אני אעזור לכם עם דימוי ששאלתי מידידי דוד רוזנטל: דמיינו שחבורת קייסי ארנקים היתה נמלטת עם ארנקיכם. ואז אחת מהן היתה מתחרתת ומחזירה ארנק לבעליו, מה הייתם אומרים עליה? שהיא "אינטרסנטית" שבגדה בחבריה? כנראה שלא. אבל זה בעצם מה שה"עיתונות" אומרת לנו על סילמן. והקטע הזה >>
הוא של עמוס הראל, עיתונאי מוכשר עם מקורות טובים, אלא שמאז שלקה ברל"בת הפך לחלק ממקהלת הנדסת המציאות. במציאות המומצאת הזאת, מי שמסרב להשתתף בהונאה המושחתת ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית (ששונמכה פה להפרת הבטחה) הוא אינטרסנט וחסר עמוד שידרה. >>
זאת עיתונות? הרגע הכשרתם בגידה סיטונאית. עכשיו המתחרטים על הבגידה הם הבוגדים? מה זה אומר, בעצם? שהמטרה שלכם מקדשת את האמצעים. ושכל מה שאינו המטרה שלכם, מטמא גם אמצעים כשרים. זה עלבון לאינטליגנציה. וזה מביך.
בכל אופן, עיתונות זה לא. #בישראל_אין_עיתונות
*כייסי. אני דיסלקט. או איך שלא כותבים את זה.
*וגם: מתחרטת
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
זיכוי במישיגן, בפרשה שיש לה השלכות חשובות על חקירת 6 בינואר. יונתן יהב (@YahavYonatan) שכדאי לכם לעקוב אחריו כי הוא מתמצא בדברים האלה יותר מכל אחד אחר הסביר בפוסט ארוך את משמעות הדבר. ברשות המחבר אני עושה מהפוסט שירשור כאן. וכך יונתן כותב: >>
פסק הדין שסיפק חבר המושבעים אתמול בבית המשפט הפדרלי בגרנד רפידס, מישיגן, הסיר את המכסה מעל עוד שערורייה, מהגדולות בתולדות ארה"ב, שלא מעט מהן כבר סיפקה לנו האוליגרכיה השלטת בארה"ב, במלחמת הקיום שלה נגד הנשיאות של דונלד טראמפ. >>
הסיפור מתחיל באוקטובר 2020, שבועות ספורים לפני הבחירות הנשיאותיות במדינה. ה FBI, המשטרה הפדרלית, הכפופה, כידוע למשרד המשפטים ולתובע הכללי של ארה"ב (אז ביל באר) חשפה בהודעה לעיתונות שהיא חשפה קשר של מיליציה ימנית בעלת השם המוזר The 3 percenters, לחטוף ולרצוח את המושלת >>
לפיד, האיש שמקריב כל ערך על מזבח שאיפתו חסרת הרסן לשבת על כיסא רוה"מ - כיסא שגדול עליו כמו שמושב הנהג במשאית גדול על חרגול - מתפיית לנו על שפיות וערכים. והכי אהבתי את "לא ייקחו מאיתנו בכוח הזרוע את המדינה שלנו". שלנו! ובכוח. כלומר בהליך פרלמנטארי תקין, שפשוט לא מוצא >>
חן בעיני הוד חליפיותו, הגוזל ממילים את משמעותן.
ההודעה שלו, היא כל מה שרקוב בקואליציה הזאת, ובאיש הזה שמפורר את הרקמה החברתית והלאומית שלנו, ומציע לנו במקומה את בשורת הניו-כלום בעברית.
והנה פסקת הפתיחה של עיסת הקלישאות השקרית והדוחה הזאת: >>
"הקיצוניות לא תנצח את מדינת ישראל. בן גביר וסמוטריץ' לא יקחו מאתנו בכוח הזרוע את המדינה שלנו, השחיתות לא תנצח את השפיות ונקיון הכפיים. מי שמנסה להפריד בינינו, לגרום לנו לשנוא ולכעוס אחד על השני, תמיד יפסיד בסוף."
כי הוא כמובן "אנחנו" והמדינה היא שלו. אין גבול לחוצפה
"מערכות הביטחון הצליחו לשים את ידן על כל שלושת המחבלים שרצחו אחד עשר חפים מפשע. מנגד, מערכת המשפט עשתה מבצעי סוף עונה לכל שלושת המחבלים והתייחסה אליהם בגדול כמו לנוער בסיכון. הפרקליטות לא >>
דרשה ענישה מכסימלית והשופטים בחרו באופן גורף להקל גם בענישה המגוחכת שדרשה הפרקליטות."
בתמצית:
השופט יואל עדן מהמחוזי בבאר-שבע החליט להקל בעונשו של מוחמד אבו אלקיעאן שהקים חוליה כדי להצטרף לדאעש. 4 במקום 10 שנים. נימוק: ״הנאשם מורה במקצועו, מוערך ומכובד בקהילתו... נטל אחריות >>
על מעשיו והביע חרטה כנה״.
אחיו של המחבל מבאר-שבע אכרם אבו אלקיעאן ביקש גם הוא להצטרף לשורות הארגון, בגזר דינו קבע שופט המחוזי אליהו ביתן: "אין להקל ראש במעשה תמיכה של תושב ישראל בארגון כמו דאעש. יחד עם זאת, כמו בכל עניין, חשוב לשמור על פרופורציות ולא להגזים...״, אכרם נידון >>
אז מה היה על הלאפטופ של האנטר? התשובה פשוטה: עדויות די ישירות לזה שג'ו ביידן מעורב עד צוואר בשחיתות באוקראינה ובסין (על דרום אמריקה נדלג בשלב זה, כי זה לא קשור למחשב).
ובכן, אני חסום אצל הפרשן לענייני ארצות הברית, יפתח דיין,
אז קיבלתי את התגובה שלו למה שכתבתי בנושא בטקסט דרך חברים. אני מניח שזה היה בטוויטר, אז אשיב בטוויטר (ובפייסבוק). אתעלם ברשותכם מהקללות הנרגשות, וגם מן הסמנטיקה (איזה מונחים בדיוק הוא נקט כדי להפחית בחשיבות העניין) ואנצל את ההזדמנות כדי לחלוק עליו בנושא הליבה: >>
עבריינותו של ג'ו ביידן.
ראשית, מילה טובה לדיין. הוא לפחות עקבי. הוא לא הבין את משמעות החומר שהתגלה על המחשב אז, בזמן אמת, והוא עדיין לא מבין על מה הרעש, גם עכשיו אחרי שהניו יורק טיימס הודה בקיומו של החומר ובאותנטיות שלו. דיין פשוט מדקלם את מה שאומרת תעמולת >>
אז עכשיו אני יכול לחזור לחפור לכם על העניין עצמו. ואני אעשה כאן כמה שרשורים על אספקטים שונים של פרשת הלאפטופ מהגיהנום כי אני רואה שבשום מקום לא מסבירים את עובדות היסוד של הפרשה בצורה בהירה. או בעצם בכלל.
אז אולי נתחיל מכאן, מזה שאיש לא הסביר בצורה בהירה. למה? >>
האם אני וגלעד צוויק (ועוד כמה צדיקים בסדום) קיבלנו איזה סיפור בלעדי? לא. בכלל לא. פשוט לא ביטלנו את זה כפי שעשו רוב כתבינו האמיצים. ויש סיבה לזה שהם נהגו כך, וביטלו כלאחר יד עובדות כ"פייק ניוז" ועדויות משכנעות כ"תיאוריית קונספירציה" (כנסו לפיד >>
של גלעד צוויק, תראו שם ארכיון שלם של חוכמולוגים). זה קרה כי רוב הפרשנים האלה עובדים כך: הם שומעים על סיפור או אירוע, אז הם מיד הולכים לבדוק את המקורות שהם סומכים עליהם. אלה הם כמובן לא כלי תקשורת ימניים, שתקשורת המיינסטרים טרחה לסווג כקונספירטיביים ולא אמינים, >>
אז זו רשימת חלקית של אלה שעשו בזמנו לייק לציוץ הנקלה הזה. בדרך כלל לא יפה לתפוס אנשים על לייק. אבל עיתונאים ואנשי ציבור שעושים לייק על קריאה להתשתיק כותב טורים, הם בעצם שותפים לקריאה. וזה לא צחוק. גם בלי שהניו יורק טיימס יגלה לקרואיו שמה שאמרתי התברר כאמת לאמיתה. אז הנה >>
מיכל אהרוני, בעלת טור, ישראל היום. @michalaharoni10 וגיא אלסטר, עורך חדשות החוץ, וואלה. @guyelster
לאיתי ורד עצמו, לפרסיקו, ולטל שניידר הקדשתי ציוצים אישיים. פרסיקו הכחיש. משניידר לא שמעתי). אז נסתפק בזה לפי שעה. כי השאלה >>