פארייה (פיצה על הגריל) מאורוגוואי
31.אולד פורג' היא עיירה בפנסילבניה עם אחוז מהגרים גבוה וכנראה הכי הרבה פיצריות פר פה בכל היקום. הפיצה המקומית נאפית במגשים, ברוטב יש בצל.
לא התמונה שעושה לי חשק לקפוץ לאוטו ולנהוג לפנסילבניה.
30. פיצה פורטוגזה - סגנון פיצה פופולרי בברזיל
ביצים קשות, בצל וזיתים
29. טרנטון טומטו פאי - פיצה הפוכה (ניו ג'רזי)
בניגוד לסגנון הקלאסי, את רוטב העגבניות מורחים מעל התוספות
השף ניק אזארו, הנכד של ג'וספה פאפה שפתח את הפיצריה (פאפא'ס טומטו פאי) ב-1912, והפיצה המפורסמת
28 פיצה בסגנון פונג'אבי\דסי (פיצות עם תוספות מהמטבח ההודי) - טרנד חדש שמגיע מווינפג, קנדה
בתמונה פיצה עם גבינת פאניר חריפה
27 סגנון יווני (ניו יורק)
פיצה דקה ועגולה בסגנון ניו יורק שנאפית על מגש ומקבלת בצק יותר כריספי למטה.
אומרים שהיה זה דווקא מהגר אלבני שעבד בפיצריה יוונית בניו יורק שפיתח את הסגנון
בתמונה ניק'ס פיצה מפורסט הילס בקווינס
צילום של נואה דוורו
26 פיצה דל מולדה - ארגנטינה
כשהם לא אוכלים פיצה ממולאת, הם אוכלים פיצה עם הרבה גבינה מעל כי זה מה שחשוב יותר בבואנוס איירס. הפיצה נאפית במגשים גבוהים, והבצק רך וספוגי.
25. פיצריית 2 בוטס מניו יורק מכינה פיצות עם טעמים מלואיזיאנה (מטבח קייג'וני), וגם מקדישה פיצות לכל מיני דמויות מסרטים וטלוויזיה
הניומן - סופרסטה ונקניק איטלקי על רוטב לבן
24 סגנון סט. לואיס
פיצה דקה וקריספית, ללא שמרים (כלומר קרקר) וגבינה מקומית ללא הרבה טעם. לא נשמע כאילו אנחנו ממליצים עליה במיוחד, אה?
פיצה של רשת אימו'ס המקומית
23. עוף בברביקיו בסגנון קליפורניה
סגנון שפותח ע"י אד לאדו אי שם בשנות ה-80 בפיצה קיצ'ן ע"י הלחם של פיצות מנאפולי וניו יורק עם תוספות מקומיות. הפיצה עם העוף היא המפורסמת ביותר בסגנון
22. פיצה אל פדלינו (במחבת), טורינו, איטליה
תלמדו שיקגו, ככה עושים את זה נכון
🧵
מה שווה כל אכילת הפיצה הזאת אם אין בסוף דירוג?
אז הנה - 23 הסלייס שופס האהובים עלי בניו יורק סיטי (לא כולל את הברונקס וסטטן איילנד בינתיים, כי לא טעמתי שם כמעט כלום). גם אין פיצריות מלונג איילנד, כי זה מחוץ לעיר וגם כי מסובך מידי להגיע לשם בתחב"צ.
החוקים:
*רק מקומות שמוכרים סלייסים (סורי לוקאלי, אונה, ראזה וכו')
* העדפתי להמנע מלתת דירוג לכל פיצריה, ולכן הכנסתי אותן לקבוצות של חמש, חוץ מהטופ 3 שמבחינת כמה אני אוהב אותן הן רמה אחת מעל השאר
* מחיר סלייס ברוב המקומות האלה נע בין $4-$6
* אני מעדיף פיצות סיציליאניות עבות
מקומות 19-23
* Village Square (מנהטן)
סיציליאנית פפרוני חריף
התמונה מפרינס סטריט פיצה בלואר איסט סייד, אבל סיפורי הגזענות של הבעלים (פרנק ודומיניק מורנו) מורידים לי.
כתחליף - ווילג' סקוור על 2 סניפיה מעולים, מתרכזים בבצק סיציאליני ויש להם פיצה דומה.
חצ'פורי הוא שם כללי למשפחת מאפים גיאורגיים שכולם לחם(פורי) ממולא בגבינה(חצ'ה). זה המאכל הלאומי של גיאורגיה, ונאכל במדינה על בסיס יומי כבר מהמאה ה-11. יש יותר מ-50 סוגים שונים של מאפים שעונים להגדרה הזאת ומגיעים מאזורים שונים של המדינה מהקווקז
החצ'פורי כל כך חשוב שבגיאורגיה משתמשים ב-'אינדקס החצ'פורי' בשביל לעקוב אחרי אינפלציית המחירים במדינה: מחשבים את המחירים של קמח, חלב, ביצים, חמאה, שמרים וגבינה (+חשמל\גז) - כל המצרכים הדרושים להכנת החצ'פורי הפופולרי מסוג אימרולי.
חשוב: המאפה זול יותר באביב (בחורף החלב יקר)
בניגוד לשאר העולם שמכיר בעיקר את האג'רולי, כשגיאורגים שומעים את המילה חצ'פורי הם חושבים דווקא על האימרולי ממחוז אימרטי - זה שמכינים בדרך כלל על מחבת. זה מה שאוכלים במדינה באופן רגיל, וכמעט מידי שבת הייתי מתעורר לצלחת שעליה היו נערמים לאט אימרולים חמים וגבינתיים
בזמן מלחמת העולם ה-I, צבא הישע שלח מספר מאות חיילות- מיסיונריות לאירופה לעזור לחיילים של הצבא האמריקאי בכל מיני דברים שהיו צריכים בחזית כמו עזרה בשליחת מכתבים הביתה, תיקון מדים, ארגון ערבי שירה, בישול וכו'
בספטמבר 1917, 4 חיילות של צבא הישע הגיעו למחנה של דיוויזיה מספר 1 בצרפת
/1
אחרי 30 יום של גשם ולחימה, האספקה במחנה הייתה קטנה. החיילות יצאו לכפר השכן והצליחו להשיג מצרכים לעוגה, אבל לא מספיק לכולם. וגם לא ממש היה תנור.
לסגן מרגרט שלדן וסרן הלן פורוויאנס היה רעיון - הן טיגנו 150 דונאטס.
החיילים התאהבו בדונאטס מיד
/2
ב-1917 מעטים בארה"ב שמעו על עיגולי בצק מטוגן שכזה, בטח מחוץ לניו יורק וניו אינגלנד. המקור של המאכל הוא ב'אוליקוקס' (עוגות שמנוניות) שהמתיישבים ההולנדים הביאו איתם כשנחתו ביבשת, אז עוד במפרץ של ניו אמסטרדם.
השמועות החלו לעבור בין הבסיסים, והתפוקה נאלצה לגדול מהר
/3
אז איך הגענו מהמצב בו אין שווארמה בעולם, לסיטואציה היום בה יש שווארמה בכל יבשת?
שרשור על צלייה אנכית
מתקופת ההומו-ארקטוס ועד המאה ה-19 צלינו את הבשר באותה צורה - על האש. אני בטח לא צריך לספר לישראלים כמה טעים בשר על האש, אבל יש עם הטכניקה בעיה: השומן נוטף לתוך האש
==>
כשהשיפוד מאוזן חוץ מזה שהשומן, שמכיל הרבה מהטעם, נוטף למטה ונאבד הוא גם מגביר את הלהבות ללא צורך ומאלץ אותנו לסובב את הבשר יותר כך שיתבשל באופן שווה ולא ישרף מבחוץ כשבפנים עדיין נא.
זאת כמובן מלאכה לא פשוטה, ובעבר השתמשו במשרתים-ילדים ובכלבים לסובב את השיפוד.
במאה ה-19, השף איסקנדר אפנדי מהעיר בורסה הרים את השיפוד ובעזרת ערימת גחלים בוערות בצדדים הצליח לבשל בשר כבש בצורה חדשה. הוא גם יצר את המנה המפורסמת שעזרה להפיץ את הצלייה האנכית ברחבי האימפריה - קבב איסקנדר, נתחים דקים של כבש מכוסים ברוטב עגבניות חם, חמאה ויוגורט.
ב-92 או 93 אמא שלי נפגעה קשה בתאונת דרכים בין סובארו ללימוזינה משוריינת בכניסה לירושלים. 2 נהגי הרכב מתו והשאר נפצעו קשה. אמא שלי עברה מוות קליני ושבר בעצם הבריח.
אחרי כמה חודשים של התאוששות היא גילתה שיש לה "כוחות מיוחדים בידיים"
אחרי כמה שנים בהם התקלקלו לנו שלטי טלוויזיה בבית וצחקנו שזה בגלל הכוחות המיוחדים שלה מצאו אצל אמא שלי גידול בשד. אבל הוא נעלם אחרי מספר חודשים. היא התחילה לטעון שהיא ריפאה את עצמה בעזרת האנרגיות בידיים והחליטה לעבור קורס ברפואה אלטרנטיבית. אחרי שסיימה את הקורס התחילה לקבל מטופלים
אני לא יודע מה לימדו בקורס הקצר ההוא (נמשך אולי שנה), אבל אני חייב לציין שאמא שלי במקצועה כלכלנית ואין לה ברזומה שום הכשרה רפואית. אני אחזור על זה כי זה חשוב - אמא שלי התחילה לטפל בחולים ללא שום הכשרה רפואית.
כמובן שהפרט הזה לא מנע מאמא שלי להצליח.