בואו נדבר על השימוש של אולטראסאונד בטראומה:
🧵🩻🧑⚕️ #פיד_POCUS
אחד הכלים הכי פופולריים היום ברפואה באופן כללי זה אולטרסאונד. זה כלי בטיחותי (בניגוד לקרינה המייננת של צילום Xray ו-CT), עם זמינות גבוהה (בניגוד ל-MRI) ומאוד וורסטילי (בניגוד לאק"ג). אפשר לראות איתו המון איברים שונים במהירות, לבצע באמצעותו פרוצדורות רפואיות, ויחסית קל ללמוד אותו.
למשל במסגרת טראומה - סכנה מרכזית בכל פציעה היא דימום. אם הדימום יהיה נרחב מדי, ויימשך יותר מדי זמן, עלול להיווצר נזק בלתי הפיך עד כדי מות המטופל. יחד עם זאת, יש בסך הכל 5 איזורים בגוף שיכולים להכיל מספיק דם בשביל להוביל לשוק ולמוות: חזה, בטן, אגן, ירכיים ורצפה (דימום חיצוני).
אם נגלה היכן הפצוע מדמם - נוכל לעצור את הדמם, ולמעשה לא פעם להציל את חייו. תדמיינו למשל שמגיע לחדר המיון פצוע שנדקר באיזור החזה/בטן עליונה במהלך קטטה אלימה במיוחד. אם הוא מדמם לתוך כיס הלב, אפילו דימום קטן יכול להוביל למותו. לעומת זאת אם הוא מדמם מהכבד, הדימום צפוי להיות נרחב.
לכן כיום נהוג להשתמש ב-US להערכה מהירה של איזור החזה, הבטן והאגן - מה שנקרא בעגה המקצועית eFAST (ראשי תיבות ל: Extended Focused Assessment with Sonography in Trauma).
באיזור הבטן יש 3 מנחים שצריך לעבור עליהם: רביע ימין עליון (RUQ), רביע שמאלי עליון (LUQ), ואיזור האגן (Pelvic). לאחר מכן עוברים להערכת הלב, כאשר נהוג להציג את ארבעת חדרי הלב בשביל לשלול טמפונדה לבבית, ובסוף עוברים לריאות בשביל לחפש המו/פנאומוטורקס.
אם נסתכל על חתך רוחבי של הבטן, נראה שבגלל הגרביטציה, דם נוטה להצטבר מאחורי הכבד וברווח שבין הכבד והכליה הימנית - כיס ע"ש מוריסון (Morison's Pouch). כמו כן, דם נוטה להצטבר באופן דומה מאחורי הטחול ובין הטחול לכליה השמאלית - אם כי פחות מאשר בכיס מוריסון, כיוון שיש שם ליגמנט מגביל.
נמשיך לאתר הבא, האגן. כאן כבר יש משמעות לאנטומיה המינית, אך בגדול הדם נוטה להצטבר קדמית למעי הרקטלי. לכן בגברים נפוץ למצוא דימום בחלל שבין הרקטום לבין שלפוחית השתן (Rectovesicular Pouch), ואילו בנשים ברווח שבין הרקטום לבין הרחם (Rectouterine Space), אך גם בין שלפוחית השתן לרחם.
איך זה נראה באולטרסאונד? אז רק אגיד שבגדול דם נראה שחור באולטרסאונד, רקמה נראית באפור, ועצמות (ואבנים) נראות לבנות.
הנה תמונה תקינה של הכבד, הכליה וכיס מוריסון.
ולעומת זאת כאן אפשר לראות דימום (שחור) מאחורי הכבד.
בצד השני, תמונה תקינה ויחסית דומה של הטחול והכליה השמאלית:
וכאן אפשר להשוות בין תמונה נורמלית של טחול וכליה שמאלית, ומתחתיה (B) דימום נרחב במרווח שבין הטחול לבין הסרעפת (הרי אמרנו שישנה רקמה מחברת בין הטחול לבין הכליה השמאלית שמגבילה הצטברות דם).
באגן, אפשר לראות תמונה יחסית דומה, רק שבגברים ישנה פרוסטטה, ואילו בנשים קיים רחם.
ברגע שדם מצטבר באגן, אפשר לראות או כיסים שחורים לא צפויים, או חידוד של גבולות המעי:
משהו אחד נחמד זה שאפשר להשתמש באולטרסאונד לא רק לזיהוי אתר הדימום, אלא ממש להעריך את היקף הדימום. אם דם מצטבר מסביב לריאות (מצד שנקרא 'המוטורקס'), אפשר למדוד את המרחק בין הסרעפת לבין הריאה הדחוקה במילימטרים. כל מילימטר שווה ערך לכ-20ml של דם, כך ש~75 מ"מ מצביעים על דימום קריטי.
הנה למשל מראה תקין של הכבד, הסרעפת והריאה הימנית שצמודה מלמעלה.
ולעומת זאת הצטברות גדולה מאוד של דם בין הסרעפת לבין הריאה הימנית, מה שמוערך במקרה הזה ליותר מליטר וחצי של דם. זה מאוד נחמד, כיוון שאפשר אפילו תוך כדי החזרת הנקז להתחיל להתכונן למתן דם לפצוע, וכן למעבר לחדר הניתוח.
יש עוד מה לומר כמובן, אבל בגדול, זה רוב מה שמחפשים ב-eFAST. אם אפשר לכתוב שרשור בטוויטר ותוך 10 דקות ללמד הדיוטות איך לחפש דימום בחלל הבטן - כמה זמן יקח לדעתכם ללמד רופאים, סטודנטים ומטפלים נוספים?
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
אני בטיול בתאילנד ולא מתכוון לבזבז זמן על שטויות שכאלה. כולסטרול בכלל, ו-LDL בפרט, מקושרים למחלות לב וכלי דם. הקשר הוא לא 'רק' אפידמיולוגי, אלא ממש סיבתי.
במחקר ה-FHS הנודע זוהו 5 גורמי סיכון מרכזיים למחלות לב וכלי דם: יתר לחץ דם, עישון, כולסטרול גבוה, השמנה וסוכרת. ככל שיש יותר גורמי סיכון במקביל, כך הסיכון גדל אקספוננטיאלית.
ממליץ לקרוא קצת על המחקר המעניין הזה, שאגב התחיל ב-1948 וממשיך עד היום.
כולסטרול כולל (total cholesterol) מורכב מ-HDL, LDL וקצת מ-VLDL. יש קשר הפוך בין HDL לבין סיכון קרדיווסקולרי, אז מאיפה הסיכון בין כולסטרול טוטאלי לבין התקפי לב?
עילפון הוא חוסר הכרה רגעי שחולף ספונטנית, ומלווה באיבוד טונוס שרירים, קרי נפילה. זו אחת התלונות הנפוצות ביותר, והיא בעיקרה תלונה שפירה - אם כי ישנם גם גורמים מסוכנים פוטנציאליים. כמו כן, זו תלונה שמחייבת התייחסות משולשת: אישוש שאכן מדובר בעילפון; הגורם לעילפון; והשלכות הנפילה.
לא אלאה אתכם בסוגיה הראשונה שעלולה להיות מאתגרת, וגם לא בסוגיה השלישית בדבר הטיפול בפציעות נפילה. השרשור הזה מתמקד בטריגרים שמובילים לעילפון.
הקשר בין סוכרת מסוג 2 לבין השמנה הוא נושא שקשה להגדיר אותו אחרת מ'מרתק'. 🧵
סוכרת היא כאמור משפחה של מחלות בהן ההורמון אינסולין, שמופרש מהלבלב, לא עובד. זה יכול לנבוע, למשל, עקב תקיפה אוטואימונית שגורמת להרס התאים שמפרישים אינסולין בלבלב (סוכרת מסוג 1); או פגיעה באיזורים אחרים בלבלב שבלית ברירה משפיעים לרעה גם על הלבלב האינסוליגני (גידול בלבלב, CF).
יש גם הפרעות שאמנם לא הורסות את מאגרי האינסולין בלבלב - אבל כן פוגעות במערכת ההפרשה שלו (הפרעות גנטיות קשות שמופיעות כבר בלידה), ויש עולם שלם של מחלות (והרעלות) שלא בהכרח משפיעות על האינסולין, אלא דווקא על הקולטן שלו, ועל אתרים אחרים בתוך התא עליהן קולטן האינסולין פועל.
קוקאין מופק מעלי הקוקה, עשב שגדל בדרום אמריקה. הילידים ביבשת נהגו ללעוס את העלים הללו עוד לפני הפלישה הספרדית, והאקט נחשב - בין היתר - למיסטי.
כל זה טוב ויפה, אבל הדברים החלו להשתנות במהלך המאה ה-19. כימאים, רוקחים, ואנשי רפואה החלו להתנסות עם העלים הללו.
חלקם הצליחו להפיק את הקוקאין מתוך העלים, אחרים שיפרו את היעילות, וקבוצות אחרו התחילו לגשש אחר ההשפעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של הסם. מבין אלו, פרויד הוא המפורסם ביותר, והוא אף פרסם מונוגרף בו הוא כתב על התכונות החיוביות של קוקאין כסם פסיכואקטיבי, והמליץ עליו להמונים.
סרטן, או ליתר דיוק מחלות הסרטן השונות, זו לא תופעה חדשה. ישנן עדויות רבות לאורך ההיסטוריה של בני אדם שלפתע סבלו מגושים וגופיפים משונים שצצו ברחבי גופם - והופעת הגושים הללו בישרה על מותם המתקרב.
אלו באופן טבעי משכו את תשומת ליבם של הרופאים והמדענים מקדמת דנא, וכך הופיעו מחשבות רבות המנסות להסביר את התופעות הללו: מהו הגידול הנ"ל? למה הוא הופיע? למה הוא גורם לכאבים גם שלא בקרבתו? מדוע האדם החולה יורד בצורה כה משמעותית במשקל? האם זה בר ריפוי בכלל? או מניעה?
עלתה השאלה בפיד לגבי תופעות לוואי בטיפולים פסיכיאטריים: איך יכול להיות שכבר עשורים משתמשים פחות או יותר באותם טיפולים? איך יכול להיות שכבר 20 שנה ממשיכים לתת את אותן תרופות עם אותן תופעות לוואי? מה הבעיה לייצר כדורים בלי תופעות לוואי?
ובכן, אין תשובה טובה יותר מאשר סכיזופרניה.
ראשית, סכיזופרניה היא הפרעה קשה, אבל כזו שקיבלה סטיגמה קשה אפילו יותר ממה שהיא. הנטייה היא לחשוב על אנשים תוקפניים, אלימים מטבעם, רדופי קונספירציות ושמטיילים עירומים ברחובות.