מכלית טובעת לאיטה מדדה לפתח נמל, כשבמגדל הגשר שלה נעוץ מטוס אויב, ועוד מטוס בירכתיים. על סיפונה מסיבת מלחים שיכורים. היא נגררת ע"י שתי משחתות לצלילי גלן מילר ואלפי תושבים מריעים.
זאת תמונת הניצחון הבריטית של השיירה המכרעת למלטה, מבצע פדסטל (Pedestal) החודש לפני 80 שנה.⬅️
מבצע פדסטל יצא לדרך בהוראה אישית של צ'רצ'יל ובניגוד מוחלט לדעתם של ראשי הצי. מבצע התאבדות לפרוץ למלטה "בכל מחיר".
ביולי 1942 הודיע מושל האי, הלורד גורט, כי האי הנצור יילחם עד הרגע האחרון. אבל בקרוב יאזל המזון (שהוקצב לפי 6 מנות לאדם לשבוע) ואזל הדלק עבור המטוסים.⬅️
האי היה נתון להתקפות בלתי פוסקות של מטוסים גרמנים ואטלקים. בחודש אחד ב-1942 נפלו על ואלטה הבירה יותר פצצות מאשר הוטלו לכל אורך הבליץ על לונדון.
האי היווה עצם בגרונן של מעצמות "הציר" והווה "נושאת מטוסים שאין להטביעה" שממנה תקפו מטוסים את השיירות לצפון אפריקה ובסיסים ביבשת⬅️
אך אם לא להטביע, ניתן להרעיבה. ושיירה אחרי שיירה כשלו ולא הגיעו לאי.
נפילתו הצפויה הייתה עתידה להוות מכה אדירה ברצף מפלות שספגו הבריטים מאז סוף 1941 בים, במזרח הרחוק ובאפריקה. יוקרתם הייתה בשפל והניצחון רחוק מלהיות מובטח. צ'רצ'יל שגם מעמדו מבית התערער, לא היה מוכן להרשות זאת.⬅️
הבריטים התארגנו בחופזה להוציא שיירה שהייתה למעשה הכוח הגדול ביותר שהעמידו לקרב בים במלחמה. 4 נושאות מטוסים (מתוך השבע שהיו להן) עם 2 אניות מערכה 7 סיירות, 32 משחתות וספינות רבות נוספות ועוד צוללות. והעיקר- 14 אניות סוחר, כשחשובה מכל המיכלית אוהיו, מכלית אמריקאית שהגיעה לאירלנד⬅️
והבריטים פשוט התחננו לאמריקאים שיחכירו אותה. הנפט שעליה נועד לאפשר את המשך הלחימה של מלטה ומטוסיה.
הצי שהעמידו הבריטים היה גדול למשל מזה של כל אחד מהצדדים בקרב מידווי, שנערך מעט קודם.
הם זרקו לקרב מה שהיה להם.
ב-10 באוגוסט 1942 נכנסה השיירה לים התיכון, שבו היו לציר 600 מטוסים.⬅️
זה התחיל ביום שמשי שקט ורגוע, אולם עד מהרה הפך לגהנום. בבוקר היום השני בימה"ת ירתה צוללת גרמנית 4 טורפדו לעבר נושאת המטוסים איגל שטבעה במהירות לנגד עיני המלחים באניות הקרובות שהבינו ש"עכשיו זה רציני".
מפה ואילך זרקו הגרמנים והאטלקים כל מה שהיה להם על השיירה.⬅️
כשתקיפה אווירית פגעה בנושאת מטוסים נוספת, אינדומינייטבל, הצליחו אנשיה להשתלט על האש. אולם פה הגיעה מפקד הכוח, אדמירל סייפרט, שהוא לא מוכן לאבד את כל כוח נושאות המטוסים של ברטניה ושלח אותן חזרה, יחד עם אניות המערכה, האניות הגדולות ביותר בצי, אך שבלי חיפוי אווירי הן פגיעות ביותר⬅️
לברטניה אמנם היו נושאות מטוסים, אולם המטוסים שעליהן היו סוג ב' ו-ג'. לא משהו שמתחרה בקו הראשון הגרמני. הן ימשיכו לשגר את מטוסיהן לתקיפת בסיסים איטלקים וספינות ולהפריע לתקיפת השיירה, אולם מראה האניות הענקיות פונות אחורה הוריד את המורל בשיירה.
במיוחד בקרב אנשי צי הסוחר. אלו נחשפו⬅️
לאותן הסכנות בדיוק כאנשי הצי בלי שיזכו להכרה ותמורת שכר זעום. אנשי צי הסוחר, שטווח הגילאים שלהם היה בין 14 ל-62, המשיכו הלאה.
ואם חשבו שלפחות הרע מאחוריהם, הגיעו 12 שעות מהקשות בתולדות הצי הבריטי.
נסיון התקפה של ספינות שטח נהדף שימש הסחה לתשיפה אווירית. אחריה ירדו הדמדומים⬅️
ואז הגיעה הצוללת האיטלקית אקסום. באחת התקיפות המוצלחות במלחמה בכלל הפגעה בתוך דקות בשלוש ספינות, 2 סיירות ובהן ספינת הדגל של מפקד כוח הליווי וחשוב מכך, בכלי החשוב ביותר במבצע, המיכלית אוהיו. נראה היה שהלהבות שפרצו ממנה סימלו את כשלון המבצע, אולם בתוך דקות השתלט הצוות עליה⬅️
עם רדת העלטה פשטו סירות טרפדו מהירות ועשו שמות בספינות.
אחרי שמספר ספינות טבעו, החליט מפקד שייטת ספינות הסוחר לפנות לאחור ושתי ספינות באו בעקבותיו. משחתת רדפה אחרי הספינות ואילצה אותן לשוב באיומים.
המעבר בקרבת תוניסיה היה פתוי מסוים לצוותים.
היא הייתה עוד תחת שלטון משטר וישי⬅️
ויותר מקברניט אחד הרהר באפשרות להסגיר ספינה פגועה. קברניט הסיירת מנצ'סטר החליט לעשות כך בלילה. הוא הבין שהספינה שנזוקה קשה ושטה באטיות ועם עלות השחר תהווה מטרה קלה. הוא פקד על אנשיו לנטוש את הספינה ולהטביעה ולשוט לתוניס לשבי וישי.
סביר שבכך הציל את כולם ואנשיו נותרו אסירי תודה⬅️
עד סוף ימיהם. אולם מספר חודשים לאחר מכן הועמד לדין צבאי והודח. שיקוליו היו נכונים בכל מצב כמעט, אך לדברי מפקדיו "לא מנצחים מלחמה בבריחה מהקרב".
קברניט אניית סוחר פגןעה עמד בפני מרד של אנשיו שדרשו לפנות לתוניסיה. הוא דכא את המרד והמשיך. הספינה הפגועה, בריסביין סטאר תגיע למלטה⬅️
לכל אורך הדרך המשיכו הספינות תחת מתקפות בלתי פוסקות ובמיוחד המכלית אוהיו. אך זאת הייתה מכלית חזקה מאד, בנויה ממדורים רבים ועמידה. היא ספגה פגיעות ו"כמעטים" והמשיכה. לבסוף המנוע שלה שותק.
שתי משחתות נקשרו אליה וגררו אותה.
מטוס גרמני שהופל ננעץ בגשר הספינה. מטוס איטלקי בירכתיים⬅️
מפקד כח הליווי, אדמירל בורו נעמד בבוקר בגשר הפיקוד של המשחתת אליה עבר לאחר שהסיירת ששימשה ספינת הדגל שלו נפגעה קשה. כל הנוכחים מגניבים מבטים ומטים אוזן לשמוע משהו והוא משוחח עם הקברניט על רגבי. הגיע הדיווח על האבדות הקשות מהלילה. בלי טיפת רגש אמר "בסדר גמור, המשיכו". וחזר לרגבי⬅️
צ'רצ'יל היה במוסקבה. הוא שמע לעג ועלבונות מסטלין על חוסר התרומה הבריטית למאמץ וחוסר נכונותם להקרבה. זמן קצר קודם הובסה השיירה PQ17 באוקיינוס הארקטי בדרכה לברה"מ. הוא יצא החוצה מהפגישה, קיבל דיווח על האבדות, הורה להמשיך וחזר פנימה.
לבסוף הגיעו למלטה 4 מתוך 14 ספינות סוחר⬅️
ובעיקר המכלית השוקעת בהדרגה, נגררת ע"י המשחתות וממשיכה לספוג מתקפות. האנשים על סיפונה מצאו חביות אלכוהול, שתו וחלקם השתכרו. כמה מצאו ארגז עם כובעי מסיבה, חבשו והאווירה הייתה כמוכת שגעון. אנשי שתי המשחתות הצמודות ידעו שפיצוץ המיכלית יאדה גם אותם. האנשים כמעט לא ישנו 4 ימים⬅️
והתהלכו כסהרורים. קברניט אחת המשחתות חיפש את התקליט העליז ביותר שיש על הסיפון, מצא אחד של גלן מילר והשמיעו ללא הרף בכריזה.
בהתקרבם למלטה נפתחה על הספינות אש מצד מגני האי בשל טעות בזהוי אך למרבה המזל ללא נזק.
הספינות נכנסו לנמל ולטה ב-15 באוגוסט, יומה של סנטה מריה הנחוג באי.⬅️
התושבים יצאו לחגוג ולקבל את פני השיירה.
היו הסטוריונים שראו בתוצאות מבצע פדסטל תבוסה בריטית בשל היקף האבדות.
אולם גם אם מדובר היה בניצחון טקטי למעצמות הציר, הייתה זאת תבוסה אסטרטגית דווקא עבורן.
מלטה קיבלה זריקת חיים ויכלה להמשיך ולעמוד ולהוות מכשול חמור בפני יכולתן⬅️
של גרמניה ואיטליה לתספק את כוחותיהן בצפון אפריקה. בכך סייעו להפוך את הקערה על פיה בחזית זאת בקרב אל-עלמיין, ובהמשך בנחיתת כוחות ארה"ב בצפון אפריקה. בעקיפין תרם כך המבצע להצלת א"י מכיבוש נאצי.
הנחייתו של צ'רצ'יל 'בכל מחיר' לקחה בחשבון את כלל המשמעויות מנפילתו האפשרית של האי⬅️
משמעויות אסטרטגיות להמשך הלחימה, למעמדה של בריטניה וליכולת העמידה שלה ולאמון של בעלות בריתה בה.
לכן הכריע נגד האדמירלים
שלו. אלו מצידם ואנשיהם ביצעו את המשימה בדבקות אדירה, תוך הפגנת מנהיגות וקור-רוח עד היעד. #פידצבא
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
כאשר שוחרר מחנה מאטהאוזן, היום לפני 79 שנה, היה בין השורדים גם טיבור רובין בן ה-16, שיהפוך לניצול השואה היחיד שזוכה ב"מדליית הכבוד של הקונגרס". בטקס שנערך באיחור ניכר בשנת 2005 הוא הודה בעיקר לסמל האנטישמי שלו, ארתור פייטון, שכל הזמן "נידב" אותו למשימות מסוכנות בתקווה שיהרג.>
רובין היגר אחרי מלחמת העולם לאמריקה והתאמץ להתגייס לצבא למרות דחיות, כדי לגמול למשחרריו. בצבא גילה שגם באמריקה יש אנטישמיות, שגולמה בסמל הגזען שהתעמר בו.
הוא הגיע למלחמה בקוריאה ב-1950 ופעם אחר פעם מצא עצמו מחפה כמשמר אחורי על יחדתו הנסוגה, כולל פעם בה נותר לבדו למשך 24 שעות>
בולם גלי התקפות צפון קוריאנים. כאשר הצבא הסיני הפתיע את כוחות ארה"ב שהיו כבר בצפון קוריאה ושטף אותם. שוב מצא עצמו מחפה על נסיגת שרידי יחידתו. הפעם נפצע קשה ונשבה. הוא היה כמעט 3 שנים בשבי, ושוביו הציעו לו פעם אחר פעם להשתחרר ולהגר למולדתו הונגריה, "האחות הקומוניסטית". הוא סרב>
השבוע לפני 80 שנה הודח גנרל יהודי מפיקוד על ארמיה בצבא האדום, הועמד בפני בית דין שדה והוחזר לתפקיד. הכל תוך כדי קרב "נשכח" בחזית המזרחית שבו נלחמו מאות אלפי אנשים משני הצדדים, הסובייטי והגרמני במה שבכלל היה רק מאמץ הטעייה, אבל אם היה מתרחש במערב אירופה היה יוצא עליו ספר כל שנה⬅️
אחרי שהגרמנים נבלמו במתקפה הגדולה בקורסק וחדלו אותה, הם העריכו שייקח לסובייטים זמן מה להוציא התקפת נגד. אלא שתוך זמן קצר ספגו שלוש: מבצע קוטוזוב מצפון לבליטה כבר ב-12 ביולי, ומבצע רומיאנצב מדרום לה, ב-3 באוגוסט.
בתווך, שוגרה בדרום החזית התקפת הטעייה, שבה לקחו חלק 270,000 איש.⬅️
התכנית הייתה לשגר את חזית (קבוצת הארמיות) דרום לתקוף את הביצורים הגרמנים על נהר המיוס, בחזית שבה הוורמאכט חשש במיוחד- זאת שהובילה הדרך הקצרה לדונבאס, לחופי ים אזוב ובהמשך לקרים (כן, נו...). לאחר שתושג הבקעה, תוכנס לפעולה ארמיית הגווארדיה השניה, ארמית העלית שנשמרה בעתודה.⬅️
סערה לא פשוטה מתרחשת בימים אלה בצבא ארה"ב, על זרועותיו. מאז ראשית השנה לא אישר הסנאט אף מינוי של קצין בכיר כפי שהחוק מחייב- נדרש לכל תפקיד גנרל/אדמירל לצד קידום ראשון גם בחלק מהדרגות הזוטרות יותר.
לנחתים אין למעשה מפקד, אלא ממלא מקום וכל הדרמה סביב סנאטור יחיד, טומי טוברוויל>
הסנטור מאלבמה הוא חבר ועדת השירותים המזויינים של הסנאט והוא זעם על כך שבתקציב הפנטגון נכלל מימון לנסיעה מחוץ למדינה לצורך הפלה עבור המשרתות בצבא. כזכור במדינות רבות עברה לאחרונה חקיקה האוסרת הפלות, בצבא נימקו את המימון (כחלק ממימון טיפולים רפואיים נוספים) בכך שהמשרתים בו, אינם>
בוחרים את מקום ההצבה.
סנטור טוברוויל פחות התרשם. לרוב, רק המינויים המרכזיים מובאים לאישור מליאת הסנאט וגם זאת בהצבעה רגילה. רוב המינויים מובאים כחבילה אחת באישור הועדה ומאושרים בהצבעה. הוטו של טוברוויל פירושו שגל קצין, העןבר לכל תפקיד, יידרש לאישור בהצבעה שמית בסנאט. התהליך>
ההחלטה המדוברת של הממשל האמריקני להעביר לאוקראינה תחמושת מצרר, בשלב זה פגזי ארטילריה היא חשובה להמשך המלחמה באוקראינה, אך גם יש לה משמעויות לישראל שעוסקת בנושא תחמושת המצרר לא מעט.
כמה דברים על הזווית הישראלית ושימוש בעבר, על העניין החוקי, וכמה משמעויות טקטיות פחות מדוברות>
תחמושת מצרר היא תחמושת הנפתחת במעופה ומתפרקת למספר תתי חימושים, וכך מכסה שטח גדול יותר ומשיגה אפקט רב יותר.
מלחמת לבנון השנייה, שבה צה"ל עשה שימוש נרחב בתחמושת מצרר נתנה דחיפה גדולה למאמץ בינ"ל שהיה עוד קודם לאסור שימוש בתמושת הזאת. יש לכך שתי סיבות:
האחת, כיוון שתתי החימושים>
מתפזרים על פני שטח נרחב יחסית, יש בשימוש בה מעין שימוש בלתי הבחנתי- הפגיעה עשויה לחרוג מאזור המטרה, במיוחד בשטח בנוי.
הסיבה השניה נובעת מהמאץ הגדול לאיסור על מוקשי נ"א (נגד אדם). לתחמושת המצרר, תתי החימוש שבה יש אחוז נפל (פצצונות שלא מתפוצצות) גבוה יחסית והן נשארות רדומות זמן רב>
"אין מצבים נואשים, יש רק אנשים מיואשים".
היינץ גודריאן, גנרל גרמני. נולד היום לפני 135 שנה בכפר חלמנו במערב פרוסיה וכיום בפולין. אותו כפר שאותו יכבוש כמפקד קורפוס השריון בפרוץ מלחה"ע השניה, ושבו יוקם מחנה ההשמדה הידוע לשמצה.
הוסיף: "כשהמצב לא ברור-תקוף.>
>כשאתה תוקף- עשה זאת מהר, בעוצמה ובלי להתפזר".
נחשב אבי עוצבות השריון הגרמני של מלחמת העולם ושל תפיסת הפעלתן-טענה מאד שנויה במחלוקת. מה שאי אפשר לומר אגב, על זאת באשר למעורבותו בפשעי מלחמה.
ספר זכרונותיו נחשב קלאסיקה של הז'אנר (זכרונות גנרלים גרמנים), כלומר:
אנחנו היינו מעולים, היטלר דפק לבד את העסק, ופשעי מלחמה זה בכלל האס.אס. ולא קשור אלינו (מה שממש לא נכון, למען הסר ספק).
אבל לפני הפלישה לברה"מ אמר: "החזית המזרחית היא בית קלפים. פירצה במקום והיא תתמוטט".
אחרי: "המעטנו קשות ביכולות האויב, בקרקע ובמזג האוויר. והמציאות התנקמה בנו".>
בשבוע שעבר נפטר אלי דולגין ז"ל, אחד מגיבורי מעוז בודפשט, המעוז היחיד שלא נפל בקו התעלה במלחמת יוה"כ .
אלי היה קצין העמדה ולמעשה מפקד סוללת התותחנים מגדוד 404 שישבה במעוז. 42 אנשיה היוו את מרבית הכוח הלוחם במוצב, לצד מחלקת טנקים ו-16 חיילי החי"ר מילואים של החטיבה הירושלמית>
הסוללה הפעילה 4 תותחים נייחים בעמדות מבוטנות ומבוצרות, שכונו "נברונים" על-שם הסרט המפורסם. ניתן היה לצודד אותם באופן מוגבל לגזרת ירי צרה. נוסף עליהם הפעילה הסוללה מרגמות 120 מ"מ בטווחים קצרים. עם תחילת ההתקפה על המוצב הורה מפקדו, מוטי אשכנזי להפעיל את המרגמות להגנה עליו. דולגין>
עצמו טיווח את המרגמות מהמוצב, עד שהאש הכבדה, של 30 פגזים בדקה שירדו על המוצב שיתקה אותן. 3 מהחיילים שהפעילו אותן נהרגו, ולוחם נוסף בסוללה נהרג בתקיפה אווירית.
מרגע פתיחת המלחמה הופעלו 4 התותחים ללא הרף. פלגה של 2 קנים ירתה על ריכוזי כוחות מצרים בפורט סעיד ופורט פואד. הצמד השני>