אני יוצא מStealth ומשיק את הסטארטאפ הכי מוצלח שאני *לא* הולך להקים.
אני הולך לתת לכם פיץ׳ של הרעיון, אז תחגרו חגורות ותמשיכו איתי.
בNFsTeel אנחנו מגבים מוצרי יוקרה פיזיים כמו שעונים, נעליים, תיקים, בגדים וכו׳ בעזרת NFTים.
אז מה המוצר עושה בכלל? 🧵
אנחנו מגבים מוצרים פיזיים בעזרת טוקן שלא ניתן לזיוף (NFT). את הטוקן אנחנו מחברים לעולם האמיתי בעזרת תגי NFC שמשולבים במוצר הפיזי.
בעזרת אפליקציה ניתן לסרוק את התג ולקבל את המידע שעל הטוקן, שהוא בבסיסו חוזה חכם. בחוזה החכם כתובים המאפיינים של הפריט, ומי הבעלים שלו.
ולמה זה משנה?
כי מותגים סובלים מזיופים פעמיים:
פעם אחת כשהשם, הייחוד, וההכנסה של המותג נפגעים.
ובפעם השניה כשהמותג לא יכול להשקיע במערכת יחסים עם הלקוחות בגלל שקשה להוכיח בעלות על מוצר מקורי.
מותגים גם לא נהנים משוק היד שניה. שוק שבו רולקס Kermit משומש עולה יותר מחדש.
ואנחנו פותרים את זה
בעזרת הזהות הדיגיטלית שנוצרת.
מותגים יכולים לתקשר ישירות עם הלקוחות שלהם אחרי הקניה.
ולא רק שהם יכולים, הם גם מקבלים על זה כסף במכירות יד שניה בזכות שילוב של עמלת יוצר (Creator Earnings) שמשולבת בחוזה החכם.
מכחידים את הזיופים, מרוויחים על יד שניה.
והתזמון מדהים כי,
מותגים נעים לעבר מכירה ישירה ללקוח ויצירת מערכת יחסים, והצרכן כבר יודע מה זה NFT.
המותגים גם מנסים למנוע מBAYC לגנוב את הבכורה. גוצ׳י, בורברי, גיבנצ׳י ולואיס ויטון כבר השיקו NFTים משלהם.
ולא רק זה, בMark Cross אשכרה ניסו להוציא תיק עם זיהוי NFC לפני שנה וחצי.
אבל אנחנו לא לבד
והתחרות מוכיחה שיש שוק.
Mark Cross נעזרו בTrueTwins, ספין-אוף של בית תוכנה נורווגי (שנראה שויתרו על הרעיון כבר).
לואיס ויטון, פראדה וקארטייר חברו יחדיו בAura כדי לבנות בלוקצ׳יין סגור של מותגים. הם כבר שנתיים פנימה, ועם שותפות של Microsoft וConsenSys (יוצרי Metamask).
בLukso,
בונים את אותו דבר אבל permissionless וeth 2 compatible. הם כבר 4 שנים פנימה ובלי mainnet, אבל חוגגים על המטבע שלהם, LYXe, לו שווי שוק של $200M.
בMattereum וSmartSeal עובדים על קישוריות NFC-NFT כפתרון טכנולוגי לכל דורש.
והשוק של כל זה?
ענק.
ביין העריכו את כולו ב309 מיליארד דולר (וגדל ב6-8% בשנה), ואת השוק הראשוני שנתקוף בכחצי מזה.
הם גם העריכו את שוק היד שניה ב36 מיליארד דולר (עמלת יוצר FTW).
אבל מה שהכי מרטיט זה ששוק הזיופים של הנ״ל הוערך ב450 מיליארד דולר ע״י הOECD לפני 5 שנים.
ומה לי ולזה בעצם?
ב6 שנים ביחידה טכנולוגית יצא לי לקחת 2 מוצרים מרעיון מעורפל לביצוע. מ0 ל1. לא חושב שיש משהו שיותר נהנתי או אהנה ממנו בחיים שלי.
יצא לי גם לכתוב חוזים חכמים בSolidity כששוק הקריפטו קרס עלינו ב2018, ולעבוד עם כרטיסים חכמים מבוססי NFC בסטארטאפ אחר.
לבנות את זה יהיה החלק הקל.
אבל אני לא הולך לבנות את זה כי:
❌ אין MOAT. לא משנה כמה ניסיתי למצוא, אין פה יתרון תחרותי שיקשה על התחרות לסגור פערים. ברגע שיפצחו את הUX, כולם יעתיקו ויעברו להתחרות על מחיר.
❌ המותגים כבר עובדים על זה בעצמם (Aura Blockchain Consortium).
❌ ההזדמנות ברורה וטובה מידי.
לסיכום, אני אשמח לדעת מה אתם חושבים. בואו נדבר על השרשור, על ההזדמנות, הפערים, הרעיון, והאם הaverage joe ישתמש בפתרון כזה בעתיד הנראה לעין.
השקעתי ה-מ-ו-ן שעות בPitch Deck (שמצורף עם שקופית בונוס) ובחפירה על הרעיון, אז אודה לquote tweet מפנק.
וסתם שתדעו, אני עושה את זה כי החלום הוא יום אחד להרים סטארטאפ בעצמי. לא יודע כמה אני קרוב ללממש אותו, אבל זה החלום, והמטרה היא הדרך.
יצא לי לראיין בזמן האחרון מלש"בים ליחידות הטכנולוגיות, ואני רוצה לשרשר פה כמה מחשבות:
🧵
ילדים היום עושים ויודעים המון. בגלל שהידע קיים, נגיש, ולרוב בחינם, ילדים מגיעים עם ערמות שלו. כשמצד אחד מגיעים ילדים שבמשך שנים כתבו קוד, חקרו, עשו פרויקטים, ובצד השני מגיע ילד שרק עשה 10 יחידות בתיכון, יהיה קשה מאוד לאותו ילד שעשה את המינימום להצליח איפה שהמנוסים מצליחים.
יש קורלציה הפוכה בין כמה שהילד בטוח שהוא יודע הכל לכמה שהוא יודע. ביטחון זה בריא, ביטחון מופרז מוביל לאטימות וחוסר למידה.
אני בתהליכי העברה של תיק המניות שלי מברוקר ישראלי לברוקר זר (Interactive Brokers) בעקבות האי יציבות המסתמנת במדינתנו, ואני רוצה לחלוק חלק מהיתרונות של מהלך כזה, מעבר להרחקתו מידה של הדיקטטורה.
אז להעביר את הכסף לחו"ל, 🧵.
קודם כל, העברה של תיק המניות היא תהליך סזיפי וקשה רק כי הברוקרים הישראלים נותנים שירות קקמייקה.
פתחתי בתהליך לפני כמעט חודשיים (כשכתבתי את הציוץ המצורף), והמניות עדיין לא אצל אינטראקטיב.
התהליך התחיל מזה שהברוקר הישראלי (שחזר אליי אחרי שבוע בערך מפתיחת הפניה) סירב להעביר את התיק מניות ישירות לברוקר זר, אלא אך ורק לבנק שמצוין בחשבון שלי.
אחרי שהשלמתי עם זה שאצטרך להעביר את תיק המניות לבנק ומשם לאינטראקטיב, הסתבר שהחשבון בנק שהיה מצוין שם היה ישן ולא עדכני.
ראיונות טכניים הם החלק הארי בחיפוש העבודה של מתכנתים.
הראיונות הללו אמורים להיות קורלטיביים להצלחה של מועמד בעבודה עצמה, אבל קמה תעשייה שלמה סביב הכנה לראיונות טכניים, שגם מתכנתים מנוסים משלמים לה, אז האם הם באמת מוצלחים?
על שבעה סוגי ראיונות טכניים למתכנתים דיברו בהייטק, 🧵
1️⃣1️⃣1️⃣1️⃣
ראיון "שאלת הקוד" או "חידת הקוד" או "שאלת אלגוריתמיקה" שהושרשו בתהליכים של גוגל, אמזון, פייסבוק, וסטארטאפים שחושבים שאם אתה טוב בשאלות כאלה אתה תבוא לעבוד אצלם בחצי מחיר.
הרבה פעמים השאלה תבוא עטופה במעטפת "עולם אמיתי" כך שהבעיה הופכת לכזאת עם שלושה חלקים:
הראשון הוא לראות דרך הקשקושים מסביב כדי לצמצם את הבעיה לתבנית של בעיה מוכרת.
השני הוא לפתור את הבעיה המוכרת, שבסיכוי של 99% מופיעה בLeetcode או דומיו.
והחלק השלישי והקשה ביותר, השואו. להפוך את הפתרון למופע שבו אתה כמרואיין לא מפסיק לברבר כדי שהמראיין "יבין איך אתה חושב",