"יהודים, אֶחַיי, יבוא יום ויניחו לכם לחיות – כאשר תדעו כיצד למות". בכוחותיו האחרונים אומר יעקב סמואל, גיבור המחזה 'הגטו החדש' מאת הרצל, את מילותיו האחרונות: "לצאת! לצאת מן הגטו!"
מותו של סמואל הוא אזהרה ליהודי אירופה. קראו על המחזה שהוביל את הרצל לציונות ועל עיבוד עכשווי שלו! 👇
מקובל לחשוב שמשפט דרייפוס הוא שהחזיר את הרצל לזהותו היהודית ולפעילותו למען היהודים. אבל האמת היא שעוד קודם לכן הרצל קיבל את ה'כאפה'. היה זה תוך כדי כתיבת המחזה 'הגטו החדש'. הרצל כתב את המחזה כמו בהתגלות נבואית, במשך "שלושה שבועות־אושר של להט ועבודה, דמעות וצחוק עד טירוף", כדבריו.
המעבדה התיאטרלית שיצר הובילה אותו לבחון את המציאות שבה חי. הוא הכניס למחזה חומרים אוטוביוגרפיים, ותוך כדי הכתיבה עלתה בו ההבנה כי יש מבוי סתום המונע מיהודים להיטמע בחברה האירופית על אף תשוקתם. המחזה הוביל את הרצל להקדיש את חייו לרעיון הציוני, ולעבור מבימת התיאטרון לבמת ההיסטוריה.
וזה די הזוי שהמחזה הזה, 'הגטו החדש', שלא נגזים אם נאמר ששינה את גורל העם היהודי, לא תורגם מחדש מאז שהועלה בווינה ולא הועלה על הבמה לאורך המאה העשרים כולה!
גם כעת הוא אינו מועלה על ידי אחד מהתיאטראות הממוסדים והמתוקצבים. אבל יש מי שהרים את הכפפה >>>
יהודה מורלי, במאי ואיש תיאטרון ישראלי ממוצא צרפתי, יזם את תרגום את המחזה, ביים אותו והוא מעלה אותו ממש בימים אלה בתיאטרון 'מיקרו'. ההצגה בעיבודו מחזירה לחיים רגע תאטרלי שהפך לדרמה היסטורית.
לכבוד יום הולדתו (הלועזי) של הרצל שחל היום – אנחנו משחררים לכם את מדור ביקורת התיאטרון מהגיליון הקרוב לקריאה.
עמית עסיס מזמין אתכם לאולם התיאטרון לחוות את ההצגה ומשתף אתכם בתובנות מעניינות שלו מהסיטואציה המרתקת הזו, של עיבוד ציוני-עברי חדש ל'גטו החדש'.
קראו בקישור 👇
היום לפני 76 שנים התאבדו מאיר פיינשטיין ומשה ברזני, זמן קצר לפני שהיו אמורים לעלות לגרדום הבריטי.
לפני מותו כתב פיינשטיין: "טוב למות עם נשק בידיים מאשר לחיות עם ידיים למעלה".
זהו סיפור גבורתם👇
בשנת 1976 עבר חבר הכנסת מנחם בגין התקף לב. בשבתו בבית החולים, קרא בגין לאיש אמונו, ראש הלשכה יחיאל קדישאי, הפקיד בידו מכתב והורה לו: "פתח אותו לאחר מותי". 6 שנים אחר כך, כשרעיית רה"מ בגין, עליזה, נפטרה היה קדישאי ליד בגין בשעתו הקשה.
"לא פתחת עדין את המכתב?" שאל אותו בגין וביקש ממנו לפתוח אותו. קדישאי פתח אותו וקרא: "יחיאל יקירי. בבוא היום, הואל נא לקרוא את בקשתי זו: אני מבקש לקבור אותי בהר הזיתים, ליד מאיר פיינשטיין ומשה ברזני. שלך באהבה, מ. בגין".
אדולפו קמינסקי, ניצול שואה שזייף במהלך מלחמת העולם השנייה כ-14,000 תעודות שהצילו אלפי יהודים, הלך לעולמו והוא בן 97. כשנשאל על שליחותו במסגרתה תרם ללא עלות כספית את מיטב כוחו בזיוף התעודות, ענה: "בשעה אחת אני יכול ליצור 30 מסמכים. אם אני אשן שעה - 30 אנשים ימותו". שרשור👇
קמינסקי נולד ב-1 באוקטובר 1925 בארגנטינה, נצר למשפחה יהודית שהיגרה מרוסיה. כשהיה בן שבע היגר עם משפחתו לצרפת, וכעבור שבע שנים נוספת נקלע כנער צעיר למלחמת העולם השנייה, נדד ממקום למקום ונאלץ לחפש מקומות מסתור שונים. אחרי הכיבוש הנאצי נכלאו קמינסקי ובני משפחתו במחנה המעצר דראנסי
ממנו נשלחו היהודים למחנות ההשמדה. בזכות טעות בירוקרטית הצליחו בני משפחת קמינסקי להינצל, אך אם המשפחה נהרגה בנפילה מרכבת. באותה עת היה ידוע הנער קמינסקי כבעל יכולת ציור מרשימה, ובשל כך בשנת 1944 מצא את עצמו מועסק במעבדה שזייפה מסמכים מטעם המחתרת היהודית. "לעולם לא אשכח את החדר
אברהם יהושע השל, שנולד היום לפני 116 שנים, יועד מינקות להיות אדמו"ר של אחת מחצרות החסידות, אולם חש שא-לוהים קורה לו ליצור הגות רוחנית ומוסרית הפתוחה לכל באי עולם. את מסריו תרגם לפעילות חברתית אמיצה בארצות הברית, וגם למדינת ישראל מצא תפקיד חשוב בדרך לתיקון עולם. שרשור👇
אבות אבותיו של אברהם יהושע השל היו חוליות בשלשלת אדמו"רים שראשיתה במגיד ממזריץ', תלמידו הגדול של הבעש"ט. בהקדמה לספרו האחרון, שהוקדש לרבי מקוצק, כתב השל תחת הכותרת "מדוע אני מוכרח לכתוב את הספר הזה" כי נקרא על שם ה'אוהב ישראל', רבי אברהם יהושע השיל מאפטא (1746-1825), שכן משפחתו
ציפתה ממנו כי יהיה מעין גלגול של גלגול של הבעש"ט. אולם אביו של השל נפטר עוד בטרם הגיע בנו לגיל עשר. אברמל'ה נותר בוורשה, שהייתה נתונה לשליטת הדרך הנגדית, וחינוכו הופקד בידי דודו, חברו של הרבי מגור. עולמו הפנימי של הנער סער, אך זה לא מנע ממנו להתגלות כעילוי ולפסוע במסלול הכשרה
היום לפני 150 שנים נפטר חיים נחמן ביאליק.
ביאליק עוד לא היה בן שלושים כשהוכתר על ידי חוגי הסופרים והמשוררים הציוניים למשורר הלאומי וזכה להערצת ההמון. המורשת הספרותית המפוארת שהותיר אחריו עוד מזמרת בגני הילדים ובתחנות הרדיו.
שרשור👇
חיים נחמן ביאליק נולד בשנת 1873 בכפר ראדי, הסמוך לעיר ז'יטומיר, שבתחום המושב. ביאליק העביר במקום את שש שנותיו הראשונות, ולאחריהן עבר עם משפחתו לז'יטומיר, וזאת בעקבות כשלון אביו בעסקי היערות.
אביו החל לעבוד בבית מרזח ומצבו הכלכלי והנפשי בעקבות העבודה היה רע.
כעבור שנה מתחילת
עבודתו במקום נפטר, והשאיר אחריו אשה וילדים ללא פרנסה. האם נאלצה למסור את חיים נחמן בן השבע לסבו. החיבור בין הסב לנכד לא היה טוב, מאחר שחיים נחמן היה שובב שדרש טיפול ותשומת לב, ואילו סבו היה אדם מבוגר ולא היה לו פנאי וסבלנות לנכד הקטן.
בעקבות כתבה שקרא בעיתון, החליט חיים נחמן
היום לפני 110 שנים נולד עולה הגרדום דב גרונר, אחד מגדולי וחשובי הלוחמים שפעלו לתקומת ישראל. במכתבו האחרון לפני עלייתו לגרדום, כתב למנחם בגין: "הנני נשבע שלו הייתה לי הברירה להתחיל מחדש, הייתי בוחר באותה הדרך שבה הלכתי מבלי להתחשב בתוצאות האפשריות בשבילי". שרשור👇
דב גרונר נולד ב-6 בדצמבר 1912 למשפחה דתית שהתגוררה בעיירה קישווארדה ההונגרית. משפחתו כללה רבנים שונים, ובין היתר בשל כך למד גרונר הנער בישיבה מקומית. משם התגלגל ללימודי הנדסה, ושנים ספורות אחר כך היה למהנדס בבית חרושת בבודפשט.
באותן שנים דבק בו הרעיון הציוני, וגרונר החליט כי
ברצונו לתת את מיטב כוחו אליו. הוא הצטרף לתנועת הנוער בית"ר, מייסודו של זאב ז'בוטינסקי, ועסק בחינוכם של בני נוער צעירים ממנו לערכי הציונות. באותו הזמן דבק בו רעיון העלייה ארצה, וב-1940 הגשים את חלומו והעפיל ארצה יחד עם עמיתיו לתנועה באונייה "סקריה". עם זאת, האונייה נעצרה בידי
אוליבר קרומוול היה מצביא ומדינאי בעל השפעה אדירה על אנגליה של המאה ה-17. לזכותו אפשר לזקוף את התחלפות אנגליה ממלוכה לרפובליקה. הוא ניהל מלחמות, מאבקים אזרחיים ומסעות כיבוש. אבל אנחנו נזכור אותו בזכות מה שאירע היום לפני 367 שנים👇
ב-4 בדצמבר 1655 כינס קרומוול אספה של נכבדים אנגלים על מנת להכריע בשאלה האם להתיר ליהודים לשוב לאנגליה. במשך 350 שנה לא דרך יהודי על אדמת האי הבריטי, שכן במאה ה-14 המלך אדוארד הראשון גירש מאנגליה את כל יהודיה. בדורות שלפני כן סבלו היהודים מרדיפות קשות, גזירות ופוגרומים.
קרומוול ואנשי ממשלו תמכו בחזרתם של היהודים לאנגליה, ואילו הסוחרים וראשי הכמורה הנוצרית התנגדו. כשקרומוול הבין שלא יצליח להשיג את הרוב הדרוש לעמדתו - פיזר את האספה מבלי להגיע הכרעה.