טוב, לבקשת הציבור: מי היו הסתמאים? שרשור על פרופ' דוד הלבני המנוח, שיטתו באשר להיסטוריה של עריכת התלמוד הבבלי והוויכוחים עליה.
>
>
מי שלומד את הגמרא נתקל בדיונים שנראים כמשקפים הוויה של בית מדרש: קושיות ותירוצים, ראיות ודחיות, וכל זה נראה כמו פרוטוקול חי. אלא שחוקרים רבים הצביעו על כך שבראיית הדברים כפרוטוקול יש בעיה, ושלעיתים קל יותר להבין את מימרות האמוראים באופן שונה וחלק יותר, אילו רק נוציא אותן מהקשרן.>
עובדה ידועה היא שחלק גדול מן המשא ומתן בתלמוד הוא "סתמי", כלומר אין לנו שם של חכם מאחורי רוב הקושיות והתירוצים. וכל זה מעלה את השאלה האם באמת אותו רובד אנונימי הוא מאותה שכבה של הרובד נקוב השם. האם הקושיה שהאמורא שמואל עונה עליה באמת הייתה לפניו כך, או שהיא נוספה בידי עורכים?>
פרופ' דוד הלבני התחבט בנושא הזה והלך ושינה את דעתו מזמן לזמן. בתחילה סבר שיש "סתמות קדומים", כלומר שהדיונים הנמצאים בגמרא יכולים להיות גם מתקופת האמוראים. לאחר מכן שינה דעתו וטען שכל הדיונים הסתמיים נאמרו אחרי פטירת רב אשי (427 לספירה) ואף המציא שם חדש לעורכים הפעילים: "הסתמאים">
בשלב מאוחר יותר הקצין עוד יותר וטען שכל חכם נקוב שם בתלמוד, גם מאוחר לרב אשי, קדם לדברי סתם התלמוד, וכך איחר את אותם "סתמאים" לתקופה מאוחרת עוד יותר, עד סביב המאה השמינית.
>
>
גישה דומה אך פחות קיצונית מייצג חתן פרס ישראל לתלמוד, פרופ' שמא פרידמן, שטען ככלל אצבע שבכל סוגיה נתונה, יש להניח שהרובד הסתמי מאוחר בה לרובד האמוראי.
ההנחות האלה מהוות כלים רבי עוצמה בידי החוקרים האלה, כי כך הם יכולים להעניק פרשנות חדשה ולפעמים משכנעת לדברי האמוראים.
>
ההנחות האלה מהוות כלים רבי עוצמה בידי החוקרים האלה, כי כך הם יכולים להעניק פרשנות חדשה ולפעמים משכנעת לדברי האמוראים.
>
הגישה המאחרת את סתם התלמוד לגוף האמוראי התפשטה בעשורים האחרונים והפכה לכמעט מוסכה. ייצוג פופולרי שלה היה של הרב פנחס היימן, שביקש ללמד כך תלמוד ב"שיטת הרבדים", המבחינה בין רובדי התלמוד ומעניקה לסתם התלמוד, המאוחר יותר, סימון בפני עצמו.
>
>
נגד שיטת רבדים יצאו רבנים שראו בה סכנה לשמירת ההלכה ואפיקורסות באופן כללי, אבל גם חוקרים רבים לא חשו נוחות עם השיטה הזאת, ועם תורתו של הלבני באופן כללי, שמבחינתם הייתה לא מבוססת מספיק.
אחד מראשי החוקרים שיצא נגד הלבני (ונגד שמא פרידמן) היה המנחה שלי, פרופ' רוברט ברודי.
>
אחד מראשי החוקרים שיצא נגד הלבני (ונגד שמא פרידמן) היה המנחה שלי, פרופ' רוברט ברודי.
>
ברודי, מתמטיקאי בהכשרתו, הביא באחד ממאמריו את הבדיחה הידועה על הכבשים בסקוטלנד (מצטער על הצילום החתוך, זה מה שיש תחת ידיי כרגע). הטענה שלו היא שצריך רף גבוה למדי כדי לטעון טענה גורפת על *כל* החלקים האנונימיים בתלמוד, ולדעתו יש ראיות לסתור את הגישה הזאת כטענה כוללת.
>
>
ברודי הודה שפעמים רבות החלקים האנונימיים יכולים להיות מאוחרים לדברי האמוראים אבל טען שאין שום מקום וראיה לטענה כוללת כזאת. יתרה מזאת, הוא מנה שש עשרה סוגיות לאורך מסכת נבחרת (כתובות) שבה האמוראים מתייחסים כנראה לדברי סתם התלמוד ומכאן שהוא עמד לפניהם שם, ואם כן - גם במקומות אחרים>
ברודי הסתמך גם על כך שגם בתלמוד הירושלמי, שנחתם לפני סוף המאה הרביעית, יש חלקים סתמיים רבים, ומכאן שעצם התופעה של דיונים סתמיים לא הייתה זרה לעולם התלמודי של תקופת האמוראים.
>
>
ככלל, חוקרים רבים מתחו ביקורת על כך שהלבני נאלץ לפעמים לפלפל מאוד כדי שגישתו תתאים בכל מקום ומקום ושתמיד החלק של המשא ומתן יהיה מאוחר לאמוראים ולא יתייחס אל דבריהם גם כשזה נראה ככה. אבל גם אם להלבני כן היו יוצאים מן הכלל, בכל זאת הגישה הכללית הייתה חשובה לו והוא לא זז ממנה.>
בתקופה האחרונה הדיונים נמשכים, כשגם עבודת התיזה שלי עסקה בזיהוי סתמות קדומים בגישתו של ברודי (על בסיס התייחסות של אמוראים לסתם, או על בסיס דמיון לתלמוד הירושלמי), ולאחרונה מאמרים של יואל קרצ'מר חזרו וערערו את הטענה הרגילה במחקר ש"סוגיות פתיחה" סתמיות הן מאוחרות בהכרח.>
ועדיין יש להלבני מקום של כבוד בדיונים, גם הכלליים וגם בפרשנות נקודתית לכל סוגיה וסוגיה, והמורשת של ניתוח מקיף על דרך המחקר למסכתות כה רבות היא דבר שכל חוקר היה שמח מאוד להותיר אחריו.
יהי זכרו ברוך.
יהי זכרו ברוך.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
