חול המועד סוכות בפתח, ולצערנו כנראה שיהיו גם לא מעט פקקים. אז אם אתם מחפשים נושא שיחה נחמד לשהייה באוטו, בואו נסקור בקטנה את הפרדוקס (שמוזכר לא מעט בדיונים פה ברשת) ומראה כיצד *תוספת* של כביש יכול *להגדיל* את זמן הנסיעה לכולם!
שרשור קצר על פרדוקס ברס 🧵
קצת רקע.
הפרדוקס שוכן בתחום של משחקי עומס (congestion games) שזה תחום בתוך "משחקי פוטנציאל" (potential games). המקור למשחקים הללו הוא מאמר של רוזנטל, איש תורת המשחקים, מ-1973, למרות שאת המונח "משחק פוטנציאל" קבעו דב מונדרר ולויד שפלי ב-1996, שגם הוכיחו שקילות בין המשחקים.
בנוסף, חשוב לציין שלרוב מדגימים את הפרדוקס דרך בעיות תחבורה (ולא בכדי, המתמטיקאי הגרמני שהגה אותו בשנת 1968, ברס, אכן כתב על בעיות תחבורה), אבל אפשר להפעיל את אותו הרעיון למודלים אחרים של רשתות.
100 מכוניות צריכות להגיע מההתחלה לסיום, ויש כמה דרכים אפשריות: 2 דרכים (שחור) שלוקחות 25 דקות, 2 דרכים (כתום) שלוקחות T/5 דקות (T=מספר המכוניות בדרך הזו) והדרך מ-א ל-ב (כחול) שלוקחת 0 דקות. די פשוט סה"כ.
מה הש"מ במערכת הזאת?
שימו לב שאפילו אם כל הנהגים נוסעים בדרך עם העומס המשתנה, אז זמן הנסיעה בכ"א מהן הוא 100/5=20 דקות (עדיף על 25 דקות). לכן בש"מ, כדאי לכולם לנסוע תחילה ל-א, לדלג ל-ב מיד, ומשם לנסוע לסיום. סה"כ 40 דקות. אפשר לבדוק שאין לאף שחקן סטייה כדאית. קרי, זה ש"מ נאש.
אבל מה קורה אם נחסום את האפשרות לעבור מ-א ל-ב?
במקרה כזה יוותרו רק 2 מסלולים: עליון ותחתון. בגלל שהעומס משפיע על זמן הנסיעה, כדאי לנהגים להתחלק כך שחצי נוסעים בעליון וחצי בתחתון. זה למעשה סימטרי, וקל לבדוק שזה ש"מ נאש חדש.
ומה קורה לזמן הנסיעה?
ובכן, פה החלק המעניין באמת.
זמן הנסיעה יורד ל-35 דקות: 25 דקות במסלול עם הזמן הקבוע, ועוד 50/5=10 דקות בדרך עם הזמן המשתנה. הורדת הכביש חסכה לכולם 5 דקות!
אגב, ברס במקור אכן דן בהורדה של דרכים, ולא בתוספת של דרך. אבל אפשר להציג זאת גם בסדר הפוך.
אוקיי, זו תוצאה מוזרה ("פרדוקס"), אז בואו נבין אותה.
למה זה קורה? פה נכנס חלק כלכלי/אסטרטגי רחב יותר, שמתרחש במשחקי עומס בפרט, והוא השפעות חיצוניות (Externalities החצנות).
החצנות הן מקרים בהם שחקן מבצע פעולה שהעלות/שהתועלת ממנה מושת גם על צד ג' שאינו נוגע לעניין, כך שמבצע הפעולה לא סופג את מלוא ההשלכות של מעשיו. נדגים זאת.
הדוגמאות הקלאסיות להחצנות הן זיהום סביבתי ועישון. עישון יכול לייצר מטרד לסביבה (ריח, עשן, חומרים רעילים). האדם שבחר לעשן אומנם סופג חלק מההשלכות, אבל לא את כולן, ובפרט לא את המטרד לסביבה. זה קורה גם בזיהום סביבתי, וכמובן גם במקרה של גודש תחבורתי. כל אדם למעשה משית עלות על אחרים.
בכלכלה, החצנות יכולות לגרום לתוצאה לא יעילה בש"מ. סוג של כשלי שוק. לכן יש נטייה/רצון לעיתים להתגבר עליהם בצורה מובנת. בהקשר של עישון, יש מגבלות על עישון במקומות ציבוריים, בנושא של זיהום סביבתי, יש אכיפה וקנסות, וכן הלאה.
כיצד זה מתרגם לפרדוקס ברס?
נניח שאנחנו בתרחיש בו יש את הדרך מ-א ל-ב וננסה לייצר מצב "יעיל" בו חצי מהנהגים נוסעים רק במסלול העליון וחצי רק בתחתון. בסיטואציה הזאת לוקח לכולנו 25 דקות להגיע ליעד. אבל זה *לא* ש"מ.
למה?
כי אם אני במסלול העליון, כדאי לי לעבור באמצע הדרך מ-א ל-ב, ואז הדרך שלי תהיה מהירה יותר!
אם כל היתר נוסעים בחלוקה שווה במסלול העליון ובתחתון, כדאי לי כנהג השולי לנסוע עד ל-א, 50/5=10 דקות, אז לדלג ל-ב, ומ-ב לסיום ייקח לי עוד 51/5=10.2 דקות. סה"כ 20.2 דקות. להיט.
אבל הלוגיקה הזו נכונה גם לכל הנהגים האחרים והם גם יסטו. בסוף נגיע חזרה לש"מ בו זמן הנסיעה הוא 40 דקות.
שימו לב שהעניין המרכזי פה זו ההשפעה של כל נהג על סביבתו. לכל פרט יש אינטרס אישי לסטות ולחסוך זמן, אבל זה לא בחינם. זה ע"ח אחרים, כי כל פרט מאריך לאחרים את זמן הנסיעה בגלל העומס שנוצר. זו דוגמא טובה להחצנות שמובילות לתוצאה לא יעילה בש"מ.
אגב, זה קורה גם כשעוקפים בתור או ברמזור...
אז, עד כמה הפרדוקס מציאותי? ובכן, אני לא מומחה תחבורה, אלא איש תורת המשחקים/תיאוריה כלכלית, ולכן אני מכיר רק אנקדוטות על כמה ערים בהן התופעה הזו הופיעה. אנשי #פידתחבורה ודאי ישמח לתרום מידע בעניין.
אבל יש כמה נקודות שכן כדאי לקחת מהסיפור הזה.
1) החצנות זה לא עניין אנקדוטלי/זניח. צריך להבין היטב את ההשפעות הללו, במיוחד כאשר עוסקים במדיניות.
2) More is not necessarily better.
3) ההיסטוריה מלאה במתמטיקאים שביצעו פלישה עויינת לתחום הכלכלה בגלל שבא להם להתעסק באסטרטגיה, והם מעולם לא התנצלו על כך...
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
/1 יותר מידי אנשים מגיבים לצמד מילים "ממשל צבאי" מבלי להבין מה הן אומרות. ממשל צבאי מחייב את הכוח הכובש לספק רשימה (ממש לא קטנה) של זכויות ושירותים: טיפול רפואי, זכויות קניין, חופש תנועה, זכות לדיור, זכות לפרנסה, זכות להליך הוגן ועוד.
/2 המשמעות היא שישראל תידרש להקים מנגנוני ניהול אזרחיים בתוך עזה. כלומר, מערכת אכיפת חוק (משטרה, משפט, בתי סוהר), מערכת רווחה, שירותי רפואה, הקצאת דיור, חלוקת קרקעות ומזון.
/3 אפילו אם נתעלם מהעבודה שיש ברשימה דברים שאנחנו בקושי מספקים לאזרחי ישראל, איך בדיוק זה יעבוד עם 2 מיליון איש שממש לא רוצים אותנו, ובהתבסס על כוח אדם ומשאבים שפשוט אין לנו?
בחסות כל הדיונים על תקיפה ואיראן, כמה נתונים בסיסיים שכדאי להכיר לגבי הכלכלה האיראנית. ספויילר: איראן היא מדינה נחשלת וענייה למרות שהיא מחזיקה בעתודות הנפט במקום ה-3 בעולם. 🧵
1/8
נתון ראשון: דמוגרפיה. ערב המהפכה האיראנית, הילודה באיראן עמדה סביב 6 ילדים לאישה. מהר מאוד היא צנחה ועומדת כעת על 1.6 כמו בממוצע מדינות המערב. זה שם אותם בנקודה מעולה מבחינת צמיחה כלכלית פוטנציאל התעסוקה ביחס לאוכלוסיה הוא גבוה (יחס תלות נמוך). אבל זה לא עזר לה.
2/8
למרות שיש באיראן 90 מיליון איש, התוצר שלה (כ-420 מיליארד $) נמוך מזה של ישראל (מעל 500 מיליארד $). אתם יכולים לעשות את החישוב, אבל די ברור שבתוצר לנפש, גם עם שקלול כוח קנייה, האייתולות לא עזרו כל כך לכלכלה האיראנית בעשורים האחרונים.
נשיא ארגנטינה, חאבייר מיליי, הכריז בזמנו על צמצום רגולציה ממשלתית בהמון תחומים, לרבות נדל"ן. כעת נראה שיש שינוי משמעותי בשוק השכירות בבואנוס איירס, עם ירידה דרמטית של 40% במחירי שכירות (במונחים ריאליים) ועלייה של כ-170% בהיצע הדירות. הסבר: 🧵
1/4 >>>>
לפני מיליי, הרגולציה קבעה כמה מגבלות על החוזים: מגבלה על ההעלאת מחירים (לפי נוסחה ממשלתית שתלויה בשכר ובאינפלציה), מגבלה על אורך מינימאלי לחוזה (3 שנים) ומגבלה על המטבע (אסור להשכיר בדולרים, רק בפזו). הדבר הזה הביא לירידה משמעותית של היצע הדיור. למה?
2/4 >>>>
כי אתה כבול לחוזה בו השכירות נשחקת ריאלית בקצב גבוה, ואתה תלוי בעדכון מחירים ממשלתי, אז הסיכון לא שווה את זה, ודירות יצאו מהשוק. עכשיו שינו את הכללים ואין יותר רגולציה כזאת, אז השוק הוצף בדירות. תראו מה קרה להיצע הדירות בעיר. מטורף לחלוטין.
אם אתם שוכרים דירה, אתם כנראה משלמים כל חודש באמצעות צ'ק או העברה בנקאית. כך זה ברוב העולם. אבל מה אם הייתם יכולים לשלם את שכ"ד שלכם בכרטיס אשראי? זה הרעיון מאחורי כרטיס האשראי BILT, שהצליח לפרוח היטב בארה"ב ללא שום מודל עסקי סביר. שרשור קצר 🧵
/1
בשנת 2019, היזם אנקור ג'יין הקים את חברת Bilt Rewards עם הרעיון להנפיק כרטיס אשראי דרכו אפשר יהיה לשלם שכ"ד. עד לאותה נקודת זמן, בעלי דירות ונכסים לא קיבלו תשלום באשראי בשל חוסר רצון לשלם עמלה של כ-2%. הוא רצה לשנות את זה.
/2
מתוך הבנה שיש כ-44 מיליון משקי בית בארה"ב שגרים בשכירות, אנקור חשב שיש פוטנציאל אדיר לכבוש את השוק. הלקוחות יקבלו כרטיס אשראי חדש, ישלמו דרכו שכ"ד (ואולי עוד דברים), יצברו נקודות טיסה והטבות, וכל זה *ללא דמי מנוי או עמלות*. עד כאן, הכל דבש.
ליל הסדר יגיע בקרוב ועימו ארוחות אינסופיות במהלכן חלק מהאנשים יאכלו את הראש ליתר הסועדים ללא כל רחמים. בשל הפוטנציאל הגבוה לעלייה במשקל (ובלחץ הדם), הנה שרשור על הכלכלה מאחורי תרופות הפלא לירידה במשקל: אוזמפיק/ויגובי. 🧵
/1
הסיפור שלנו מתחיל בחברה בשם Novo Nordisk, שהתחילה את דרכה (תחת שם אחר) בשנת 1923 כחברה דנית לייצור אינסולין ביוזמת חתן פרס נובל לרפואה, אוגוסט קרוג. לאחר מיזוגים ורכישות לאורך השנים, החברה התפתחה כגוף מרכזי לייצור תרופות ומוצרים לטיפול בסכרת.
/2
מוצר הדגל של החברה כיום זו התרופה Ozempic, ובגרסתה האחרת Wegovy. אוזמפיק מיועדת לטיפות בסכרת סוג 2. התרופה מגבירה את הפרשת האינסולין ומסייעת בהורדת הסוכר בדם. בשנת 2017 היא אושרה ע"י ה-FDA כזריקה לחולי סכרת סוג 2, עם השפעה ישירה על מערכת העיכול והתזונה.
/3
אחרי האזנה לפרק החדש והמומלץ של עזרא קליין על ילודה בעולם המפותח, ועם פרסום מדד האושר העולמי לשנת 2023, כמה מחשבות על אושר, ילודה וישראל. שרשור קצר. 🧵
תמונת המצב של ישראל מבחינת אושר היא טובה מאוד (מקום 4 בעולם) גם אחרי אירועי אוקטובר. הנתונים אומנם נאספו אחרי פרוץ המלחמה, אבל חשוב לציין שהמדד מבוסס על ממוצע 3 השנים האחרונות. אם היינו מסתכלים רק על הנתונים של סוף 2023, ישראל יורדת לתחתית העשירון השני.
בהתחשב בכך שהסקר שהתבצע ממש בסמיכות לסדרת האירועים הקשים ביותר מקום המדינה, הנתון הזה הוא בעצם חסם תחתון (קיצוני). אני מפרש זאת לחיוב. אגב, זה לא רק הדירוג הכללי. גם הפערים בין דירוג האושר בין החצי העליון לחצי התחתון של ההתפלגות הוא ממש נמוך בהשוואה עולמית.