#פידצבא בשרשור זיכרון מיוחד ל #יוםהזכרון
והפעם על קרב פחות ידוע של חיל הים שלמרבה ההפתעה נערך בכלל... בנגב!
קרב בית עפא לא היה הירואי במיוחד. יש כאלה שאפילו יכנו אותו קרב כושל, שכן ההתקפה על הכפר נשברה והכוחות נסוגו ולא השלימו את משימתם. אבל במידה רבה זה קרב שעיצב את חיי.
בית עפא היה כפר ששכן כ-2 ק"מ ממזרח לקיבוץ נגבה בסמוך למשטרת עיראק-סווידאן, ובמסגרת הפלישה המצרית לארץ, היה חלק מהרצועה שניתקה את הישובים היהודיים בנגב ממרכז הארץ. בכפר ישבה מפקדת חטיבה מצרית, ועל כן במסגרת מבצע "מוות לפולש" (קרבות עשרת הימים) נערך צה"ל לכיבושו ולפריצת הדרך לנגב.
בין ה-8-15 ליולי נערכו מספר ניסיונות לכיבוש הכפר ע"י כוחות של חטיבת גבעתי ושועלי שמשון, אשר נכשלו כולם.
ההתקפה הגדולה ביותר אירעה בליל ה-17-18 ליולי והייתה מורכבת מגדוד 54 של חטיבת גבעתי, ופלוגה של חיל הים שהוקמה במסגרת הכוונה להקים חיל נחיתה. הפלוגה הורכבה ממספר מחלקות שונות.
אחת המחלקות הייתה זו של אבא שלי ז"ל, בה שימש כסגן מפקד המחלקה. היא הורכבה מחניכי הסקציה הימית של אגודת הספורט אליצור בתל אביב, ומעולים חדשים שצורפו אליהם. לא היה זמן רב לאימונים וציוד המחלקה ומהר מאוד היא נשלחה לקרב, בציוד חסר וללא שום ניסיון קרבי אמיתי.
לאור ההתקפות הקודמות חיזקו המצרים את ההגנה בכפר בנשק ובשתי פלוגות נוספות.
פלוגה מגדוד 54 תקפה את הכפר מדרום, אך מידע מודיעיני חסר, גרם לכך שההתקפה נכשלה והפלוגה נסוגה בחזרה לקיבוץ נגבה.
פלוגת חה"י תקפה את הכפר מצפון, נתקלה באש עזה אך הצליחה לכבוש מספר בתים בפאתי הכפר.
ההצלחה היחסית הושגה במחיר אבדות כבדות. מפקד המחלקה הפורצת - בנימין (רבי) אלחנן ז"ל (בתמונה) נהרג בעת ששיתק לבדו ברימונים עמדה מצרית בה הייתה מכונת יריה שהמטירה אש כבדה על מחלקתו. סגן מפקד המחלקה - משה רז (רוזנצוויג) נפצע קשה מפגז מצרי עם הפריצה, ונותר שוכב בשטח עם פצועים נוספים
יתרת המחלקה, שהייתה מורכבת גם מעולים חדשים רבים שחלקם לא ידעו עברית התפזרה, וההתקפה נמוגה. לאחר מס' שעות בהן הובטחה תגבורת הגיעה פק' הנסיגה, לאחר שהובן כי גם ההתקפה של גדוד 54 מדרום נכשלה.
האבדות היו כבדות - פלוגת חה"י מנתה באותו לילה 19 הרוגים (כ-60%) ומס' רב של פצועים.
חלק מההרוגים היו חללי "נצר אחרון" - כאלה שנותרו לבדם בעולם, ומידע עליהם לא ידוע עד היום.
אותם במיוחד חשוב לי להזכיר היום, שכן מרבית הסיכויים שאת קברם, לא יפקוד היום איש:
זאב מנסבק ז"ל
יעקב בן יצחק גיבוק ז"ל
מיכאל נתן ז"ל
חלק מהפצועים נותרו בשטח, נאספו ע"י המצרים ונשלחו למחנה שבויים במצרים (בתמונה ממחנה השבויים). בתוכם גם אבא שלי שאיבד דם רב, אך הצליח להישאר בחיים חרף הדרך הארוכה והיחס של השובים המצריים. משפחתו לא ידעה את גורלו במשך תקופה ארוכה, והם היו מוגדרים כנעדרים תקופה ארוכה.
רבים מבני המשפחות לא ידעו מה עלה בגורל בניהם, ולאחר שאבי הצליח ליצור קשר עם משפחתו, מכתבים רבים כגון זה, הגיעו אליו בניסיון לברר מידע על פצועים ונעדרים שונים.
לאחר 8 חודשים בכלא המצרי, ואין סוף תלאות וסכנות חיים שוחרר אבי במסגרת עסקת חילופי השבויים עם המצרים.
בתוך כך חשוב לי להזכיר היום גם משפחה נוספת, אשר לא תמיד מוזכרת ביום הזיכרון - משפחת פדויי השבי. חלקם שילמו מחיר כבד אישי ומשפחתי לאורך השנים.
לאבי זה היה חשוב במיוחד, שכן על מצבתו ביקש שייכתב:
"לוחם תש"ח ופדוי שבי".
סוף
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
לרגל 40 שנה למלחמת פוקלנד/מלווינס #פידצבא בשרשורים מיוחדים על היבטים שונים במלחמה.
בהמשך לשרשור המצוין של @Oren_theace שהתמקד במהלכי המלחמה באופן כללי, ובעיקר על "מידווי שלא היה", ראיתי לנכון ברוח השבועיים האחרונים להרחיב קצת על תקיפת האוניות הבריטיות ע"י הארגנטינאים.
כצפוי ממלחמה שאירעה במרחק רב מבריטניה, הצי הבריטי היווה גורם משמעותי מאוד ולמעשה אפשר את הלחימה רחוק כל כך. כוח משימה בהרכב של 2 נושאות מטוסים, בליווי משחתות, פריגטות, צוללות גרעיניות, אוניות נחיתה ואוניות סיוע אזרחיות רבות (127 כ"ש) יצא לכיוון האיים מנמלים שונים.
כחלק מהכוח הימי הופעלו כוחות אוויריים שהתבססו בעיקר על מטוס התקיפה הממריא אנכית – הארייר, וכוחות מוסקים ששימשו לביצוע פעולות של היחידות המיוחדות והמארינס. כוחות אוויריים נוספים הופעלו מבסיס אשר נמצא באי אסנסיין במרכז האוקיינוס האטלנטי (עליהן כתב @AmitLidor בצורה נפלאה)
אז עברו יומיים מאז שהתפרסמו התמונות של ה #Moskvacruiser לפני ששקעה למצולות, ואפשר להוציא שרשור במסגרת #פידצבא עם ניתוח של מה כנראה קרה שם. הניתוח מבוסס על מגוון פרשנויות ותמונות שהתפרסמו ברשת (הפניות בסוף), בתוספת תובנות שלי.
למי שלא קרא, אני ממליץ להתחיל בשרשור הקודם שלי שתיאר את מה שככה"נ הוביל לפגיעה:
אם צלחתם את שני השרשורים הקודמים אז אפשר להתקדם לעדויות המצולמות שהתפרסמו. בתמונה ניתן לראות את המוסקבה, כאשר היא נוטה על צידה השמאלי בזווית של כ-15 מעלות, ושקועה באופן משמעותי ביחס לגובה הרגיל של קו המים (הקו המרוסק בתמונה השנייה). האונייה ריקה מאנשים ואין פעולות הנצלה בשלב הזה.
המלטים הללו הם מלטים בגודל בינוני (מוטת כנפיים 12 מ'! ופיילוד של 150 ק"ג) ומשמשים למטרות איסוף ותקיפה. האיסוף הוא בעיקר ויזינטי אבל יש פיילודים גם של מכמים או סנסורים מסוגים שונים. כמו כן יש גרסאות של התקנת אמצעי תקיפה - בעיקר מיני טילונים מוכווני לייזר שהמלט מציין לעצמו.
על בסיס הנתונים הללו אפשר להסיק בקירוב מה היה תפקידם של הכלים במבצע (שוב מדגיש כי הכל הערכות שלי) 1. מדובר במבצע מתוכנן. זה לא משהו שמאלתרים אותו על הרגע. 2. המלטים הללו לא יכולים להטעות את מערכות המכמ ו"להתחפש" לטילים לטובת הרוויה של המערכות. הם טסים גבוה מידי ולאט מידי.
הבית מסודר (יחסית), השולחן ערוך (סוג של) ואחרי תכנונים ומחשבות של יום שלם... להלן השרשור המלא לניתוח *ה*אירוע בזירה הימית של המלחמה באוקראינה עד כה - הטבעת הסיירת הרוסית מוסקבה מדגם סלבה. #פידצבא מנתחים
אזהרה - מדובר בשרשורפלצת, אבל מבטיח שאנסה להיות מעניין
על מנת להבין את האירוע נסביר שלושה נושאים: 1. מה זה טיל ים ואיך הוא פועל 2. איך מתמודדים עם טיל תוקף 3. איך בנויה ספינה ולמה היא טובעת
לבסוף נסביר מה (אולי) קרה - מדגיש כי מדובר בהערכה שלי, המבוססת על מקורות גלויים וניסיון, ולא בידיעות מודיעיניות מדויקות על מה אירע בוודאות.
אז מה זה טיל ים (או שטח כפי שהוא נקרא לפעמים)?
כאמור, טיל כזה מיועד לפגוע בכ"ש, ולכן בדרך כלל הוא מבוסס ראש ביות מכ"מי. כלומר - הטיל נורה לאזור מסוים בים בו אותרה מטרה, שם הוא פותח את המכ"ם שלו ומחפש את המטרה. מרבית הטילים היום משתמשים במכ"ם בתדר X (כלומר 8-12 ג'יגה הרץ).
#פידצבא על הזירה הימית במלחמת רוסיה-אוקראינה.
אז חיכיתי שבוע עד שיצטבר מידע ונתונים, כדי לסכם את הזירה הימית במלחמה. יש לציין (כמו כל פרסום של כל גורם) שהנתונים החלקיים והמידע הלא בהכרח מהימן בהחלט עשוי לחבל בתובנות. ניסיתי להתבסס על אנליסטים מוכרים ועל פרסומים רשמיים כמה שאפשר
לפני שמתחילים צריך להגיד מילה על הים השחור כדי להבין. רוסיה, אוקראינה ומדינות נוספות שוכנות לחופי הים השחור, שהוא ים "סגור". כלומר הכניסה והיציאה ממנו מוגבלות ע"י מיצרים (בוספורוס והדרדנלים) שנמצאים בשטח טורקיה. כלומר לטורקיה יש שליטה מוחלטת על מי שעובר במצרים.
על פי סעיף 21 באמנת מונטרו בעת מלחמה הטורקים מחוייבים לאפשר מעבר חופשי *לספינות אשר שבות לנמלי הבית שלהם*, אבל יכולים למנוע מעבר של כלים צבאיים אחרים. אחרי לא מעט דיבורים ופרסומים בנושא, הודיעו הטורקים ב-28/2 שהם אכן ימנעו מעבר של אוניות בהתאם לאמנת מונטרו.
אתמול מסר המשרד ליכולות אסטרטגיות (SCO) לצי ארה"ב את פרויקט "צי הרפאים". מדובר בניסיון ראשון לייצר כלים אוטונומיים שיאפשרו לצי להעביר מטענים ב"רכבות" של כלים שיחצו את האוקיינוס. ימים יגידו אם הפרויקט היה מוצלח, אבל אין ספר שיחסית זה היה מהר, שכן הפרויקט הותנע רק ב-2018.
מה שיפה פה זה שהאמריקאים לקחו יכולת "פשוטה" יחסית (תנועה מנק' א לב'), והשתמשו בה כדי לבגר כלים אוטונומיים באשר הן, ובעיקר מערכות לשליטה ובקרה בכלים אוטונומיים. אין ספק שמה שלמדו פה ישמש אותם גם על כלים מורכבים יותר שיבצעו משימות מורכבות יותר.
כפי שכתבתי בעבר בשרשור על כלים בלתי מאוישים בים, גם מפקד הצי השלישי של ארה"ב התייחס ל"גל השלישי" של הבלתי מאוישים - כלומר לכך שהעתיד טמון ביכולת של שיתוף פעולה בין כלים מאוישים ובלתי מאוישים על מנת להגדיל את סל היכולות וההשפעה של הכלים המאוישים.